ת"א 41907-06-11 ד' ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע''מ ואח'

1. תביעת נזקי גוף בגין תאונה מיום 27.1.10. התאונה היתה תאונת עבודה שהוכרה ככזו על ידי המוסד לביטוח לאומי. התביעה הוגשה בעילות חלופיות, האחת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק") והשניה בעילה נזיקית מכוח עוולת הרשלנות.

הדיון פוצל כך שקודם תידון רק שאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים (לרבות בחלופה של היות הרכב רכב מנועי בחלופה של חוזה לטובת צד שלישי המשתיק מבטחת החובה שבטחה הכלי מלטעון אחרת; היינו לפי הלכת חמאדה – ע"א 5757/97). נשמעו אפוא ראיות בסוגיה זו.

2. מטעם התובע הוגשו תצהירו של התובע עצמו, וכן תצהיריהם של מר דהן יוסי ושל מר אריה ליבוביץ. כמו כן הוגשו תמונות המלגזה המעורבת. מטעם הנתבעת 2, בתי הזיקוק (הנתבעת בעילה הנזיקית), הוגש תצהירו של מר אפריים מירב, ממונה הבטיחות אשר חקר את התאונה. הנתבעת 1 הינה כלל חב' לביטוח אשר אין חולק שביום המקרה ביטחה את המלגזה המעורבת בפוליסת ביטוח חובה.

3. לתאונה לא היו עדים, הן לגרסת התובע והן לגרסת מר מירב על פי הבירורים שערך. גם מר ליבוביץ ומר דהן ראו את התובע רק בתכוף לאחר התאונה והוא מסר להם את הנסיבות בעודו צולע. אך את התאונה עצמה לא ראו.

4. התובע עובד שינוע בבתי הזיקוק. תפקידו בין היתר להעביר סחורות בין מחסנים, באמצעות כלי שינוע שונים כמו מלגזה טרקטור ומשאית. לדבריו, יש מלגזות מסוגים שונים במפעל המצוותות לעבודה כל אחת על פי סוגה, ודרישות העבודה המתקבלות באותו יום. המלגזה המעורבת, מכל מקום, צולמה כאמור על ידי התובע ותמונות שלה הוגשו כמוצג ת/2. כפי שנשמע מפי התובע, אותה מלגזה משמשת לשינוע צינורות באורך בחצרי המפעל. גם מראית העין של תמונות המלגזה מלמדת על כך שהמטרה הדומיננטית הינה שינוע ולא הנפה.

אמנם, על פי תעודת עובד הציבור שהוגשה ממשרד התחבורה, לא מתקיימת במלגזה החלופה שבהגדרת רכב מנועי בחוק, לפיה מדובר על מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש. המבחן שנקבע לעניין זה בפרשת לינה אטליס רע"א 3534/97) הינו מבחן הכשירות הנורמטיבית, היינו שעל פי דיני התעבורה יש לכלי היתר לנוע בכביש (ולא היתר מיוחד אד הוק, שניתן מטעם רשות מוסמכת כגון המשטרה). על פי תעודת עובד הציבור של מר דוד גרינברג, תקנה 39א' לתקנות התעבורה, קובעת שמכונה ניידת או ציוד מכני הנדסי שמהירותה נמוכה מ , לא רשאית לנוע בכביש עירוני או בין עירוני אלא אם קיבלה היתר מקצין משטרה, למעט . ואילו מהירותה המרבית של המלגזה המעורבת הינה . לא מתקיים איפוא מבחן הכשירות הנורמטיבית.

אלא שהמלגזה מקיימת הגדרת "רכב מנועי" שבחוק בחלופה אחרת שבהגדרה, והיא "רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית". היות ולפי קביעתי מטרתה הדומיננטית של המלגזה הינה מטרה של שינוע והובלה ברחבי המפעל ולא הנפה או הורדת מטען (ויבואר גם שהמרחקים יכולים להיות לא קצרים כלל, שכן מדובר במפעל שחצריו רחבים והדבר עלה מעדות התובע), הרי כפי שנקבע ברע"א 613/95 קרנית נ' עופר נחום, מדובר ברכב מנועי. הדבר גם עולה בקנה אחד עם תפקידו של התובע כעובד במחלקת השינוע. מה גם שכעולה מעדות התובע, המלגזה משמשת במפעל גם כאמצעי לנסיעה, היינו הובלה של עובדים ממקום למקום. ולא רק להובלת מטען. המטרה התעבורתית האובייקטיבית הגלומה בכלי, הנה איפוא המטרה הדומיננטית על פי המבחן שהוצב בפרשת עופר נחום.

5. מכאן שאין צורך כלל להזדקק לחלופה של חוזה לטובת צד שלישי (פוליסת ביטוח החובה שהנפיקה כלל). חלופה זו הוצבה כאמור בהלכת חמאדה. אלא שהמלגזה בענייננו הינה רכב מנועי ממילא.

הלכת חמאדה מאפשרת להכיר בתאונה כתאונת דרכים גם משעה שהכלי המעורב אינו עונה על הגדרת "רכב מנועי" שבחוק; ובלבד שמתקיימים יתר רכיבי ההגדרה של "תאונת דרכים" שבחוק.

6. ב"כ בז"ן טען בסיכומיו כי מי שביטח כלי בביטוח חובה, נתפס מכוח הביטוח לא רק בשאלת היות הכלי "רכב מנועי" (אף אם בפועל אינו כזה) מכוח הלכת חמאדה; אלא מנוע הוא אף מלטעון שלא מתקיימת הגדרת השימוש ברכב. היינו מכוח הוצאת ביטוח החובה מכוסה גם כל שימוש ברכב, וממילא לא נותר אלא לברך על המוגמר ולומר כי יש עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. טענה מרחיקת לכת זו ביקש ב"כ הנתבעת 2 להשתית על נוסח התנאים הכלליים שבפוליסת החובה הסטנדרטית המכסה חבות שהמבוטח עשוי לחוב בה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וחבות אחרת שלא לפי החוק הנ"ל שהמבוטח עשוי לחוב בה בשל או עקב השימוש ברכב המנועי המבוטח שגרם לאדם נזק גוף.