עניינה של התביעה במחלוקת בנוגע לאחריות הנתבעים לנזקי רטיבות בדירת התובעים, הנמצאת מתחת לדירה שהייתה בבעלות הנתבעים בבית דירות במרינה באשקלון.
רקע וטענות הצדדים
1.התובעים, בעלי זכויות בדירת מגורים מספר 923 בקומה שנייה ברחוב הנמל 13, סמוך למרינה באשקלון, הגישו תביעה כספית וסעד לצו עשה לביצוע תיקונים בדירה מעל, בגין נזקי מים לדירתם. התביעה הוגשה לאחר שתביעה קודמת בבית המשפט לתביעות קטנות נמחקה. התובעים עתרו לחייב את הנתבעים לבצע את כל העבודות הנחוצות לתיקון ליקויים בדירתם כדי למנוע חדירת מים לדירת התובעים וכן עתרו לסעד כספי בסך של כ- 240000 ₪.
לטענת התובעים, הנתבעים 1 ו- 2 הינם הבעלים של דירה מס' 933 הנמצאת מעל דירתם. התביעה, אשר כללה כאמור סעד של צו עשה, הוגשה תחילה גם כנגד רוכש הדירה מהנתבעים 1 , 2, מר שור, ובהמשך תוקנה התביעה וצורפו נתבעים נוספים אשר רכשו את הדירה ממר שור. במהלך ניהול ההליך זנחו התובעים את הסעד לביצוע תיקונים וזאת לאור טענתם כי לאחר שהנתבע 3 התקין מרקיזה, סוכך, מעל מרפסת הדירה בקומה השלישית, פסקו הנזילות לדירתם.
למען הבהרת התמונה יצוין כי מדובר בדירות שבמקור הינן דירות נופש ונמצאות בבניין שהוא חלק ממיזם הנקרא "הנסיכה במרינה" הכולל בניינים מדורגים בני 3 עד 5 קומות. הדירות הן דירות סטודיו בגודל של כ- 50 מ"ר בנות כשני חדרים הפונות עם מרפסת שמש פתוחה לכיוון הים. לאור אופיו המדורג של המבנה, מרפסת הקומה בדירה מעל נמצאת בחלקה מעל תקרת הדירה מלמטה.
2.לטענת התובעים, ביום 23.1.12 הבחינו בסימני רטיבות בקירות תקרת הסלון, חדר השינה וארון החשמל. הרטיבות הגיעה מהדירה מעל וניסו הם לאתר את הנתבע 1 (להלן: רונן) אשר הכחיש כי הוא בעל הדירה וטען כי הוא רק המתווך המטפל בה. לטענתם לאחר מספר ימים סימני הרטיבות הפכו לגשם המטפטף בכל חלקי הדירה שחדר לארון החשמל. בהעדר שיתוף פעולה של רונן והתמשכות הנזילה, התובעים נאלצו לפנות לרונן באמצעות עורך דינם, פניה שהובילה לתגובתה מיום 17.4.12 במסגרתה הודה רונן באחריות לנזילה מחדר רחצה בדירתו.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי אשר בדק את הדירה ביום 1.5.12 בה פירט את תלונות התובעים, ציין כי צפה בסרטון בו נראית זרימה של מים דרך צינורות החשמל והמנורות בדירה, ותיעד סימני נזילה ועובש על קירות הדירה. השמאי תיעד סימני נזילה ועובש מרובים על קירות הדירה ואמד את הנזק למבנה בגין ניקוי וטיפול נגד עובש וצביעה בסך של 6,000 ₪. בנוסף אישר עבודות נוספות שנדרשו בגין חשמלאי ובדיקת לחות ברצפה. השמאי מצא כי בעקבות המים הרבים שספגה הרצפה יש צורך בייבוש החול וקבע פיצוי גם בראש נזק זה. בנוסף אמד נזקי תכולה: למזרן, מקרר, טלוויזיה וביגוד בסכום כולל של 4,900 ₪ . סך הנזק לפי שמאי התובעים מסתכם ב- 23,944 ₪.
לחוות הדעת נערך נספח וזאת בהתאם לבדיקת חברת תרמוטסט אשר קבעה בבדיקתה מיום 15.5.12 כי ישנם כתמי רטיבות הנובעים מדליפת מים חזקה, לאורך זמן ממושך, מתקרת הבית שמקורה מהקומה העליונה בדירת השכן. נמצאה רטיבות במצע החול מתחת לרצוף בכניסה לבית ובחדר השינה ומעט בסלון הבית, כמו כן נמצאו כתמי רטיבות חזקים בחדר שינה ופרוזדור הבית ובקיר המקביל לחדר השינה מחוץ לבית.
3.בגין תשתית עובדתית זו, אשר הייתה בידי התובעים עוד בשנת 2012, הגישו הם תביעה בסוף שנת 2012 לבית המשפט לתביעות קטנות במסגרת ת"ק 37714-12-12. באותו הליך, בו נתבע רק רונן, התקיים דיון ביום 5.8.13 בו טענה התובעת כי גם במועד הדיון יש בעיה של רטיבות ונזקים שנגרמים לרכוש. רונן טען בדיון כי בדק את הטענה ומקור הרטיבות לא נובע מדירתו ועוד ציין כי מעדיף שהתובעת לא תפנה ישירות אליו אלא לעורך דינו.
