גרייף נ' ערבלני

האם הראה מתווך ללקוח בית אותו רכש הלקוח בחלוף מספר חודשים, או שמא זייף המתווך את חתימת הלקוח על הסכם התיווך ודרש דמי תיווך מבלי שהיה לו כל קשר להצגת הבית ללקוח?

רקע וטענות הצדדים

1.התובע (להלן: רפאל או המתווך) הוא מתווך מקרקעין אשר לו היה הסכם בלעדיות עם מוכרי הבית ברחוב xxx באשקלון (להלן: הבית), בהתאם להסכם מיום 20.6.2014, עליו חתמה בעלת הבית שרית בן עמי. תקופת הבלעדיות הייתה למשך שישה חודשים מיום מתן הבלעדיות. לטענת רפאל, במהלך תקופת הבלעדיות, הציג לנתבע (להלן: עודד) את הבית וקיים בו פגישה עם המוכרת שרית.

יובהר כבר עתה כי בהסכם התיווך, כרטיס לקוח עליו נסמך רפאל ,נקוב התאריך 20.8.2014 בסמוך לחתימת הלקוח. במועד הגשת התביעה, לאחר חקירה משטרתית בעניין, טען התובע כי הראה את הבית וקיים את הפגישה עם המוכרת ביום 3.9.2014. לטענתו, סמוך לאחר שהראה את הבית הודיע לו עודד כי אינו מעוניין לרכוש את הבית, אולם נודע לו לאחר מספר חודשים כי בפועל רכש את הבית ביום 12.7.2015, תוך שנמנע מלשלם דמי תיווך כנדרש.

למרות שהבית נמכר לאחר תום תקופת הבלעדיות, המוכרים הסכימו לשלם דמי תיווך ונעשתה פנייה לנתבע במכתב עו"ד דדון, דרישה מיום 14.10.2015, לתשלום דמי תיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ מתמורת המכר. בתגובתו של עודד הכחיש כי יצר קשר עם המתווך בנוגע לרכישת הבית וטען כי רכש אותו לאחר שהמוכרים פרסמו מודעה במהלך יולי 2015, באתר "יד 2". עוד מצהיר במכתב כי לאחר שעיין בהסכם עליו נסמך התובע, מעולם לא חתם על המסמך ומדובר בזיוף. בנוגע לדרישת המתווך, הוסיף השערה כי יתכן ומבקש המתווך להסתמך על כך שבמהלך אוגוסט 2014, או סמוך לכך, ביקר עודד בנכס עם אחיו רועי, שרצה לרכוש את הבית לעצמו.

2.סמוך לאחר תגובה זו, התקיימה פגישת בירור בין רפאל לבין עודד ובני משפחתו, בעקבותיה פנה עודד למחלקת הונאה במשטרה והגיש תלונה על זיוף ושימוש במסמך מזויף. הצדדים הרלבנטיים נחקרו במשטרה ולאחר סיום החקירות נסגר התיק כנגד רפאל.

בסופו של יום, לאחר ערר של רפאל, הוחלט ביום 20.8.2018, לשנות את עילת הסגירה ל"חוסר אשמה" ואף הוחלט לפתוח בחקירה פלילית כנגד המתלונן, עודד, בחשד למסירת הודעה כוזבת. בהתאם נחקר עודד פעם אחת במשטרה בחשד זה.

על רקע דברים אלו, הוגשה התביעה כאשר המניע העיקרי להגשתה הוא פגיעה בשמו הטוב של רפאל לאור התלונה בדבר זיוף הסכם התיווך. רפאל המתין להכרעת הפרקליטות בבקשתו לשנות את עילת הסגירה ובעקבות הממצאים הגיש תביעתו הכוללת שני ראשים, האחד – תביעה לשכרו, דמי התיווך שעל עודד לשלם והשני – תביעה בעילת לשון הרע. בשונה מתביעות "רגילות" של מתווכים, נושא הפגיעה בשמו הטוב של התובע היה המניע העיקרי לתביעה.

התובע עותר לקבלת דמי תיווך בסך של 50,310 ₪, בהתאם לשיעור דמי התיווך בהסכם כנגזרת מתמורת המכר. בנוסף עותר לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע עקב התלונה הכוזבת למשטרה. כמו כן, עתר לפיצויים בגין עוגמת נפש ואובדן הכנסה.

3.בכתב הגנתו של עודד חזר על טענתו כי התובע נסמך על מסמך מזויף תוך שמפנה לכך שהפרטים שמולאו בהסכם התיווך נכתבו לפחות בשלושה סוגים שונים של עטים, וכי החתימה על ההסכם מזויפת ואינה דומה לחתימתו.

עודד מאשר כי במהלך אוגוסט 2014 חיפש בית גדול יותר הכולל יחידת דיור ובמקביל פרסם את ביתו ברח' החוחית למכירה. בסמוך לאותו מועד ביקש גם אחיו, רועי, לרכוש בית קרקע בסמוך לבית הוריו הגרים באותה שכונה. לרועי נודע כי משפחת בן עמי מעוניינת למכור את ביתה, ולבקשת אחיו ביקר בבית ונפגש שם עם שרית. לאחר כשנה, כאשר אשתו הייתה בהריון, ביקשו שוב לעבור לבית חדש, או להרחיב את ביתם, ובסמוך לכך פורסם הבית של שרית למכירה. לאחר שפנה אליה ונפגשו בביתה, רכש את הבית.

בכתב ההגנה אישר כי שרית הזכירה כי פגשה אותו כשנה קודם לכן עם אחיו, אולם לטענתו לא עלה שמו של המתווך כגורם רלבנטי לעסקה החדשה. הודגש כי למתווך לא היה כל חלק בעסקה שנרקמה ובחלוף תקופה קצרה לאחר שנחתמה, פנתה אליו המוכרת בנוגע לדרישת המתווך לשכר טרחה. סמוך לאחר שסרב לדרישתה, הגיע מכתב הדרישה, בתגובה אליו הכחיש כל קשר עם המתווך.

