ליבר ואח' נ' פישלר ואח'

פתח דבר

1. בין התובעים – מר רועי ליבר וגב' נלי פישקין (להלן בהתאמה: "רועי" ו- "נלי") לבין הנתבעים 1 ו-2 – מר ארז זאב פישלר ומר תומאס ובר (להלן בהתאמה: "ארז" ו- "תומאס") נכרת הסכם מייסדים להקמת חברה לשם ייבוא, שיווק ומכירה של תרכיזים ממותקים. מכוח הסכם המייסדים העבירו התובעים כספי השקעה ראשונית בפעילות המיזם בסך כולל של 225,000 ₪. המיזם לא יצא אל הפועל וכספי ההשקעה לא הושבו לתובעים. תביעה זו היא להשבת כספי ההשקעה ולפיצוי התובעים בגין נזקיהם בשל כך.

    

   רקע כללי

    

2. בתקופה הרלוונטית לתביעה היו התובעים בשנות השלושים לחייהם, חברים למגורים ולעבודה משותפת במסעדת "טוטו". לרועי היכרות מוקדמת עם ארז, שהיה מפקדו הישיר של רועי במהלך שירותו הצבאי.

    

   ארז היה אחד מהבעלים של הנתבעת 3, ליה שוקולד גורמה בע"מ (להלן: "ליה"). ליה עסקה בייצור שוקולד ושיווקו למוסדות. היא מצויה בפירוק, כפי שארחיב להלן.

    

3. במהלך חודש אוקטובר 2013 יצר ארז קשר עם רועי באמצעות אתר פייסבוק והציע לו להיכנס למיזם עסקי. בעקבות זאת, התקיימו מספר מפגשים בין התובעים ובין ארז ותומאס.

    

   ביום 17.11.13 חתמו התובעים, ארז ותומאס על הסכם מייסדים (הסכם המייסדים נושא תאריך 24.10.13, אך ארז לא הכחיש את טענת התובעים כי נכרת הלכה למעשה במועד מאוחר יותר, בשל נסיעת ארז ותומאס לחו"ל, וראו בסעיף 25 לתצהיר העדות הראשית מטעם רועי ובסעיף 62 לתצהיר ארז).

    

   במסגרת הסכם המייסדים הסכימו הצדדים על הקמת חברה, בבעלות הצדדים להסכם המייסדים, וזאת לצרכי ייבוא, שיווק ומכירה של תרכיזי פירות ממותקים, המיוצרים על ידי חברה אמריקאית בשם V3 שבבעלותו של מר ארן ספרינג, חבר ילדות של ארז, שהתגורר בניו יורק (להלן: "ארן").

    

   תרכיזי הפירות נועדו לשימושים שונים, בהם חומרי גלם לייצור מוצרי מזון, ובכלל זה לייצור שוקולד.

    

   הסכם המייסדים נחתם בביתם של התובעים. במעמד חתימתו נמסר לתובעים שיק ביטחון על סך של 125,000 ₪ משוך לפקודת התובעים נושא תאריך 19.1.14.

    

4. במסגרת הסכם המייסדים התחייבו הצדדים, בין היתר, להשקיע במיזם בחלקים שווים. הוסכם כי לכל אחד מהצדדים תוקצינה 112,500 מניות בחברה, כנגד השקעה במזומן של 112,500 ₪.

    

   ביום 22.10.13 העבירו התובעים סך של 125,000 ₪ לחשבון הבנק של ליה. ביום 18.11.13, יום לאחר כריתת הסכם המייסדים, העבירו התובעים סך נוסף של 100,000 ₪ (סך של 80,000 ₪ בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של ליה וסך נוסף של 20,000 ₪ בשיק שהופקד באותו היום לחשבונה של ליה.

    

5. לאחר כריתת הסכם המייסדים התגלעו מחלוקות בין הצדדים.

    

   ביום 19.12.13 נפגשו הצדדים, ביוזמת התובעים, במשרד עו"ד משה שקל לשם הסדרת מערכת היחסים שבין הצדדים. לאחר פגישה זו קיימו התובעים פגישה עם ארן. בעקבות הפגישה עם ארן קיימו הצדדים פגישה נוספת ביום 18.1.14, הפעם בדירת התובעים.

    

   אין חולק, כי בפגישות אלה העלו התובעים, בין היתר, דרישה כי סכומי ההשקעה שהעבירו לחשבונה של ליה יופקדו בחשבון נאמנות וכי הנתבעים יפעלו להקמת החברה החדשה (ראו, בין היתר, את גרסת ארז לתוכן הפגישה במשרד עו"ד שקל בסעיף 75 לתצהירו).

    

   ביום 19.1.14 הציגו התובעים את שיק הביטחון שנמסר להם במעמד כריתת הסכם המייסדים לגביה, אך הוא חזר בעילה של "אין כיסוי מספיק".

    

   ביום 26.1.14 הודיעו התובעים לנתבעים על ביטול הסכם המייסדים ודרשו את השבת כספי ההשקעה שהועברו על ידיהם קודם לנקיטת הליכים משפטיים.

    

   ביום 24.2.15 ניתן צו לפירוקה של ליה. כספם של התובעים לא הושב להם עד כה והם נכללים במצבת הנשייה של ליה.

    

6. התובעים הגישו תביעתם זו כנגד ארז ותומאס. ביום 21.12.23 נדחתה התביעה כנגד תומאס, בהסכמת הצדדים. פסק דין זה ניתן, אם כן, בתביעתם של התובעים כנגד ארז.

    

   טענות הצדדים

    

   תמצית טענות התובעים

    

7. לטענת התובעים, הם עמדו בהתחייבותם החוזית לפי הסכם המייסדים, העבירו לחשבון הבנק של ליה את ההשקעה הראשונית מצד שניהם, בסך כולל של 225,000 ₪, בעוד ארז ותומאס לא עשו כן. התובעים תיארו כיצד שודלו על ידי ארז להעביר את כספי ההשקעה בבהילות באמתלות שונות (שהתבררו כבלתי נכונות), בעוד ארז עצמו לא עמד בהתחייבות להשקעה מצידו.

    

   התובעים טענו, כי במועד העברת כספי ההשקעה מטעמם לחשבונה של ליה, בהתאם להסכם המייסדים, לא היו מודעים לכך שליה חדלת פירעון, שכן ארז ותומאס הסתירו הדבר מהם. עוד הסתירו ארז ותומאס מהם, כי בניגוד להתחייבותם בהסכם המייסדים לכך שהמיזם יהיה בבלעדיות של התובעים, בפועל התקשרו השניים מאחורי גבם של התובעים, עוד קודם לכריתת הסכם המייסדים, עם אדם אחר, בשם דביר בר, לקידומו של אותו מיזם ממש. בדיעבד גם התברר כי ארן, הבעלים של V3, כלל לא נתן הסכמתו לבלעדיות.

    

   התובעים הלינו על כך שבניגוד להתחייבותם, הנתבעים לא הפקידו את כספי ההשקעה שהועברו על ידי התובעים בחשבון נאמנות, וכן לא פעלו להקמתה של החברה החדשה במועד כמוסכם.

    

   לדברי התובעים, הם פעלו לקידום המיזם מבלי שהבינו כי נקלעו למעשי נוכלות ותרמית, אך כשהבינו כי הנתבעים מהתלים בהם איבדו את אמונם בנתבעים. בפגישותיהם עם ארן נודע לתובעים כי הנתבעים התקשרו בחוזה מקביל עם דביר וכי מצבה הכספי של ליה קשה.

    

   התובעים הלינו על כך שהנתבעים לא גילו להם פרטים מהותיים במהלך המו"מ לכריתת הסכם המייסדים – בדבר היעדר בלעדיות המיזם ובדבר מצבה הכספי של ליה. הם טענו עוד, כי הנתבעים הפרו את הסכם המייסדים וכי בדין ביטלו הסכם זה. התובעים טענו כי הנתבעים עברו על עוולת התרמית ועולת הגזל. בנוסף טענו התובעים, כי בכך שהנתבעים הפרו את החובה לשמור את כספי ההשקעה מטעמם בנאמנות התעשרו הנתבעים ולא במשפט. הם הוסיפו וטענו כי הנתבעים הפרו את חובת האמון המוגברת שהוטלה עליהם כלפי התובעים, וכן טענו להפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 415 לחוק העונשין. מעבר לכך טענו התובעים כי יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את ארז בהתחייבויותיה של ליה כלפיהם.

    

   התובעים טענו, כי הם זכאים להשבת כספי ההשקעה מטעמם, לתשלום שכרם המוסכם בסך של 3,500 ₪ לכל תובע ולפיצוי בגין נזקים שאינם ממוניים בסך של 40,000 ₪ לכל תובע.

    

   תמצית טענות ארז

    

8. ארז הכחיש את טענת התובעים כי לא העביר את כספי ההשקעה מטעמו למיזם. הוא טען כי כל שקל שהושקע על ידי התובעים במיזם הושקע על ידו במיזם במקביל. לדבריו, העביר כספים לליה לשם כיסוי הוצאות, בהן משכורות לעובדים, ע"ח השקעתו במיזם.

    

   לדברי ארז, במועד כריתת הסכם המייסדים היתה ליה פעילה וסולבנטית. ליה קרסה, בסופו של דבר, אך לא בשל מעשיו ומחדליו של ארז, כי אם עקב כישלון עסקי, מאבק בין בעלי מניות, שתי בקשות כינוס ובקשת פירוק שהוגשה (על ידי רועי). בבסיס המיזם עמד רעיון עסקי אמיתי, עם מוצר אמיתי, והיתכנות עסקית אמיתית. המיזם כשל מארבע סיבות בלתי תלויות – המלצת ארן לתובעים להודיע לארז על הפסקת פעילות, מאבק בין בעלי מניותיה של ליה, בקשה לאכיפת שעבודים שהוגשה מטעם בנק הפועלים וכן בקשת הפירוק של ליה שהגיש רועי.

    

   ארז טען כי מעולם לא הבטיח בלעדיות לתובעים, וכי אין בהסכם המייסדים התחייבות להעברת כספי ההשקעה לנאמנות. ארז הוסיף וטען כי הסכום שסוכם עם דביר אינו מספיק להקמת המיזם. כי בהסכם מול דביר נקבע כי ניתן להביא משקיעים נוספים למיזם, וכי תניה דומה נכללה בהסכם המייסדים.

    

   מעבר לכך טען ארז, כי החברה החדשה לא הוקמה, בין היתר, בשל אי שיתוף פעולה מצד התובעים.

