כהן נ' קו - עיתונות דתית בע"מ

1.לפניי תביעה לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית בתמונה.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע צלם במקצועו. לטענת התובע, הוא צילם תמונה נדירה המתעדת את הגר"ח קנייבסקי בביתו כשהוא לוקח חלק בטקס שבירת טלפונים ניידים באמצעות פטיש. הנתבעת מוציאה לאור עיתונים שונים במגזר החרדי. לטענת התובע, הנתבעת פרסמה את התמונה באחד העיתונים שלה, ללא רשותו ומבלי אזכרו כיוצר התמונה. מכתב ששלח התובע באמצעות בא-כוחו לנתבעת שבו דרש ממנה לפעול להסרת הפרסום וכן שישולם לו פיצוי כספי, נותר ללא מענה. משכך הגיש התובע את תביעתו זו, שבה נתבע פיצוי בסך 120,000 ש"ח בגין הפרת זכות היוצרים של התובע בתמונה, וכן הפרת זכותו המוסרית בה.

3.הנתבעת אינה מכחישה את פרסום התמונה על-ידיה. הנתבעת טוענת כי התמונה היא דיוקן של הרב שהוזמנה על-ידיו או על-ידי חסידיו, ועל כן הרב הוא בעל זכות היוצרים בה על-פי סעיף 35 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן – חוק זכות יוצרים). הנתבעת טוענת כי התמונה נמסרה לה מכבוד הרב, וכי הרב מסר לה שהוא בעל זכויות היוצרים בתמונה שכן התנאי להיכנס ולצלמו בביתו הוא שזכות היוצרים בצילומים שייכת לו. הנתבעת מוסיפה שעומדת לה הגנת "מפר תמים" על-פי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים.

4.טרם ניגש להכרעה במחלוקות בין הצדדים, אעיר מספר הערות.

5.הערה ראשונה היא לגבי העדר ראיות מצד הנתבעת להוכחת טענותיה. עדויות בעלי הדין נשמעו בעל-פה. מטעם התובע העיד הוא עצמו. הנתבעת, מצידה, הגישה הודעה שבה נכתב כי מטעמה יעידו שני עדים: מר אבי גרינצייג שהיה העורך הראשי אצל הנתבעת במועד פרסום התמונה, ומר שמוליק וולף שהוא לפי הנטען עוזרו האישי של הרב, על מנת שיעיד על נהלי הביקור והצילום בבית הרב ובאירועים הנערכים שם (הודעה מיום 19.5.2019). הנתבעת לא הגישה בקשה לזימון עדיה וממילא לא הראתה שזימנה אותם לדיון כדין. יומיים לפני ישיבת ההוכחות הגישה הנתבעת בקשה לדחות את מועד הדיון בשל טעם אישי של מר וולף שבגינו לפי הנטען לא יוכל להתייצב לדיון (בקשה מיום 23.6.2019). הבקשה נדחתה ואין לי אלא להפנות לנימוקיה של אותה החלטה (החלטה מיום 24.6.2019). מר וולף לא התייצב לדיון, והנתבעת הודיעה שהיא מוותרת על עדותו (ראו, עמ' 14 שורה 3 לפרוטוקול הדיון מיום 25.6.2019 [כל ההפניות בפסק-הדין הן לפרוטוקול דיון זה אלא אם צוין אחרת]). כלומר, הנתבעת לא הביאה איש מחצרו של הרב על מנת להוכיח את טענותיה בדבר היות התמונה מוזמנת על-ידי הרב, תנאי כזה או אחר שהציב הרב לצלמים הנכנסים לביתו, הרשאה שנתן לנתבעת וכיוצא-באלו.

בנוסף, מעדותו של מר גרינצייג עלה כי התמונה נשלחה אליו על-ידי כתב מסוים, אולם אותו כתב לא הגיע למסור עדות על מנת לשפוך אור על האופן שבו הגיעה התמונה לידיו, והאם סבר מטעם כזה או אחר שיש בידו הרשאה לפרסמה. מר גרינצייג העיד שאותו כתב מתנהל באופן קבוע מול הרב וחסידיו (עמ' 9 שורות 20-13 ועמ' 10 שורות 6-3 לפרוטוקול), כך שמדובר בעד רלוונטי ביותר. מר גרינצייג העיד שלו עצמו אין ידיעה לגבי ההתנהלות בין התובע לבין בית הרב (עמ' 9 שורה 22 לפרוטוקול: "אני לא יודע להסביר מה היה בין הצלם והבית").

כמו כן, הנתבעת לא הגישה תיק מוצגים, כך שלא הוצגו על-ידיה ראיות בכתב כלשהן. זאת הגם שמעדותו של מר גרינצייג עלה שלכאורה אמורות להיות בידי הנתבעת ראיות שונות בכתב הרלוונטיות לעניין, למשל, בדבר הרשאה נטענת של הרב וחסידיו לעשות שימוש בתמונות המצולמות בביתו ושניתנה למר גרינצייג לגרסתו בכתב (עמ' 9 שורות 25 ו-29 לפרוטוקול), והודעת דוא"ל שבה נשלחה התמונה למר גרינצייג מהכתב (עמ' 12 שורות 3-1 לפרוטוקול). ראיות אלו לא הוצגו. לסיכום, טענות מרכזיות של הנתבעת נותרו כטענות בעלמא, ללא תמיכה ראייתית, וכשראיות שלכאורה היו יכולות להיות מוצגות לא הובאו.

6.הערה שנייה היא, שאין בפניי ראיה למועד הפרסום של התמונה בעיתון של הנתבעת (ראו, סיכומי הנתבעת בעמ' 16 שורות 11-8 לפרוטוקול). ההערה השלישית היא שקיים חוסר בהירות לגבי השאלה האם הפרסום של התמונה נעשה רק בעיתונות מודפסת (שלגביה אין חולק) או גם באתר אינטרנט של הנתבעת. בכתב ההגנה נטען כי "אכן התמונה הנ"ל פורסמה באתר הנתבעת" (סעיף 16 לכתב ההגנה), ונעשה בו שימוש בלשון המתאימה לפרסום אינטרנטי (ראו, סעיפים 9 ו-19 לכתב ההגנה, שם נרשם כי הנתבעת "העלתה" את התמונה המדוברת, וכי אם מתקבלת אצלה פניה בנושא "התמונה מוסרת" בהתאם ל"מדיניות האתר"). בקדם המשפט טענה הנתבעת: "העיתון הוא באתר אינטרנט" (עמ' 2 שורה 6 לפרוטוקול הדיון מיום 4.3.2019). מנגד, בחקירתו הנגדית טען התובע עצמו כי הפרסום לא נעשה באינטרנט (עמ' 3 שורות 31-30 לפרוטוקול), אולם במכתבו המקדים לנתבעת טען שהפרסום נעשה באינטרנט (סעיף 2 למכתב מיום 10.5.2018). העד מטעם הנתבעת מר גרינצייג העיד כי סריקה של העיתון מתפרסמת גם באינטרנט (עמ' 8 שורה 17 לפרוטוקול). בסיכומיה העלתה הנתבעת טענות עמומות ולא ברורות בנושא (עמ' 16 שורות 7-4 לפרוטוקול).

דיון והכרעה