תיק זה עניינו בתביעה להשבת סך של 450,000 ₪ בתוספת פיצויים על מרכיבים שונים וכן ריבית והצמדה. על פי הנטען על ידי הצדדים, התובע והנתבע התקשרו לצורך השקעה בגן אירועים – נסיה ("עסקת נסיה"), אשר במסגרתה הועברו כספים מהתובע אל הנתבע 1 ומהנתבע 1 אל חברת י.ר.מ שלמה ובניו בע"מ ("י.ר.מ"). בהמשך, משלא יצאה עסקת נסיה אל הפועל, הועברו כספי התובע מי.ר.מ אל הנתבע 1 ומהנתבע 1 אל חברת שטראבג בע"מ ("שטראבג"), אשר הנתבע 1 הוא בעל מניות בה יחד עם מר אמיר הרץ ("מר הרץ"). מחלוקת התגלעה בין הצדדים עת התובע דרש את כספו חזרה.
עיקר מחלוקת הצדדים נעה סביב המעמד של התובע בחברת שטראבג. בעוד שלטענת התובע, כספו של התובע הועבר אל הנתבע 1 אך ההשקעה בפועל בשטראבג הותנתה בתוצאות המשא ומתן, שלא הבשיל לכדי הסכמה ולפיכך הוא זכאי לקבל את כספו בחזרה, הרי שלטענת הנתבעים, מעמדו של התובע היה כשל שותף בחברת שטראבג. על כן, בעוד התובע דורש את כספו בחזרה בתוספת פיצויים וריבית, הנתבע 1 כופר בטענות התובע ומוכן כי יוקצו מניות לתובע בחברת שטראבג. התובע בכתב תביעתו צרף אף את חברת י.ר.מ כנתבעת בתיק. ביום 26.9.2016, במסגרת הסכם פשרה בין התובע לחברת י.ר.מ, ועל פי בקשת התובע, נמחקה חברת י.ר.מ כנתבעת בתיק. ביום 7.7.2015 התברר כי הנתבע 1 נמצא בהליכי פשיטת רגל במסגרת תיק פש"ר 39859-02-15 ("תיק הפש"ר"). על כן הורתי לתובע לקבל את אישור בית המשפט המחוזי להמשיך בהליכים בענייננו, ועל פי תגובת התובע מיום 1.6.2016, הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי לאישור ניהול התביעה. התובע עדכן כי ביום 8.9.2016 התקבלה החלטה של בית המשפט בתיק הפש"ר המורה על המשך ניהול התביעה בענייננו.
הצדדים הרלוונטים
התובע, מר רונן תורג'מן, הוא איש עסקים ונהג אגד. הנתבע 1, מר גד לביא, הוא בעל המניות, יחד עם מר הרץ בחלקים שווים בחברת שטראבג. חב' שטראבג עסקה, נכון למועדים הרלוונטים, בתחום שיפוץ חניונים. קודם להקמת חברת שטראבג, התובע עבד כקבלן עבור חברת סופ שדרוג ואחזקת חניונים בע"מ ("סופ"), אשר מר הרץ היה שותף בה. בהמשך, מר הרץ עזב את סופ, אשר חדלה להתקיים, ופתח יחד עם הנתבע 1 את חברת שטראבג. הנתבע 2, מר אסף לביא, הוא אחיו של הנתבע 1 ושימש, בתקופות הרלוונטיות, כרואה החשבון של עסקיהם של התובע והנתבע 1. מר יהודה יפרח יחד עם מר רונן יפרח ומר מיכה יפרח מחזיקים בחברת שלמה קשמיר בע"מ אשר מחזיקה ב55% ממניות חברת י.ר.מ. חברת רז גל 4X4 בע"מ המוחזקת בידי מר עינב כהן, מחזיקה 20% ממניותיה של חברת י.ר.מ. יתר ההחזקה בחברת י.ר.מ מחולקת שווה בשווה בין חברת עצם הבניין ניהול ובניה בע"מ וחברת בנגאל (א.ב.ג) אחזקות בע"מ.