    

   ארז טען עוד לאשם תורם של התובעים שלא ביצעו בדיקות מקדמיות קודם להתקשרות בהסכם המייסדים, וכן בשל כך שהסכם המייסדים לא נוסח בבהירות ראויה. נוכח כישלון התובעים בשמירה על ענייניהם והתרשלותם בעניין יש לייחס להם אשם תורם כאמור בשיעור של 100%.

    

   מעבר לכך, טען ארז, כי אין מקום להרמת מסך ההתאגדות בעניינו. זאת מאחר שבמקרה דנן לא נפגעה כתוצאה ממעשיו של ארז תכלית החברה, ולא היתה נטילת סיכון בלתי סביר ליכולת לפרוע חובותיה. אף לא הוכח כי במקרה דנן התקיים קיפוח נושה, וכי הפעולות שביצעה החברה נועדו לפגוע באופן ישיר בתובעים. ארז אף טען כי אין לייחס לו אחריות אישית בשל היותו נושא משרה – דירקטור בליה.

    

   דיון והכרעה

    

9. המיזם מושא הסכם המייסדים (להלן: "המיזם") לא יצא אל הפועל, וכספי ההשקעה שהועברו לחשבונה של ליה על ידי התובעים לא הושבו להם, אחר שזו פורקה.

    

   הצדדים חלוקים בדבר הסיבה לכשלון המיזם ולאבדן כספי ההשקעה. בדבר היקף הכספים שהושקעו במיזם וייעודם, בדבר מהות ההתחייבויות החוזיות מכוח הסכם המייסדים, וכפועל יוצא מהאמור – בדבר זכאות התובעים להשבת כספי ההשקעה ולפיצוי בגין נזקיהם. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדיהם ועיינתי בכל שהובא לפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין עיקר התביעה להתקבל.

    

   ארז דחק בתובעים להשקיע במיזם אף שהוא לא העביר כספים למיזם

    

10. בסעיף 2.2 להסכם המייסדים התחייב כל אחד מהצדדים להשקעה במזומן של 112,500 ₪ כנגד הקצאת מניות בחברה.

     

    אין חולק, כי התובעים עמדו בהתחייבותם, והעבירו לחשבון הבנק של ליה את ההשקעה הראשונית מטעמם, בסך כולל של 225,000 ₪. סך של 125,000 ₪ הועבר על ידי התובעים לחשבונה של ליה ביום 22.10.13. מעבר לכך, במעמד כריתת הסכם המייסדים מסרו התובעים שיק על סך של 100,000 ₪. שיק זה לא הופקד, בהסכמת הצדדים. יום לאחר כריתת הסכם המייסדים ביצעה נלי העברה בנקאית לחשבונה של ליה על סך של 80,000 ₪, וכן מסרה לארז שיק בסך של 20,000 ₪, שהופקד על ידי ארז עוד באותו היום.

     

11. לטענת התובעים, ארז שידל אותם להעביר את סכום ההשקעה, ובפרט הסך של 100,000 ₪ מעבר לסך של 125,000 ₪ אותו העבירו לחשבונה של ליה זה מכבר. התובעים טענו, כי ארז עמד על כך שעוד במעמד כריתת הסכם המייסדים ימסרו התובעים שיק בסך של 100,000 ₪, שלא יופקד ושיישמר כשיק ביטחון, וכי על מנת להרגיעם מסר ארז לתובעים שיק ביטחון באותו מעמד על סך של 125,000 ₪.

     

    עוד טענו התובעים, כי ביום 18.11.13, יום לאחר מסירת השיק ע"ס של 100,000 ₪, שלח ארז לרועי הודעה בה ביקש ליצור עימו קשר מיידי, וכי בשיחה טלפונית שקיים עם רועי טען כי על התובעים להעביר את הסך של 100,000 ₪ לאלתר, וכי עם העברתו יתקבל החזר מע"מ בסך של 49,000 ₪ לטובת החברה. בעקבות זאת העבירו התובעים עוד באותו היום בהעברה בנקאית סך של 80,000 ₪ לחשבונה של ליה, וכן שיק ע"ס 20,000 ₪ משוך מחשבונה של נלי, כמתואר לעיל. התובעים טענו כי ארז הבטיח כי השיק יופקד רק כחלוף שלושה ימים וכי הוא יפקיד עד אז סך של 20,000 ₪ מכספו, אך בפועל הפקיד ארז את השיק מטעמה של נלי עוד באותו היום, ולא הפקיד שקל מכספו.

     

    לדברי התובעים, למרות שארז דחק בהם להעביר את כספי ההשקעה, ארז עצמו לא העביר כספי השקעה למיזם, ואף ההסבר שנתן ארז לבהילות בהעברת מלוא הכספים עד ליום 18.11.13 התברר ככוזב, אחר שלא התקבל כל החזר מע"מ כנטען.

     

12. חיזוק לטענותיהם של התובעים, ניתן למצוא בשורת מסרונים ששלח ארז בקבוצת "Squeeze!! 3v product" ביישומון ווטסאפ, בה היו חברים התובעים, ארז ותומאס ביום 18.11.13, יום לאחר כריתת הסכם המייסדים.

     

    מהודעות אלה עולה, כי הצדדים סיכמו על העברה בנקאית על סך של 80,000 ₪ ועל העברת שיק ע"ס 20,000 ₪, שהפקדתו תעוכב, ועד אז יופקד סך של 20,000 ₪ מכספו של ארז, כפי שכתב ארז: " ... 80000 אני מעביר 20000 מיד אחכ אני בא אליך להחזיר לך את ה100 ולקחת 20000 תודה ורץ למעמ ...".

     

    בנוסף עולה, כי ארז התעקש על הפקדת הסך הנוסף של 100,000 ₪ עוד באותו היום באמתלה של החזר מע"מ, כדלקמן: " ... המהלך היה שווה 49000 שקל זה חצי שנת עבודה בטוטו חחח", וכן: "עשו מאמץ שעברה תהיה היום שנקבל את המעמ זה יתן לנו עוד 49 אלף שקל!" וכן: "כל הכבוד לנו נלחמו כמו אריות. נלי שאפו. זכית ב49 אלף שקל מתנת מדינת ישראל לרכישת נעלים".

     

    מעבר לכך, הוצג תדפיס מחשבון הבנק של נלי ממנו עולה כי בניגוד להתחייבותו של ארז להשהיית הפקדת השיק ע"ס 20,000 ₪ ולהעברת סך זה מכספו עד להפקדה כאמור, בפועל ארז הפקיד את השיק המדובר עוד במועד בו נמסר, ה- 18.11.13.

     

    באשר לתירוץ שסיפק ארז לפשר הבהילות בהעברת הכספים – לשם קבלת החזר מע"מ בסך של 49,000 ₪ – לא הוצגה כל ראיה מצד הנתבעים לכך שאכן עמד על הפרק החזר מע"מ כאמור, או לקבלת כל החזר מע"מ בפועל, אף לא הובהר פשר הגיונו של תירוץ זה שנמסר לתובעים.

     

13. ברם בעוד התובעים העבירו את חלקם בכספי ההשקעה לליה מבעוד מועד, לא הוכיח ארז כי הוא העביר ולו שקל לליה בגין חלקם בכספי ההשקעה.

     

    ארז אמנם טען בתצהיר העדות הראשית מטעמו כי "כל שקל שהושקע על ידי התובעים במיזם הושקע במקביל" גם על ידו (סעיף 68 לתצהיר ארז). עוד טען, כי השקיע במיזם סך של 112,500 ₪ כאשר הכסף הגיע ממכירת מניותיו לדין (סעיף 37 לתצהיר).

     

    ברם על אף שהשקעה במיזם ניתנת להוכחה בנקל, באמצעות הצגת התיעוד להעברת הכספים עבור המיזם, ארז נמנע מלפרט מהם הסכומים שהושקעו על ידו ובאלו תאריכים, ואף לא הציג כל אסמכתא לנטען.

     

14. בחקירתו הנגדית מסר ארז גרסה חדשה, שלא מצאה ביטויה בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית מטעמו, לפיה הוא שנשא בהוצאות המיזם, כדלקמן: "היה צד של הכנסות של המיזם. מדובר בחברה בע"מ שמנהל הנהלת חשבונות כפולה, עם רואה חשבון ומנהל חשבונות, היא ניהלה כרטסת וכל ההוצאות שהוצאו לטובת המיזם, נרשמו בספרי החברה. מדובר במפעל שהיו לו הוצאות משמעותיות ואין מחלוקת שנכנסו כספים, ואני מקווה שאין מחלוקת שהוצאו כספים, למשכורות לעובדים, ועוד. אני הכנתי לאותם עובדים דוגמאות כרטיסים, הם לא מכרו בעלמא, להוציא לכשרות עלה אלפי שקלים, למתג את החברה עלה אלפי שקלים, להכין את המתכונים וכו'. מפעל עולה כסף" (עמ' 66, ורות 26 – 31).

     

    במילים אחרות, לטענת ארז הוא העביר כספים לליה לשם כיסוי הוצאות, בהן משכורות לעובדים, ע"ח השקעתו במיזם. אך לא מצאתי ממש בטענות אלה.

     

    די בעיתוי העלאת טענות חדשות אלה כדי להביא לדחייתן, ומכל מקום, גם הן הועלו בעלמא, ללא כל תימוכין, וככאלה אין לקבלן.

     

15. המסקנה כי ארז לא העביר כספים למיזם אף מתחזקת נוכח התיעוד שהוצג לעיל, ממנו עולה כי ארז התחייב ביום 18.11.13 להעביר סך של 20,000 ₪ מכספו ולעכב את הפקדת השיק בסך של 20,000 ₪ שהעבירה לו נלי. חרף זאת, ובניגוד להסכמות, נמנע ארז מלהעביר את כספו והפקיד את השיק של נלי קודם לזמן, עוד ביום מסירתו, ה- 18.11.13. הימנעות ארז מהעברת כספים בהיקף קטן יחסית – בסך של 20,000 ₪ בלבד, למשך שלושה ימים מחשבונו עד להפקדת שיק מטעמה של נלי, והפקדת השיק קודם למועד שסוכם – כל אלה מייצרים רושם כי ארז שמר על כספו, אך לא חס על כספיהם של התובעים.

     

    למעלה מן הצורך אבהיר כי כיוון שליה אמורה הייתה להוות אך תחנה בדרך והכספים היו אמורים להגיע בשלמותם אל החברה החדשה, אין בהכרח בהשקעת ארז בתפעולה של ליה, גם לו הייתה מוכחת, כדי לסייע.

     

16. סיכומם של דברים, התובעים הפקידו את מלוא חלקם בכספי ההשקעה במיזם, ואף נדחקו לעשות כן בבהילות, באמתלת שווא של החזר מע"מ, בעוד ארז לא הוכיח כי הפקיד את חלקו בכספי ההשקעה במיזם.