ביום 23.10.15 נערכה פגישה בין הצדדים אשר בעקבותיה הסיקו עודד ובני משפחתו כי התובע הוא רמאי ופנה למשטרה להגיש תלונה.

ביחס לדרישת דמי התיווך, מעבר להכחשה כי חתם על הסכם התיווך, הועלו טענות על פגמים באופן מילוי ההסכם, אשר שוללים את האפשרות להכיר בזכותו של התובע לדמי תיווך. עוד הדגיש כי חלף זמן ניכר בין הפגישה הנטענת לבין הסכם הרכישה באופן השולל את היות המתווך הגורם היעיל.

4.ביחס לתביעה לפיו חוק איסור לשון הרע, נטען כי גם אם חתימתו לא זויפה, עומדות לנתבע ההגנות בחוק ובעיקר ההגנה של הגשת תלונה לרשות המוסמכת.

רפאל לא הסתפק בהכחשת התביעה, אלא הגיש תביעה שכנגד כנגד התובע והמוכרת. לטענתו, המוכרת סייעה לרפאל ליצור מצג שווא עת חתמה על תצהיר בו אישרה כי המתווך הראה לו את הבית. בגין התנהלותו של המתווך נגרמו לו הוצאות ניכרות ועגמת נפש, עקב הצורך לפנות למשטרה ולהתמודד עם ההליכים המשפטיים ותבע סכום של כ- 100,000 ₪ בגין נזקים אלו.

5.בכתב הגנתו של רפאל, חזר על טענותיו בתביעתו והדגיש כי אין בסיס לתביעה שכנגד. המוכרת בכתב הגנתה מבהירה כי עומדת מאחורי התצהיר שמסרה לרפאל, אולם הבינה כי נפלה טעות בתאריך הפגישה שצוינה בתצהיר על סמך מצגיו של רפאל, ואין לה כל אחריות כלפי עודד. (בקדם המשפט מיום 14.3.21 נדחתה בהסכמה התביעה שכנגד כנגד המוכרת).

יוער כי שני הצדדים הרחיבו בכתבי טענותיהם שלא לצורך תוך שניתחו בהם את הראיות.

דיון והכרעה

האם הציג המתווך את הבית לעודד

6.בטרם בחינת הראיות יש להבהיר כי הנתבע מיחס לתובע עוולה של מרמה תוך כדי ביצוע עבירה פלילית של זיוף, ועל הטוען טענות מעין אלו מוטל נטל הוכחה מוגבר המושפע ממידת החומרה שבטענות (ראה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)).

בבחינת מכלול הראיות בית המשפט משקלל את העדויות וקובע איזה משקל, אם בכלל, יש להעניק לסתירות או אי דיוקים בתיאור העובדות על ידי העדים. כל קו ההגנה של הנתבע נסמך מראשיתו עד אחריתו על ניתוח סתירות נטענות בגרסת התובע, ונדמה כי מייחס הוא משקל מופרז לאי דיוק בפרטים שוליים בזיכרון האנושי. על רקע נקודת מוצא זו יש לבחון את הראיות.

בנסיבות העניין, דווקא עדויות הנתבע אשר משלב החקירה במשטרה, דרך כתב הגנתו ותצהיריו הציג לכאורה גרסה אחידה היורדת לפרטים, מטילה צל כבד על אמינות גרסה זו ותחושה של תיאום גרסאות. הנתבע הציג, כבר בשלב כתב ההגנה, את השיחה שהתקיימה בשנת 2015 באופן של תמלול ופירוט מדויק של דברי המשתתפים בשיחה, באופן הנחזה להצביע על קיומה של ראיה להקלטת השיחה. הסתבר כי מדובר במצג שווא, שכן השיחה לא הוקלטה, באופן הפוגע באמינות גרסת הנתבע.

לאחר בחינת מכלול הראיות מצאתי כי יש להעדיף את גרסת המתווך כי הציג את הבית לעודד, על פני הטענה כי המתווך זייף את חתימתו על הסכם התיווך מבלי שהיה לו כל קשר להצגת הבית. גרסת התובע מסתברת יותר. למרות שלכאורה לשני הצדדים אינטרס כלכלי בקבלת גרסתם, מקרה קיצוני של מתווך אשר מזייף חתימת לקוח מבלי שהיה לו כל קשר לעסקה מחייב מידת הוכחה משמעותית. עודד לא עמד בנטל הוכחת גרסתו וכפי שיובהר להלן, הראיות תומכות בגרסת המתווך.

האם התקיימה פגישה משותפת בבית המוכרת ומה היה מועד הפגישה

7.אין חולק כי המועד הנקוב הסכם התיווך, 20.8.14, לא היה המועד בו התקיימה הפגישה. רפאל, על סמך ניתוח שיחות הטלפון עם עודד ושרית, הסיק כבר בעדותו במשטרה כי הפגישה התקיימה ביום 3.9.14. העדות הראשונה של עודד במשטרה הייתה במועד הגשת תלונתו ביום 23.10.15, סמוך לאחר הפגישה בין עודד ומשפחתו לרפאל. עולה כי חלפה כמעט שנה בין המועד בו התקיימה לטענת רפאל הפגישה בבית המוכרת, לבין המועד בו עומת עם טענתו.

ההודעות המשטרה

מאחר והצדדים וכל העדים שהעידו בהליך זה מסרו קודם לכן, קרוב יותר לאירועים, את גרסתם במשטרה, יש לבחון את העדויות במשטרה לפי סדר מסירתן. להודעות אלו משקל רב באשר לאופן מסירת גרסאות הצדדים ולמשקל שיש לייחס לעדותם בהליך זה.

בהודעת עודד במשטרה תיאר כי עודד יזם את הפגישה בביתו, וזאת בניגוד לגרסתו בהליך זה, ותיאר כי רפאל טען בפגישה כי היה בביתו וטען כי שתה אספרסו והחתימה הייתה על השולחן בחצר וכאשר עומת עם הטענה כי אין מכונת אספרסו שינה גרסת וטען כי חתמו ליד האוטו. עוד הכחיש את הטענה כי היה בבית עם התובע וטען כי היה שם "לפני שנה", יחד עם אחיו.

