פלוני נ' א. א. צנרת בע"מ ואח'

תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע מתאונת עבודה. התובע הרים, יחד עם עובד נוסף, שק מלט במשקל 50 ק"ג. תוך כדי כך הוא נחבל בברך ונותרה לו נכות. עילת התביעה – רשלנות.

מבוא

1.התובע, יליד 1964, טען בכתב התביעה כי ביום 17.10.2013 הוא החל לעבוד בנתבעת, חברה העוסקת בעבודות צנרת ושרברבות. הוא נטל חלק בביצוע עבודה של הכנת תשתית צנרת ביוב בנתב"ג. לפי הנחיית מנהל העבודה הוא נדרש להרים ולשאת בידיים, יחד עם עובד נוסף, שקי מלט כבדים במשקל 50 ק"ג המיועדים לעבודות ביטון. כעבור זמן מה הורה מנהל העבודה להחזיר שקי מלט מיותרים לרכב, וממנו למחסן. במהלך נשיאת אחד משקי המלט נדרש התובע לעלות מדרגה. כובד משקל השק הונח על רגל ימין שלו, ולפתע הוא חש כאב חד בברך. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בהנהגת שיטת עבודה לקויה ולא בטיחותית; לא סיפקה לו אמצעי עזר ובטיחות להרמת משאות כבדים; לא הנחתה ולא הדריכה אותו; ובכלל זה הפרה חובות חקוקות בין היתר מכוח חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954, ופקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970.

2.הנתבעות (מעסיקת התובע וחברת הביטוח שביטחה אותה בביטוח אחריות) מכחישות את נסיבות האירוע ואת הנזק. נטען כי התאונה נגרמה מכך שהתובע דרך בצורה לא נכונה על רגלו או עיקם אותה, וזאת ללא קשר לשק המלט. עוד נטען כי הוא נשא את השק יחד עם עובד נוסף כך שמשקל השק התחלק בין שניים. משקל 25 ק"ג אינו חורג מהמותר לנשיאה בידי עובד יחיד במהלך עבודתו לפי הדין.

3.התובע תמך את תביעתו בחוות דעת של אורתופד מטעמו שלפיה נותרה לו נכות קבועה בדרגה 32%. אורתופד מטעם ההגנה קבע שלא נותרה לתובע נכות רפואית או מגבלה תפקודית. לנוכח הפערים בין חוות הדעת מינה בית המשפט את ד"ר ברק חביב כאורתופד מטעמו. הלה העריך את נכותו הקבועה של התובע בדרגה 20% לפי פרט 48(2)(ו)(III) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים שליד ענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות קבועה בדרגה 15% לפי פרט 35(1)(ב)-(ג) לתוספת לתקנות. הוועדה קבעה שהתובע יכול לחזור לעבודתו ולא ראתה להפעיל את תקנה 15.

4.הראיות הוגשו בתצהירי עדות ראשית. התובע תמך את תביעתו בתצהירו-שלו ובתצהיר של פלוני, שהיה מנהל עבודה שלו במקום עיסוקו הקודם, קניאל בע"מ ("קניאל"). מטעם ההגנה הוגשו תצהירים של מר הרי סיביאנסקי, שהיה מנהל עבודה בנתבעת במועד הפגיעה; ושל מר אושר מנשה, אחד מבעלי הנתבעת 1 ("הנתבעת"), אשר הרים עם התובע את שק המלט בעת הפגיעה. ההגנה הגישה תעודת עובד ציבור הכוללת את תיק התובע במל"ל, וכן חוות דעת אקטוארית לתמיכה בטענה שהיה על התובע לפנות למל"ל בתביעה להחמרת מצב, ומשלא עשה כן, אם בית המשפט ימצא שהנכות הרפואית היא 20%, יש לערוך ניכוי רעיוני של הפער בין התגמולים שהיו משולמים לפי נכות בדרגה זו לבין התגמולים שהתובע קיבל בפועל. העדים נחקרו על תצהיריהם בחקירות נגדיות. כמו כן נחקרו מומחה בית המשפט; הרופא התעסוקתי שטיפל בתובע בקהילה, ד"ר מיכאל לוין; והאקטוארית מטעם ההגנה, גב' מעיין רפפורט-שפירא.

5.שאלת האחריות ושאלת הנזק שנויות במחלוקת. אדון בהן לפי סדרן.

האחריות

6.התובע טען בתצהירו שהחל לעבוד בנתבעת ביום שבו אירעה התאונה. לא היו לו ידע וניסיון קודמים בתחום עיסוקה (צנרת ואינסטלציה) ובעבודה שבמהלכה הוא נפגע. העבודה בוצעה בנתב"ג ועיקרה היה טיפול בצינור גדול המיועד לביוב שהיה צורך לחתכו ולהתאימו למקומו, ולאחר מכן לבטן אותו. לצורך עבודת הביטון הובאו ברכב שקי מלט במשקל 50 ק"ג השק (תצלום של משקל השק צורף כנספח ג' לתצהיר). בשלב מסוים ולאחר כמה שעות עבודה הורה הרי, מנהל העבודה, לאסוף את שקי המלט שהיו בשטח ולהחזירם לרכב. כל אותם שקים היו שקים מלאים שטרם נפתחו, משלא נעשה בהם שימוש, והרכב היה במרחק של כ-20-10 מטרים מהם. לאחר הטענתם על הרכב היה צריך להחזירם ממנו למחסן. הרמת השקים ונשיאתם אל הרכב וממנו בוצעה בזוג, לפי הנחיית מנהל העבודה, בכוח הידיים בלבד. בן הזוג שלו לנשיאת השקים היה מר מנשה. כאשר השניים נשאו בידיים את אחד השקים מהרכב למחסן, היה על התובע בשלב מסוים לעלות מדרגה. כשהוא עשה כן כל המשקל שנשא היה לרגע על רגל ימין בלבד. אז הוא חש לפתע כאב חזק בברך ימין, כאילו סכין נכנסה לברך. התובע עזב מיד את השק, אמר למר מנשה שנפגע בברך, אינו יכול להזיזה, ועליו להפסיק לעבוד ולהגיע לבית החולים. ואכן הוא פונה לחדר מיון.

7.התובע הצהיר כי לפי הוראות מנהל העבודה, הרמת שקי המלט ונשיאתם אל הרכב וממנו למחסן נעשתה בכוח הידיים בלבד, ללא שימוש בעגלת משא, מריצה או כלי הרמה אחר, ואלו לא הועמדו לרשותו. למעשה הוא ביצע את העבודה בדיוק באופן שהוא התבקש לעשותה, בנוכחות ובעזרת מר מנשה שביצע אותה עמו. טרם ביצוע העבודה הוא לא נשאל לניסיון, מיומנות או יכולת לבצעה. גם לא קיבל הסבר או הדרכה אשר לאופן הרמת ונשיאת שקי מלט, עבודה שלא עשה בצורה זו ובמשקלים כבדים מעין אלה בעבר. הוא גם לא הוזהר מפני סיכונים אפשריים במהלך ההרמה והנשיאה של שקי המלט, ולא סופקו לו אמצעי מגן כלשהם (כגון חגורת גב או מגן ברך) שייתכן שהיו יכולים למנוע או לצמצם נזק אפשרי. התובע לא היה מודע לאפשרות שקיים סיכון לנזק גוף מהסוג שנגרם כתוצאה מביצוע העבודה בצורה שבה בוצעה.