ת"א 4047-10

א. התביעה וההליכים שבעקבותיה

1.עניינו של פסק דין זה בתביעה כספית ע"ס כ-4.5 מיליון ש"ח, שהגיש עורך דין נגד החברה הנתבעת בעניין מתן שירותים משפטיים.

2.התובע טוען בכתב התביעה כי הוסכם עם הנתבעת בשנות ה-70' של המאה ה-20 ובהמשך לכך בהסכם מ-16.7.81, כי משרדו יתן לה שירותים משפטיים בתשלום לצורך רישום הרובע היהודי בלשכת רישום המקרקעין, וכי הנתבעת הפרה הסכם זה בכך שבמכתב מ-29.1.03 הודיעה לו כי אין הסכם כזה, וכי אם היה – הרי שהיא רשאית להשתחרר ממנו.

בתביעתו הוא תובע סך 468,580 ש"ח בתוספת מע"מ למועד הגשת התביעה (31.1.10) עבור שירותים שניתנו בעבר ועוד סך 4 מיליון ש"ח בצירוף מע"מ למועד הגשת התביעה הנגזרים מהפרת ההסכם (ראו סעיף 7.8 לכתב התביעה).

3.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי אין כל יריבות בינה לבין התובע. לטענתה, ההתקשרות הייתה עם משרד עורכי הדין משה בן זאב ויונתן הכהן כהתקשרות אישית עם עו"ד משה בן זאב ולאחר מכן עם שותפו עו"ד יונתן הכהן ואין בה להקנות זכויות לתובע, שהצטרף לאותו משרד כעבור כעשר שנים ממועד ההתקשרות וגם זאת כעו"ד שכיר בלבד.

עוד טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות גם בשל התיישנות או שיהוי ניכר.

לטענת הנתבעת היא מכל מקום אינה חבה דבר מה לתובע, וכי ככל שייקבע כי יש עליה חבות כלשהי, הרי שהיא מעלה (בסעיף 81 של כתב ההגנה) טענת קיזוז, שערכה מסתכם בכ-1.4 מיליון ש"ח למועד הגשת כתב ההגנה (28.3.10).

4.הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, ובקשתה נדחתה (ראו ההחלטה מיום 27.10.10). בהמשך הדרך עתר התובע פעמים רבות למחיקת כתב ההגנה מטעמים דיוניים שונים, אך בקשותיו נדחו תוך שנקבע כי שאלת ההוצאות בקשר אליהן תישקל מאוחר יותר.

5.בהמשך הדרך נעתרתי לבקשת התובע, שהנתבעת לא התנגדה לה, כי הדיון בתביעה יפוצל, באופן שבשלב הראשון תידון רק שאלת חבותה של הנתבעת כלפי התובע וכי רק אם התובע יעבור משוכה זו – ניתן יהיה לבחון את העניינים שייגזרו מכך (ראו ההחלטה מ-31.10.11).

6.לאחר הגשת ראיות וסיכומים במתכונת דיונית מוסכמת, ניתנה (ב-8.9.13) החלטה, אשר יש לראותה כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה. השורה התחתונה של אותה החלטה הייתה (כמצוין שם בסעיפים 9 ו-19): "השתלשלות העניינים מקימה חבות של הנתבעת כלפי התובע ביחס לפעולות שבוצעו בפועל בעבר ולפעולות שהיו אמורות להתבצע ולא בוצעו עקב הפרת ההסכם ע"י הנתבעת והאופן שבו פעלה. בהמשך לכך ועל יסוד בירורים שעוד לפנינו, יהיה מקום לקבוע האם המאזן הכולל מביא לחבות כספית של הנתבעת כלפי התובע, אם לאו".

עוד נקבע באותה החלטה (בסעיף 20) כי "שאלת ההוצאות בקשר למכלול ההליכים והתנהלות הצדדים עד כה תישקל בהמשך, לכשתתרחב הפרספקטיבה לגבי מה שיהיה נחוץ בקשר לכך".

7.בשולי אותה החלטה (בסעיף 21) נאמרו הדברים הבאים: "בהמשך למה שנקבע ושנאמר במסגרת החלטה זו, יהיה זה רצוי שהצדדים יגיעו להסכמות במה שנוגע לתוצאות הכספיות. לעניין זה גם אין צורך לברוא "יש מאין", שכן בשלבים שונים שבזמן אמת עלו כבר אצל הנתבעת ומצידה (לא רק לצרכי פשרה) רעיונות וסכומים, שיוכלו עתה לתרום לסיום ההתקשרות בדרכי נועם ומתוך הסכמה. משהדברים לא הסתייעו בשעתו ונדרשנו להליכים שעד כה, יש לקוות שניתן יהיה עתה לפעול כראוי ובאופן שייתר הצורך בהמשך ההליכים".