לאור הערות בית המשפט בדיון בתביעה הקטנה, הסכימו הצדדים למחיקת התביעה ובית המשפט המליץ לרונן להסתייע באנשי מקצוע מתאימים לצורך מענה לחוות הדעת המצורפות לתביעה וכן המליץ כי הצדדים ישתפו פעולה לבחון את מקור הרטיבות והיקף הנזקים לרבות מינוי מומחה מוסכם שיימנע הליך משפטי.
המלצות אלו של בית המשפט לא הובילו לשיתוף פעולה בין הצדדים והוגשה התביעה הנדונה בה למעשה חזרו התובעים על הטענות בתביעה הקטנה אולם תבעו סכומים העולים עשרות מונים על הנזק לפי חוות הדעת שברשותם. ראשי הנזק בתביעה כוללים סעדים בגין תיקון דירתם בסך של 50,000 ₪, נזק לתכולה בסך 50,000 ש"ח, אובדן דמי שכירות בסך 38,000 ₪ ועגמת נפש בסך של 100,000 ₪.
כהסבר לסעדים של עגמת נפש ואובדן דמי שכירות, טענו התובעים כי החליטו ביום 1.11.12 לעזוב את דירתם ולעבור לבית הוריה של התובעת ולאור מצב הדירה לא הצליחו להשכיר אותה.
4.בכתב הגנתו של רונן נטען כי האירועים שמתארים התובעים התרחשו בתקופה בה היה הוא בעל הדירה מעל יחד עם הנתבע 2 (להלן: גיל) ולכן טען כי במידה ויש לחייבו בפיצוי, האחריות היא שלו ושל גיל. רונן הבהיר כי הדירה נרכשה על ידו לצרכי השקעה ולטענתו הושכרה לתקופות ממושכות, ולא כפי שטענו התובעים לשוכרים לתקופות קצרות.
רונן הכחיש את הטענה כי התכחש להיותו בעל הדירה, וטען כי ענה לתובעים והתחייב להגיע לבחון את טענתם ואילו התובעת ואביה התנהגו כלפיו באופן מאיים ומתלהם. לטענתו הגיע בלווי עו"ד ואינסטלטור לבחון את הטענות וטיפל בצנרת דירתו, למרות שלא היה משוכנע כי מקור הנזילה מדירתו. לטענתו החליף את מערכת האינסטלציה המצומצמת בדירתו, ולמרות שלא מצא כי קיימת נזילה, החליף ליתר בטחון את כל הצנרת במקלחת.
עוד טען כי לאחר שביצע תיקון הושכרה הדירה לדייר אחר העוסק בשיפוצים אשר התבקש לפנות לתובעת ולהציע את שירותיו לטיפול בנזקים בדירתה, גם זאת לפנים משורת הדין. לטענתו לאור התנהגות התובעים או מי מטעמם נאלץ הדייר החדש לבטל את הסכם השכירות.
אשר למכתב הכולל לכאורה הודאה באחריות לנזילה, טען כי לא היה ידוע לו אז כי קיימת נזילה בבניין שאינה קשורה לדירתו. לטענתו פעל למכור את הדירה בתקופה בה החליף את הצנרת בדירתו, גילה לרוכש על טענות התובעים והתחשבן איתו על עלות החלפת הצנרת. עוד הוכחשו הטענות לנזקים של התובעים לרבות הסיבות בגינן נטען כי עזבו את הדירה.
לטענת רונן לאחר שהחליף את הצנרת בדירתו פגש את איש האחזקה של הבניין אשר טען כי קיימת נזילה בפרוזדור הבניין, וכן בעיית רטיבות כתוצאה מנזילה מחלק ממרפסות הבניין, ולכן טען כי מקור הנזילה אינו מדירתו.
5.גיל טען בכתב הגנתו כי היה שותף עם רונן בדירה עד ליום 27.12.12, לא היה מעורב בטיפול בדירה או בהשכרתה, ולא מייחסים לו כל מחדל. בנסיבות אלו טוען כי אינו אחרי לתיקון הליקויים בדירה ובמידה ויש לייחס לו אחריות, יש לבחון את המועדים בהם היה בעלים של הדירה וכן לייחס לתובעים אשם תורם שלא טיפלו במשך התקופה בדירתם.
גיל טוען כי לא הוכח כי מקור הנזילה הוא מדירת הנתבעים ועולה מכתב התביעה עצמו כי נצפו מספר מוקדים שונים המרוחקים זה מזה באופן ממנו עולה כי יתכן שמקור הנזילה ממקורות שונים שאינם מדירתו. עוד הבהיר כי המומחים שמונו לא קבעו את מקור הרטיבות.
6.במסגרת כתב התביעה המתוקן נטען כי בדצמבר 2014 או סמוך לכך התקין מר שור מרקיזה אשר יצרה קירוי מלא למרפסת, דבר אשר מנע כניסת מי גשמים למרפסת הנתבעים וחלחול מים לדירת התובעים. בכתב התביעה המתוקן הוספו טענות בדבר רשלנות הנתבעים ונטען כי הנטל עליהם להוכיח כי לא התרשלו מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין.