     

    ארז היה מודע למצבה של ליה במועד העברת הכספים לחשבונה

     

17. התובעים העבירו את חלקם בכספי ההשקעה, בסך כולל של 225,000 ₪, לחשבונה של ליה – עד ליום 18.11.13. במועד זה היתה ליה נתונה בקשיים כספיים, שהובילו, בסופו של דבר, לנקיטה בהליכי פירוק נגדה ולמתן צו לפירוקה ביום 24.2.15, כשנה ושלושה חודשים לאחר מכן.

     

    על מצבה הכספי הקשה של ליה במועד כריתת הסכם המייסדים ניתן ללמוד מתדפיס דפי חשבון הבנק של ליה בבנק הפועלים, ממנו עולה כי מזה חודשים קודם לכריתת הסכם המייסדים היתה ליה נתונה ביתרת חובה תמידית של למעלה מ- 200,000 ₪ (ובשלב מסוים למעלה מ- 300,000 ₪).

     

18. אף אפנה לתמליל התכתובת באמצעות יישומון ווטסאפ, שאינו מוכחש, ממנו עולה, כי במועד כריתת הסכם המייסדים היה מצבה של ליה קשה, וכי ארז בישר על לתומאס על הפסקת פעילותה בשל כך.

     

    ביום 24.11.13, פחות משבוע לאחר כריתת הסכם המייסדים, כתב ארז לתומאס במסגרת אותה התכתבות: "טומי, אנחנו ערב יום שבסופו ככל הנראה נסגור את הברז ונסיים את דרכנו העיסקית. לצערי כשלנו שנינו למצוא פתרון לבעיה התזרימית של החברה. מחר אני מבקש שתביא ליפית שיקים כפי שביקשה ממך של זכינויות על מנת שנצליח אולי להימנע מ10 שיקים חוזרים ויחזרו רק 8 או 9. נלחמנו כמו אריות. לצערי בלב כואב זה כנראה לא מספיק. לא משנה מה מבטיח לך שגם בחודשים הבאים שלפנינו שיהיו כנראה מאוד קשים לא אפנה לך גב. לילה טוב".

     

    דבריו אלה של ארז מדברים בעד עצמם ומלמדים על מצבה החמור של ליה במועד כריתת הסכם המייסדים.

     

19. עוד אפנה לחקירתו הנגדית של תומאס, בה אישר תומאס, כי בשנת 2013 היתה ליה נתונה בקשיים תזרימיים, ובלשונו: " ... היתה תקופה מסויימת שהיה מעין לחץ תזרימי על ידי ליה שוקולד גורמה, באותם ימים התנהל מו"מ עם כמה משקיעים מי שניהל את זה זה ארז פישלר, המו"מ מדובר בסכומים של מיליוני שח. ולכן שאני באותה נקודת זמן מבין שהולך להיות מוזרם כסף משמעותי לחברה את זה אני מבין מארז פישלר, הרגשתי ביטחון להלוות כספים לחברה או לחזק את הביטחונות של החברה לקראת כניסת משקיע כזה או אחר" (שם, שורות 27 – 32), וכן (בהתייחסותו של תומאס לתמלול התכתובת שצוטט לעיל): " ... כמו שאמרתי לא התכחשתי לזה שבאותה תקופה גם היה איזשהו קושי מסויים בחברת ליה שוקולד גורמה שארז עדכן אותי לגביו" (עמ' 85, שורות 19 – 21).

     

20. ארז הפנה לדו"ח BDI בעניינה של ליה מיום 26.1.14 ממנו עולה, לדבריו, כי נכון למועד זה חשבון ליה לא היה מוגבל (למשל, בסעיף 26 לסיכומי ארז). ברם טענה זו אינה משכנעת כלל ועיקר.

     

    דו"ח ה- BDI שצורף לראיותיו של ארז אינו קריא כל צרכו. ממה שניתן להבין מהדו"ח הוא כולל תיאור עגום של פני המציאות, לרבות מידע התרעתי שלילי על ליה בשנתיים שקדמו לעריכת הדו"ח. על כן היבנותו של ארז מדו"ח BDI זה בטענה כי במועד הפקתו לא היה חשבונה של ליה מוגבל – אינה משכנעת.

     

    אגב, בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען ארז, כי דו"ח BDI של ליה מיום 26.1.14, בו התגלה מצבה הכספי העגום של ליה הועבר ממועד הפקתו בין זכייני ליה ונושיה, ונשלח בין היתר לארן על ידי התובעים. ארז טען עוד, כי מדו"ח BDI זה ניתן להבין כי ליה אכן קרסה (סעיפים 28 – 31 לתצהיר ארז). משמע שאף לדידו של ארז דו"ח ה- BDI דווקא מאשש את טענותיהם של התובעים.

     

21. מהאמור עולה, כי במועד ההתקשרות בהסכם המייסדים היתה ליה במצב כספי עגום, כי ארז היה מודע לכך, עדכן בכך את תומאס, אך בחר לא לומר דבר בעניין לתובעים.

     

    הרקע לקריסתה של ליה

     

22. לטענת ארז, בתצהיר העדות הראשית מטעמו תיאר ארז את הרקע לקריסתה של ליה. הוא טען, כי לאחר כשבע שנות פעילות החליטה ליה להתרחב לתחומים נוספים וגייסה לשם כך משקיע בשם מר דין נצח פרי (להלן: "דין"). לדברי ארז, בתמורה ל50% ממניות ליה התחייב דין להזרים לליה סך כולל של 2.1 מיליון ₪, שהיה אמור להיזקף לזכות ארז כהלוואת בעלים. ארז טען כי דין היה אמור להעביר את הכספים לליה בעשרה תשלומים חודשיים, החל מחודש אוקטובר 2013. אך בשל מחלוקות עם דין לא הופקד עיקר התשלום, והדבר הוביל לקריסת ליה ולדרדורה.

     

    ארז טען עוד, כי בחודש דצמבר 2013 סבר כי המחלוקות בינו לבין דין בנות גישור, אך בתחילת חודש מרץ 2014 פתח דין בהליך משפטי כנגד ארז וליה ומינה כונס נכסים מטעמו – עו"ד בן עזרא, שפרץ למשרדי ליה ולמפעל, הפשיט את ליה מציוד הכרחי ובשל כך חדלה היא מלהתקיים, והדבר הוביל לדרדורה של ליה עד להגשת בקשת פירוק בעניינה (סעיפים 49 – 53 לתצהיר ארז). בסיכומיו הפנה ארז לעדותו של עו"ד חזי חכם, כונס הנכסים שמונה מטעם בנק הפועלים במסגרת הליך לאכיפת אגרות חוב ולמינוי כונס נכסים בו נקט בנק הפועלים (ביום 26.3.14), וכן לעדותו של דין, המבססות, לדבריו, את טענותיו לגניבת המכונות והציוד (סעיף 7 לסיכומים).

     

23. ארז הפנה עוד לדו"ח ה-BDI בעניינה של ליה מיום 26.1.14. הוא טען כי מדו"ח זה עולה כי ליה קרסה בבת אחת במהלך חודש ינואר 2014 רק לאחר ההתקשרות בהסכם המייסדים ולא לפני כן. בנוסף, הפנה ארז לעדותו של ארן, לפיה ליה קרסה "ביום אחד".

     

    אין בידי לקבל טענות אלה.

     

    כפי שצויין לעיל, דו"ח ה- BDI אינו קריא וברור כל צרכו. אך ממנו ניתן להתרשם על קיומו של מידע התרעתי שלילי על ליה בשנתיים שקדמו לעריכת הדו"ח, על אי כיבוד הוראות קבע מצד ליה ועל תביעות שהוגשו כנגדה עוד קודם לכריתת הסכם המייסדים, כך שהטענה לקריסה פתאומית אינה נלמדת על פניו ממנו. ארז אף לא הפנה לנתונים מדו"ח ה- BDI מהם ניתן להבין כי מדובר בקריסה פתאומית. טענותיו בעניין זה הועלו בסיכומיו בעלמא וכלאחר יד, וככאלה אין בהן די.

     

24. ארז הוסיף וטען, כי עשה ככל שביכולתו לגרום לכך שליה תמשיך להתקיים, וכי הזרים לחשבונה של ליה מאות אלפי שקלים – הון עצמי בהלוואת בעלים שהתקבלה כתוצאה ממכירת מניותיו לדין, וזאת לאחר כריתת הסכם המייסדים.

     

    לדבריו, לו סבר כי ליה הגיעה לסוף דרכה היה מוכר את מניותיו לדין ודואג לנתב את כספו שלו לחשבונו האישי, אולם הוכח כי לאחר נובמבר 2013 הופקדו בחשבון ליה בידי דין, לאחר נובמבר 2013, מאות אלפי ₪, כאשר שיק נוסף, בסך של 210,000 ₪, טרם נפרע בחשבונה של ליה ונמסר לכונס הנכסים מטעם בנק הפועלים, עו"ד חכם.

     

25. ארז הפנה לעדותו של דין, במסגרתה סיפר כי ביקר במפעל בבלגיה – ספק השוקולדים של ליה ויצרן מכונות שוקולד, וכי קנה 50% ממניות ליה על מנת לבצע בה שינוי מהותי, לצמצם את הוצאותיה, להעביר את המפעל לאשדוד ולהתקשר עם לקוחות גדולים – וזאת לאור ניסיונו העסקי והניהולי של דין.

     

    לאור האמור טען ארז, כי ליה קרסה עקב כישלון עסקי, מאבק בין בעלי מניות, שתי בקשות כינוס נכסים ובקשת פירוק שהוגשה (על ידי רועי), ולא עקב מעשי מרמה מצידו של ארז.

     

    לא השתכנעתי מטענותיו אלה של ארז.

     

26. הגרסה אותה מסר ארז בסיכומיו, כי קריסתה של ליה נבעה מכישלון עסקי וממאבק בין בעלי מניות שונה מהגרסה אותה מסר בתצהיר העדות הראשית מטעמו. בתצהירו טען באריכות לקריסת ליה כתוצאה מחבירת זכייני ליה להביא לקריסתה, ובלשונו: " ... במקביל וללא קשר למזימה של התובעים ושל ארן ספרינג להכשלת המיזם התרחש הליך של קריסת חברת "ליה שוקולד". קריסתה של "ליה שוקולד" קרתה למעשה בתהליך של חודש אחד – ינואר 2014, במסגרתו החלו זכיינים של החברה לחבור אחד לשני ונוצרה דינמיקה ונרטיב שחברת ליה שוקולד הולכת לקרוס" (סעיף 20 לתצהיר ארז).

     

    טענותיו המקוריות של ארז בדבר מזימה של התובעים וארן להכשלת המיזם ובדבר חבירת זכיינים של ליה להביא לקריסתה – נפקדו כליל מסיכומיו של ארז.