בתיק הוגשו תצהירים: מאת התובע אליו צורף תמלול שיחה שנערכה, לטענת התובע, בין מר יניב קירמה ("מר קירמה") לבין הנתבע 2. מאת הנתבע 1. מאת מר הרץ. שני תצהירים הוגשו מאת מר יהודה יפרח בשם חברת י.ר.מ: הראשון - במסגרת תצהירי עדות ראשית והשני – שהיה למעשה תצהיר מטעם התובע, במסגרת הודעה על הסכם פשרה בין התובע לי.ר.מ בה התבקשה מחיקת י.ר.מ מהתיק ואליה צורף תצהיר מאת מר עינב כהן. נחקרו בפניי לפי סדר חקירתם: מר קירמה, מר יהודה יפרח, מר עינב כהן, התובע, גב' טובה אברג'יל – עובדת לשעבר במשרד הנתבע 2 כמנהלת חשבונות ("גב' אברג'יל"), גב' אורה רחמים– עובדת לשעבר במשרד הנתבע 2 כמנהלת חשבונות ("גב' רחמים"), הנתבע 1, מר אמיר הרץ והנתבע 2.
טענות הצדדים
גרסת התובע
לטענת התובע, הנתבעים 1 ו-2 ניצלו את יחסי האמון ששררו בינו לבינם ושכנעו אותו להשקיע סך של 600,000 ₪ בהקמת גן אירועים במסגרת עסקת נסיה. לטענת התובע, במהלך שנת 2009, פנה אליו הנתבע 2 וניסה לשכנעו להשקיע בגן אירועים באמצעות חברת י.ר.מ. לגרסתו, נאמר לו על ידי הנתבעים 1 ו-2 כי לצורך השקעה בגן האירועים, התובע ביחד עם הנתבעים 1 ו-2 נדרשים להגיע לשיעור אחזקה של 22.5% בחלוקה של 12.25% לתובע ו-12.25% לנתבעים 1 ו-2. עוד נאמר לתובע, לגרסתו, כי כל המגעים בקשר להשקעה יהיו דרך הנתבעים 1 ו-2. במסגרת עסקת נסיה נחתם הסכם הקצאת מניות בין מר יהודה יפרח, רונן יפרח ומיכה יפרח מצד אחד לבין הנתבע 1 ועינב כהן מהצד השני. התובע תיאר מערכת לחצים שהופעלה עליו על מנת להעביר הכספים להשקעה בנסיה. לגרסת התובע, ביום 21.12.2009 העביר התובע לחשבון הבנק של הנתבע 1 סך של 100,000 ₪. בהמשך, התובע, לגרסתו, משכן את דירת מגוריו בתמורה להלוואה בסך של 500,000 ₪ ואת סכום ההלוואה העביר התובע ביום 28.1.2010 לחשבון הבנק של י.ר.מ. התובע טען כי ביקש לראות מסמכים שיוכיחו לו את ההשקעה אך הוצג בפניו מסמך ששמו לא הופיע עליו. התובע תיאר בתצהירו כי הנתבע 1 רצה לצאת מעסקת נסיה מכיוון שהתברר לו שההשקעה בעיסקה, שהייתה אמורה להסתכם בסך של 7,000,000 ₪, גדולה בהרבה זאת עקב רצון משפחת יפרח לרכוש את הקרקע שעליה בנוי גן האירועים. התובע ציין סיבה נוספת לכישלון עסקת נסיה והיא שהנתבעים לא העבירו את הסך הנדרש מצדם לצורך השקעה בנסיה אלא רק 100,000 ₪. לטענת התובע, לאחר כישלון עסקת נסיה, הנתבע 1 החזיק במלוא כספי ההשקעה של התובע. לטענת התובע, לאחר שהנתבע 1 קיבל את מלוא כספי ההשקעה של התובע, התובע ביקש את כספו בחזרה אך הוא היה נתון למסע שכנועים מצד הנתבע 2 להשקיע את הכספים בחברת שטראבג. לגרסת התובע, הנתבעים 1 ו-2 שכנעו אותו כי ישקיע את הכספים שהשקיע במקור לצורך עסקת