לאור בקשת רונן למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בהחלטה מיום 15.12.15 מונה מומחה מטעם בית המשפט. יוער כי המומחה לא מונה כמומחה מוסכם אולם הצדדים לא חלקו על ממצאיו ולא זימנו אותו לחקירה. בחוות דעת מיום 13.3.17 של המומחה גלנצר תיאר את ביקורו בדירה ביום 6.6.16 וביקור נוסף מיום 7.12.16 בו בדק גם את דירת הנתבעים, דירה 933, וגם את הדירה הצמודה לדירת התובעים, דירה 922.
המומחה סקר את טענות הצדדים בפניו, הדומות לטענות שפורטו לעיל בכתבי הטענות, וציין כי במועד בדיקתו נצפו בדירת התובעים ליקויים של התנפחות צבע, קילופים בשכבות הטיח והצבע וסימני עובש המהווים סימנים לרטיבות . המומחה ערך בדיקה למדידת רמת הרטיבות בקירות ובתקרות ומצא כי במועד בדיקתו המאוחרת המוקדים נמצאו יבשים לחלוטין, ומערכת החשמל פעלה כסדרה. המומחה לא מצא כי יש צורך לטפל ברצפת דירת התובעים ואישר פיצוי בגין צביעת הקירות, פיצוי בגין מזרן וביגוד בסכום כולל של 9,222 ₪. המומחה לא התייחס לשאלת מקור הנזילות, יתכן כי בגלל שבמועד ביקורו כבר לא ראה רטיבות פעילה, ואף לא נשאל שאלות הבהרה בהקשר זה.
דיון והכרעה
האם נגרמו נזקי רטיבות בדירת התובעים עקב נזילה או כשל אחר בדירת הנתבעים
7.התובעים תומכים טענתם לקשר סיבתי בין נזקי הרטיבות בדירתם לכשל בדירת הנתבעים באופי הנזילה בעובדה כי הופיעה בתקרה ובקירות, כמסקנה טבעית לכוח הכבידה והעובדה כי מים שמטפטפים בקומה מעל ימצאו דרכם לדירה מתחת. בנוסף נסמכים על הודאת בעל דין במכתב ב"כ של רונן סמוך לאחר שהגיע לבחון את הרטיבות בדירתם.
מבחינה ראייתית, התובעים לא ויתרו על המומחים מטעמם, למרות שלא כפרו בגובה הנזק שקבע המומחה מטעם בית המשפט. מומחי התובעים לא זומנו לעדות על ידי הנתבעים ולכן אין מניעה לקבל את ממצאיהם. מעיון בבדיקות השמאי והחברה לאיתור נזילות, הגורמים שבדקו את הדירה במאי 2012, יחסית סמוך למועד הנזילה, עולה כי מצאו סימנים לרטיבות כלואה ברפה ובקירות ובתקרה. נקבע כי מקורה מהקומה מעל, לפחות בכל הנוגע לרטיבות בתקרה וקירות חדר השינה והסלון.
התובעת טענה בקדם המשפט מיום 6.4.17 כי לאחר שיצאו מהבית וחזרו ניסו להפעיל מכשירי חשמל שגרמו לקצר ומים טפטפו מהמנורה בתקרה. בעדותה הבהירה כי הנזילה התבטאה מטפטוף מהמנורות וכאשר רונן הגיע בסופו של יום לבחון את הנזילה פתחו את המנורה וטפטפו עליו מים. עוד טענה כי האדם שהגיע עם רונן, דוד עוזר, אמר לו כי מקור הנזילה מדירתו. מעבר לכך מסרה גרסאות שונות ביחס למועד בו פסקה הנזילה. תחילה העידה כי כאשר רונן תיקן את צנרת ביתו הנזילה פסקה, ולא הייתה נזילה בסוף שנת 2012 כשיצאה מהדירה (עמ' 23, ש' 1). בהמשך העידה כי גם לאחר התיקון המשיך לטפטף בעת שהוגשה התביעה הקטנה. עוד אישרה כי כאשר הותקן הסוכך מעל המרפסת הפסיקה הנזילה. עם זאת טענה כי כאשר הדייר בדירת הנתבעים היה מתקלח המים היו חודרים לדירתה, במקביל לטענתה כי עיקר הבעיה הייתה בחורף (עמ' 29, ש' 1-11).
8.למרות עדותה המבולבלת בכל הנוגע לאופן הביטוי של הנזילות בדירתה, התובעת העידה באופן משכנע אם כי אמוציונאלי תוך נטייה להגזמה. עם זאת, התרשמתי מכנות עדותה בכל הנוגע לנזילות מהתקרה והודאת רונן והשרברב שהגיע איתו, כי מקור הנזילה מליקוי בחדר הרחצה בדירת הנתבעים. מעדותה עולה כי הנזק המהותי היה עקב נזילה ממקלחת דירת הנתבעים, שהחריף כל אימת שהתקלחו בה. נזק זה הפסיק עם תיקון הצנרת, אולם הרטיבות שהייתה ספוגה בתקרה ובקירות הוסיפה לגרום לבעיות רטיבות מתמשכות.