     

    די בפער בין הגרסאות השונות שמסר ארז כדי להביא לדחיית טענותיו.

     

    ומכל מקום טענותיו המקוריות של ארז, כפי שפורטו בתצהירו, מלמדות, כי בניגוד לאופן הצגת הדברים בסיכומי ארז, כבר בחודש ינואר 2014, כחודש וחצי לאחר כריתת הסכם המייסדים, היה קיומה של ליה מוטל בספק נוכח חבירתם של זכייניה כנטען. הן שומטות הקרקע תחת הטענה כי בעטיו של הליך המרצת הפתיחה בו נקט דין במרץ 2014, ובשל פעולות כונס הנכסים במסגרתו – קרסה ליה. בכך יש משום חיזוק למסקנה כי כבר במועד ההתקשרות בהסכם המייסדים היתה ליה על סף קריסה.

     

27. אך גם אם אקבל את טענותיו של ארז כי ליה קרסה אך בשל הסכסוך בינו לבין דין, אין בכך כדי לסתור המסקנה כי כבר במועד ההתקשרות בהסכם המייסדים היתה ליה על סף קריסה.

     

    כעולה מהתשתית הראייתית אודותיה הרחבתי לעיל, במועד ההתקשרות בהסכם המייסדים היתה ליה נתונה בקשיים כספיים גדולים. קריסתה היתה צפויה, וגם ארז העריך כי כך יקרה, כפי שכתב מפורשות לתומאס בהתכתבות שצוטטה לעיל מיום 24.11.13, פחות משבוע לאחר כריתת הסכם המייסדים.

     

    עצם תלותה של ליה בהזרמת הכספים מדין עוד מחודש אוקטובר 2013 – עת פנה ארז לרועי על מנת לשכנעו להצטרף למיזם כאמור, מלמדת על מצבה הנואש של ליה, אותו בחר ארז להסתיר מהתובעים.

     

28. אף לא התרשמתי כי במועד כריתת הסכם המייסדים היה בגיוסו של דין לרכישת מניות ליה כדי להושיע את ליה מהמצב אליו נקלעה. כעולה מעדותו של דין, בתחילת 2014 נודע לו, בעקבות פניה של תחקירנית כלבוטק, כי מספר אנשים נעקצו בידי ארז, נתנו לו כספים ולא קיבלו תמורה (עמ' 102, שורות 4 – 7, 9, 11).

     

    מעבר לכך, בתצהיר מטעמו של דין, שהוגש כתמיכה בהמרצת הפתיחה (צורף כחלק מראיותיו של ארז), דין טען כי נפל קרבן לנוכלות מצידו של ארז, ש"שם לו למנהג לגבות כספים בשם ליה ולהותיר את קרבנותיו חסרי כל" (סעיף 6 לתצהיר). דין פירט בתצהירו זה מספר מקרים בהם התברר לו כי זכיינים של ליה העבירו כספים לארז ששולשלו לכיסו (סעיפים 16 – 17 לתצהיר דין), וכן תיאר כי כנגד ארז וליה מתנהלים הליכים נוספים בטענה למעשי הונאה (סעיף 18 לתצהיר דין). דין תיאר עוד הכנת קרקע מצד ארז להברחת נכסי ליה ממושב קדימה (סעיפים 11 – 12 לתצהיר דין), וכן למידורו מניהולה של ליה (בין היתר בסעיפים 7 – 8, 10 לתצהיר דין). על רקע האמור, עתר דין כי יתאפשר לו לנהל את ליה וכי תותר לו גישה למסמכי ליה. במסגרת הליך זה מונה ביד בית המשפט כונס נכסים מטעמו של דין לנכסי ליה.

     

    מינוי כונס הנכסים מטעמו של דין לא נעשה, אם כן, בחלל הריק, כי אם בעטייה של התנהלות בעייתית מצידו של ארז, שהכשילה את ההתקשרות עם דין. הטענות שהפנה דין כלפי ארז במסגרת המרצת הפתיחה דומות במאפייניהן לטענותיהם של התובעים כלפי ארז במסגרת ההליך דנן, ומקימות חשד לדפוס התנהגות בעייתי, לנטילת כספים משורה של גורמים באיצטלת הבטחות להקמת מיזמים כדאיים – ללא כוונה לקיים הבטחות אלה.

     

    על כן הטענה כי ליה קרסה בשל סכסוך בין בעלי מניות ואחר שנכסיה רוקנו בידי כונס הנכסים מטעמו של דין אינה משכנעת, ואינה מפריכה את הרושם כי במועד ההתקשרות בהסכם המייסדים היתה ליה נתונה במצב קשה ובלתי הפיך, בעטיה של התנהלותו של ארז עצמו, כאשר התקווה להיבנות מדין כדי להושיעה ממצב זה לא היתה ריאלית.

     

29. זאת ועוד, לטענת התובעים, כעולה מריכוז סכומי הכסף שהועברו בפועל על ידי דין, בין התאריכים 20.1.13 – 12.12.13 העביר דין לליה סך כולל של 336,000 ₪. ארז לא הציג ראיות להעברות כספים נוספות.

     

    על אף העברות כספים אלה נותרה ליה במצב כספי קשה. אפנה, בהקשר זה, לעדות שמסרה הגב' אליס יצחקי, בנקאית במחלקה העסקית בבנק הפועלים, שטיפלה בענייניה של ליה (להלן: "אליס"), לפיה חובה של ליה נאמד בכמיליון ₪, נכון לינואר 2014 – המועד אליו מתייחס תדפיס שצורף להודעתה במשטרה מיום 18.5.17 (עמ' 94, שורה 26), וכן אפנה לבקשה לאכיפת אגרות חוב ולמינוי כונס נכסים מטעם בנק הפועלים מיום 26.3.14 בדבר פירוט חובותיה של ליה, נכון ליום 28.2.14, בסך של 843,944 ₪ (לא כולל ריבית רבעונית). נתונים עגומים אלה מעמידים בספק את הסולבנטיות של ליה במועד כריתת הסכם המייסדים וכן את ההנחה כי היה בהשקעתו של דין כדי להושיע. זאת אף אם אתחשב שיק בסך של 210,000 ₪ המוחזק אצל עו"ד חכם, אודותיו הרחיב ארז.

     

30. באשר לטענותיו של ארז בדבר היקף ההשקעה לו התחייב דין - טענה זו הועלתה ללא ביסוס ראייתי ולו מינימלי. היא אף נסתרת על ידי חומר הראיות. כעולה מההסכם בין ארז לדין מיום 19.2.14 דין התחייב להעביר מיליון ₪ בתמורה לקבלת 50% ממניות ליה. כעולה מהודעתה של אליס במשטרה מיום 18.5.17 על פי ההסדר בין דין לארז שהוצג לבנק, התחייבותו של דין הסתכמה בסך של 1.4 מיליון ₪ (עמ' 9, שורה 241). כעולה מסיכום ישיבה שנערכה בבנק בה נכחו ארז ודין ביחד עם נציגי הבנק (מיום 19.1.4, צורף להודעתה במשטרה של אליס מיום 18.5.17), הסיכום עם דין היה להעברת 1.5 מיליון ₪ (דין עצמו העיד בחקירתו הנגדית כי התכוון להשקיע בליה מיליון ₪ בלבד, בעמ' 89, שורות 10 – 11).

     

    אך מכל מקום, בין כך ובין כך – נוכח מצבה הכספי העגום של ליה עובר לכריתת הסכם המייסדים, אור הרקע לקריסתה של ליה, אודותיו הרחבתי לעיל, ובהינתן הקשר בין כישלון שיתוף הפעולה עם דין לבין התנהלותו הנטענת של ארז כאמור, הרי שהלכה למעשה לא היה בהתקשרות עם דין כדי להושיע, ואין ארז יכול להיבנות מההסכמות עם דין או מהכספים שדין הזרים לליה – או אמור היה להזרים לליה, כדי להצדיק את בחירתו שלא לגלות את מצבה העגום של ליה לתובעים קודם להעברת כספי ההשקעה לחשבונה של ליה.

     

31. מהאמור עולה, כי בעת כריתת הסכם המייסדים היתה ליה במצב כספי קשה. ליה נקלעה למצב זה בין היתר, כתוצאה מהתנהלותו של ארז. על אף מצבה העגום, עמד ארז על כך שהתובעים יעבירו לליה כספי השקעה. ארז לא עדכן את התובעים במצבה של ליה, ואף נמנע מלהעביר לליה כספים מצידו, חרף התחייבותו לביצוע השקעה ראשונית מטעמו מכוח הסכם המייסדים.

     

    ארז הפר את התחייבותו לבלעדיות כלפי התובעים

     

32. במסגרת סעיף 1.2 להסכם המייסדים התחייבו הנתבעים להקמתה של חברה שתשווק, תפיץ ותמכור את מוצריה של V3 בבלעדיות, כדלקמן:

     

    "1.2 מטרתה העיקרית של החברה הינה לפעול ולעסוק בשיווק, הפצה, ומכירה של מוצרי משקאות טבעיים ומוצרים נלווים המיוצרים על ידי V3, באופן בלעדי, באמצעות האפיקים שונים לרבות מדיה דיגיטלית אחרים ואפיקי טלפוניה קווית וסלולרית, כאשר החברה אחראית, בין היתר, לכל פעילות פרסומית וקידום מכירות בתחום הפעילות".

     

    אף אפנה לתכתובת במסרונים בין רועי לארז מיום 24.11.13 סמוך לאחר כריתת הסכם המייסדים, בה ווידא רועי כי אכן נתונה להם בלעדיות, כדלקמן: "פישלר אחי אנחנו רגועים לגבי הבלעדיות שלנו עם ערן נכון?! אני שואל כי אנחנו לפני פגישה עם השף של אסם. אנחנו רוצים לקבוע איתו". במענה לכך השיב ארז: "חיובי ברזל".

     

    עוד אפנה לגרסה שמסר תומאס בתצהיר העדות הראשית מטעמו, לפיה על פי המצג שהציג לו ארז, היתה אמורה להיות בלעדיות לחברה שתוכנן על הקמתה לשם ייבוא מוצרי V3 מכוח הסכם המייסדים (סעיף 23 לתצהיר תומאס).

     

33. ברם חרף התחייבות זאת, בפועל, התברר כי במקביל להתקשרות בהסכם עם התובעים, התקשרו הנתבעים בהסכם נוסף באותו העניין עם מר דביר בר (להלן: "דביר"), חברו ללימודים (בחטיבת הביניים) של ארז.

