ת"א
בית משפט השלום טבריה
|
40020-12-14
24/03/2015
|
בפני השופט:
ג'ורג' אזולאי
|
| - נגד - |
מבקש:
וליד עפיפי
|
משיבים:
1. סאלח עפיפי
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
|
| החלטה |
לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי שוב החלטתי מיום 16/02/15 סבורני, כי דין הבקשה להידחות.
בהתאם לסעיף 49 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") לנשיא בית המשפט השלום הסמכות להעביר עניין מסוים או סוג מסוים של הליכים אזרחיים והליכים בעבירות תעבורה, שטרם החל הדיון בהם, לבית משפט שלום אחר באזור שיפוטו.
בענייננו, טרם החל הדיון בתיק ולשם ויסות עומסים במחוז עליו הנני אמון, הוריתי על העברתו כאמור. לא למיותר לציין, כי מחוז צפון הינו המחוז העמוס ביותר בארץ ובית המשפט בנצרת הינו העמוס ביותר במחוז זה. משכך ולאור העובדה כי לאחרונה מונתה שופטת נוספת לכהן בבית משפט השלום בטבריה, הוחלט על העברת תיקים מבית משפט השלום בנצרת לבית משפט השלום בטבריה והכל לשם זירוז הטיפול בתיק ולטובת המתדיינים.
לא זו בלבד, לא אחת נקבע כי אין לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית בין היתר בהתחשב בכך שהמרחקים בין הערים בארץ וכפועל יוצא מכך בין מחוזות השיפוט השונים, אינם גדולים.
כב' השופט ריבלין עמד על כך ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ו-27 אח', פ"ד נז(4), 473 , 477-478 (2003) בקובעו כי :
"מדינת ישראל היא מדינה קטנה בשטחה. המרחקים הקצרים בין הערים השונות במדינה, ויהיו אלו אף המרוחקות ביותר זו מזו, אינם גדולים. בהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים לאדם בעידן בו אנו חיים, יקשה לקבל את ההנחה כאילו קיום הדיון בבית משפט המצוי במחוז מסויים, ולא אחר, חיוני להבטחת נוחות הצדדים. לפיכך, נדמה לעיתים כי העלויות המושקעות בהתדיינות בנושאי הסמכות המקומית ובהעברתו של תיק מטיפולו של בית משפט שהחל לדון בו אל משנהו שבמחוז שיפוט אחר, נעדרות הצדקה מהותית. כזו היא דעתו של הד"ר ש' לוין, הרואה בטיעונים בדבר הסמכות המקומית את "אחת הדוגמאות הבולטות למקרים שבהם עשוי להתבזבז לשווא זמן שיפוטי יקר" (ש' לוין מהות הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 96) (ההדגשה אינה במקור – ג'.א.).
(ראה לעניין זה גם רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ואח', פ"ד מט (2), 731 ,עמ' 734-735); רע"א 11556/05 קמור נ' חימו (טרם פורסם, 27.2.06); ולאחרונה רע"א 530/12 יעקובוביץ' נ' זיאס (טרם פורסם, 28.3.12).
נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.
לאור החלטתי כאמור, אני מורה על מחיקת התביעה, כמבוקש, ללא צו להוצאות. השבת אגרה בהתאם ובכפוף לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007.