עוד עולה כי במקביל לנזילה במקלחת או אחריה, החלה תופעה של נזילות נוספות, שככל הנראה מקורן בבעיית איטום במרפסת הנתבעים. מסקנה זו עולה מהטענה שלא נסתרה, כי לאחר שקורתה המרפסת נפסקו הנזילות לדירת התובעים. התובעת שיערה כי מקור הנזילות בשיפוץ שביצע רונן מאחר ולא היו נזקי רטיבות קודם לשיפוץ.
מבחינת ראיות התובעים ומכלול עדויותיהם מצאתי כי עלה בידיהם להטות את הכף לכל הפחות לעבר העברת נטל הבאת הראיות לנתבעים להוכיח כי מקור הנזילה לא מדירתם. מעדותם ונסיבות העניין מסתברת יותר המסקנה כי מקור הרטיבות, לפחות בחלקו הארי, הוא מליקויים בדירת הנתבעים. תחילה ליקוי בצנרת הניקוז של חדר הרחצה שהוחלפה ורונן הודה כי הייתה לקויה. בהמשך עבר הנטל לנתבעים להוכיח כי לא הייתה בעיית איטום במרפסת.
9.את הודאת רונן לאחריות ניתן ללמוד בבירור ממכתב בא כוחו מיום 17.4.12 בו ציין בסעיף 4:
"מרשי הגיע לדירה כאשר הח"מ היה יחד איתו וכן אדם נוסף שהינו אינסטלאטור במקצועו והגענו למסקנה כי אכן הנזילה מדירתו של מרשי והדבר יטופל תוך מספר ימים"
לא מצאתי כי ניתן לפרש אחרת אמירות ברורות אלו זולת הודאה בדבר ליקוי חמור בצנרת דירת הנתבע. הטענות המאוחרות כי הסתבר כי ישנם מקורות נוספים לרטיבות, אינן גורעות מתוקף הודאה זו. לא מצאתי כי ניתן לתת אמון לגרסתו של רונן כי שרברב מטעמו החליף את הצנרת, למרות שלא הייתה כל בעיה בה. טענה סתמית זו מנוגדת לשכל הישר ולא הובאה כל ראיה חיצונית לתמוך בה. בנסיבות העניין זועק המחדל של אי זימונו של השרברב לעדות מטעם רונן, ומחדל זה מחזקת את המסקנה כי אין ממש בטענה זו.
לו היה השרברב מתעד בזמן אמת את התיקון שביצע, ומבהיר להיכן חיבר את ניקוז הדירה, ניתן היה אולי לשפוך אור על הטענה כי הצדדים צפו בסרטון של הדירה הסמוכה לדירת התובעים ובה ראו בעיות בניקוז (נושא שיורחב להלן).
מכל האמור לעיל עולה כי מסתברת יותר טענת התובעים כי מקור הרטיבות בדירתם הוא ליקויים בדירת הנתבעים אשר צומצם עם תיקון חדר הרחצה והופסק עם קירוי מרפסת הדירה, על ידי הרוכש בסוף שנת 2014 תחילת 2015. יוער כי בכתב ההגנה של מר שור אשר הוגש ביום 8.1.15 נטען כי רכש את הדירה בהסכם מיום 9.10.13 וקיבל חזקה ביום 25.11.13. לכתב הגנתו צורף נספח להסכם המכר, מיום 6.1.14, מול רונן שם הוצהר כי ידוע לרוכשים כי קיימת בעיית רטיבות בין השאר במרפסת ובמקלחת, ורונן אחראי כלפי התובעים על נזקים שאירעו עד למועד הנספח. גם ממסמכים אלו עולה הודאה של רונן לבעיית רטיבות בדירה. זאת ועוד, בכתב ההגנה של מר שור טען כי למיטב ידיעתו רונן ביצע יחד איתו עבודות איטום במרפסת ברובה אפוקסית ולאחרונה גם קירה את המרפסת במרקיזה. רונן בחר להתעלם מטענות אלו בתצהירו ולמעשה לא טען בו דבר לגופו של עניין, זולת טיב הקשר מול התובעת.
10.מעבר לכך, לכל הפחות הוכיחו התובעים כי חלק מנזקי המים הגיעו ממים שיצאו או עברו דרך דירת הנתבעים. בנסיבות אלו מדובר במים שנמלטו מדירת הנתבעים והנטל עליהם להוכיח כי לא התרשלו, כפי שנקבע בפסיקה. כך בת"א (מח' ת"א) 9517/88 פרוינד נ' פרסי, 11.8.96 , עמ' 14 נקבע:
"סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובע כי בתובענה שהוגשה על נזק, והוכח כי הוא נגרם על ידי דבר שנמלט העלול לגרום נזק בהימלטו, הרי אם הנתבע היה בעלו שלה דבר או תופס הנכס שמתוכו נמלט הדבר, על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי הדבר שנמלט התרשלות שיחוב עליה.
מים הנמלטים מנכס וגורמים נזק לדייר שכן הם מסוג הדברים הנכללים בגדר הוראה זו (ע״א 302/67 חבק מפ״י בע״מ נ׳ משק אשר אשכנזי, פד״י כ״ב(1) 211; ת״א 38/59 בלאן נ׳ עירית ת״א פסמ״ח ע״ה עמ׳ 387).
