אבו סכות ואח' נ' מדינת ישראל

תביעה לתשלום 450,761 ₪. התביעה הוגשה בסכום של 512,241 ₪, אולם התובעת מס' 6 ביקשה להימחק מהתביעה ועל כן תביעתה בסכום של 61,480 ₪ הופחתה מן הסכום הכולל.

רקע כללי

עניינו של הליך זה במחלוקת בשאלה אם זכאים היו התובעים לרכוש מגרשים ברהט במחירים מוקפאים לשנת 1994, בהסתמך על החלטה 675 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 11.10.94.

התובעים רכשו מגרשים ברהט בשנת 2007 (למעט התובע 7 שרכש מגרש בסוף שנת 2006). התובעים נדרשו לשלם סכומים מעבר למחירי 1994 ושילמו תחת מחאה. התביעה הנוכחית היא תביעה להשבת ההפרשים בין המחיר המוקפא לבין המחיר ששולם בפועל על ידי התובעים.

ברקע הדברים, החלטה של מועצת מקרקעי ישראל להעלות החל מיום 1.1.95 את מחירי המגרשים לבנייה ביישובי הקבע של הבדואים בנגב. המועצה הסכימה להחריג מן ההעלאה הצפויה משתכנים שהחלו בהליכי האכלוס עד יום 31.12.94 ושייכללו ברשימות שיומלצו על ידי הרשות המקומית עד יום 30.3.95. התובעים כולם נכללו ברשימת המומלצים של עיריית רהט.

טענות הצדדים

לטענת התובעים לא נמצאו להם מגרשים לרכישה עד שנת 2006 ורק בשנת 2007 הוקצו להם מגרשים במסגרת הרחבת רהט ואז הובהר להם כי אם לא ישלמו את המחיר המלא בו שווקו המגרשים לכלל זכאי האכלוס, לא יקבלו מגרשים ועל כן הם שילמו תחת מחאה.

לטענת הנתבעת (להלן גם: "המדינה" או "רמ"י"), הטעם לסירובה לשווק לתובעים את המגרשים במחירים מוקפאים נובע מהבדל מהותי בין פרויקט הרחבת רהט לבין הבנייה ביישובי הבדואים עד אז. לטענת רמ"י מדובר בפרויקט בהיקף חריג המבוסס על "משק כספי סגור", היינו עלויות הפיתוח של הפרויקט ממומנת על ידי הרוכשים עם סבסוד קבוע שנתנה המדינה של כ- 80 מיליון ₪ (סעיף 7 לתצהיר הגב' רזניקוב). זאת להבדיל מפרויקטים קודמים אשר התבססו על "בנייה תקציבית" – היינו המדינה מפתחת מגרשים ואחר כך גובה כסף מן הרוכשים לפי מחיר שנקבע. על כן לשיטת רמ"י לא ניתן לממש את ההתחייבות כלפי התובעים, ככל שקיימת התחייבות כזו.

לטענת רמ"י, ההחלטה שלא לפעול על פי החלטה 675 התקבלה לאחר שיקול דעת ועוגנה בהחלטה 1792 של הנהלת רמ"י, שלמעשה ביטלה את החלטה 675 (סעיף 56 לסיכומי רמ"י). התובעים טוענים כי הנהלת רמ"י אינה מוסמכת לבטל או לשנות החלטה של מועצת מקרקעי ישראל. התובעים מפנים לסעיף 15 לחוק הפרשנות תשמ"א 1981. המדינה טוענת כי טענה זו היא בגדר הרחבת חזית ואין לבחון אותה. בסיכומי התשובה טוענים התובעים כי אין מדובר בהרחבת חזית מאחר שהחלטה 1792 של הנהלת מקרקעי ישראל הוצגה על ידי המדינה לראשונה בכתב ההגנה וממילא לא יכולים היו התובעים לטעון בעניינה בכתב התביעה. התובעים טוענים עוד כי עדי המדינה נחקרו בעניין זה ללא שהנתבעת טענה להרחבת חזית וממילא מדובר בטענה משפטית כך שהגנת המדינה אינה נפגעת.