נסיה, בחברת שטראבג. התובע תיאר כי נכנס למשא ומתן בקשר להשקעה בשטראבג זאת בכפוף לבדיקת נאותות ולקיום משא ומתן מסחרי שיקבע את זכויותיו בשטראבג, אך משא ומתן זה נוהל על ידי הנתבעים שלא בתום לב תוך הצגת מצגים ודוחות כספיים מטעים מטעם הנתבע 2. לגרסת התובע, משגילה כי המצגים שהוצגו לו על ידי הנתבע 2 היו מטעים בקשר לכדאיות ההשקעה בשטראבג, פנה אל הנתבעים 1 ו-2 על מנת לקבל את כספו בחזרה. לאחר הפצרות רבות, הנתבע 2 נתן לתובע שיק על סך 150,000 ₪ מחברת שטראבג שזמן פירעונו 3.2.2013 ובצמוד לו נכתב "החזר הלוואה". השיק נכתב על ידי גב' רחמים אשר שמשה כמנהלת חשבונות במשרד הנתבע 2 באותה העת. לגרסת התובע שיק זה ניתן לתובע על חשבון החוב. בהמשך, לגרסת התובע, נוהל משא ומתן לפשרה ובמהלכו הועברו טיוטות לפשרה. לטענת התובע, הנתבע 2 סרב לחתום לבסוף על הסכם הפשרה. לטענת התובע, בהיעדר הסכמה על הפרטים המהותיים ובהיעדר העדה על גמירות דעת, הרי שאי אפשר לראות בתובע כמשקיע בשטראבג. התובע תבע את השבת יתרת כספי ההשקעה בנסיה לרבות מרכיבי הריבית וההצמדה בסך של 531,877.5 ש"ח, תשלום פיצוי בגין הוצאות מימון בסך של 101,350.96 ₪, פיצוי בגין הוצאות שנשא בהן עבור בחינת השקעה בשטראבג בסך של 5,000 ₪ ופיצוי עבור עוגמת נפש בסך של 20,000 ש"ח. התובע הקדיש חלק נכבד מסיכומיו לאחריות הנתבע 2. לטענת התובע, הנתבע 2 ידע פרטים רבים על העסקה והיה מעורב כבעל מקצוע ואחראי במצגיו לניסיון ההשקעה של התובע בנסיה, ולאחר מכן בשטראבג. עוד הדגיש התובע בסיכומיו כי חברת שטראבג הוקמה לצורך הברחת נכסים ויש לקבוע כי מעשיהם של הנתבעים עולים כדי מרמה.
גרסת הנתבע 1
הנתבע 1 הציג גרסה שונה מהתובע בכל הנוגע למשא ומתן לכניסתו של התובע כמשקיע בשטראבג וכן לגבי הסטטוס של התובע בשטראבג בפועל. הנתבע 1, לגרסתו, ניהל את המגעים עם חברת י.ר.מ, לצורך השקעה בנסיה. לטענתו, י.ר.מ. רצתה לשמור על חשאיות הקמת גן האירועים. לפיכך, הוחלט בין הנתבע 1 לבין התובע כי הנתבע 1 ינהל את המשא ומתן מול חברת י.ר.מ אך ללא מעורבותו של התובע. בעקבות התקדמות המשא ומתן מול חברת י.ר.מ, נחתם הסכם הקצאת מניות עם י.ר.מ (צורף כנספח 2 לתצהיר מאת הנתבע 1). התובע העביר סך של 100,000 ₪ אל הנתבע 1 והנתבע 1 העביר את הסכום אל חברת י.ר.מ. בהמשך, התובע העביר סך של 500,000 ₪ ישירות לחשבון הבנק של חברת י.ר.מ. לטענת הנתבע 1, הנתבע 1 לא ידע מהם אמצעי המימון של התובע ולא ידע כי היה על התובע, לפי מה שטען התובע בתביעה זו, לקחת משכנתא לצורך ההשקעה בנסיה. הנתבע 1 טען כי משהתברר לו לבסוף כי משפחת יפרח מעוניינים לרכוש את הקרקע שעליה מצוי גן האירועים וההשקעה גדולה יותר ממה ששיער בתחילה, ביקש הנתבע 1 מי.