מאחר שהוכח כי הנזקים לדירת פרוינד נגרמו כתוצאה מחדירת מים דרך מרפסת הגג שהייתה בתפיסתו של פרסי ולאחר מכן בתפיסתם של קרן, נטל ההוכחה עובר אליהם להוכיח כי לא התרשלו".
(ראה גם פסיקת בתי משפט השלום אשר החילו בנסיבות דומות את סעיף 38 לפקודת הנזיקין, ת"א (ת"א) 14638/05 בוגנים נ' הר צבי, 3.11.08, ת"א (ת"א) 37338-12-14 פלונית נ' ישר, 25.7.17, ת"א (קריות) 19570-04-10 ח'טיב נ' גרנות, 21.10.14).
11.הנתבעים טוענים כי מאחר והצביעו על מספר מקורות אפשריים לרטיבות בדירת התובעים, אזי לא הוכיחו התובעים אחריותם. אין בידי לקבל מסקנה זו, הן לאור המסקנות לעיל והן לאור נטל ההוכחה. הנתבעים לא הוכיחו כי מקור המים ממקור חיצוני לדירתם, או לא נובע מבעיות איטום בה, אלא העלו השערות בדבר מקורות אחרים. אין די בהשערות אלו כדי לשלול את אחריות הנתבעים. לכל היותר הצביעו הנתבעים על מקור נוסף אפשרי (ניקוז הבית המשותף או הפרוזדור), שתרם לנזק, אולם שעה שמדובר בנזק אחד שנגרם ממקורות שונים שלא ניתן להבדיל בין נזק שנגרם על ידי כל אחד מהם, מדובר לכל היותר במצב של מעוולים במשותף האחראיים כלפי התובעים ביחד ולחוד. ממילא הנתבעים לא הגישו הודעה לצד שלישי ולא צורף מעוול נוסף להליך ולכן אין משקל לטענות אלה.
לגופו של עניין לא הוכיחו הנתבעים כי מקור הרטיבות בדירת התובעים נבע מגורם אחר. תחילה נסמכו הנתבעים על טענה שעלתה מפי ב"כ התובעים בדיון מיום 6.4.17 כי היה סרטון שתיעד רטיבות בדירה הצמודה לדירת התובעים. ב"כ התובעים טען שם, עמ' 10 לפר':
"ראינו סרטון שצולם כאשר הדירה הסמוכה פתחה את הקיר, יש קיר מפריד, יש תעלה, מדובר בדירות צמודות והיה ממש עיגול שחור, השכנים בדירה הסמוכה, פתחו את הקיר, ביקשנו. אחיה שהיה נוכח צילם את הקיר ורואים אינסטלציה שמטפטפת לתוך הקיר עצמו.
היתה נזילה מהדירה וזה מהדירה שלהם".
שני הצדדים טענו כי לו היה מוצג הסרטון היה תומך בטיעוניהם, אולם בהעדר הראיה לא ניתן לקבוע על בסיסה כל ממצא. יוער כי ב"כ התובעים הבהיר בדיון ההוכחות כי צינור הניקוז שנראה דולף מהדירה הסמוכה היה בתקרת הדירה הסמוכה ומקורו בדירת הנתבעים.
גם הטענה לרטיבות מהפרוזדור של הבית המשותף בקומת דירת התובעים, לא מסבירה את הרטיבות מהתקרה והקירות. אמנם במכתב עו"ד כ"ץ מטעם התובעים, מיום 3.4.12, הזכיר כי יש הצפה בכניסה לדירה מהמעלית, אולם לא ברור מה מקור רטיבות זו , וייתכן כי מקורה היה מדירת הנתבעים. ממילא גם אם מקורה במקום אחר, לא יכלה לגרום לטפטוף מתקרת דירת התובעים.
גם ההפניה לתביעה בת"א 42262-05-15 (נ/1) אשר הגיש רונן בפתח דיון ההוכחות, אין בה כדי להוכיח דבר. ראשית כתב תביעה בהליך אחר, בין צדדים אחרים, לא מהווה ממצא בהליך זה. מדובר לכל היותר בטענות של התובעת שם שלא הוכח כי נקבעו על בסיסן ממצאים עובדתיים. יתרה מכך, מעיון בכתב התביעה שם מתייחס הוא לדירה 832 באותו בניין, אולם לא הוכח מה הקשר בין דירה זו לדירות מושא התביעה. על כן לא ניתן להסיק דבר מהפנייה להליך זה.
לטענת התובעים הנזילות החלו לאחר שיפוץ שביצע רונן בדירה, אולם לא הוכח מתי בוצע אותו שיפוץ. רונן טען כי השיפוץ בוצע מספר חודשים לפני הטענות לנזילה ולאור מסקנתי לעיל, מתייתר הצורך לקבוע כי הנזילות נבעו מהשיפוץ דווקא.
מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעים התרשלו בתחזוקת דירתם ואחראים ביחד ולחוד בגין הנזקים שנגרמו באופן ישיר מהנזילה
משך הנזילות ואופן טיפולו של רונן בתלונות התובעים
12.מהראיות עולה כי הדירה של הנתבעים הייתה בעבר בבעלותו של גיל ואדם אחר, ורונן נכנס בה כשותף ביום 23.6.11. רונן רכש את חלקו של גיל בדירה ביום 27.12.12 ומכר את כל זכויותיו בדירה למר שור ביום 9.10.13, כאשר חזקה נמסרה ביום 25.11.13 לרוכש החדש.