     

    דביר העיד באריכות בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי בתחילת חודש אוקטובר (בסמיכות למועד בו פנה ארז לרועי) פנה אליו ארז והציע לו שותפות במיזם לייבוא, שיווק והפצה של מוצרי V3 (סעיפים 6 – 8).

     

    בעקבות מגעים שהתנהלו בין השניים נחתם ביום 30.10.13 (כשבועיים קודם לחתימה על הסכם המייסדים) בין ליה לדביר הסכם הדומה בקווים כלליים להסכם המייסדים. גם במסגרת ההסכם שנחתם התחייבות להקמת חברה לשם ייבוא, שיווק, הפצה ומכירה, באופן בלעדי, של מוצרי V3 (סעיף 4.1 להסכם), התחייבות כי החברה תישא שם "V3 ישראל בע"מ", או כל שם אחר שיוסכם (סעיף 3 להסכם), וכן התחייבות כי החברה תוגש לרישום בחודש ינואר 2014 (סעיף 2 להסכם). משמע שבמועד ההתקשרות בהסכם המייסדים, וחרף תניית הבלעדיות שבהסכם המייסדים, היתה ליה כבר מחוייבת להתקשרות דומה עם דביר.

     

34. דביר הוסיף והעיד בתצהירו, כי בדומה לתובעים, אף הוא שילם כספי השקעה בסך של 87,500 ₪ שהופקדו בחשבונה של ליה, בעוד ארז ותומאס לא השקיעו במיזם (סעיפים 9 – 10 לתצהיר דביר). דביר ציין אף כי בשלב מסוים ציינו ארז ותומאס את השם הפוטנציאלי "סקוויז" לחברה שהיתה אמורה להיות מוקמת – שם אותו הגו התובעים, וכן הציגו את הלוגו של "סקוויז". כאשר ראה את שמו של רועי רשום ליד הלוגו "סקוויז" שהוצג לו אמר לו ארז כי רועי הוא אחד מהגרפיקאים שעיצבו לוגו זה (סעיפים 11 – 13 לתצהיר דביר).

     

    אף אפנה לחקירתו הנגדית של דביר, בה טען כי במקביל למגעים שקיימו ארז ותומאס עם התובעים, קיימו עימו מגעים להקמת אותו מיזם, מבלי לעדכנו בקיומם של התובעים, ובלשונו (עמ' 54, שורות 9 – 11): "ארז ותומאס באו ואמרו לי לנלי ולרועי לשנינו בנפרד מבלי שאנו מכירים אנו הולכים לפתוח חברה ולפתוח מיצים. יבואן שעושה מוצר ולשנינו הובטח את ההבטחות".

     

35. ארן עצמו, אשר הוא, כאמור, הבעלים של V3 העיד, כי כלל לא נתן את הסכמתו למתן בלעדיות לתובעים או לדביר, כי הדבר לא תואם איתו ונודע לו רק בדיעבד, אגב שיחות עם התובעים ודביר (סעיף 14 לתצהיר ארן). עוד העיד ארן, כי הבהיר בשיחתו עם התובעים כי מעולם לא העניק בלעדיות לייבוא מוצרי V3 לארץ (סעיפים 19 – 20 לתצהיר ארן).

     

    עולה, אם כן, כי ארז התחייב להענקת בלעדיות בייבוא מוצרי V3 אף שמעולם לא קיבל את הסכמת ארן לדבר, ופעל במקביל להתקשרות בהסכם לייבוא מוצרי V3 עם דביר, חרף התחייבותו האמורה לבלעדיות. למרות שכריתת הסכם המייסדים היתה מאוחרת לכריתת ההסכם עם דביר, לא גילה ארז את דבר ההסכם עם דביר לתובעים, והתחייבותו לבלעדיות במסגרת הסכם המייסדים היתה מן השפה ולחוץ.

     

36. ארז לא סיפק כל הסבר לפשר הפרת התחייבותו החוזית כלפי התובעים לבלעדיות.

     

    בתצהירו נמנע ארז ממסירת גרסה בעניין הבלעדיות. בכתב ההגנה מטעמו טען ארז, כלאחר יד, כי אין התחייבות לבלעדיות מול ארן, וכי ממילא אין קשר סיבתי בין היעדר בלעדיות לכישלון המיזם (סעיף 21 לכתב ההגנה). ארז חזר על טענות אלה בחקירתו הנגדית, כדלקמן (במענה לשאלה: " ... האם אתה סבור שבהסכם שערכתם יש התחייבות לבלעדיות?"): "לא" (עמ' 62, שורה 22), וכן: " לא הוסכם נושא הבלעדיות ... אכן, לא ניתנה התחייבות שלי שיש לי בלעדיות על המוצרים, הייתי מאוד מעוניין בכך, וזה מה שרשום במשפט. יתרה מכך כל מסך העשן סביב הבלעדיות, זה לא צלח, ורק היום בדיעבד, אני פעלתי קשה מאוד על מנת שנצליח לייבא את המוצר לארץ בבלעדיות. אבל לעולם לא הובטח על אף העובדה שניסו להקליט ולתמלל אותי בעשרות שיחות, אני לא נופל בלשוני, כי לא הבטחתי, הייתי מעוניין שהצדדים מוכנים בהסכם המייסדים לייבא את המוצרים בצורה בלעדית" (עמ' 63, שורות 4, 7 - 12).

     

37. כאשר עומת בחקירתו הנגדית עם הוראת סעיף 1.2 להסכם המייסדים, בה התחייבות לבלעדיות כאמור, טען ארז: "הם חששו שאני אייבא מוצר נוסף לארץ שיתחרה בפעילות שלהם, ולא היתה לי כוונה ככזאת, ולכן הסכמתי לרשום את זה. והחשש המשותף הנוסף, יהיה שנצליח לעשות עיסקאות עם אוסם ועיסקאות גדולות אחרות, היה חשש משותף שיפתחו עיניו של ארן, והוא ירצה לייבא בעצמו את המוצרים לארץ ולכן היינו מעוניינים שיתן לנו התחייבות בכתב לבלעדיות ואני עדיין עומד מאחורי זה שהייתי מוכן לכך" (שם, שורות 15 – 19).

     

    אך טענותיו אלה של ארז, כי מעולם לא הבטיח לתובעים כי מוצרי V3 ייבאו בבלעדיות, וכי תניית הבלעדיות התייחסה רק לאפשרות כי ארז ייבצע ייבוא מקביל מתחרה, עומדות בסתירה להוראתו המפורשת של סעיף 1.2 להסכם המייסדים, המעניקה בלעדיות לחברה החדשה שתוקם. כעולה מפשט לשון סעיף זה, התחייבות זו לא סוייגה ולא צומצמה לכך שהיא אוסרת ייבוא מתחרה מקביל מצד ארז. היא אף עומדת בסתירה למסרון ששלח לרועי ביום 24.11.12, שצוטט לעיל, בו אישר את דבר הבלעדיות כאמור, וכן לגרסה שמסר תומאס בתצהירו לפיה ארז ציין בפניו כי ההתקשרות עם התובעים אמורה להיות בבלעדיות.

     

38. בסיכומיו, טען ארז לראשונה, כי הסיכום המקורי עם ארן היה להקמת מיזם בסדר גודל גדול מאוד, שהיה אמור לכלול, בין היתר, מערך הפצה, וכן יכולת לקלוט ולשנע סחורה בהיקפים אדירים של 18 טון. לדבריו, ההשקעה של דביר במיזם עליו סוכם עימו הסתכמה בסך של 200,000 ₪ (סך של 100,000 ₪ מצד כל אחד מהצדדים להסכם) לא היתה מספיקה לשם הקמת מיזם שכזה. על כן סוכם בהסכם מול דביר כי במהלך חצי השנה הראשונה לפעילות החברה שהיתה אמורה להיות מוקמת, תהא לליה (עימה התקשר דביר בהסכם כאמור) זכות בלעדית להכנסתו של שותף נוסף, בתנאים שפורטו בהסכם.

     

    עוד טען ארז, כי גם בסעיף ט לנספח ג להסכם המייסדים שנכרת עם התובעים סוכם כי כל אחד מהצדדים להסכם יכול להכניס על פי שיקול דעתו שותף נוסף. מטעמים אלה, טען ארז, כי היה רשאי לגייס משקיע נוסף ולהתקשר עם התובעים בהסכם המייסדים, וכן כי חזונו היה לחבר בין שני המיזמים (המיזם עם דביר והמיזם עם התובעים) למיזם אחד, אך הדבר לא הסתייע, מנסיבות שאינן קשורות לו.

     

39. טענותיו אלה של ארז הועלו, כאמור, לראשונה בסיכומיו, ודי בכך כדי להביא לדחייתן. למעלה מן הצורך, לא התרשמתי כי די בטענות אלה כדי להפריך המסקנה כי ארז הפר את התחייבותו לבלעדיות מול התובעים בהתאם להסכם המייסדים. גם אם אקבל את טענותיו של ארז כי בהתאם להסכם עם דביר עמדה לליה האפשרות להכנסת שותף נוסף, הרי שאין בהסכמות אלה כדי להכשיר הפרת התחייבותו החוזית כלפי התובעים במסגרת הסכם המייסדים לבלעדיות.

     

    באשר לטענה כי גם בהסכם המייסדים נכללה תנייה המאפשרת לצדדים להסכם להכניס שותף מטעמם, אכן בהתאם לסעיף ט לנספח ג להסכם המייסדים נכללה האפשרות להכנסת שותפים למיזם על ידי מי מהמייסדים, כדלקמן:

     

    "ט. ככל שהפעילות תצטרך מכל סיבה שהיא בכספים נוספים לטובת השאת רווחי החברה, ניתן יהיה על ידי מי מהמייסדים להכניס על פי שיקול דעתו שותף נוסף לפעילות מבלי לדרוש מהמיסדים הזרמת כספים נוספת".

     

    אך סעיף זה מתייחס להכנסת שותף לפעילות במיזם על פי הסכם המייסדים מטעמי צורך בגיוס כספים. אין בו כדי להכשיר את ההתקשרות המוקדמת של ליה בהסכם עם דביר, קודם לכריתת הסכם המייסדים, בהסכם להקמת מיזם נפרד, במקביל למיזם עליו סוכם בהסכם המייסדים, ללא יידועם של התובעים בדבר.

     

40. מהאמור עולה, כי על אף התחייבות מפורשת לבלעדיות בהסכם המייסדים, חתר ארז תחת התובעים, לא גילה להם כי אין הסכמה מצידו של ארן לבלעדיות, ואף לא גילה את דבר ההתקשרות עם דביר, שקדמה להתקשרות עימם. תחת זאת, פעל ארז במקביל בשני ערוצים לגיוס כספים באיצטלת קיומו של אותו המיזם.