8.ביום 26.10.15, מסר רפאל גרסתו במשטרה ותיאר איך ביום 20.8.14 דיבר עם עודד, לא זכור לו מי יצר את הקשר, ודיברו בקשר למכירת הבית של עודד ורכישת הבית. בו ביום תיאר עם שרית ביקור ונפגש עם עודד מחוץ לביתו ברחוב החוחית. תיאר כי החתים אותו ומילא בטופס את הפרטים המהותיים, שמו של עודד, כתובתו וכתובת הדירה שהוא הולך לראות והוא חתם, מבלי שקיבל העתק. השניים הלכו יחד לבית של שרית, הנמצא סמוך במרחק הליכה, ולאחר פגישה חזרו לביתו של עודד והוא הראה לו את הבית שביקש למכור. לשאלות החוקר אישר כי עודד חתם בפניו על הטופס המקורי. בשורות 54-58 תיאר את הפרטים שמילא במעמד הפגישה וציין כי מילא את כל הפרטים, לרבות התאריך, למעט מספר זהותו של עודד, סוג הנכס ומחיר פתיחה, שמילא לאחר מכן. כאשר עומת עם הטענה כי חתימת עודד על המסמך לא דומה לחתימתו על הסכם המכר, השיב כי הדבר מעיד כי עודד תכנן מראש להתנער מחתימתו על המסמך.

כאשר עומת עם טענת עודד כי בפגישה שינה גרסתו באשר למקום החתימה השיב כי תחילה אמר כי חתמו בביתו של עודד וכאשר גיסו שאל למיקום מדויק הצביע על יד השער בכניסה לבית שם חנה רכבו. עוד אישר כי בפגישה עלה עניין האספרסו והבהיר כי עברה מעל שנה מהפגישה אצלו בבית ואין זה משנה אם שתה תה או אספרסו. רפאל הסכים לעריכת עימות, אולם הצדדים לא הגישו כראיה עימות ולא ברור אם בוצע במשטרה.

9.לאחר סיום הודעתו נחקרו ביום 26.10.15 עודד ולילך אשתו. בהודעות קצרות שמסרו באותו מעמד מסרו כי במועד בו טען רפאל כי התקיימה הפגישה בבית המוכרת, 20.8.14, שהו בחו"ל והציגו תיעוד כי בין 15.8.14 עד ליום 22.8.14 שהו בחו"ל. לילך הוסיפה כי ביולי 2015 עת ביקרו בבית של שרית אישרה היא כי ראתה את עודד מכך שהיה בביתה יחד עם אחיו רועי. עוד תיארה את הפגישה עם רפאל בביתה, אשר את מטרתה תיארה כדי לשכנע עת רפאל להודות כי התבלבל, ותיארה את הסתירות הנטענות בגרסתו של רפאל באותה פגישה, הן ביחס למשקה והן בנוגע למקום החתימה שהחל בשולחם בגינה והסתיים בחוץ על הרכב. עוד טענה כי רפאל טען כי היא הגיעה עם שקיות לאחר הפגישה עם בעלה וטענה כי עובדה זו עוררה חשדה כי בתקופת צוק איתן לא סביר שהייתה יוצאת מהבית כאשר בעלה לא בבית.

רפאל עומת ביום 26.10.15 עם טענה זו ביחס למועד הפגישה והיות עודד בחו"ל במועד הנטען והשיב כי כל שאמר אמת לאמיתה למעט התאריך, בו נפלה טעות וביקש לבדוק זאת על בסיס שיחות בינו לעודד. עוד ציין כי רואה כי התאריך בטופס המקורי נרשם בעט אחר וכנראה נפלה טעות בתאריך.

10.ביום 28.10.15 חזר רפאל לחוקר מצויד בפנקס של כרטיס הלקוח, פנקס ממוספר בו עורך את ההסכמים, וכן בתדפיסי שיחות מהמשרד והטלפון הנייד שלו. מסדר ההסכמים בכרטיס הלקוח ציין כי לא ייתכן כי הפגישה עם עודד התרחשה לפני 25.8.14 וכי בהתאם לניתוח השיחות עולה כי ביום 24.8.14 קיים שיחה קצרה ראשונה עם עודד, וביום 3.9.14 קיים עמו שיחה נוספת בת 5 דקות, במהלכה טען כי מסר תיאור מלא של הבית. מיד לאחר השיחה הציג שיחה לשרית בה טען כי תיאם את הפגישה שהתקיימה סמוך לאחר מכן. עוד הציג שיחה מיום 5.9.15 עם עודד בה טען כי עודד השיב כי לא מעוניין בבית וסמוך לאחר מכן עדכן את שרית.

באותו היום, בטרם עדותו של רפאל, מסרה שרית המוכרת הודעתה במשטרה, ואישרה כי רפאל הביא לבית שלה את עודד. לא זכרה תאריך מדויק אולם תיארה כי היה מדובר בחודשי הקיץ ובחלוף כשנה חזר עודד עם אשתו וביקשו לרכוש את הבית, והיא זיהתה אותו מהביקור הקודם עם רפאל. לשאלתה אם היה עם רפי השיב "אני סיימתי איתו". כאשר עומתה עם התצהיר שחתמה לרפאל, השיבה כי בוודאות עודד היה בביתה עם רפאל אולם לא בטוחה לגבי התאריך ונסמכה על דברי רפאל אר הציג לה את המסמך עליו חתום עודד הנושא תאריך 20.8.14. כאשר עומתה עם הטענה כי עודד ראה את הבית יחד עם אחיו רועי השיבה כי אחרי שעודד היה בביתה עם רפאל, הגיע איש קבע וטען כי הוא אחיו של עודד, ולמרות שביקר לאחר מכן מספר פעמים מעולם לא היה בביתה עם עודד.

