ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
40060-05-13
27/03/2017
|
בפני השופטת:
סיגלית מצא
|
- נגד - |
התובעות::
1. פסיפיק אטלנטיק ליין (ישראל) בע"מ 2. טירן שיפינג (1997) בע"מ
|
הנתבעות::
1. Hellenic Seaways Ltd 2. Sisa shipping lines
|
החלטה |
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת תגובה לבקשה להטלת עיקול ולדחיית מועד דיון בבקשה להטיל עיקול. הבקשה בה מדובר היא בקשה שהגישו התובעות ביום 21.3.2017 להטלת עיקול במעמד צד אחד על כספי פיקדון המוחזקים בקופת בית המשפט. לחלופין עתרו התובעות כי בית המשפט יורה על עיקול ארעי עד להחלטה אחרת.
הבקשה הוגשה לאחר שביום 4.1.2017 הגישו התובעות כתב תביעה מתוקן בו נטען, בין השאר, כי התובעות שימשו כסוכנות של הנתבעות (הלניק וסיסה) בכל הנוגע להפעלת קו ספנות, ונשאו בגדר כך בתשלומי אגרות, הוצאות ועלויות נוספות הקשורות לפעילות הקו. קו הספנות פעל מכוח הסכם קו (private agreement) מיום 22.8.2012, נספח ב' לכתב התביעה. ההסכם נועד להסדיר את זכויות וחובות הצדדים לו בכל הנוגע להפעלת קו ספנות סדיר בין הנמלים איסקנדרון (טורקיה) ופורת' סעיד (מצריים) (כאשר לאחר מכן הוספה חיפה) באמצעות האנייה Nissos Rodos שבבעלות הלניק.
כתב התביעה המתוקן הוגש לאחר שביום 29.5.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט לימאות בחיפה בת"ח 24399-05-13 (כב' השופט רון סוקול) בתביעה שהגישו התובעות למימוש שעבוד ימי על האוניה Nissos Rodos בגין השירותים שסיפקו התובעות.
בפסק דינו קבע בית המשפט לימאות כי בין סיסה לבין התובעות התגבשה מערכת יחסים של שותפות עסקית בהפעלת קו ההובלות. במסגרת שותפות זו הוסכם כי סיסה תשלם ותשפה את התובעות בגין השירותים שנתנו, בין בדרך של ניכוי וקיזוז מדמי ההובלה, ובין בדרך של תשלום על ידי סיסה.
יחד עם זאת קבע בית המשפט לימאות כי בין התובעות לבין הלניק לא היה כל קשר מסחרי ישיר, כי הלניק מעולם לא התחייבה לשלם לתובעות עבור אגרות הנמל וכי התובעות מעולם לא ראו את הלניק כבעלת דינן בכל הנוגע לשיפוי בגין אגרות הנמל ששילמו.
בכל הנוגע ליחסים בין הנתבעות קבע בית המשפט כי סוכם כי סיסה תישא בתשלומי האגרות, ותנכה את התשלומים מדמי ההובלה שעליה לשלם להלניק. עוד קבע בית המשפט כי סיסה הוסמכה לפעול, בשמה של הלניק, במינוי סוכן למתן שירותי נמל, אולם לא הוסמכה מעולם להתחייב בשמה של הלניק לשפות את התובעות בגין אגרות הנמל שישלמו (סעיף 86 לפסק הדין).
לסיכום קבע בית המשפט כי התובעות ביצעו את התשלומים והוציאו את ההוצאות מכוח התחייבות חוזית כלפי סיסה, התחייבות המהווה למעשה התחייבות לטובת צד ג' – הלניק (סעיפים 89-90).
אשר על כן, וכמפורט בהרחבה בפסק הדין, דחה בית המשפט לימאות את התביעה למימוש שעבוד ימי.
התובעות הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לימאות לבית המשפט העליון.
הערעור נקבע לדיון ביום 17.5.2017.
להשלמת התמונה יצוין כי הכספים אותם מבקשות התובעות לעקל מעוכבים ממילא מכוח החלטת בית המשפט לימאות מיום 9.6.2016 בבקשה מספר 40 עד ובהתאם לתוצאות הערעור, הקבוע לדיון ביום 17.5.2017, כנגד ערובה של 120,000 ₪ אותה הפקידו התובעות.
לטענת התובעות, בשים לב לכך שהלניק אינה מכחישה את החוב אולם טוענת כי הוא חובה של סיסה, נוכח העובדה כי סיסה הפכה חברה נטולת נכסים ופעילות אשר בעליה ניתקו כל קשר עם בא כוחה, ומאחר והכספים אותם מבקשות התובעות לעקל הופקדו על-ידי סיסה, הרי צו העיקול המבוקש נועד להבטיח את תביעת התובעות לו יוותר על כנו פסק דינו של בית המשפט לימאות מיום 29.5.2016.
יצוין כי אם יתקבל ערעור התובעות וייקבע כי נזקף לזכותן שעבוד ימי על האנייה Nissos Rodos, הרי שהסכום יתקבל בידן בהיותו סכום ערובה שהופקדה חלף מעצר האנייה. לעומת זאת, טוענות התובעות, באם יידחה הערעור, הרי בשים לב לטענת הלניק בכתב הגנתה כי בעלת חובן של התובעות היא סיסה ולא הלניק ונוכח טענת התובעות כי הכספים שהופקדו שייכים לסיסה, נדרש העיקול לשם הבטחת ביצוע פסק הדין בתביעה זו בכל הנוגע לחיוביה של סיסה.
את טענתן כי סיסה היא שהפקידה את כספי הערובה לשחרור האנייה Nissos Rodos מבססות התובעות על טעמים שונים, המפורטים בחלק שלישי, סעיפים 66-89 לבקשה. יצוין כי בכתב הגנתה הכחישה הלניק כי סיסה ביצעה את התשלום (סעיף 62 לכתב התביעה המתוקן וסעיף 65 לכתב ההגנה).
בהחלטתי מיום 22.3.2017 קבעתי כי לא מצאתי לנכון לתת צו עיקול במעמד צד אחד. כן קבעתי את הבקשה לדיון במעמד הצדדים ביום 5.4.2017.
ביום 26.3.2017 הגישה הלניק בקשה דחופה למתן ארכה להגשת תגובתה לבקשה להטלת עיקול. כן ביקשה הלניק כי מועד הדיון בבקשה יידחה. לטענת הלניק, בשים לב להחלטת בית המשפט לימאות מיום 9.6.2016 בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, לא היה צורך להגיש את הבקשה להטלת עיקול (שכן ממילא שחרור הפיקדון מעוכב). עוד הצהירה הלניק כי היה ויידחה ערעורן של המשיבות, תימנע משחרור הפיקדון בטרם יחלפו 14 יום ממועד מתן פסק דינו של בית המשפט העליון.
בתגובתן לבקשה ביקשו התובעות כי תנאי לדחיית מועד הדיון יהיה רישום צו עיקול ארעי על כספי הפיקדון אשר יהא בתוקף עד להחלטה אחרת של בית המשפט.