פלונים נ' מרכז רפואי רמב"ם

תחילתו השמח של המקרה וסופו העצוב אינם במחלוקת. התובעת הייתה בהיריון בשבוע הארבעים וציפתה לפרי בטנה הראשון. החלק השמח – כי הילוד נולד בריא. אך למקרה צד נוסף מצער: בעקבות סיבוכים רפואיים שהתרחשו, סבלה התובעת מתסמונת "אשרמן" והפכה עקרה. על הסיבות שהביאו לתוצאה מצערת זו, ובפרט בשאלה אם התוצאה נגרמה עקב התרשלות הנתבעים, ניטשת מחלוקת חריפה בין הצדדים.

רקע כללי, תיאור עילות התביעה ומהלך הדיון

1. אבקש להקדים ולומר כי פסק הדין כולל סקירה מפורטת – לעיתים מפורטת מדיי – של הסיטואציה האישית בה היו נתונים התובעים, וכן תיאור נרחב של מצבה הרפואי והגופני של התובעת בפרקי הזמן השונים של הטיפול הרפואי שקיבלה. מחשש לפגיעה בפרטיות המלווה ככלל תביעות לנזקי גוף, סעיף 70(ג1) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984 אוסר על פרסום פרטים שעלולים לזהות את התובעים. ככל שמנקודת ראותם הסובייקטיבית של התובעים, הוראת החוק לא סיפקה מענה והרגישו כי התיאורים מפורטים מדיי, אני מבקש להבהיר כי הפירוט נעשה בלית ברירה, על מנת לעמוד על השתלשלות הדברים המדויקת שהביאה לתוצאה המצערת, במטרה לאפשר לבית המשפט לבחון בכובד ראש את טענות הצדדים ולעמוד בחובה לנמק את ההכרעה באופן ראוי.

    

2. התובעים הם זוג; התובעת היא ילידת 1984. ביום 12.9.2010 התקבלה התובעת למרכז הרפואי רמב"ם (להלן: ביה"ח) כשהיא בשבוע הארבעים להריונה הראשון. התובעת אושפזה למן יום 12.9.2010 ועד ליום 19.9.2010. תחילה הייתה במעקב במחלקת יולדות ובהמשך הוכנסה לחדר לידה וחוברה למוניטור. ביום 14.9.2010, כשעה וחצי לאחר תחילת השלב השני של הלידה – שלב שבו צוואר הרחם פעור לכדי 10 ס"מ – הובהלה התובעת לניתוח חירום, במהלכו יולד היילוד כשהוא בריא. לאחר הניתוח, התובעת אושפזה בבית החולים עד ליום 19.9.2010 וביום זה שוחררה לביתה. ביום 28.9.2010 הובהלה התובעת שוב לביה"ח בעקבות דימום מסיבי והייתה בסכנה ממשית. התובעת הוכנסה לחדר הלם ולאחר מכן לחדר ניתוח ובוצעו פעולות כירורגית לשם איתור מקור הדימום ועצירתו; בין היתר בוצעה גרידה של חלל הרחם. בשלב מסוים אף נשקלה כריתת הרחם, אך בסופו של דבר איתרו המנתחים את מקור הדימום ועצרו את הדימום. בעקבות הגרידה שבוצעה בחלל הרחם סבלה התובעת מתסמונת אשרמן ואיבדה את יכולת הפריון.

    

3. לטענת התובעת, ביה"ח התרשל בטיפול הרפואי שניתן לה. טענותיה מתמקדות במעקב הרפואי ובטיפול שניתן במהלך אשפוזה לקראת הלידה; וכן במעקב ובטיפול לאחר שעברה את הניתוח הקיסרי. נוסף לטענת התובעת כי ביה"ח התרשל במעקב ובטיפול הרפואי שניתן לה, התובעת טוענת כי הטיפול שניתן לה לא היה בהסכמתה (מדעת) ועל כן היא זכאית לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.

    

4. לקראת בירור התביעה, הגישו התובעים תצהירים מטעמם. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של מרבית הצוות הרפואי שטיפל בתובעת, שכלל את הרופאים הבאים: פרופ' אריה דרוגן, פרופ' אמיר ויסמן, פרופ' ישראל טלר, ד"ר מיה שטיינברג, ד"ר אודי ארגז, ד"ר דנה ויטנר, וד"ר לובוב סטרייקוב. כמו כן, הוגשו תיקי מוצגים מטעם הצדדים שכללו בין היתר את הרשומות הרפואיות שהתנהלו במהלך אשפוז התובעת בביה"ח וכן תיעוד ניטור דופק העובר (המוניטור). כבר עתה נציין כי בין הצדדים מחלוקת לגבי תיעוד המוניטור, המשמעות שיש לייחס לו והפעולות שננקטו ושהיה צריך לנקוט, אם בכלל – ועל כל אלה בהמשך.

    

5. כל אחד מן הצדדים הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר דן פלג (להלן: מומחה התובעים) ומטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' יעקב בר (להלן: מומחה הנתבעים).