11.למחרת, 29.10.15, עומת עודד עם הסבריו של רפאל ועדותה של שרית המשיך בהכחשתו כי ביקר בבית עם רפאל וסבר כי מפעיל הוא לחץ על שרית. שנשאל האם דיבר עם רפאל הכחיש תחילה ולאחר שעומת עם תדפיסי השיחות לטלפון הנייד שלו, לא ידע להסביר וטען כי כנראה רפאל הציג עצמו בשם מישהו אחר. הוטחה בו האפשרות כי הפגישה הייתה ביום 3.9.14, על בסיס מועד השיחות, ובתגובה לקה בשכחה וטען כי לא זכור לו מקרה כזה (ש' 38 להודעה), ולאחר מכן מסר גרסה מהוססת כי לא זכור לו מצב שהיה עם רפאל בבית של המוכרת.

כעשר דקות לאחר שסיים למסור הודעתו חזר לחוקר וטען כי ייתכן והשיחות עם רפאל היו בקשר לביתו שהציע למכירה, אולם לא נתן הסבר לכל השיחות וסמיכות הזמנים לשיחה מול שרית.

12.אף בטרם העברת גרסאות הצדדים בכור ההיתוך של החקירה הנגדית, בחינת העדויות במשטרה מובילה למסקנה כי רפאל הציג הסברים מניחים את הדעת לאופן מילוי טופס הלקוח ולסיבה בגינה נרשם בו תאריך שגוי. גרסתו נסמכת על ראיות חיצוניות, בדמות תדפיסי השיחות, אשר מועדן ומשכן מחזקות גרסתו כי התקשר לעודד מסר לו פרטים של הבית וסמוך לאחר מכן תיאם פגישה עם שרית המוכרת והגיעו לביתה.

שרית נחקרה במשטרה ועמדה על עדותה כי התובע הציג לה לראשונה בביתה את עודד.

הגרסה המקורית שמסרו עודד ואשתו נסמכה על הסתירות הנטענות בטענות רפאל וכאשר עומת עודד עם הראיות לא הייתה לו תשובה. רק לאחר שסיים את החקירה, וככל הנראה התייעץ עם מאן דהוא, העלה אפשרות כי השיחות עם רפאל היו בקשר למכירת ביתו לא בגין רכישת הבית. יחד עם זאת, לא הציג ראיות לתמוך בגרסתו מתי פרסם ביתו למכירה או תדפיסי שיחות מטעמו.

מבחינת הגרסאות במשטרה שוכנעתי, כפי שסבר הגורם המוסמך בפרקליטות בסופו של יום, כי גרסתו של רפאל סבירה יותר ומהימנה מגרסתו של עודד, אשר נחזית להיות גרסה שתואמה עם בני משפחתו כדי לתת הסדר חלופי לעובדה כי המוכרת תומכת בגרסת המתווך.

עדות המוכרת – שרית

13.במהלך אוקטובר 2015 נודע לרפאל כי הבית נמכר ולאחר שיחה עם שרית הבין כי הקונה הוא עודד, אשר ראה את הבית באמצעותו בתוך תקופת הבלעדיות. רפאל ביקש משרית לערוך עבורו תצהיר, עליו חתמה ביום 13.10.15 בפני בעלה, ובו אישרה כי רפאל הגיע לפגישה בביתה עם עודד, שלא היה מוכר לה קודם לכן. התאריך השגוי שציינה בתצהיר נסמך על התאריך בהסכם התיווך.

בעדותה התרשמתי מאשה המונעת מרגשותיה וחוויותיה וכפועל יוצא זיכרונה חזק יותר בכל הנוגע לקשר החווייתי עם אנשים, ללא ירידה לפרטים מדויקים. ציינה כי רפאל הביא לביתה לפחות 12 רוכשים אשר הרציני שבהם היה עודד, אשר הבטיח לחזור לראות את הבית עם אשתו אולם לא שב. בעדותה עמדה על טענתה כי רועי הגיע לביתה לבד, לאחר הפגישה עם עודד, וציין כי הוא בן משפחה של שכנים הגרים במורד הרחוב. עוד אישרה באופן כללי כי בפגישה עם עודד ניהלו משא ומתן, ולא נחקה בעניין זה על ידי ב"כ הנתבע.

על אזכור המתווך בעת חידוש הקשר עם עודד בחלוף כשנה הבהירה, בעמ' 18:

"ש:לאחר שהעסקה התפוצצה לאחר שנה הגיע אליך ערבלני איך הוא הגיע אליך אחרי שנה

ת:אני מניחה ולא זוכרת, איתן לא היה מעורב הוא התקשר אלי קבע איתי הגיע עם אשתו תוך כדי שיחה , אני לא חשבתי מה יכול לקרות, אמרתי לו אבל רגע הגעת עם ...

ש:בחניה אמרת לו

ת:לא . כשיצאנו מהבית.

ש:עם מי הוא בא

ת:עם אשתו

ש:לאחר שיצא נזכרת

ת:כן. ואז הוא אמר אני איתו סיימתי. עבר כ"כ הרבה זמן לא חשבתי שזה ענין. לא חשבתי שאני מסתירה משהו ממישהו. הוא התקשר אלי נפל לי האסימון. אמרתי אני את שלי אשלם.

ש:הוא מעולם לא אמר לך מי זה רפי אני לא מכיר אותו

ת:לא אמר לי אני לא מכיר אותו. אמר לי משהו יותר גרוע עליו.

ש:מתי בפעם השניה דיברת איתו על רפי , בחתימת ההסכם לפני או אחרי או במהלך

ת:לא זוכרת שדיברנו על רפי. עד שרפי לא פנה אלי לא חשבתי עליו

ש:אחר כך שהתקשרת לעודד שאלת מה עם שכר המתווך

ת:היינו בטיול בחו"ל קיבלתי שיחה אז הכול עלה . אמרתי אני אחזור לארץ תקבל מה מגיע. לא זוכרת חודשיים חודש. כשהגעתי לארץ , העלינו את הנושא כן צריך לשלם או שלא, אני אמרתי שאני מעוניינת לשלם. בעלי אמר אולי לא , גם הבן שלי היה , דנו בזה כמשפחה אמרתי לי חשוב לשלם. מי שנתן לי עזרה שהייתי צריכה אני רוצה לשלם".

