פלונית נ' אלמונית

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לאחר שהותקפה וננשכה ע"י כלב השייך לנתבעת.

פתח דבר

התובעת, ילידת X.X.1999, כיום בת 24.9, בעלת תואר ראשון במשפטים ועובדת כמתמחה במשרד עורכי דין.

הנתבעת הינה קרובת משפחה של התובעת (אשת דודה) המתגוררת בסמיכות לה ובזמנים הרלוונטיים לתביעה הייתה הבעלים של כלב מסוג פיטבול (להלן: "הכלב").

טענות הצדדים

התובעת טענה, כי ביום 27.3.2018 היא הותקפה וננשכה ע"י הכלב, בסמוך לביתה ולבית הנתבעת, עת היה הכלב ללא מחסום פה בניגוד להוראת הדין, זאת במהלך ויכוח מילולי שהתגלע בין הנתבעת לבין קרובת משפחה אחרת, בעוד שהתובעת לא נטלה חלק בוויכוח וניסתה להרגיע את הרוחות ביניהן (להלן: "האירוע" או "אירוע הנשיכה").

עקב האירוע סבלה התובעת מצלקת ביד ימין וכן ממספר שריטות ברגלה. נטען כי התובעת חוותה את אירוע הנשיכה בצורה קשה מאוד, ובעקבותיו היא הייתה במעקב וטיפול נפשי וכי אירוע הנשיכה הותיר בה נכות נפשית צמיתה בדמות פוסט טראומה.

התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת ערוכה בידי ד"ר ינקו מיכאל, אשר קבע כי כתוצאה מאירוע הנשיכה סובלת התובעת מנכות נפשית בגין הפרעה פוסט טראומטית תסמונת PTSD בשיעור 20% לצמיתות.

התובעת טענה כי הנתבעת חבה בפיצויה בגין נזקיה עקב אירוע הנשיכה וזאת בשל רשלנותה אשר מתבטאת, בין היתר, בכך שאפשרה לכלב להיות משוחרר; לא דאגה למחסום פה לכלב מסוכן; לא טיפלה כראוי בכלב מסוכן; לא הייתה כשירה לטפל ולהחזיק בכלב מסוכן; נהגה באלימות מילולית כלפי אחרים ובכך התסיסה את הכלב; פעלה בניגוד לחוק הסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002.

כן טענה התובעת כי יש להטיל את האחריות על הנתבעת בהתאם להוראות סעיף 41א לפקודת הנזיקין [נוסח משולב] (להלן: "הפקודה") וכי הנתבעת לא הוכיחה כי ההגנות המפורטת בסעיף 41ב לפקודה חלות במקרה דנן, כאשר לא קדמה לתקיפת הכלב שום התגרות מצידה של התובעת כלפי הכלב או תקיפה של בעליו או של מי מבני משפחתם.

עוד נטען לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודה ואשר מעביר אל הנתבעת את הנטל להוכיח שלא התרשלה כלפי התובעת. כן טענה התובעת, כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות הקבועות בפקודה ו/או חוק העונשין ו/או החוק להסדרת הפיקוח על כלבים.