טענת התובעים היא כי הנזילות התגלו ביום 23.1.12 לא נסתרה. התובעת הסבירה בעדותה כי התאריך זכור לה לאור העובדה כי הייתה בשמירת הריון. גם בחוות דעת שמאי התובעים תיאר הוא בתיאור המקרה כי בינואר 2012 דלף צינור מים בקומה מעל.
בעדות התובעת תיארה כיצד עם קרות הנזילה ניסתה ליצור קשר עם רונן שהתעלם מפניותיה ואף הכחיש תחילה כי הוא בעל הדירה. התובעת תיארה כי במשך כשבועיים שלושה התחמק משיחותיה והסכים להגיע רק לאחר שהציגה לו הוכחה כי הוא בעל הדירה, (עמ' 24, ש' 28). עוד תיארה כיצד נאלצה מיד לאחר שילדה להגיע למשרדו של רונן ולמסור שם את מכתב עורך דינה תוך שהתנהגה באופן לא נעים.
מבחינת המכתבים בזמן האירועים עולה כי מכתב ראשון מב"כ התובעים נכתב ביום 27.3.12 והופנה לרונן. נטען במכתב כי מים מדירתו מחלחלים מזה מספר חודשים לדירת התובעים. במכתב נוסף מיום 3.4.12 נכתב כי הודעת רונן מאתמול כי הדליפה תוקנה לא עולה בקנה אחד עם ממצאי התובעים בדירה. למחרת נכתב מכתב נוסף ובו הודעה כי רונן סירב לקבל את המכתב מיום 3.4.12. המכתב האחרון, שכאמור נמסר בסופו של יום על ידי התובעת סמוך לאחר שילדה, זכה למענה מב"כ של רונן במכתב מיום 17.4.12 בו מודה הוא בקיומה של נזילה מדירת רונן ובו תיאור של הפגישה בדירת התובעים בליווי אינסטלטור.
מבחינת מכלול הראיות, ולמרות התכחשותו של רונן כי התעלם מפניות התובעים, שוכנעתי כי ההתנהגות התוקפנית שמתאר רונן מהתובעת ובני משפחתה נבעה מהתעלמותו ממצוקתה וזלזולו בחומרת הבעיה בדירתם. מהימנה עליי עדותה הרגשנית של התובעת, שגם בעת עדותה בחלוף שנים מהאירועים, ניכר כי עדיין כועסת על התעלמות רונן ממצוקתה. התובעת הטיחה ברונן בעדותה כיצד ראה את חפציה רטובים, היה בדירה כשלוש פעמים והבטיח שיעזור אולם נעלם, עד לרגע בו נאלצה להגיע למשרדו למסור את המכתב (עמ' 25, ש' 19).
13.מהאמור לעיל עולה כי בסוף ינואר 2012 הייתה נזילה חזקה מדירת הנתבעים לדירת התובעים. התובעת פנתה לרונן שהתעלם מפניותיה, אמנם בא לבחון את הנזקים במועד לא ברור, אולם תיקון של הנזילה העיקרית בוצע רק בראשית אפריל 2012. התובעת העידה כי הנזילה העיקרית פסקה לאחר התיקון, כאשר רונן החליף דייר בדירת הנתבעים. כאמור לעיל, גיל היה בעל הזכויות בדירה עד לדצמבר 2012, אולם בפועל התובעים לא ידעו על בעלות זו ולא היו איתו בכל קשר, עד להגשת תביעה זו.
למרות תיקון הנזילה על ידי החלפת צנרת בדירת הנתבעים, לא בוצע כל תיקון מטעם הנתבעים בדירת התובעים או ניסיון לפעול לייבשה. לא הוכחה טענת רונן כי הציע לבצע תיקונים בדירת התובעים על ידי דייר מטעמו, ולא מצאתי כי ניתן להסתפק בעדותו לעניין זה.
בהמשך המשיכה דירת התובעים לסבול מבעיות רטיבות, חלקה מהמים שחלחלו וטרם התייבשו וגם מבעיית איטום במרפסת הנתבעים, עניין שהוסדר רק בסמוך לרכישת הדירה על ידי שור, בסוף שנת 2013. התובעת העידה כי משנת 2014 אין לה תלונות מהדיירת בדירה ולכן מסיקה כי הבעיה באיטום דירת הנתבעים סודרה. (יוער כי התובעים טענו כי המרקיזה הותקנה בסוף שנת 2014, אולם גם לטענה זו לא הציגו כל ראיה).
עולה כי מעבר לבעיית הצנרת והאיטום, התמשכות הנזק לתובעים נבעה מרשלנותו של רונן והתעלמותו ממצוקת התובעים. ביחסים בין רונן לגיל יש להעדיף את גרסתו של גיל כי בשותפות ביניהם היה ברור כי רונן מטפל בתחזוקה השוטפת של הדירה, לאור מקצועו כמתווך. רונן אף העיד כי נוהג לרכוש ולמכור דירות לאחר שיפוצן.