ר.מ לצאת מעסקת נסיה ועל בקשתו זו עדכן את התובע. בהמשך, הנתבע 1 חתם על הסכם ביטול הקצאת מניות עם חברת י.ר.מ. (ביטול הסכם הקצאת המניות צורף כנספח 3 לתצהיר מאת הנתבע 1). בחודש ביוני 2010 קיבל הנתבע 1 את כל כספי ההשקעה מחברת י.ר.מ. לטענת הנתבע 1, לאחר העברת הכספים מחברת י.ר.מ, הנתבע 1 שאל את התובע לאן להעביר את כספו של התובע, והתובע הוא זה שביקש להיות שותף בחברת שטראבג ולהשקיע בה את מלוא הסכום שהוחזק בידי הנתבע 1. לגרסת הנתבע 1, כספו של התובע שהועבר אל הנתבע 1 מחברת י.ר.מ נסגר בפיקדון והתובע והנתבע 1 ניהלו משא ומתן, בהשתתפות בא כוח מטעמו של התובע, על כניסתו של התובע כשותף בשטראבג. לטענת הנתבע 1, ניהול המשא ומתן נועד כדי לסגור את ההסכם הפורמלי שבו יקבעו כמות המניות שיוקצו לתובע ותפקידו של התובע בשטראבג, אך התובע ידע כל העת כי כספו כבר מושקע בשטראבג ומעמדו של התובע הוא כשל שותף בחברה. לגרסת הנתבע 1, במקביל למשא ומתן זה, התובע התנהג כבר כבעל מניות בשטראבג, השתתף בישיבות החברה, הציג עצמו כשותף בפני גורמים שונים ויזם פגישות עם קבלנים. לטענת הנתבע 1, המשא ומתן נכשל עקב רצונו של התובע לשפר את מעמדו בשטראבג. לגרסת הנתבע 1, הנסיבות שהביאו את התובע לדרוש את כספי ההשקעה שלו כשותף בשטראבג שונות מאלה שתיאר התובע. לגרסת הנתבע 1, לאחר שפרץ סכסוך משפטי בין חברת שטראבג לחברות אחרות, שבמסגרתו עוקלו חלק מכספי שטראבג, סכסוך שעליו ידע התובע, התובע ביקש את סכום השקעתו בחזרה. לאחר דין ודברים, לגרסת הנתבע 1, סוכם עם התובע כי חברת שטראבג תחזיר לתובע סך של 150,000 ₪ ששולמו לו בתחילת פברואר 2013 בשיק. לגבי יתרת הסכום הצדדים באו במשא ומתן שבבסיסו עומדת טענת הנתבע 1 כי התובע צריך לפצות את חברת שטראבג על הנזקים שנגרמו לה עקב משיכת ההשקעה וכן התנערותו של התובע מהשקעה נוספת כפי שהתחייב התובע. לטענת הנתבע 1, הנתבע סירב להצעות הפשרה.
הנתבע 1 צרף תצהיר מאת מר הרץ, כאמור, בעל מניות בחברת שטראבג, אשר תמך בגרסתו של הנתבע 1. לגרסת מר הרץ, התובע הביע רצון משמעותי להצטרף כשותף בשטראבג. מר הרץ טען, בדומה לנתבע 1, כי התובע שימש כבר כשותף בחברת שטראבג וחתימת ההסכם הייתה אך עניין טכני. העיתוי לדרישת הסכום מאת התובע היה בחוסר תם לב, לטענת מר הרץ, זאת מכיוון ששטראבג הייתה צריכה את הסכום להסיר עיקולים כחלק מסכסוך משפטי אחר. מר הרץ הצטרף לטענות הנתבע 2, שיובאו להלן, וטען כי התובע 2 מעולם לא היה קשור לשטראבג, מלבד להיותו רואה החשבון של החברה. המעורבות של הנתבע 2 בקשר לתובע, לגרסת מר הרץ, הסתכמה בהתייעצות עם הנתבע 2 בקשר לתנאי כניסתו של התובע כשותף בשטראבג.