ת"א 40082-03-15 נט-פון סחר (טי.אייצ'.אס) בע"מ נ' קסטרו ואח'

התובעת הגישה בקשה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות, בה נאמר כי היא מוגשת בהסכמת הנתבעת 7, על פי סיכום שהושג עם בא כוחה.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבעים 5-6, שהתנגדו לבקשה וביקשו לחייב את התובעת בהוצאות. הם אף צירפו אסמכתאות המעידות לכאורה על תשלום שכ"ט בסך 7,500 ₪ + מע"מ, במספר תשלומים, ע"י גוף עסקי מטעמם, ככל הנראה שותפות, ששמו יש לי תקשורת (2011).

במהלך פרק הזמן בו ניתנה לתובעת זכות להגשת תגובה לתשובה, הגישה הנתבעת 7 תשובה לבקשה בה נטען כי לא היה סיכום כאמור בבקשת התובעת, וכי היא עומדת על הוצאות שנגרמו לה.

מכיוון שהתובעת לא הגישה תגובה לתשובת הנתבעת 7 (אף לא לתשובת הנתבעים 5-6), יש להסיק את המסקנה המתבקשת והיא כי ככל הנראה נפלה אי-הבנה אצל התובעת (או ב"כ), ויש לצאת מנקודת הנחה לפיה לא היה סיכום עם הנתבעת 7 (או ב"כ) בדבר דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

גם ביוצאי מנקודת הנחה זו, אינני סבור כי יש מקום לחייב בהוצאות ריאליות, כנטען. במצב דברים שבו תובעת מבקשת דחיית תביעתה בשלב דיוני כה מקדמי, מן הראוי לאזן בין אינטרסים מנוגדים. מחד גיסא, העובדה כי אכן נגרמו לנתבעים הוצאות. מאידך גיסא, העובדה כי נחסכו מהם הוצאות בסכומים גבוהים בהרבה לצורך ניהול התביעה עצמה. והרי לא תמיד פוסקים בתי המשפט הוצאות בסכומים ריאליים המשקפים את מלוא ההוצאות שהוצאו בפועל. אין צריך לומר כי התדיינות בתיק מעין זה עשויה היתה להיות ארכנית ויקרה.

אין צריך לומר גם כי התוצאה של דחיית התביעה בהחלט משביעת רצון מבחינת הנתבעים, שהרי אילו היתה מנוהלת התדיינות, אין כל וודאות כי העמדה המוצגת ע"י הנתבעים אכן היתה מתקבלת, ולא מן הנמנע כי התביעה היתה עשויה להתקבל, אם לא במלואה אזי לפחות באופן חלקי, בנוגע לרכיבים מסויימים מתוכה. הדעת נותנת כי התובעת חוזרת בה מהתביעה, בין השאר (ושמא תאמר התובעת – בעיקר), בגין החיוב בהפקדת ערובה להוצאות, בסכום שאינו מבוטל. העובדה שהתובעת מוותרת על דחייתה, אין משמעותה כי היא מסכימה שלא היה מקום להגשתה לכתחילה.

מן הראוי ליתן משקל גם לשיקולי מדיניות משפטית, של עידוד השגת פשרות ויישוב תביעות, ובין השאר לעודד ויתור על תביעות או חזרה מתביעות כל עוד הדבר נעשה בשלב ראשוני של ההתדיינות. פסיקת הוצאות גבוהות במקרים מעין אלו זה עשויה להוות תמריץ שלילי, ולעודד בעלי דין להוסיף ולהתדיין מתוך תחושה לפיה אין להם "מה להפסיד".

לאחר שבחנתי את השיקולים השונים ה"מושכים" לכיוונים מנוגדים ושקלתי את האיזון המתחייב ביניהם , ולאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות העניין, סבורני כי מן הראוי לפסוק הוצאות אולם בסכום מתון שאינו עולה כדי מלוא ההוצאות הריאליות שנגרמו.

התביעה נדחית.