     

    כספי התובעים לא שימשו לשם תכליתם המוסכמת ושכר התובעים לא שולם

     

41. בהתאם לסעיף 2.2 להסכם המייסדים כספי ההשקעה היו אמורים להיות כנגד הקצאת מניות בחברה החדשה, כדלקמן:

     

    "2.2 תוקצינה לכל אחד מהמיסדים 112,500 מניות בחברה. המניות שתוקצינה יקנו לשותפים, עם הקצאתן, 25% מההון המונפק והנפרע של החברה, המניות כאומר יוקצו לשותפים כנגד השקעה במזומן של 112,500 ₪ ב-ליה ("השקעת השותפים")."

     

    בהתאם לסעיף 2.3 להסכם המייסדים ההשקעות היו אמורות לשמש להקמת המיזם, לרכישת מלאי ושיווק ולהוצאות הנהלה וכלליות. בהתאם לסעיף ה לנספח ג להסכם המייסדים, כספי ההשקעה נועדו לשמש בעיקר לרכישת מלאי ראשוני (שהוערך בכ- 150,000 ₪). יתרת ההשקעה נועדה לשמש לכיסוי כלל הוצאות הנהלה וכלליות, מיתוג, תכנית עסקית ופעילות שיווקית.

     

    מעבר לכך, בהתאם לסעיף ג לנספח ג להסכם המייסדים סוכם כי לתובעים יינתן שכר חודשי בסך של 10,000 ₪ נטו, כדלקמן:

     

    "ג. הצדדים מצהירים בזאת כי כנגד שירותי היעוץ ינתן סך כולל למיסדים 3 ו 4 סכום חודשי כולל בגובה 10,000 שקלים נטו. הצדדים מצהירים בזאת כי סכום זה יחולק שווה בשווה בין המיסדים 3 ו 4 וכי באפשרותם בכפוף למתן הודעה מראש לחברה, לשנות את היחסים ביניהם כראות עינים. עוד סוכם כי הצדדים יוכלו להמיר את התמורה בגין שירותי היעוץ לתלוש משכורת ולא כנגד חשבונית וזאת בכפוף להודעה מראש ומוקדמת לחברה."

     

42. אך בפועל כספי ההשקעה שהעבירו התובעים לליה נבלעו בחשבונה. לא הוצגה כל ראיה לכך שנעשה בהם שימוש כלשהו לקידומו של המיזם, והם גם לא הוחזרו לתובעים לאחר שהמיזם כשל.

     

    ארז טען, אמנם, כי בהתאם להסכם המייסדים לא היתה חובה להפקדת כספי ההשקעה של התובעים בנאמנות, כי אם בחשבון הבנק של ליה. אך, כאמור, לא הציג כל ראיה לכך שהכספים אכן יועדו למיזם, ואף לא פירט לאיזה תכלית שימשו הכספים בפועל. בכלל זה לא הוצגה כל אינדיקציה לכך שבכספים נרכש מלאי ראשוני, כמתחייב מכוח סעיף ה לנספח ג להסכם המייסדים שהוזכר לעיל.

     

    למעלה מכך, ארז לא הכחיש כי בפגישה שהתקיימה במשרד עו"ד שקל ביום 19.12.13 עמדו התובעים על כך שכספי ההשקעה יועברו לחשבון נאמנות. הוא לא סיפק כל תירוץ לכך שעל אף בקשתם זו של התובעים להעברת הכספים לחשבון נאמנות לשם שמירתם לצרכי ייעודם המקורי – המיזם, לא הועברו הכספים לחשבון נאמנות. התנהלות זו של ארז תמוהה בפרט נוכח גרסתו לפיה במועד זה היתה ליה סולבנטית וחשבונה לא היה מוגבל. ארז לא הסביר מה היתה המניעה, לדידו, מהבטחת כספי התובעים בשלב זה.

     

43. בכתב ההגנה טען ארז, כי ליה סיפקה שירותי הנהלת חשבונות ושירותי משרד למיזם, וכי התובעים נהנו מהחיסכון התפעולי שנוצר כתוצאה מכך (סעיפים 23, , 60, 69 לכתב ההגנה). טענה זו נזנחה כליל בסיכומי ארז, וגם בכך יש כדי לבסס הרושם כי אכן כספי ההשקעה לא יועדו למיזם וכי למעשה לא הועבר לטובת המיזם דבר מצד ארז או ליה. במאמר מוסגר, כעולה מסעיף א לנספח ג להסכם המייסדים, הענקת שירותי התפעול מצד ליה למיזם היתה אמורה להתבצע רק לאחר הקמת החברה החדשה. גם בכך יש כדי להעמיד את טענתו זו של ארז למתן שירותי תפעול למיזם בספק. כל זאת למעלה מן הצורך, שכן, כאמור, ארז עצמו ויתר על הטענה בעניין, ונדמה כי לא בכדי.

     

44. מעבר לכך, ארז לא הכחיש כי לא שולם שכר חודשי לתובעים, למעט סך של 5,600 ₪ שהועבר לנלי. כל שטען ארז בסיכומיו הוא, כי התובעים לא חקרו את הנתבעים בעניין השכר, ומכאן כי עילה זו לא הוכחה ואין התובעים אותה. הוא טען עוד כי עילה זו מקומה להידון בבית הדין לענייני עבודה. אין ממש בטענות אלה.

     

    התובעים הציגו עוגן להתחייבות לתשלום שכר חודשי בהסכם המייסדים. ארז לא הפריך את הוראת הסכם המייסדים, לא הכחיש את טענת התובעים בדבר גובה השכר שהוסכם ואף לא הציג ראיה לתשלומו בפועל, ועל כן דין טענות התובעים בעניין זה להתקבל. אחר שכספי המיזם הועברו לחשבונה של ליה שבבעלותו של ארז, ובהיעדר כל אינדיקציה להשקעת ארז במישם או הסבר לייעוד כספי ההשקעה מטעם התובעים, אני מתרשמת כי יש מקום לחייב את ארז בביצוע התשלומים כאמור. בהיעדר יחסי עובד מעביד בין הצדדים להסכם המייסדים אף אין לשעות לטענותיו של ארז לעניין הסכמות העניינית לדון בעניין זה.

     

    הסיבה לכישלון המיזם

     

45. בסיכומיו, מנה ארז ארבע סיבות "בלתי תלויות", כלשונו, לכישלון המיזם. הסיבה הראשונה אותה מנה ארז היא המלצת ארן לתובעים מיום 12.1.14 להודיע לארז על הפסקת הפעילות. ארז טען כי במסגרת ההוכחות התבררה הסיבה להמלצה זו, והיא כי לארן היתה שותפות במיזם נוסף עם ארז ותומאס, בו השקיע ארן את כספו. השקעתם של ארז ותומאס במיזם זה בוששה לבוא, וכשגילה ארן כי התובעים במסגרת המיזם התחרו עימו על כספם של ארז ותומאס העדיף ארן את טובתו האישית על פני טובת התובעים והמליץ לתובעים כי יפסיקו את ההתקשרות עם ארז ותומאס. הסיבה השניה אותה מנה ארז היא מאבק בין בעלי מניותיה של ליה שהוביל את דין להגיש את הבקשה למינוי כונס הנכסים עו"ד בן עזרא במסגרת הליך המרצת הפתיחה בו נקט דין (ה"פ 35627-03-14). הסיבה השלישית היא כי הגשת הבקשה לאכיפת השעבודים מטעם בנק הפועלים כנגד ליה, כתוצאה מ"מעשיו הפסולים" של עו"ד בן עזרא ככונס הנכסים מטעם דין (פר"ק 51489-03-14. הסיבה הרביעית היא בקשת הפירוק שהגיש רועי (פר"ק 1763-08-14).

     

46. אין בידי לקבל טענות אלה.

     

    לעיל עמדתי על שורה של הפרות חוזיות את הסכם המייסדים מצידו של ארז: אי גילוי מצבה הכספי של ליה עובר לכריתת הסכם המייסדים, אי העברת כספי ההשקעה מטעמו, הפרת ההתחייבות לבלעדיות ואי ייעוד כספי ההשקעה למיזם. מצבה הכספי העגום של ליה, והתנהלותו של ארז, שלא חשף מצבה זה בפני התובעים, לא העביר כספי השקעה מצידו למיזם, הפר את התחייבותו לבלעדיות כלפי התובעים ולא העביר את כספי ההשקעה מאת התובעים למיזם - הם שהביאו לקריסת המיזם.

     

    הנקיטה בהליכים מצידם של דין, בנק הפועלים ורועי אינה הסיבה לקריסת המיזם. הליכים אלה ננקטו בשל מצבה הכספי העגום של ליה ונוכח התנהלותו של ארז מול התובעים, ואף מול דין, כמפורט לעיל. מינוי כונסי הנכסים והליך הפירוק בשל הליכים אלה מלמדים כי הנקיטה בהליכים נמצאה מוצדקת, וממילא הטרוניה שמלין ארז על ההשלכות של מינויי כונסי הנכסים והליך הפירוק על המיזם מעושה ובלתי משכנעת.

     

47. למעלה מן הצורך, אפנה לפערים בין הגרסה שמסר ארז בסיכומיו אודות מעורבותם של התובעים בהכשלת המיזם לגרסה שמסר בתצהיר העדות הראשית מטעמו. בסיכומיו טען ארז, כאמור, כי ארן המליץ לתובעים להפסיק את פעילות המיזם מטעמים פסולים. אך בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען ארז בהרחבה ובפרוטרוט כי התובעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית ואף קשרו קשר עם ארן להכשלת המיזם, ובלשונו: "והנה יצא המרצע מהשק. התובעים לא הפסיקו את התקשרותם במיזם כי הבינו שהנתבעים רימו אותם, או שגזלו את כספם, או שהונו אותם .... הנתבעים הפסיקו את התקשרותם, אגב הפרת הסכם חמורה מצידם, לאור דברים שמסר להם ארן ספרינג ... סתם הפרת הסכם מיותרת" (סעיף 12 לתצהיר ארז), וכן: "יום אחד בלבד לאחר הפגישה, ומבלי שערכו איתי התובעים שיחה כלשהי, החליטו התובעים באופן חד צדדי ותוך הפרת הסכם בוטה חמורה וחסרת תום לב להפסיק את הפעילות" (סעיף 71 לתצהיר ארז).

     

    טענותיו אלה של ארז להפרת הסכם המייסדים בידי התובעים נשמטו כליל מסיכומיו. הפער בין הגרסאות מעמיד באור בעייתי את טענותיו של ארז כמכלול וגם בו יש כדי להטיל ספק בתירוציו של ארז לכישלון המיזם.