על מחדלי רונן ניתן ללמוד גם מהתנהלותו עד ואחרי הגשת התביעה הקטנה. התביעה הקטנה הוגשה ביום 19.12.12 , סמוך למועד בו מכר גיל את חלקו בדירה לרונן. עד לדיון שם ביום 5.8.13 לא עשה רונן דבר ואף לא פעל בהתאם להמלצת בית המשפט לפנות למומחה מוסכם לבחינת היקף הליקויים ולפעול לתיקונם בשיתוף פעולה עם התובעים.
בנסיבות העניין מצאתי כי יש לייחס לגיל אשם רק בגין הנזקים הישירים לדירת התובעים עקב הנזילה בראשית 2012, אולם את כל הנזקים העקיפים הנובעים גם מהתמשכות הטיפול בתיקונים ותיקון חלקי בלבד, יש להטיל אחריות על רונן בלבד.
למרות שבמהלך ניהול ההליך טענו התובעים כי התיקון שבוצע בדירת הנתבעים היה חלקי, שעה שהדיירים בדירתם לא העלו תלונות במהלך ניהול ההליך, זנחו התובעים סעד לצו עשה לביצוע תיקונים, ולכן מתייתר הצורך לדון בו.
היקף הנזקים
הנזק הישיר לרכוש
14.בתביעתם עתרו התובעים לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין תיקון הנזקים לדירתם וסך של 50,000 ₪ נוספים בגין נזק לתכולת הדירה והצורך לרכוש תכולה חדשה. טענות אלו חורגות בעשרות מונים מחוות הדעת שצירפו התובעים לתביעתם, שם שמאי מטעמם מצא נזקים בסכום כולל של 23,944 ₪, לרבות עלות ייבוש הרצפה.
התובעים לא הביאו ראיות באשר להיקף הנזק, מעבר לחוות דעת השמאי, ולכן ממילא לא היה בסיס לתבוע 100,000 ₪ בגין הנזקים. למרות טענת התובעת כי נפגעו פרטי תכולה מעבר לאלו המפורטים בדוח השמאי מטעמה, לא הובאו ראיות בנוגע לנזקים אלו ולכן לא הוכח הנזק הנוסף.
מאחר שהוגשה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, הן ביחס לנזק לדירה והתייחס גם לנזק לתכולה, יש לאמץ את ממצאיו. התובעים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה ולא ביקשו לחקור אותו ולכן לא נסתרה חוות דעתו.
על כן הנזק למבנה והתכולה עומד על סך של 9,222 ₪ .
אבדן דמי שכירות - משך התקופה בה הדירה לא הייתה ראויה לשימוש
15.בכתב התביעה המתוקן ובתצהירים טענו התובעים כי במשך שנה וחצי התביישו לארח אנשים בדירה לאור מצבה ולכן החליטו לעזוב ביום 1.11.12 ועברו לגור בבית הורי התובעת. נטען כי הניסיון להשכיר את הדירה או למכור אותה, במהלך התקופה, לא צלח בגין מצב הדירה.
התובעים דרשו פיצוי בגין אבדן דמי שכירות בסך של 2,000 ₪ לחודש מיום עזיבת הדירה ביום 1.11.12 ועד להגשת התביעה, סך של 38,000 ₪ בגין 19 חודשים.
מעדויות התובעים לא ניתן היה לקבל תמונה ברורה מתי נרכשה הדירה, מתי עברו לגור בה ומתי עזבו בגין מצב הדירה. מחקירת התובעת עלתה תמונה שונה מהנטען בתצהירים. התובע לא זכר מתי עזבו את הדירה אולם טען כי כאשר עזבו לא חזרו יותר. התובעת טענה כי במהלך ההריון, עת החלה הנזילה נאלצה לעזוב את הדירה. התובעת העידה כי ילדה ביום 27.3.12 אולם עזבה את הדירה חודשיים לפני כן וחזרה ביוני או יולי ועזבו שוב כשעברו לדירה אחרת שרכשו במאי 2013. לטענתה הדירה הייתה ריקה ממאי 2013 עד שאחיה נכנס לגור בה, במועד לא ידוע. עוד העידה כי סך הכל הדירה הייתה ריקה למשך 6 חודשים. ממכלול עדותה המבולבלת בעניין זה ניתן להסיק כי עזבו את הדירה סמוך לאחר הנזילה עד לחודש יוני 2012 לערך, ולאחר מכן עשו בדירה שימוש לסירוגין עד שעזבו עת רכשו דירה אחרת.
בנסיבות העניין אין מקום לפסיקת פיצוי בגין אבדן דמי שכירות לתקופה שהתבקשה בתביעה, החל מיום 1.11.12. סעד זה אף מנוגד לחובת הניזוק להקטנת הנזק. מעבר לנזילה העיקרית בינואר 2012, לא הוכח כי בעיות האיטום במרפסת מנעו מגורים בדירה. עם זאת עולה כי הדירה ספגה רטיבות ניכרת עד שתוקנה באפריל 2012 ובנסיבות העניין מצאתי לאשר פיצוי בגין אבדן דמי שכירות, לתקופה של שישה חודשים. הנתבעים לא כפרו בשווי דמי השכירות ולכן זכאים התובעים לפיצוי בסך 12,000 ₪ בגין תקופה זו. פיצוי זה הוא בתקופה בה נאלצו התובעים לעזוב את הדירה ולגור בבית הורי התובעת ומגלמת את שווי דמי השימוש בדירה, שימוש שנמנע מהתובעים לעשות.
