ת"א
בית משפט השלום רמלה
|
38958-05-15
24/07/2016
|
בפני השופט:
1. ד"ר עמי קובו
2. סגן הנשיאה
|
| - נגד - |
תובעים:
עדנה מן
|
נתבעים:
אשר בינודיז
|
| החלטה |
לפניי בקשת של הנתבע להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות, על-פי תקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") ובהתאם לתקנה 17 (ב) לתקנות, ובמקביל בקשה של התובעת למחיקת התביעה.
התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים.
הנתבע, במסגרת כתב הגנתו, עתר לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות על-פי תקנות 101 (3) ו- 17 (ב).
התובעת הגיבה לטענות הנתבע, וביקשה למחוק את התביעה, חלף דחייתה, ושלא לחייבה בהוצאות, וזאת כדי שתישמר לה הזכות להגיש את התובענה בעתיד.
הנתבע מתנגד למחיקת התביעה ומבקש להורות על דחייתה לאלתר, ולחייב את התובעת בהוצאות.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש להורות על מחיקת התובענה כעתירת התובעת, ולא על דחייתה.
סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 קובע את האפשרות להגיש תביעה אזרחית נגררת לפלילים בעקבות הרשעתו של אדם בהליך פלילי, כאשר עילת התביעה האזרחית מבוססת על העובדות המהוות את העבירה בה הורשע הנתבע-הנאשם.
על פי תקנה 17 (ב) לתקנות, אשר עניינה תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, כתב התביעה יוגש לבית–המשפט תוך תשעים ימים לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט.
במקרה דנן, התובעת לא חלקה על טענת הנתבע לפיה כתב התביעה הוגש למעלה מ- 90 ימים מאז גזר הדין הפך לחלוט, ואכן בחינת המועדים מעלה כי חלפו למעלה מ-90 ימים מאז גזר הדין הפך לחלוט ומכאן שחלף המועד בו ניתן היה להגיש את התביעה תחת הכותרת "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים".
התובעת לא עתרה לשינוי עילת התביעה באופן שהתביעה לא תהיה תביעה נגררת לפלילים ואף לא עתרה להארכת מועד להגשת התובענה, אלא למחיקתה (ראו והשוו ת"א (מח' ת"א 47089-11-10 א.ה. נ' י.א. (27.3.11)).
התיישנות מקימה עילה לדחייה על הסף (ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 387 (2013)), ומקום בו מוכח כי התביעה התיישנה, שומה על בית-המשפט לדחותה על הסף (ראו 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מה (3) 455, 459 (1994)). ואולם דיני ההתיישנות קובעים כי התביעה לקיום זכות ניתנת להתיישנות, כאשר ספירתה מתחילה ביום שבו נולדה התובענה. במקרה דנן אין המדובר בהתיישנות של עילת התביעה אלא בהגשת התביעה בחלוף המועד הקבוע בתקנות. תקנה 528 לתקנות שכותרתה הארכת מועדים, מאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק, מקום שבו הוא חלף, "מטעמים מיוחדים שירשמו". הגישה הנוהגת כיום בפסיקה היא גישה מקלה יחסית לבחינת קיומו של "טעם מיוחד". כלומר, אילו הייתה התובעת עותרת להארכת מועד, היה מקום לבחון את בקשתה זו לגופה, ומכאן שאין המדובר בהתיישנות העילה.
אשר על-כן, ולאור בקשת התובעת, אני מורה על מחיקת התובענה.
בכל הנוגע להוצאות, נתתי דעתי לסכום התביעה, לכך שהתובעת לא הייתה מיוצגת על-ידי עו"ד בהליך זה, ולכך שההליך הסתיים בשלב מקדמי, בטרם דיון במעמד הצדדים. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום בשלב זה לחייב את התובעת בהוצאות. עם זאת, ככל שתבחר התובעת לשוב ולהגיש את התובענה, הרי שהתובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין תביעה זו בסך של 3,000 ₪.
מזכירות בית-המשפט תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ו, 24 יולי 2016, בהעדר הצדדים.