לפי עדות שרית, וחשבונית שהציג בעלה לב"כ הנתבע, שילמו בסופו של יום למתווך, לפי בקשתו, דמי תיווך בסך של 15,000 ₪. עוד ציינה כי עד שפרסמה בעצמה, לאחר חלוף תקופת הבלעדיות, לא ידעו שכניה כי מוכרת את הבית ואמרו לה שחבל שלא ידעו.

14.לאחר התרשמות מעדותה של שרית לאור מכלול הראיות, מצאתי כי יש לקבל עדותה כמשקפת נאמנה את העובדות, ואין מקום להנחה, אשר שימשה בסיס לתביעה שכנגד כנגדה, כי הסכימה לעשות יד אחת עם המתווך ולהעיד עדות שקר במשטרה, בתצהיר ובבית המשפט, כי פגשה בעודד בתיווכו של רפאל. התרשמתי כי זיכרונה למפגש עם עודד ורפאל בביתה מהימן ולא טעתה או הוטעתה על ידי רפאל. העדה הכחישה נמרצות, בכל הזדמנות שניתנה לה, כי עודד ראה את הבית עם אחיו רועי, ועדותה הייתה עקבית לכל אורך הדרך. כמו כן תיארה באופן אותנטי את תגובתו של עודד לאחר שהזכירה לו בפגישתם המחודשת כי ראה את הבית באמצעות המתווך.

לאור מכלול הראיות ניתן הסבר מניח את הדעת לטעות בתאריך הפגישה עליו הצהירה, וטעות זו אינה משליכה על מהימנות הטענה הבסיסית כי הקשר עם עודד נוצר בתיווכו של רפאל. על כן, עולה כי עדת מפתח זו, אשר אין לה עניין בתוצאות ההליך, תומכת בגרסת המתווך. לעובדה זו יש משקל רב המטה את הכף לעבר קבלת גרסת המתווך.

העובדה כי הסכימה לשלם דמי תיווך מופחתים בסך 15,000 ₪ אינה פוגמת במהימנות עדותה. ניתן להתווכח האם מתווך הוא עדיין גורם יעיל כאשר הצדדים מתקשרים בעסקה בחלוף כשנה מהמועד בו הציג לקונה את הבית, ולכן אין להתפלא כי רפאל הסכים להתפשר בשיעור דמי התיווך שדרש, כפי שהסביר בעדותו (עמ' 22, ש' 1-7).

עדות התובע - רפאל

15.בחקירתו הנגדית עומת רפאל עם טענתו כי עודד חתם על הזמנת התיווך באופן שונה מחתימתו הרגילה ונשאל מדוע טענה זו לא מופיעה בתביעה או בתצהיר התובע. לא מצאתי רבותא בקו חקירה זה שעה שהתובע עמד לכל אורך הדרך על הטענה כי הנתבע חתם בפניו, ואינו חייב לתת הסברים או השערות (אותם נתן כבר בעת חקירתו במשטרה) לסיבה לשוני בין החתימות.

יובהר כי החתימה על טופס ההזמנה היא מעין שרבוט והמסמך המקורי אבד במעבר בין המשטרה לפרקליטות, ולכן איש מהצדדים לא הגיש חוות דעת להשוואת כתבי יד בנוגע למסמך. בנסיבות אלו, רפאל נסמך על עדותו כי עודד חתם על המסמך לפניו ועל מכלול הנסיבות התומכות בטענתו כי הציג לעודד את הבית. הפניית ב"כ הנתבע לע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון, 11.04.2013, אינה תומכת בטיעוניו שכן שם נקבע כי מי שמעלה טעמת מרמה או זיוף נושא בנטל השכנוע לטענה זו. למרות שהנטל על תובע הנסמך על חתימת הנתבע להוכיח כי הנתבע חתם, אחת מדרכי הוכחת החתימה היא באמצעות עדות של מי שהמסמך נחתם בפניו. במקרה הנדון מצאתי כי לאור מכלול הנסיבות, ובמיוחד הכחשתו הכללית של הנתבע כי ביקר בבית עם המתווך, אשר התבררה כשקרית, יש להסתפק בעדות התובע לכך כי הנתבע חתם בפניו על הזמנת שירותי תיווך. ניתן לעצור הבירור העובדתי כבר כאן ולהסתפק בחזקת השקר כלפי הנתבע, כדי לשלול את אמינות יתר טענותיו.

16. אשר לאופן מילוי הטופס, חזר רפאל על גרסתו במשטרה כי את הפרטים המהותיים מילא בנוכחות עודד, ובמועד מאורח יותר השלים את הפרטים הנוספים. מבחינת עדותו על רקע הצילום הצבעוני של הטופס שצורף לכתב ההגנה לאחר שצולם על ידי זגורי סמוך לפני הפגישה בחצר הבית, ניתן להתרשם כי שם הלקוח וכתובתו, שם המוכר וכתובת הנכס והעיגול סביב לקנות ו קוטג' נכתבו בעט אחד, בעט דומה אולם דהוי יותר נכתב התאריך (ביחס אליו העיד רפאל במשטרה כי נכתב במועד מאוחר לפגישה) ובעט בצבע אחר נכתב מספר זהותו של עודד והושלמו הפרטים של הנכס למכירה, מספר חדרים ומחיר פתיחה 2,200,000 ₪. בעדותו הסביר רפאל כי את הפרטים שלא רשם בטופס הסביר קודם לכן לעודד בשיחת הטלפון בת 5 הדקות.

