ת"א 3922-11-15 קפלן ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל - מחוז חיפה ואח'

בפני בקשה שהגישה צד ג' מספר 2, קציר – אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בשומרון בע"מ (להלן: "קציר"), לסילוק ההודעה שהגישה כנגד מדינת ישראל / רשות מקרקעי ישראל – מרחב חיפה (להלן: "הרשות" או "רמ"י"), על הסף.

ההליך וטענות הצדדים

ביום 5.4.2006 התקשרה התובעת עם צד ג' מספר 1, החברה הכלכלית טל – עירון בע"מ (להלן: "החברה הכלכלית") בהסכם למתן שירותי בניית תשתיות ופיתוח במגרש מספר 769 על פי תכנית מ/196/במ "אתר חרום - קציר", אשר פורסמה למתן תוקף ביום 13.4.1994.

התובעת ביקשה לרכוש את המגרש המסוים (מגרש 769), שכן הוא סמוך למגרש עליו הקימה בתה את ביתה.

בדצמבר 2008 הוזמנה התובעת למשרדי רשות מקרקעי ישראל לחתום על הסכם פיתוח, וכך עשתה. ואולם, מטעמים בלתי ברורים בשלב זה, התייחס הסכם הפיתוח למגרש מספר 37 ולא למגרש 769, בו חפצה התובעת ולגביו התקשרה עם החברה הכלכלית בהסכם למתן שירותי בניית תשתיות. להסכם מיום 18.12.2008 אף צורף תשריט של מגרש 37 (אשר הפך לאחר הליכי פרצלציה לחלקה 171 בגוש 20461). התובעת לא שמה לב למספר המגרש בהסכם הפיתוח ובתשריט, חתמה עליו, והמשיכה בהכנת התוכניות לבניית ביתה.

לאחר השלמת תכניות הבנייה נגשה התובעת למשרדי רשות מקרקעי ישראל. או אז התברר לה לראשונה כי נפלה טעות ברישום מספר המגרש בהסכם הפיתוח וכי היא נרשמה כבעלת זכויות בחלקה 171 בגוש 20461 ולא מגרש 769 (אשר בינתיים הפך לחלקה 148) כפי שחפצה.

בשנת 2011 פנה אל הרשות נציג היישוב וביקש כי יבוצע תיקון של הסכם הפיתוח. בתשובת הרשות מיום 14.11.2011 נכתב כי על מנת לתקן את הסכם הפיתוח יש להעביר אישורי סוכנות, מועצה ותצהיר החוכרת.

בשנת 2014 הגישה התובעת תכנית בנייה לחתימת הרשות ביחס לחלקה 171 בגוש 20461.

מאחר ובהתאם להחלטות הרשות פג תוקפו של הסכם הפיתוח בחלוף שנים ממועד חתימתו, הודיעה הרשות לתובעת כי עליה להגיש בקשה מנומקת להארכת תקופת הפיתוח (מכתב מיום 1.9.2014). ביום 3.9.2014 התקבלה אצל הרשות בקשת התובעת להארכת תקופת הפיתוח.

התביעה הוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל והמועצה האזורית מנשה (להלן: "המועצה האזורית").

בכתב הגנתה טענה המועצה האזורית מנשה כי אין לה כל עמדה ביחס למגרש שיוקצה לתובעת. יחד עם זאת, לא תוכל לאשר את כניסתה של התובעת למגרש 37 (חלקה 171 בגוש 20461), שכן לא שילמה בגינו דמי פיתוח. יצוין כי ההפרש בין דמי הפיתוח ששילמה התובעת בגין מגרש 769 לבין אלה אותם היא נדרשת לשלם בגין מגרש 37 עומדים על סך 98,000 ₪.

עוד טענה המועצה האזורית כי החברה הכלכלית הייתה בבעלות המועצה המקומית קציר – חריש עד שנת 2012, לרבות התקופה הרלבנטית לכתב התביעה. בשנת 2012 אוחד היישוב קציר עם המועצה האזורית. לפיכך אין המועצה האזורית נושאת באחריות לפעולות החברה הכלכלית.

רשות מקרקעי ישראל טענה בכתב הגנתה כי אין לה כל נגיעה או מעורבות בהליך ההמלצה או הקצאת המגרשים למשתכנים או בפיתוח השכונה. רק לאחר קבלת הפנייה מ"הגורמים האמונים על הקצאת המגרשים", מתקשרת הרשות, כבעלת המקרקעין, עם המשתכנים בהסכמי פיתוח, ולאחר השלמת הבנייה בהסכמי חכירה.

עוד טענה הרשות בכתב הגנתה כי בטרם התקשרותה עם התובעת בהסכם פיתוח פנתה לחברה הכלכלית לשם בירור מספר המגרש שהוקצה לתובעת. בתשובה השיבה החברה הכלכלית במכתב מיום 17.9.2006 בו נרשם כי לתובעת הוקצה מגרש מספר 37. אי לכך פנתה הרשות ביום 3.11.2006 למזכירות היישוב על מנת שימציאו אישורי סוכנות ומועמדות מתוקנים ביחס למגרש.

עם כתב הגנתה הגישה הרשות הודעת צד שלישי נגד החברה הכלכלית וכנגד קציר.

בהודעה לצדדים השלישיים נטען כי הצדדים השלישיים הם הגורמים המוסמכים בכל הנוגע להקצאת המגרשים למשתכנים, וכי רק לאחר הפנייה מהם מתקשרת הרשות עם המשתכנים בהסכמי פיתוח (סעיף 9 להודעה לצד שלישי).

בכתב ההגנה שהגישה להודעה לצדדי ג' טענה החברה הכלכלית כי פעלה בהתאם להסכם פיתוח התשתיות בו התקשרה עם התובעת, וכי הטעות בהקצאת המגרש הנה טעות של רשות מקרקעי ישראל. עוד טענה החברה הכלכלית כי הסתמכות הרשות על "פתקית" אשר לא ברור מי עומד מאחוריה, למי היא מיועדת ובהמשך לאיזו שיחה נכתבה, הנה שגויה וכי בידי הרשות היה או צריך היה להיות הסכם פיתוח התשתיות בו נרשם מספר המגרש הנכון.

קציר, צד ג' מספר 2, טענה כי אין לה כל ידיעה או עמדה ביחס למפורט בכתב התביעה או הליכי הקצאת המגרש לתובעת, ולפיכך דין ההודעה נגדה סילוק על הסף.