ת"א 38383-11-14 טמיר נ' בידרמן ואח'

בפני בקשתם של נתבעים 1 ו-2 לדחות את התביעה על הסף, בין היתר מחמת התיישנות. נתבע 2 הגיש בקשה נפרדת בכתב לדחיית התביעה על הסף, ובמהלך הדיון שהתנהל במעמד הצדדים ביקש גם נתבע 1 לדחות את התביעה על הסף על יסוד האמור בכתב ההגנה שהוגש מטעמו. התובעת הגישה תגובה לבקשתו של נתבע 2, ובהמשך לכך הוגשה תשובה לתגובה.

התביעה הוגשה נגד הנתבעים בטענה כי הפרו את זכויות היוצרים ביצירותיה של הפסלת המנוחה, הגב' חנה אורלוף ז"ל (להלן: "המנוחה"). לטענת התובעת בכתב התביעה, בגלריה שבבעלותו ובניהולו של נתבע 2 הוצעו למכירה פסלים מזויפים שהוצגו כפסליה של המנוחה, אשר אחד מהם נמכר באמצעות נתבע 1.

לטענתם של נתבעים 1 ו-2, מכתב התביעה עצמו עולה כי היה ידוע לתובעת למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה שהוצעו למכירה פסלים מזויפים, ולכן היה על התובעת להגיש תביעה אזרחית תוך שבע שנים מאותו מועד, ומשלא עשתה כן, דין תביעתה להידחות.

בסע' 13 לכתב התביעה נטען כי ביום 5.6.07 הובא לידיעת התובעת שפסליה של המנוחה נמכרים בגלריה של נתבע 2 בכ- 1/10 ממחיר השוק. בסע' 16 נטען כי ביום 6.6.07 הגיעו התובעת ובעלה לגלריה של נתבע 2 שאמר להם כי יש לו שני פסלים של המנוחה: פסל "אשה מתרחצת שוכבת" ופסל "הנערה עם הכדור". לפי סעיף 18 לכתב התביעה, ביום 3.7.07 חזרו התובעת ובעלה לגלריה, ושם הציג בפניהם נתבע 2 את שני הפסלים הנ"ל. בסע' 19 לכתב התביעה נטען כי "במבט ראשון, לאור היכרותה עם יצירות המנוחה, ומומחיותה בנוגע ליצירותיה, הבחינה התובעת כי הפסלים הנם מזוייפים. גם המחיר הנמוך באופן מחשיד ממחיר השוק (3,000$) עורר תמיהה יתרה".

בסע' 21 לכתב התביעה נטען כי לאור האמור לעיל החליטה התובעת לרכוש את הפסל "אישה מתרחצת שוכבת", וזאת "על מנת לבדוק אותו באופן יסודי ובפרטיות, ועל מנת לאושש ו/או להפריך את חששותיה כי עסקינן ביצירות מזויפות".

בסע' 22 לכתב התביעה נטען במפורש כי לאחר שהתובעת "העמיקה את בדיקתה המקצועית" היא "נוכחה לדעת בוודאות כי עסקינן בזיוף", וביום 9.7.07 נפגשה עם היועמ"ש של היחידה לקניין רוחני במשטרת תל אביב. מסעיפים 27-23 עולה כי ביום 10.7.07 הגישה התובעת תלונה למשטרה, וכחלק ממאמצי המשטרה נתפסו ארבעה פסלים שיוחסו למנוחה והוצעו למכירה בגלריה: שלושה "עותקים מפרים" של יצירות המנוחה ופסל נוסף שאינו עותק מפר אך הוצג והוצע למכירה כפסל של המנוחה. בסעיף 32-31 לכתב התביעה נטען כי בהמשך לפשיטה על הגלריה ולהחרמת פסלים שנחשדו להיות מזויפים, החלה בדיקה בעניין האפשרות להעמיד לדין את המעורבים, אך ביום 10.2.12, כחמש שנים לאחר הפשיטה והמעצר, הופתעה התובעת לגלות שהמשטרה החליטה לא להגיש כתבי אישום.