פסק דין בעניין חובת הביטוח

1.האם על חברת הביטוח לפצות, במישרין או בעקיפין, את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים, ולשפות את המוסד לביטוח לאומי, למרות שבהליך קודם נדחתה כנגדה תביעה שהגיש התובע מחמת העדר הוכחת זהות הרכב שהיה מעורב בתאונה.

רקע, הליכים קודמים וטענות הצדדים

2.שמואל גנץ (להלן: הנפגע) נפל ביום 20.9.04 במהלך יציאתו מרכב הסעות של נץ הסעות בע"מ (להלן: נץ הסעות) במקום עבודתו בתחנת הכח של חברת החשמל באשקלון. בגין התאונה הגיש הנפגע תביעה במסגרת ת"א (שלום חי') 4259/09 (להלן: ההליך הקודם) כנגד הנהג, אבנר טוויק, וחברת הביטוח של הרכב בו נהג, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: המבטחת).

לאחר שהתביעה בהליך הקודם נדחתה כנגד המבטחת ונמחקה בערעור כנגד הנהג, הגיש הנפגע, בלית ברירה, תביעה חדשה כנגד קרנית, הנהג ומעבידו נץ הסעות, מתירת השימוש ברכב. הנפגע טוען כי מאחר ונקבע בהליך הקודם כי נפגע בתאונת דרכים על הנתבעים לפצותו בגין נזקיו. קרנית טוענת כי מאחר וקיים מבטח אין עליה חובה לפצות את הנפגע ובמידה ותחוייב עותרת לשיפוי מכח סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: החוק) מהנהג ומתיר השימוש. נץ הסעות הכחישה אחריותה נוכח פסק הדין בהליך הקודם וטענה כי ממילא בוטחו רכביה על ידי המבטחת ולכן עליה לשאת בנזק בין במישרין ובין אם מכח חבותה לפי הפוליסה שהנפיקה לנץ הסעות. המבטחת הכחישה חבותה נוכח טענותיה להודעות סותרות מצד המבוטחת, נץ הסעות, אודות זהות הרכב והנהג המעורבים בתאונה. עיקר טענותיה נסמכות על מעשה בית דין בגין דחיית התביעה כנגדה בהליך הקודם.

במקביל לתביעת הנפגע הגיש המוסד לביטוח לאומי תביעת שיבוב בגין גמלאות בסך 123,488 ש"ח ששילם לנפגע ביום 31.8.11 עקב הכרת התאונה כתאונת עבודה.

מעשה בית דין

3.המבטחת ונץ הסעות הגישו בקשות לדחיית התביעות כנגדן על הסף מחמת מעשה בית דין. בקשת המבטחת הוגשה במסגרת תביעת המוסד לביטוח לאומי ובקשת נץ הסעות התייחסה לשתי התביעות. בהחלטתי מיום 22.10.12 נדחו הבקשות. למרות שלאחר דחיית הבקשות הייתה ברורה למבטחת תוצאת הליך זה, מאחר והמבטחת לא הציגה ראיות לסתור את טענות נץ הסעות והנפגע, בחרה המבטחת לשמור על זכותה לערער על ההחלטה עם תום ההליכים. לפיכך נדרש בית המשפט לדון הן בתאונה בה נפצע הנפגע והן ב"תאונה המשפטית" שנגרמה עקב מחדלי הנפגע בהליך הקודם.

בסיכומיה טוענת המבטחת טענות נוספות לעניין דחיית תביעת הנפגע על הסף. למרות שהדיון אוחד ממשיכה לטעון במלאכותיות כי מדובר בהליכים שונים. טענותיה לדחייה על הסף אינן מתייחסות להודעה לצד ג' כנגדה, אלא בפועל מהוות הן טיעון מפי נץ הסעות, ומכח טענות שיכלה להעלות נץ הסעות טוענת כי לא ניתן לחזור אליה. טענות אלו ייבחנו בנפרד להלן.

4.מאחר וההחלטה בבקשות לדחייה על הסף מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין, אאמץ להלן את ממצאיה תוך חזרה על עיקר הקביעות אשר לא השתנו לאחר שמיעת הראיות. בהליך הקודם ניתן ביום 2.3.10 פסק דין בו נקבע כי התובע נפגע עת ירד מרכב הסעות של נץ הסעות. דא עקא, בשל מחדלי הנפגע בהליך הקודם (שהחליף ייצוג בהליך זה) נקבע כי לא עלה בידו להוכיח את זהות הרכב המעורב בתאונה ולכן נדחתה תביעתו. יוער כי לא נקבע שם אף כי מר אבנר טוויק אכן נהג ברכב כנטען. פסק הדין אושר בערעור ביום 8.2.11 בגדרו של ע"א (חי') 28019-04-10 למעט מחיקת התביעה כנגד הנהג, תחת דחייתה בהליך הקודם.

לטענת המבטחת, מיצה הניזוק עילת תביעתו בהליך הקודם. לשיטתה המוסד לביטוח לאומי הבא בנעליו מחוייב בתוצאת ההליך הקודם והשתק העילה חל כלפיו. את הקרבה המשפטית בין הניזוק למוסד לביטוח לאומי לומדת המבטחת מע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511 (2004), (להלן: עניין מלמד).

לטענת נץ הסעות, היא מהווה חליפתה של המבטחת ולכן מנוע הן הנפגע והן המוסד לביטוח לאומי מלתבוע אותה מחמת השתק עילה.המוסד לביטוח לאומי, על סמך עניין מלמד, טוען כי לא ניתן להחיל את הכלל של השתק עילה כנגדו מכח דחיית תביעת הנפגע גם מהטעם כי לגופו של עניין לא יוצג עניינו בהליך הקודם ולא ניתן לו יומו.