לגבי נסיבות ההחתמה העיד, עמ' 23, ש' 34 ואילך:

"ברור. ב- 3.9 לאחר השיחה שקיבל מידע על הבית ממני נפגשתי איתו ליד ביתו בחוחית 6 חתמנו על טופס החתמת לקוח מול השער של הגינה שלו משם מכוון שהבית נמצא 80 מ' מהבית שלו, הלכנו ברגל דרך השביל נכנסנו לבית ראינו ניהלנו מו"מ עם שרית, יצאנו ליוותי לביתו נכנסתי לביתו כי הוא עמד למכירה, עשיתי סיבוב בבית שלו ישבנו במרפסת שלו, אישתו לילך הגיעה עם הקניות ויצאתי מהבית ככה נגמרה הפגישה".

לאחר בחינת מכלול עדותו של רפאל, על רקע הודעותיו במשטרה ויתר הראיות, עולה כי לא נסתרה גרסתו ויש לאמצה. לכל אורך הדרך גרסתו הייתה עקבית כי עודד חתם סמוך לשער ביתו ואז הלכו לבית המוכרת, חזרו לביתו של עודד ושם ראה את הבית לאחר שעודד הסביר כי רק לאחר שימכור יוכל לרכוש, ובסיום הפגישה עת ישב במרפסת הגיעה אשתו של עודד. בחקירתו הנגדית לא עומת עם הטענות שעלו בפגישת העימות בחצר בית עודד. נסיבות מילוי הטופס והשלמתו במספר פרטים במועד מאוחר יותר לא פוגמות במהימנות גרסתו של רפאל ולא מצאתי סתירות מהותיות בגרסתו המשליכות על מהימנותה.

עדות הנתבע - עודד

17.בחקירתו הנגדית שב על גרסתו כי ראה לראשונה את הבית עם אחיו רועי, אולם לא ידע לפרט תאריך ואף לא לנקוב בשנה. כאשר נשאל על חקירתו במשטרה עת עומת עם הראיות שהציג רפאל מתחמק גם בבית המשפט מתשובה עניינית ומנסה להרשים את בית המשפט בעיסוקו ומשלח ידם של העדים מטעמו (עמ' 36, ש' 3).

כאשר נשאל מתי עלה שמו של המתווך בקשר בינו לבין המוכר שרית, השיב כי פנתה אליו בשיחה טלפונית עת שהתה בחו"ל ואמרה כי מתווך, אשר בשמו לא נקבה, הביא אותו לעסקה והוא השיב לה בצורה בוטה וביקש כי מי שרוצה כסף שיתקשר אליו. גרסה זו כי בשיחה עם שרית לא הוזכר שמו של רפאל אינה סבירה, ומהימן יותר התיאור של שרית, עמ' 15, ש' 11-21:

"ת:כשגרייף התקשר אלי פתאום הבנתי התקשרתי אל עודד ואמרתי לו שלא עדכנו את המתווך, התגובה של עודד היתה מאוד לא יפה שלא אחזור, הייתי בשוק, קילל בעיקר אותו, כלפי המתווך, זה היה הפתעה בשבילי.

ש:למה הוא קילל את המתווך

ת:תשאל אותו. הוא אמר לי דברים מאוד לא יפים .

ש:אמר לך שהוא מכיר את גרייף

ת:לא אמר את זה. אמר שיכנס לי לאיזה מקום ויצא.

ש:הוא היה נשמע מופתע

ת:בפעם הראשוני שערבלני היה עם אשתו לקח לי זמן להבין את מי אני רואה, כשהגענו לרכב אמרתי לו רגע אתה היית עם גרייף המתווך הוא אמר אני איתו סיימתי. אז כשהתקשרתי אליו מחו"ל אמרתי לו אתה זוכר את המתווך אז הוא קילל".

18. ביחס לפגישה מיום 23.10.15 בחצר ביתו בחלוף כשנה אותה "תמלל" בתצהירו תוך מצג שווא של שיחה שהוקלטה, אישר כי לא הוקלטה אולם לטענתו זכר את הפרטים במדויק. למרות שטען כי התקיימה פגישה של כרבע שעה, לא היה לו הסבר כיצד סיכם משפטים ספורים ממנה.

עודד לא הסתפק ב"ציטוט" הדברים באותה פגישה, אלא כלל בתצהירו גם "תמלול" נוסף של שיחה שהתקיימה לכאורה עם המוכר, בעלה של שרית, עו"ד איתן בן-עמי. שנשאל היכן ההקלטה טען כי הועברה לעו"ד ברמת גן ולאחר שנסגרה החקירה המשטרתית והחליף טלפונים לא איתר ההקלטה. יוער כי עו"ד בן עמי לא זומן לעדות לאשר את הדברים שצוטטו בשמו ואין לתת בנסיבות העניין כל משקל לטענות אלו.

מהתרשמות ממכלול עדותו לא מסר הוא פרטים אשר יכולים לסתור את הרושם שנוצר מניתוח מכלול הראיות והעדויות במשטרה. התמונה העולה כי עודד התנהג בתוקפנות כלפי המוכרת עת הפנתה אותו כבר בביקורו החוזר בבית לכך כי היה שם קודם עם המתווך והבהיר לה כי המתווך לא בתמונה. שרית בתמימותה קיבלה תשובה זו וכאשר פנה אליה המתווך פנתה לעודד וזה נהג בבוטות. הסתרה זו, בניגוד לעדותה הבהירה של שרית, מחזקת את המסקנה כי כל תכליתה של הפגישה בחצר הבית לאחר מכתב הדרישה, הייתה ליצור גרסה מטעם הנתבע לסתור את טענת התובע והמוכרת כי הציג לנתבע את הבית.

עדות לילך ערבלני - האשה

19.גם תצהירה של לילך לוקה באותו פגם של "ציטוט" הפגישה בחצר משל היה מדובר בתמלול שיחה שהוקלטה. גם היא מנסה להתהדר בתפקידה, ובחרה לציין בראשית תצהירה כי היא עובדת משרד ראש הממשלה במשך 26 שנים. לא ברור לבית המשפט מה תפקידה של לילך, ואיזו נפקות יש לכך בהערכת מהימנותה, אולם ברור כי ניסתה להטות את דעתו של בית המשפט וניסתה לבצע חקירה נגדית בחצר ביתה, הסיקה מסקנות, ובפועל דחפה את בעלה להגיש תלונת שווא, גם אם סברה כי הכחשת בעלה כי ראה את הבית עם המתווך נכונה.

