ת"א 38179-06-14 כץ ואח' נ' קיבוץ מחניים ואח'

לפניי שלוש בקשות לסילוק על הסף של התביעה שהגישו התובעים, מר משה כץ וד"ר אודה ליה טובה כץ (להלן: "התובעים"), בני זוג, תושבי מחניים ובעלי זכויות חכירה מהוונות בבית המגורים ובמגרש מספר 20, הידוע כחלק מחלקה 23, גוש 13836 בשטח של כ- 500 מ"ר (להלן: "המקרקעין").

הבקשות הוגשו, כל אחת בנפרד. האחת, על ידי הנתבעים 1-3 – קיבוץ מחניים (להלן: "הקיבוץ"), מתיישבי מחניים, אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית (להלן: "האגודה") והוועד המקומי מחניים (להלן: "הוועד"). השנייה, על ידי הנתבעת 4, מועצה אזורית גליל עליון (להלן: "המועצה"), והשלישית, על ידי הנתבעת 5, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"), שבקשתה לסילוק התביעה על הסף פורטה במסגרת כתב הגנתה.

במסגרת בקשותיהם העלו הנתבעים טענות שונות ורבות לסילוק התביעה על הסף. בין היתר, טענו הנתבעים כי על התביעה נגד האגודה ונגד הקיבוץ להתברר במסגרת הליך בוררות לפי פקודת האגודות השיתופיות, כי התביעה הינה תביעה כספית במסווה של תביעה הצהרתית, וכי הסעד המבוקש הינו סעד תיאורטי. כמו כן, טענו הנתבעים להיעדר סמכות עניינית, היעדר עילה, חוסר יריבות, חוסר ניקיון כפיים, חוסר תום לב, שיהוי, השתק ומניעות.

ביום 11/01/15 נערכה בפניי ישיבת קדם משפט במסגרתה העלו ב"כ הצדדים טענותיהם בהרחבה בעניין סילוק התביעה על הסף.

מהות התובענה:

על פי הנטען בכתב התביעה, עניינה של התובענה נשוא הבקשות שלפניי הינה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות חוזים ו/או חיובים חוזיים פסולים ו/או מטעים ו/או בלתי חוקיים ו/או חוקתיים ו/או כאלה שנחתמו כתוצאה מעוולות או עבירות פליליות, הכוללות עושק, סחיטה, ספסור אסור ופסול באדמות מדינה, תחבולה ומרמה ו/או כאלה הכלולים בחוזים שונים שנחתמו למעשה או לכאורה בין מי מהצדדים הנתבעים במאוחד ו/או במיוחד בינם לבין עצמם ו/או בין מי מהנתבעים לתובעים במישרין ו/או בעקיפין על סמך מצגים מטעים, קשירת קשר ומניפולציה מכוונת מתוך מגמה של תאוות בצע והתעשרות שלא כדין על חשבון הציבור.

החוזים נשוא התובענה (אשר יכונו להלן, "המערכת החוזית") הינם: חוזה בין התובעים לקיבוץ, המבהיר את חובתם לחתום, כתנאי להכללתם ברשימת המומלצים (להלן: "חוזה הקיבוץ"); על חוזה בינם לבין האגודה שכותרתו "כתב הצטרפות", אליו צורף מה שהוגדר בו כ"הסכם האגודות" (להלן: "חוזה האגודה"); הסכם שנחתם בין הוועד המקומי לבין הקיבוץ והאגודה, שהוגדר ב"חוזה האגודה" כ"הסכם האגודות" (להלן: "הסכם האגודות") ובקשה להתקבל כחבר באגודה.

התובעים עותרים לפסק דין הצהרתי מרתיע שיבהיר לנתבעים כי העיקרון המנחה בדיני חוזים על פיו "הסכמים יש לקיים" אינו מהווה חומת מגן או "הכשר" לחתימת חוזים שמשמעותם "ספסור באדמת מדינה ומשאביה" ו/או "קבלת כספים אסורים" בתחבולות ו/או קבלת תשלומים בגין שירותים כפויים בידי גופים פרטיים [נוסח תשלומי ה"פרוטקשיין"] גם במקרים בהם משתכלל לכאורה חוזה כדין. בית המשפט התבקש להורות כדלקמן:

1. להורות כי החוזים נשוא התובענה ו/או לכל הפחות החיובים החוזיים הפסולים הכלולים בהם הינם בבחינת "מעשה שלא נעשה" – void – על כל הנובע והמשתמע מכך.