מיארה נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה לצוות על הנתבעת, חברה קבלנית, לגרום לרישום התובע, בלשכת רישום המקרקעין, כחוכר-לדורות של דירה בנתיבות הידועה כגוש 39578 חלקה 8013/007 (להלן: "הדירה").

2. העובדות הנצרכות לענייננו, שיפורטו להלן, אינן במחלוקת. בהתאם לכך הסכימו הצדדים כי המחלוקת ביניהם, בדבר ההשתמעויות המשפטיות של העובדות הנדונות, תוכרע על יסוד המסמכים שבתיק, לאחר הגשת סיכומים.

3. התובע התקשר עם הנתבעת, ביום 26.12.1995, בחוזה לרכישת זכויותיה של הנתבעת כלפי רשות מקרקעי ישראל ביחס לדירה (להלן: "החוזה"). הוסכם בחוזה כי "המוכר (קרי: הנתבעת – ש' פ') מתחייב לבנות את הדירה, בכפוף למילוי התחייבויות הקונה (קרי: התובע – ש' פ') בחוזה זה, למסור את הנכס לחזקתו של הרוכש וכן לגרום לכך כי ייחתם בין הרוכש ובין בעל הקרקע חוזה חכירה... בכפיפה לתנאים ולהוראות הקבועים להלן בחוזה זה ולבצוען המושלם של כל התחייבויות הקונה, מצהיר ומתחייב המוכר כלפי הקונה שהבנין יבנה והדירה תימסר לו והזכויות בה תרשמנה על שמו באופן האמור להלן בחוזה זה" [נספח ב' לכתב ההגנה, סעיף 2]. אי ביצוע תשלום במועדו נקבע כ'הפרה יסודית' [שם, סעיף 24(א)]. שום התנהגות לא תיחשב לוויתור על זכות, בהיעדר וויתור במפורש ובכתב [שם, סעיף 27]. "בצוע כל אחת מהתחייבויות המוכר עפ"י חוזה זה מותנה בכך שהקונה יקיים תחילה את התחיבויותיו עפ"י חוזה זה עד לאותו מועד והמוכר זכאי, מבלי לפגוע באמור בכל מקום אחר בחוזה זה, לעכב בצוע התחייבות כלשהי מהתחייבויותיו עד לאחר שהקונה קיים את התחייבויותיו" [שם, סעיף 28. כל הציטוטים הובאו ככתבם].

4. התובע לא פרע את יתרת המחיר של הדירה. הוסכם על מסירת החזקה בדירה לתובע כנגד 14 צ'קים בסך 4,500 ₪ כל אחד, בכפוף להתחייבות התובע כי "במידה ושיק אחד יחזור אני מרשה לאחים אוזן חברה לבניה בע"מ להוציא אותי מהבית... ואנו מוותרים בזאת בוויתור מלא סופי וגמור על כל דרישה ו/או תביעות מכם בעניין הזה" [כתב התביעה, סעיף 5; כתב ההגנה, סעיף 10 ונספח ה'].

5. כל השיקים האמורים חוללו באי-פירעון, החל מיום 13.8.1998 [כתב ההגנה, סעיף 11 ונספח ג'].

6. הנתבעת לא ביטלה את החוזה, והרשתה לתובע להחזיק בדירה. היא פתחה נגדו תיק הוצל"פ לגביית חובו, אך לא עלה בידיה לגבות דבר. בחלוף כ-17 שנה ניתן צו כינוס כנגד התובע. הנתבעת לא הגישה תביעת חוב נגד התובע. ביום 22.12.2015 ניתן לתובע הפטר בגין חובותיו, ותיק ההוצל"פ האמור, שהנתבעת פתחה נגד התובע, נסגר ביום 11.1.2016 [כתב ההגנה, סעיפים 17-13].

7. לאחר הדברים האלה ביקש התובע מן הנתבעת לרשום על שמו את הזכויות בדירה (להלן, למען הפשטות: "הדירה"). הנתבעת סירבה.

8. התובע טוען כי בעקבות ההפטר אינו חייב דבר לנתבעת. לפיכך אין לנתבעת עילה שלא לקיים את חיובה החוזי לרשום את הדירה על שמו.

9. בסיכומיו טען התובע גם להתיישנות החוב. אומר כבר עתה כי מקובלת עליי טענת הנתבעת שלפיה טענה זו לא נטענה בכתב התביעה, ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה. לכך אוסיף כי התיישנות יש לטעון בהזדמנות הראשונה, והתובע לא הרים נטל זה. לפיכך הסעד המבוקש ייבחן לאור טענת ההפטר, ולא לאור טענת ההתיישנות. למעלה מן הצורך אעיר כי התוצאה לא הייתה משתנה גם לו נבחן הסעד המבוקש לאור טענת ההתיישנות; בשים לב לאופיים הדומה של הפטר והתיישנות כמחסומים דיוניים.