     

48. אף אין בידי לקבל את הטענה כי המלצתו של ארן לתובעים להפסקת המיזם, שמקורה בהעדפת טובתו האישית על פני טובת התובעים, תרמה להכשלת המיזם. הסברו, כי בשם הציפייה כי כספי הנתבעים יעברו למיזם שלו ולא למיזם של התובעים שידל ארן את התובעים להפסיק את המיזם – נגד טובתם של התובעים – אינה משכנעת ומניחה את הטעון הוכחה.

     

    הפרה יסודית של הסכם המייסדים וביסוס יסודות עוולת התרמית ועוולת הגזל

     

49. ארז לא גילה את מצבה הכספי של ליה לתובעים קודם לכריתת הסכם המייסדים, את הסיכון כי כספים שיוזרמו לחשבונה של ליה עלולים לרדת לטימיון, את אי הסכמתו של ארן לבלעדיות, וכן את העובדה כי כבר התקשר בהסכם לביצוע המיזם עם דביר, חרף התחייבותו לבלעדיות במסגרת הסכם המייסדים.

     

    הסתרת מידע זה עולה כדי חוסר תום לב במו"מ לכריתת הסכם מכר ואי גילוי עובדות רלוונטיות, בניגוד לנורמת ההתנהגות המוסרית המצופה בשלב המו"מ הטרום חוזי (ראו, בין היתר, בע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, נ(1) 826 (1996), בפסקה 10; ע"א 7298/00 בסט נ' חממי (פורסם במאגרים 04.09.2007), פסקאות 47 – 48; ג' שלו, "דיני חוזים - החלק הכללי" (תשס"ה, 317 - 318).

     

50. מעבר לכך, ארז הפר את הסכם המייסדים. הוא לא העביר את כספי ההשקעה מטעמו, הוא לא קיים את התחייבותו לבלעדיות של המיזם, לא ייעד את כספי ההשקעה שהעבירו התובעים למיזם ואף לא העביר לתובעים את שכרם. בכך הביא ארז לסיכול המיזם וגרם לכך שכספי ההשקעה שהשקיעו התובעים במיזם ירדו לטימיון, נוכח קריסתה של ליה.

     

    התנהלות זו עולה כדי הפרה יסודית שהצדיקה את ביטולו של הסכם המייסדים בידי התובעים, כהגדרתה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, המזכה את התובעים בביטול החוזה, בהתאם להוראות סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות).

     

    לא ניתן להעלות על הדעת כי אדם היה מתקשר ביוזמתו בהסכם, לו היה יודע כי המיזם שלתכליתו נכרת ההסכם לא יצא אל הפועל, כי אין המדובר במיזם שבבלעדיות, אף שהדבר הובטח לו, כי לא ישולם לו שכר וכי כספו ירד לטימיון (ע"א 10474/03 הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ (פורסם במאגרים 24.11.05), בפסקה 12 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל)). על כן בדין ביטלו התובעים את הסכם המייסדים.

     

51. בסעיף ח לנספח ג להסכם המייסדים ניתנה לצדדים האופציה לבקש לבטל את ההסכם בכפוף למתן הודעה מוקדמת בת 60 יום. בכתב ההגנה מטעמו הלין ארז על כך שהתובעים הפקידו את שיק הביטחון מבלי ליתן הודעה מוקדמת אודות ביטול העסקה בהתאם לסעיף המדובר (סעיפים 31, 35, 84, 102 לכתב ההגנה). טענה זו נשמטה כליל מסיכומיו של ארז ועל כן אני מניחה כי נזנחה.

     

    למען הסר ספק אבהיר, עם זאת, כי עניינו של סעיף זה בזכות ביטול לכל צד המבקש לבטל את ההסכם בכפוף למתן הודעה מוקדמת, כאמור. אין בסעיף זה כדי להגביל או לצמצם את זכות הביטול העומדת לתובעים בשל הפרתו היסודית של הסכם המייסדים מצד ארז, בהתאם לאמות המידה הקבועות בסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות), כמבואר לעיל. במאמר מוסגר אפנה למכתב ששלחו התובעים מיום 26.1.14, בו התראה המעניקה לנתבעים ארכה לתיקון העוול ולהשבת הכספים.

     

52. התובעים טענו להפרה נוספת את הסכם המייסדים בכך שארז ותומאס לא הקימו את החברה החדשה עד ליום 1.1.14, התאריך הנקוב בהסכם המייסדים, אף שתומאס קיבל על עצמו לעשות כן. ארז טען, מנגד, כי החברה החדשה לא הוקמה, בין היתר, בשל אי שיתוף פעולה מצד התובעים. ארז טען, בין היתר, כי הצעות לשמות החברה החדשה הועברו מצד נלי תשעה ימים בלבד קודם להודעת התובעים על הפסקת פעילות המיזם. אך נוכח דחיית התביעה נגד תומאס (שהתחייב על פי טענת התובעים להקים את החברה החדשה), ולאור המסקנה כי ארז הפר את הסכם המייסדים הפרה יסודית, כמבואר לעיל, מתייתרת הכרעה במחלוקת זו.

     

53. אני מתרשמת, כי במקרה דנן אף הוכח כי ארז ביצע עוולת התרמית, המעוגנת בהוראות סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עוולת התרמית כוללת חמישה יסודות מצטברים, והם: היצג כוזב של עובדה; אי אמונה באמיתות העובדה; כוונה להטעות; הטעייה בפועל; גרימת נזק ממוני למוטעה (ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים 02.04.2012), להלן: "עניין אפל"). הנטל להוכחת עוולת התרמית כבד מזה הנדרש בתובענה אזרחית בדרך כלל (ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 710 (1980); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, מ(1) 589 (1986)). התובעים עמדו בנטל מוגבר זה.

     

    ארז פנה לרועי ביוזמתו, שידל אותו ואת נלי להתקשרות בהסכם המייסדים תוך הצגת המיזם כמיזם שבבלעדיות ויצירת מצג הפוך, אי גילוי מצבה הכספי של ליה אל חשבונה הועברו כספי המיזם, אי גילוי היעדר ההסכמה של ארן לבלעדיות, ואי גילוי דבר ההתקשרות החוזית המקבילה בהסכם מול דביר להוצאתו של הפועל של אותו מיזם ממש. התנהלות זו עולה כדי היצג כוזב של שלל עובדות. זאת בעוד ארז מודע למצבה הכספי העגום של ליה, להידרדרות ביחסיו עם דין (שקדמה להתקשרות בהסכם המייסדים, כמבואר לעיל), לסטטוס ההסכמות עם ארן ולהתקשרות המקבילה עם דביר.

     

    אזכיר עוד, כי ארז האיץ בתובעים להעביר את מלוא כספי ההשקעה מצידם, בין היתר תוך שימוש בתואנות שהתבררו ככוזבות – החזר מע"מ מובטח, בעוד הוא יודע כי הכסף מועבר בפועל לחברה הנתונה בקשיים כספיים עצומים, מבלי שהוא מעביר את כספי ההשקעה מצידו לחברה, ומבלי לייעד כספים אלה למיזם.

     

    כספי התובעים נלקחו מהם בבהילות, מבלי שהוענקה לתובעים כל תמורה להשקעתם, מבלי שנעשה בכספים שימוש לייעודם האמיתי, ומבלי שאלו הוחזרו לתובעים אחר שהמיזם לא יצא אל הפועל. התנהלות זו עולה כדי היצג כוזב של עובדות, אשר ארז לא האמין באמיתותן, מתוך כוונה להטעות את התובעים, הטעיית התובעים בפועל וגרימת נזק ממשי לתובעים בעטיים של מעשיו אלה של ארז.

     

54. במקרה זה אף מתקיימים יסודותיה של עוולת הגזל, המעוגנת בסעיף 52 לפקודת הנזיקין. במעשיו שלל ארז מהתובעים את כספיהם, אחר ששידלם להעביר הכספים בבהילות לליה שבבעלותו, מבלי שגילה לתובעים את מצבה של ליה, וכן הציג את המיזם כבבלעדיות אף שלא היה כן. הכספים לא הועברו למיזם ולא הוחזרו לתובעים.

     

    התנהלות זו עולה כדי העברה שלא כדין של מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע (בהתאם לסעיף 2 לפקודת הנזיקין כסף נכלל בהגדרת מיטלטלין, וראו רע"א 8304/99 צ'רקוב נ' חברת השמירה בע"מ, פ''ד נה(2) 37, 46-43 (2000); ע"א 6894/15 זלצר נ' אבירם (פורסם במאגרים 07.09.2017), להלן: "עניין זלצר").

     

55. לטענת ארז, אין מקום לייחס לו אחריות אישית כלפי התובעים שכן אלה הודו בחקירותיהם הנגדיות כי ארז לא הבטיח להם דבר למקרה שהמיזם ייכשל (בעדותה של נלי, בעמ' 17, שורה 27 ובעדותו של רועי, בעמ' 37, שורה 4).

     

    אך גם אם לא ניתנה לתובעים כל הבטחה למקרה של כישלון המיזם, אחר שהופר הסכם המייסדים הפרה יסודית, ומשהוכח כי ארז עוול כלפי התובעים, זכאים התובעים לפיצוי במתכונת שתבואר להלן.

     

56. טענה נוספת אותה העלה ארז היא כי לא ניתן לחייבו בהשבת כספם של התובעים שכן סעד זה יש להפנות לליה, שהכסף הופקד בחשבונה, בעוד הוא אינו יכול להשיב את שלא קיבל. לא השתכנעתי מטענה זו.

     

    ארז היה צד להסכם המייסדים. ארז הוא שנמנע מלגלות את מצבה הכספי של ליה לתובעים קודם להתקשרות בהסכם המייסדים והוא זה שהפר את התחייבויותיו כלפי התובעים מכוח הסכם המייסדים.

     

    כספי ההשקעה של התובעים אכן הושקעו בליה, שבבעלות ארז, אך לא מכוח היות ליה צד להסכם המייסדים, כי אם כפתרון ביניים עד להעברת כספי ההשקעה לחברה החדשה שאמורה היתה להיות מוקמת. כספי ההשקעה לא היו אמורים להישאר בחשבונה של ליה. הם היו אמורים להיות מועברים לטובת המיזם. ארז הוא שהיה אמון על העברתם של כספי ההשקעה שהועברו לליה שבבעלותו לטובת המיזם כאמור (הוא גם היחיד שהיה יכול מעשית לעשות כן, שכן לתובעים לא היתה הגישה לכספים אלה). אך ארז כשל ולא העביר כספים לטובת המיזם.

     

    כספי ההשקעה הועברו באופן חד צדדי על ידי התובעים למיזם המשותף. לא בוצעה העברה מקבילה של כספי השקעה מצד ארז לטובת המיזם, וארז אף לא העביר כספים אלה מחשבון ליה לטובת המיזם, ולא נשא בשכרם של התובעים. מטעמים אלה יש לחייב את ארז בתשלום כספים אלה, כמו גם בפיצוי התובעים בגין נזקיהם.