בחקירתה נגדית טענה באופן כללי כי עודד היה בבית לראשונה עם אחיו בשנת 2014, וזה אף נאמר למוכרת שרית. לטענתה, לאור דברי שרית מחוץ לפרוטוקול בקדם המשפט הבינו כי רפאל הטעה אותה ולכן משכו את התביעה כנגדה. בקשר לתחקור בחצר טענה כי היא הובילה את השיחה ושאלה את השאלות, ולכן זוכרת אותן, ולמרות זאת "תיעדו" שיחה בת רבע שעה רק ל- 12 שורות. לילך הפנתה לסתירות בשיחה ותיארה את סיום השיחה שהסתיימה בכך שלאור דברי רפאל גרשה אותו מהבית.

מעדותה לא התרשמתי כי ניתן לבסס מסקנות על ה"תיעוד" שערכה בתצהירה ביחס לאותה שיחה, וגם טענתה כי לא ייתכן שהשאירה את הבת לבד וחזרה בסוף הפגישה עם קניות, אין בו כדי לשנות ממסקנתי.

עדות רועי ערבלני – האח

20.בעדות רועי טען כי סביב אוגוסט 2014 נודע לו משכנים כי הבית עומד למכירה וביקר בו עם אחיו עודד. לטענתו אף חזר לראות את הבית מאשתו אשר לא אהבה את הבית ומאחר וזמן הפינוי כשנה, לא המשיכו בעסקה. בנוגע לפגישה בבית הסביר כי אחיו ביקש ממנו להגיע לראות את האשם שניסה לסחוט אותו. רועי אישר, בניגוד ליתר העדים, כי היה מדובר בשיחה לא נעימה, שיחה מול לילך על עובדות שהמתווך טען והיא טענה שאינן נכונות, ובכך הסתיימה השיחה.

כאשר עומת עם הטענה כי המוכרת לא תומכת בגרסתו השיב כי זו "המציאות שלי". רועי הוא אכן איש קבע, כפי שתיארה אותו שרית, ואף הגיע להעיד במדים. למרות ששרית העידה כי ביקר בביתה פעם אחת לבדו, טען כי חזר לבית עם אשתו. בפועל התרשמתי כי לא היה מעורב בשיחת הבירור עם רפאל, אלא זומן לשם כעד לצורך תמיכה בגרסת אחיו.

עדות אייל זגורי – הגיס

21.הגיס נשלח לעודד כדי לברר את טענתו כי עודד חתם על הסכם תיווך, ורפאל הציג בפניו את המסמכים ואת מחשב משרדו, בו עדכן את עודד בכרטיס לקוח כמוכר. כאשר הבחין בצבעים השונים על טופס הזמנת שירותי התיווך התעורר חשדו.

גם הוא תיאר את חילופי הדברים בשיחת הבירור בחצר.

מסקנות מבחינת מכלול הראיות

22.לאר בחינת מכלול הראיות מצאתי כי יש להעדיף את גרסתו של רפאל אשר נתן הסברים לאופן מילוי טופס הזמנת שירותי התיווך. עודד תיאר הן במשטרה והן בעדותו את פגישתו עם עודד סמוך לביתו, הליכה משותפת לביתה של שרית, וחזרה לחצר ביתו של עודד לאחר שעשה סיבוב בביתו. רפאל אף רשם את עודד כלקוח לצורך מכירת ביתו, למרות שאישר כי לא סיכמו את עניין דמי התיווך במידה וימכור עבורו את הבית. למרות שאישר כי ייתכן ולא זכר במדויק בפגישה מה שתו מספר חודשים קודם לכן, עמד על עדותו כי ידע לתאר היכן חתמו על הרכב סמוך לכניסה לחצר. גרסתו בדבר הקשר מול עודד והמוכרת, נתמכת בפירוט השיחות לו לא היה לעודד כל הסבר סביר.

גרסתו מקבלת חיזוק משמעותי מעדות המוכרת שרית, אשר התרשמתי כי לא היה לה כל אינטרס להעיד עדות שקר עבור רפאל, ותיארה בכנות את הפגישה עם עודד יחד עם המתווך ואת תגובתו המתלהמת של עודד לאחר שנודע לו כי סבורה כי יש לשלם למתווך שהפגיש בין הצדדים. עדותה המהימנה בה עמדה איתנה על גרסתה כי עודד לא ראה את הבית עם אחיו רועי, וכי אחיו ביקר בבית לבדו לאחר מכן, מטה את הכף לעבר קבלת גרסת רפאל.

מנגד, עדויות הנתבע כולן הן עדות מטעם בני משפחה אשר התרשמתי כי עשו יד אחת כדי לחזק את עודד בהכחשתו כי ביקר בבית עם המתווך. ייתכן וכולם הולכו שולל על ידי עודד, אולם נחושים לתמוך בגרסתו כי רפאל הוא נוכל, תיאמו גרסאות והציגו לבית המשפט מצג של שיחות, כאילו הוקלטו. גם אם היו אי דיוקים מטעם רפאל באותה שיחה, בחלוף כמעט שנה מהמועד בו הציג את הבית לעודד, לא היה מדובר בסתירות מהותיות המובילות בהכרח למסקנה הקיצונית כי כלל לא נפגש עם עודד. בשיחה לא נתנו למתווך כלל אפשרות להסביר את האופן של מילוי טופס הזמנת שירותי התיווך ולא עימתו אותו עם הטענה כי לא מדובר בחתימת עודד, אלא בחרו לחפש אי דיוקים בגרסתו כדי לייצר גרסה אחידה נוגדת.

כמו כן, מצאתי כי אין לקבל את "גרסת הכיסוי" של האחים כי ראוי יחד את הבית ללא קשר למתווך, גרסה זו נולדה לצורך מתן הסבר חלופי לעובדה כי המוכרת שרית זיהתה את עודד ששב לאחר שנה והזכירה לו כי היה בבית עם המתווך. בתגובה לכך המציא עודד גרסה כי ביקר קודם עם אחיו, אולם שרית לא התבלבלה מגרסה זו ועמדה איתנה על דעתה.