עגמת נפש – נזק לא ממוני
16.מהממצאים שפורטו לעיל עולה כי בדירת התובעים הייתה קיימת בעיית רטיבות משמעותית במספר מוקדים שנבעה מנזילה מדירת הנתבעים ומבעיות איטום. מעדות התובעת ומכלול הראיות עולה כי מדובר היה בטפטוף מים שגרמו לנזקים לרכוש ומבנה והרטיבות התמשכה מספר חודשים עד שנאות רונן לתקן את הנזילה. בהמשך סבלה הדירה מבעיות רטיבות מאחר ולא יובשה והייתה חדירת מים גם מאיטום לקוי במרפסת הנתבעים.
הפיצוי בגין נזק לא ממוני, עגמת נפש, נאמד לפי טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהגות הצדדים לפני ובמהלך ההליך המשפטי, עלות התיקונים לרבות הצורך בפינוי מהדירה לצורך ביצועם. הליקויים הופיעו לפני מספר שנים והתובעים סבלו בגין המצב בדירתם תקופה ממושכת ואף נאלצו לעזוב את הדירה במהלך הריון התובעת ולאחר הלידה.
"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)." (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, 28.02.05, פסקה 16 לפסק הדין).
כאמור לעיל, התרשמתי כי רונן לא התייחס ברצינות לתלונות התובעים. התרשמתי מהתנהלותו כי נהג בחוסר תום לב עם התובעים ולא התייחס ברצינות לטענותיהם ולמצוקה אליה נקלעו עקב מצב הרטיבות בדירתו. עולה כי רונן ניסה לפתור את הבעיה באמצעות פתרונות שטחיים וזולים ולא נעתר לבקשות התובעים לבצע תיקון יסודי שימנע תקלות נוספות.
לאור התמשכות ליקויי הרטיבות אין ליצור מתאם בין עלות התיקון לפיצוי בגין עגמת נפש. לפיכך מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בסך 10,000 ₪ המשקף את הצורך בעזיבת הדירה ואי הנוחות שנגרמה להם, תוך התחשבות בעובדה כי נפסק גם פיצוי בגין אבדן דמי שכירות. כאמור לעיל, החיוב בראש נזק זה הוא בגין התנהגותו של רונן ולכן הוא אחראי לבדו לפיצוי זה, כך גם ביחס לאבדן דמי השכירות.
הוצאות ושכר טרחה
17.התובעים תבעו פיצוי גם בגין שכר טרחת השמאי בסך 4,480 ₪, תיקון ארון חשמל בסך 1,200 ₪ ו- 1,000 ₪ בגין ייעוץ משפטי טרם הגשת התביעה. מעיון בנספחי התביעה ניתן למצוא קבלה בסך 1,740 ₪ עבור איתור הנזילה ו- 1,000 ₪ עבור השמאי.
למרות העדר קבלה עבור חשמלאי וייעוץ משפטי קודם לתביעה, מצאתי לאשר הוצאות אלו. אשר לחשמלאי, שמאי התובעים אישר הוצאה זו ולא נסתרה טענת התובעים כי נגרמו קצרים שחייבו טיפול חשמלאי. נוכח פנייה לעורך דין לשליחת מכתבים לצורך התיקון, יש לאשר פיצוי גם בראש נזק זה. על כן אני מאשר סך של 4,940 ₪ עבור מכלול ההוצאות הנ"ל ובנוסף יש לשפות התובעים על הסכום ששילמו למומחה מטעם בית המשפט בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.
בגין הוצאות אלו מצאתי כי הנתבעים חבים ביחד ולחוד כלפי התובעים.
18. אשר לאגרה ושכר טרחת עו"ד, מצאי כי אין לחייב את גיל בהוצאות ההליך שעה שהתביעה כנגדו התקבלה בחלקה הקטן והתמשכות הנזק מקורה בהתנהגות רונן. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי על התובעים לשלם הוצאות בגין תביעתם המופרזת ודי בשכר טרחת עו"ד בהתאם לסכום שנפסק לטובתם ושיפוי יחסי בלבד של האגרה.
על כן אני מחייב את רונן לשלם לתובעים בגין הוצאותיהם סך של 1,200 ₪ בגין אגרה ושכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪.
סוף דבר
19.עקב נזילה ובעיית איטום בדירת הנתבעים סבלו התובעים מרטיבות בדירתם. רונן התעלם מפניות התובעת וגרם להחרפת הנזקים, לכן מצאתי מקום לאבחן בין אחריות הנתבעים. בנסיבות העניין מצאתי לפסוק את סכומי הפיצויים, נכון למועד פסק הדין.
אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים בגין הנזק הישיר למבנה ולתכולה והוצאות, סך של 17,672 ₪.
בנוסף אני מחייב את רונן, הנתבע 1, לשלם לתובעים סך של 22,000 ₪ בגין אבדן דמי שכירות ועגמת נפש.
כמו כן יישא הנתבע 1 בהוצאות התובעים בסך של 1,200 ₪ בגין אגרה וכן בשכר טרחת עו"ד בסך
של 8,000 ₪.
ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
