ת"א 38615-11-16

לפניי בקשת התובע להחלפת מומחה בית המשפט.

1. תביעה זו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה דרכים בה היה מעורב בתאריך 25.3.15. ועדה רפואית שלצד המוסד לביטוח לאומי (נפגעי עבודה) קבעה כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין מגבלה קלה בעמוד שדרה מותני. קביעה זו, בהיותה "קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר", מחייבת לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). אלא, שהנתבעת הגישה בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית. בקשתה התקבלה ובתאריך 3.9.17 מונה מומחה מטעם בית המשפט [להלן: "ההחלטה"] (להשלמת התמונה, בר"ע שהתובע הגיש לבית המשפט המחוזי על ההחלטה להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור נדחתה בתאריך 17.12.17).

2. בחלוף למעלה משלושה חודשים ממתן ההחלטה, התובע עותר להחלפת זהותו של המומחה. לטענתו, ומבלי לפגוע בשמו הטוב של המומחה, באת-כוחו ניהלה נגד המומחה תיק רשלנות רפואית וזכתה (בפשרה). על כן, ובאופן חריג, מאחר שהתיק שלפניי נמצא בראשיתו, התובע לא נבדק ולא הוגשה עדיין חוות דעת, מבוקש להחליף את זהות המומחה.

3. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין בטעמיו של התובע כדי לסתור את חזקת המקצועיות שעומדת לזכותו של מומחה בית המשפט, כי התובע השתהה בהגשת בקשתו וכי היא כבר העבירה למומחה את שכרו.

דיון

4. אין עילה שבדין כדי להביא לפסילתו של המומחה או להחלפתו (השוו לרע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (2006)). חזקה שהמומחה יעשה מלאכתו נאמנה, ינהג במקצועיות תוך מילוי חובותיו באובייקטיביות וללא משוא פנים. פסילתו של מומחה תעשה רק בנסיבות יוצאות דופן, במיוחד מקום שבו המומחה כבר נתן חוות דעת ויש בתוכנה כדי להשפיע על שיקולי בעל הדין המבקש את הפסילה (רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (2007); רע"א 7323/11 ועקנין נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (2011) בפסקה 6).

5. עם זאת, נסיבות מקרה זה ייחודיות; עסקינן בתיק המתנהל לפי חוק הפיצויים, ואין בו חוות דעת "פרטיות" שהוגשו על ידי הצדדים. ולא זו בלבד, אלא שמינויו של המומחה היה בעקבות בקשה להביא ראיות לסתור שהגישה הנתבעת, כך שלחוות הדעת, לכשתוגש, יש משמעות ומשקל (ויש להניח כי הצדדים יטענו בעניין זה בבוא העת). כמו כן, הבקשה שלפניי הוגשה בשלב שבו התובע טרם נבדק ובהתאמה לא הוגשה חוות דעת, כך שהחשש שמא מבקש התובע להחליף את המומחה רק משום שתוכנה של חוות הדעת אינו נוח לו, לא מתקיים. על כן, ובנסיבות המפורטות, אני סבורה כי "יש לשאוף לכך שזהות המומחה תהיה מקובלת ככל שניתן על שני הצדדים, על מנת ליתן לכל צד את ההרגשה שקיבל את יומו בבית המשפט" (בר"ע (חי') 3329/08 זיו נ' זיו (2008) וראו גם ר"ע (ת"א) 1134/04 דגן נ' אסף (2004) בפסקה 3(א)).

בצד דברים אלו, יש ממש בדבריה של הנתבעת כי היה על התובע להודיע על התנגדותו למומחה כבר בסמוך לאחר מינויו ולא להמתין למעלה משלושה חודשים או עד לאחר שתוכרע בקשתו בבית המשפט המחוזי.