ת"א 38896-06-14 מחאמיד נ' אסיה-תורס בע"מ

בעניין : בקשה לביטול פסק דין מיום 17/10/14

1.ביום 19/6/14 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך 250,807 ₪ בגין פיצוי עבור התייקרויות לאחר ניכוי עמלה לו הוא זכאי לטענתו, לאחר שביצע הסעות תלמידים באמצעות הנתבעת מחודש 9/07 עד 8/10 ולאחר שהנתבעת קיבלה את פיצויי ההתייקרויות כאמור במכתבו של היועץ המשפטי של המועצה המקומית בסמ"ה מיום 17/5/11. לכתב התביעה צורפו המסמכים הרלבנטיים. כמו-כן כולל כתב התביעה תחשיב מפורט של סכום התביעה.

2.ביום 17/10/14 ניתן פסק דין בהעדר הגנה על בסיס אישור מסירה שבוצע באמצעות הדואר ומלמד על המצאת התביעה למורשה של הנתבעת ביום 15/7/14.

3.ביום 30/10/14 הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין.

4.באשר לסיבת המחדל, נטען כי כתב התביעה נמסר לפקידה בשם מנאל עתאמנה (להלן: "מנאל"), אשר אינה מוסמכת לקבל דברי דואר בשם הנתבעת ולא העבירה אותם בזמן למשרדי הנתבעת. מנהל הנתבעת והמצהיר מטעמה, מר חסן אעלימה (להלן: "חסן"), טען בתצהירו מיום 27/10/14 כי רק לאחרונה וממש בדרך מקרה ראה את המעטפה הכוללת את כתב התביעה ברכבה של מנאל. חסן טוען כי לאחר שבירר את העניין ידע על הגשת התביעה, העביר אותה לטיפולו של עורך דין, אך נמצא כי כבר ניתן פסק דין בהעדר הגנה. חסן מלין על כך שבאישור המסירה לא נאמר מי קיבל את כתב התביעה והאם הוא מוסמך לקבל דואר בשמה של הנתבעת. עוד נטען כי כיוון שאין חותמת של הנתבעת על אישור המסירה, הדבר מוכיח כי המסירה בוצעה למי שלא היה מוסמך לקבל דואר בשם הנתבעת.

5.לגופו של עניין, נטען כי לנתבעת טענות הגנה חזקות כאשר על פי הכרטסת של התובעת אצל הנתבעת, הנתבעת אינה חייבת לו דבר. לבקשה צורפה כרטסת של התובע אצל הנתבעת.

6.ביום 1/12/14 הוגשה תגובת התובע לבקשה. מודגש כי הנתבעת נמנעה מלצרף תצהיר של מנאל הכולל התייחסות לנסיבות קבלת המכתב, קרבתה המשפחתית לחסן ומהות תפקידה בנתבעת. נטען כי בירור שנערך בדואר העלה כי שמה של מקבלת המסירה הינו מנאל עלמי. טענה זו נתמכה במכתב של מנהלת מדור שירות לקוחות באזור העמקים לב"כ התובע. באשר לסיכויי ההגנה, נטען כי הכרטסת שצירפה הנתבעת רק מחזקת את הנתונים והחישובים שנערכו על ידי התובע בכתב התביעה שכן היא כוללת את תשלומי הקרן, שאין מחלוקת ששולמו לתובע. נטען כי האמור בסעיף 19 לבקשה , בו מזכירה הנתבעת קיומם של מסמכים נוספים בהם תשתמש בבוא העת, מלמד על כוונת הנתבעת לעכב את התיק ככל האפשר, כאשר היא משתמשת בכספי התובע ומתעשרת שלא כדין על חשבונו. לאור האמור לעיל נטען כי מן הראוי לדחות את הבקשה, חרף שיקול הדעת הבלעדי של בית המשפט בבקשה שכזו.

7.ביום 22/12/14 הוגשה תשובה לתגובה. נטען כי טענת הנתבעת לפיה המסירה בוצעה שלא כדין, היא עניין לדיון בבית המשפט שכן מנכ"ל הנתבעת הגיש תצהיר מפורט לפיו המסירה בוצעה למי שאינו מוסמך לקבל דברי דואר בשם הנתבעת. נטען כי התובע מודה שלא היה הסכם חתום בין הצדדים ולכן הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו כבד במיוחד. עוד נטען כי התובע מגיש תביעה לתשלום הפרשים ועלויות למרות שאלו לא סוכמו בין הצדדים ולכן לנתבעת טענות הגנה חזקות במיוחד.

8.לשלמות התמונה יצוין כי הנתבעת הפקידה בקופת בית המשפט את הסך של 1,000 ₪, אשר הפקדתו נקבעה כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

9.על בסיס החומר המצוי בתיק, אני קובע כי פסק הדין ניתן כדין ואין מקום לבטלו מחובת הצדק. תקנה 475א מורה לתובע המיוצג על ידי עורך דין להמציא את כתב התביעה לנתבעת באמצעות דואר ישראל. מסירה שכזו נהנית מחזקת תקינות הקבועה בסעיף 57ג לפקודת הראיות. חזקת תקינות זו מטילה על הנתבעת נטל כבד במיוחד להראות כי נפל פגם בביצוע המסירה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. הנתבעת לא צירפה תצהיר של מקבלת המסירה גב' מנאל. הנתבעת בחרה להתעלם מהטענות הממשיות שהעלה ב"כ התובע בתגובה לעניין זה. הנתבעת נמנעה מלציין במסגרת הבקשה והתשובה כיצד ייתכן שמי שמועסקת כפקידה ומגיעה לסניף הדואר לקחת דבר דואר המיועד לנתבעת, אינה מורשית לעשות כן.