טמבור בע"מ וטמבור הפצות בע"מ (להלן ייקראו: "המבקשות") הגישו תביעה כנגד א. המספק כאבול בע"מ (להלן: "המשיבה") (ונתבעת נוספת שאיננה צד לבקשה זו). המשיבה הגישה תביעה שכנגד נגד המבקשות. שתי התביעות עוסקות בטענות שונות לגבי שימוש עסקי שעושה המשיבה במוצרי המבקשות.
המבקשות מבקשות לחייב את המשיבה (התובעת שכנגד) להפקיד ערבון או ערובה בנקאית (להלן: "ערובה") לשם הבטחת כל הוצאות המבקשות בתביעה שכנגד בסכום שלא יפחת מ- 50,000 ₪.
2. טענות הצדדים
2.1 לטענת המבקשות, הנתמכת בתצהיר, סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") שהינו חיקוק ספציפי לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א") קובע חזקה לכאורה לפיה נתבע רשאי לבקש שהחברה התובעת תיתן "ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין", ועל המשיבה מוטל הנטל להראות כי תוכל לשאת בתשלום ההוצאות לנתבעת במידה ותדחה התביעה שכנגד.
לטענתן, מצבה הכלכלי של המשיבה נלמד מכתב התביעה שכנגד - שם נטען כי נגרמו לה נזקים באופן שאיננה יכולה לקבל אשראי בבנקים ואצל ספקיה, וספקים נרתעים מלעבוד עמה. לפיכך, ניתן להסיק לטענתן כי המשיבה לא תוכל לשלם את הוצאות המשפט אם תדחה תביעתה ולכן יש לחייבה בהפקדת ערובה של 50,000 ₪ .
2.2 המשיבה טוענת כי אין להורות על הפקדת ערובה על ידי התובעת שכנגד שכן התביעה שכנגד עוסקת באותו נושא ובאותן הנסיבות של התביעה העיקרית, ואין בכך להכביד על הוצאות המבקשות. נטען כי יש להפעיל במקרה זה את החריג הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, לפיו אין לחייב בערובה שעה ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בערובה". המשיבה טוענת כי מצבה הכלכלי איתן ויציב, ואין חשש שלא תוכל לשלם את הוצאות המבקשות, ככל שאלו יפסקו.
3. דיון
3.1 סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט 1999, (שהוא דין ספציפי לדין הכללי הקבוע בתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 ) חל במקרה זה, והוא קובע כדלקמן:
"353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."
3.2 סעיף 353א לחוק החברות קובע למעשה חזקה כי במקרה בו התובעת הינה חברה בע"מ יש לחייבה בהפקדת ערובה לשם תשלום הוצאות הנתבע במקרה שהתביעה תידחה. חזקה זו ניתנת לסתירה בשני מקרים: האחד, אם החברה הוכיחה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין; השני, אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה. לפיכך, בקשה מעין זו נתונה לשיקול דעת בית המשפט בכפוף לאמור לעיל. ראו: רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, (11.2.09) וכן רע"א 6718/13 פלייט מדיקל אינווישנס נ' רואי גור (28.10.2013), רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, (13.7.2008)).
וראו גם בחינת הסוגיה ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, (23.05.2011), שם הודגש כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים;
ראשית, מצבה הכלכלי של החברה.
שנית, האם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, כאשר לגבי חברה החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג;
שלישית - סיכויי התביעה כאשר הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר.
3.3 המשיבה בתגובתה טענה כי מצבה הכלכלי שפיר. לצורך זה צרפה דפי בנק מחודשים מרץ אפריל 2014 המראים תנועה בחשבון הנמצא מרבית הזמן בזכות, וחריגה כלשהיא מדי פעם (עד 20,000 ₪) נסגרת בתוך יום או יומיים לאחר מכן. כמו כן הוצגו דפי ריכוז חשבון המלמדים על כך שהמבקשת 2 ספקה סחורה למשיבה עד לסוף חודש מאי , מכאן שסברה שיש ביכולתה לשלם. חודשים יוני יולי לא קבלו התייחסות כלשהי בתגובת המשיבה, זאת על אף שתגובה המשיבה הוגשה ביום 20.7.14. עוד צרפה המשיבה חשבוניות מס שהוצאו לה על ידי ספקים, אך לא צרפה ראיה על תשלומם. כמו כן המשיבה לא צרפה נתונים אודות נכסיה (למעט דפי החשבון מבנק מרכנתיל), טיבם או שווים, היקף פעילותה והתחייבויותיה, מהו אותו חסכון אליו מופרשים כספים בסך 5,000 ₪ בחודשים מרץ אפריל 2014, ולא צרפה אישור רואה חשבון או מנהל חשבונות לגבי מצבה. ניתן לאמר שהמשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה לגבי איתנותה הכספית נכון למועד תגובתה.
3.4 האם נסיבות הענין מצדיקות חיוב המשיבה בערובה ?