פיצויים להולכת רגל שנפגעה מפגיעת רכב במעבר חצייה

פסק דין זה ניתן במסגרת סעיף 15(א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984.

התביעה

גב' א. נ, ילידת 13.4.1954, עלתה ארצה מאוקראינה בשנת 1998 בהיותה בת 45 שנים (להלן: "התובעת"). השכלתה היא בתחום המשפטים ובארץ מוצאה עבדה ביעוץ משפטי בתעשייה, כך עפ"י עדותה שלא נסתרה. התובעת עלתה ארצה עם בעלה ובנה – מ. נ שהיה אז בן 13 שנים.

התובעת לא עסקה במקצועה לאחר עלייתה ארצה והתקבלה לעבודות בתחום הזבנות.

במועד הרלוונטי, דהיינו – 6.4.2010, עבדה התובעת בחברת H&O בסניף במתחם גרינברג בחיפה, שם החלה עבודתה בשנת 2005 כמוכרת בחנות. יש לציין כי התובעת לאחר מכן עבדה במקומות נוספים, עפ"י נ/1, וחזרה לעבודה בחברת H&O.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים במועד הנ"ל, בשעה 18:30 או בסמוך לכך. פגיעתה כהולכת רגל, עת רכב אשר היה נהוג בידי הנתבע מס' 1 דרס אותה בהיותה במעבר חצייה (להלן: "התאונה").

פגיעתה של התובעת היתה קשה: היא נפצעה בעיקר ברגלה וכתפה הימניות:

"שבר טיביה ופיבולה ושבר טוברוסיטי גדולה של ההמרוס מלווה בפריקת הכתף. במיון בוצע שחזור של ראש ההומרוס למקומו. כמו כן ב- 7.4.10 נותחה בהרדמה כללית, בוצע קיבוע פנימי של השבר בטיביה באמצעות מסמר תוך לשדי".

התובעת שוחררה מבית החולים "רמב"ם" ביום 12.4.10 והופנתה להליך שיקום לבית החולים "פלימן" בחיפה שם שהתה עד ליום 25.5.2010.

התובעת המשיכה בטיפולים רפואיים שונים, ביניהם טיפולי פיזיותרפיה, משככי כאבים, אך מצבה הכללי היה גרוע מבחינה פיזית ומבחינה נפשית, ועל כך מעידים המסמכים הרפואיים הרבים, אשר צורפו לכתב התביעה.

בבדיקת C.T אשר נערכה לתובעת במסגרת טיפוליה בקופת חולים "מכבי" ב- 17.10.2010 נמצא כי השבר בעצם הטיביה בשלבי איחוי, אך השבר בעצם הפיבולה עדיין לא התאחה.