     

    ליה לא היתה צד להסכם. היא הוגדרה על ידי הצדדים כלקוחה של החברה החדשה בלבד (סעיף ב לנספח ג להסכם המייסדים). הכספים הועברו אליה על פי הנחייתו של ארז עד להעברתם למיזם. על כן אין לראות בה כמי שהפרה את ההתקשרות החוזית מול התובעים, ואין לראות בארז כמי שלא קיבלם.

     

    הרמת מסך ההתאגדות

     

57. לצד חיובו של ארז בהשבת כספי התובעים ובפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם, חבה ליה בהשבתם של הכספים שהועברו לחשבונה.

     

    זאת מכוח חובת ההשבה המעוגנת בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. כספי ההשקעה הראשונית הועברו לליה, כאמור, אך יועדו למיזם. כספים אלה לא שימשו לייעודם המקורי, והחזקתה בכספים אלה של ליה היא שלא על פי זכות שבדין.

     

    מעבר לכך, יש מקום לראות בלקיחת הכספים בידי ליה, מבלי שמצבה של ליה יגולה לתובעים ומבלי שהכספים יועברו למיזם, כמקיימת את עוולת התרמית ועוולת הגזל, על יסודותיהן עמדתי לעיל, באופן המזכה את התובעים בהשבת כספם ובפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם.

     

58. אני מוצאת לחייב את ארז בהשבת הכספים המוחזקים בידי ליה אף מכוח הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין ליה.

     

    כלל האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, המעוגן בסעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, עומד בבסיס דיני החברות במשפט הישראלי. החריגים לכלל זה מוסדרים בסעיף 6 לחוק החברות. בהתאם להוראות סעיף 6 הרמת מסך ההתאגדות תתאפשר רק במקרים בהם שימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, כמבואר בסעיף.

     

    הרמת מסך ההתאגדות נעשית במשורה ובזהירות, ושמורה למקרים חריגים בלבד, מתוך הכרה בחשיבות עקרון האישיות המשפטית הנפרדת (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמעון (פורסם במאגרים 22.01.2015); ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ''ד סד(1) 398 (2010), פסקה 8 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין ופסקאות 76 – 78 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר (בדעת מיעוט); ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548 (2009), פסקאות 67 – 70 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה).

     

59. במקרה שלפני מתקיימים התנאים להרמת מסך.

     

    ארז הוא הבעלים של ליה. ארז עמד בקשר ישיר עם התובעים במו"מ לקראת כריתת הסכם המייסדים ולאורך תקופת קיומו. ארז נמנע מלגלות לתובעים את מצבה האמיתי של ליה. ארז שידל את התובעים להעביר לחשבון הבנק של ליה את כספי ההשקעה במיזם, והציג את ליה כחברה סולבנטית הכשירה להחזיק בכספים עד להקמתה של חברה חדשה ואף לספק שירותי תפעול למיזם. כל זאת, בעוד ארז מודע למצבה הכספי העגום של ליה, לכך שהסיכוי כי תמשיך לפעול ואף לספק שירותי תפעול למיזם קלושים, ולכך שהעברת הכספים לחשבונה עשויה לסכל את המיזם ולהסב נזק לתובעים. מעבר לכך, וכאמור, ארז ביצע שורה של הפרות של הסכם המייסדים והתנהל כלפי התובעים במרמה ואף בגזל.

     

60. בסופו של יום, הכספים שהועברו לליה לא הועברו למיזם, ליה קרסה, המיזם לא יצא אל הפועל, כספם של התובעים ירד לטימיון ושכרם של התובעים לא שולם.

     

    מעשיו ומחדליו של ארז הם שגרמו לכך שהכספים שהועברו על ידי התובעים לא שימשו לייעודם המקורי ולא הושבו לתובעים. התנהלות זו עולה כדי שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של ליה, באופן פסול, תוך הונאת התובעים. היא מצדיקה כי ארז יעמוד באופן אישי מול התובעים. זאת לצד חובתו של ארז להשבת כספם של התובעים ולפיצויים בגין נזקיהם בשל הפרתו היסודית את הסכם המייסדים והעוולות הנזיקיות שעוול כלפי התובעים, כמבואר לעיל.

     

    אין מקום לייחס אשם תורם לתובעים

     

61. בסיכומיו טען ארז לראשונה לאשם תורם חוזי ונזיקי של התובעים. זאת בגין "עילגותו ועליבותו" של הסכם המייסדים, שלא נוסח בבהירות ראויה, כלשונו.

     

    מעבר לכך, טען ארז, כי התובעים נטולי ניסיון עסקי, לא חתמו מעולם על הסכמי שיווק והפצה, לא פתחו מעולם חברה, וכן לא טרחו לבצע בדיקות מקדמיות, ובכלל זה – לא בדקו את חוסנה הכלכלי של ליה, לא התייעצו עם רו"ח או עו"ד, ולא הוציאו נסח חברה או דו"ח BDI. למרות האמור, בחרו התובעים לחתום על הסכם המייסדים ולהעביר כספים לליה, לדבריו של ארז. ארז הוסיף וטען, כי התובעים סירבו להצעתו של ארז למכור לצד שלישי את חלקם במיזם.

     

    התנהלות זו, טען ארז, עולה כדי הסתכנות מרצון, רשלנות עצמית וכישלון מוחלט בניהול עניינם של התובעים. ארז העריך את אשמם התורם המשוקלל של התובעים בשיעור של 100%.

     

    דין טענותיו אלה של ארז להידחות.

     

62. הטענה לאשם תורם של התובעים נפקדה כליל מכתב ההגנה ומתצהיר העדות הראשית מטעם ארז, ועל כן אין מקום לדון בטענה חדשה זו.

     

    במאמר מוסגר אפנה לפער בין טענתו של ארז, כי בעת ההתקשרות בהסכם המייסדים היתה ליה סולבנטית, לבין טענתו כי לתובעים אשם תורם בשל אי בדיקת מצבה של ליה קודם להתקשרות בהסכם המייסדים. אם אכן ליה היתה רחוקה מקריסה עובר לכריתת הסכם המייסדים, כפי גרסת ארז, ממילא לא היה בבדיקה מוקדמת של התובעים את מצבה כדי להשפיע על התוצאה, שכן בדיקה זו אמורה היתה לגלות כי ליה במצב טוב. אף לא מצאתי עוגן לטענה כי חוסר ניסיון עסקי מהווה כשלעצמו סיבה לייחוס אשם תורם כלשהו לתובעים.

     

    באשר לנוסח הסכם המייסדים, אף כי הסכם המייסדים תמציתי, הפרותיו של ארז את הסכם המייסדים אינן כתולדה מפגמים בניסוחו. נוסח תניות הסכם המייסדים אותן הפר ארז ברור ובהיר, ולא ניתן לתלות את כישלון המיזם בפגמים בניסוח כאמור.

     

63. עוד אציין למעלה מן הצורך, כי בהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו בוצעו עוולות תרמית וגזל, לא תישמע מפי מבצען טענה של אשם תורם, מכוח הוראת סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין, כמו גם מכוח המבחן להפחתת פיצויים שבהוראת סעיף 68 לפקודת הנזיקין, בין היתר מהטעם כי אין המדובר בתוצאה נכונה וצודקת, בהתאם לאמות המידה המעוגנות בסעיף 68(א) לפקודת הנזיקין (ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ''ד נו(2) 344, 362-361 (2001)); עניין אפל, פסקאות 60 – 76 לפסק דינו של כב' השופט מלצר, פסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט הנדל; עניין זלצר בפסקה 28).

     

     

    הפיצויים להם זכאים התובעים

     

64. לטענת התובעים, יש לחייב את ארז בהשבת סכום ההשקעה הראשוני, בסך של 225,000 ₪, וכן העמידו את נזקיהם בגין אי תשלום שכרם לסך כולל של 7,000 ₪ בגין פעילותם בחודש ינואר ופיצוי בגין נזק לא ממוני על פי שיקול דעתו של בית המשפט בסך של 40,000 ₪ לכל תובע. התובעים העמידו את תביעתם על סך כולל של 350,000 ₪.

     

    התובעים הרחיבו אודות הפעולות שביצעו לקידום המיזם קודם לקריסתו, ובכלל זה פגישה עם מעצב גרפי, הכנת תכנית עסקית, קטלוגים וכרטיסי ביקור ופגישות עם לקוחות פוטנציאליים (ראו, בין היתר, בסעיפים 39 – 63 לתצהיר רועי ובסעיפים 53 – 59, . טענותיהם בעניין לא הוכחשו.

     

    בהתאם לסעיף ג לנספח ג להסכם המייסדים היו התובעים זכאים לשכר חודשי בסך כולל של 10,000 ₪ נטו. בהינתן כי הסכם המייסדים נכרת ביום 17.11.13, וכי הודעה על ביטול העסקה מצד התובעים ניתנה ביום 26.1.14, משמעות הדבר היא כי התובעים היו זכאים לשכר בגין חודשיים של פעילות. בהתחשב בסכום ששולם לתובעים בפועל – בסך של 5,600 ₪ בלבד, אני מתרשמת כי תביעתם של התובעים לתשלום סך של 7,000 ₪ בגין שכרם מוצדקת.

     

65. אני מוצאת לפצות את התובעים בגין עגמת הנפש והטרחה שנגרמה להם כתוצאה מהפרשה. התובעים, שני אנשים צעירים בתחילת דרכם העסקית, שודלו על ידי ארז להשקיע את מיטב הונם במיזם, תוך הצגת מצגי שווא בדבר בטחון העסקה ובדבר בלעדיותה. על רקע האמור, ובהתחשב בהיקף ההשקעה שהשקיעו התובעים במיזם, אני מעמידה הפיצוי על סך של 30,000 ₪.

     

    לפיכך זכאים התובעים לפיצוי בסך כולל של 262,000 ₪.

     

    נוכח דחיית התביעה נגד תומאס עודכן סכום התובענה (בפסק הדין מיום 21.12.23) על דרך הפחתת הסך של 110,000 ₪, לסך של 240,000 ₪. בהתאם, אני מוצאת לחייב את ארז בפיצוי התובעים בסך של 240,000 ₪.

     

    סוף דבר

     

66. אני מורה לארז לשלם לתובעים סך של 240,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן אגרת בית משפט, שכר עדים כפי שנפסק במעמד הדיון, ושכר טרחת עו"ד והוצאות בסך של 30,000 ₪.

     

    הסכום הכולל ישולם בתוך שלושים יום.

     

     

    ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ד, 03 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.