אשר על כן, עולה מבחינת מכלול הראיות כי רפאל הציג לעודד את הבית ביום 3.9.14. בחלוף כמעט שנה פרסמה המוכרת את הבית ועודד חידש את המשא ומתן, כאשר המוכרת הזכירה לו כי ביקר בבית עם המתווך, שכנע אותה כי המתווך אינו רלוונטי לעסקה. לאחר שרכש הבית ביום 12.7.15 וקיבל באוקטובר 2015 פניה לתשלום דמי תיווך, המציא גרסה כי ביקר בבית עם אחיו והתכחש לכך כי חתם על הזמנת שירותי תיווך. לחיזוק גרסתו אסף את בני משפחתו לפגישת עימות עם המתווך, כדי למצוא בה סתירות, ולהפוך צל הרים להרים. על בסיס מסקנות אלו ייבחנו להלן עילות התביעה.

זכות המתווך לדמי תיווך

23.עודד בחר להכחיש באופן גורף כל קשר של המתווך לעסקה, וזאת מתוך רצון להימנע מתשלום דמי תיווך, שעה שידע כי ראה את הבית לראשונה עם המתווך. התנהגות זו של עודד מלמדת כי ידע כי קיים סיכוי שהמתווך זכאי לדמי תיווך, ובחר לרקום גרסה כדי לחמוק מהתשלום. על רקע התנהלות זו יש לבחון את הפגמים הנטענים באופן מילוי הפרטים בהסכם התיווך.

מהראיות ועיון בטופס הזמנת שירותי התיווך עולה כי במועד החתימה עליו מילא המתווך את שמות המוכר והקונה ואת כתובת הבית המוצע למכירה. לפי עדותו של רפאל, בשיחה המקדימה מסר את יתר הפרטים, לרבות מחיר הבית ואך ניהלו משא ומתן ראשוני עם המוכרת בעת הביקור. לאחר הפגישה מילא המתווך את מספר זהותו של עודד, והשלים את הפרטים על סוג הבית למכירה והמחיר. בנסיבות העניין, ובמיוחד לא הכחשתו הכללית של עודד, יש לקבל את גרסת המתווך כי כל הפרטים שלא היו על גבי הטופס נמסרו לעודד טרם הביקור בבית.

בע"א 3384/16 עמית מזרחי נ' אהוד מרקוביץ, 05.07.2018, הכריע בית המשפט העליון לראשונה כי ניתן במקרים מסוימים להגמיש את דרישת הכתב בחוזי תיווך, פסקה 46 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז:

"בעיקרו של דבר, אני סבורה שבהקשר זה יש לאמץ – אם כי בזהירות הראויה – את הגישה אשר מאפשרת הגמשה של דרישת הכתב בחוזי תיווך במקרים מסוימים ובהתאם לכך, השלמה של פרטים חסרים. כאמור, תכליותיו הצרכניות של חוק המתווכים צריכות לעמוד לנגד עינינו. לכן, רק במצבים שבהם הפרטים החסרים בכתב לא היו כרוכים בחוסר ודאות באשר לזיהויו של החייב, לזיהויו של הנכס ולשיעורם של דמי התיווך אפשר לשקול השלמה עם חסרונם. במצב דברים זה, וכאשר ניכר כי הרוכש מבקש להיתלות בחסרים מסוימים בחוזה התיווך בחוסר תום לב, אין מקום לעמוד על דרישת הכתב בהיבט זה באופן דווקני."

תנאים אלו מתקיימים במקרה הנדון, במיוחד לאור חוסר תום ליבו של עודד, והכחשתו לקשר של המתווך לעסקה. עולה כי עודד ידע היטב את כל הפרטים אודות הנכס, אולם נוכח שיעור דמי התיווך הצפוי, בחר להיתלות בפגמים לא מהותיים בהסכם התיווך ולכן אין בפגמים אלו כדי לשלול את זכותו של התובע לדמי תיווך.

האם היה התובע הגורם היעיל

24.המתווך הציג לעודד את הבית ובחלוף כעשרה חודשים רכש אותו הנתבע, ב- 50,000 ₪ פחות מהמחיר בו הוצג לראשונה. אמנם המתווך לא עשה פעולות נוספות, ואף הסכם המכר נחתם לאחר שחלפה תקופת הבלעדיות, אולם הבית הוצג בתוך תקופת הבלעדיות. שעה שהצדדים לא יידעו את המתווך על חידוש המשא ומתן, ועודד בחוסר תום לב שכנע את המוכרת כי המתווך לא רלבנטי, נמנעה מהמתווך האפשרות לסייע להם להתקשר בהסכם.

נדרשתי לאחרונה בת"א (אשקלון) 21407-02-20 דני זגורי זיו נ' נתן כהן, לנסיבות דומות, גם שם הסתירו הצדדים מהמתווך את העובדה כי הציג לראשונה את הבית וחידשו לבד את המשא ומתן, ואביא כאן את הדברים שקבעתי שם.

עוד בטרם נחקק החוק אשר עיגן את חובת המתווך להיות גורם יעיל לצורך קבלת דמי תיווך, נפסק בע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' ביר, פ"ד מח (3) 116 (1994):

"דרישת ההלכה הפסוקה היא, כאמור, כי פעולת המתווך תהא הגורם היעיל להתקשרות החוזים. המבחן הוא מבחן של סיבתיות. אין המתווך יוצא ידי חובתו בעצם הוכחת הסיבתיות העובדתית. אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסויים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה-בלעדיה-אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל."

כדי לקבוע אם מתווך היה הגורם היעיל שהביא לביצוע העסקה נקבעו בפסק דין זה מספר מבחנים אשר העיקריים שבהם הם: מידת הדמיון בין ההצעה המקורית לבין החוזה הסופי, הקרבה בין התשלום עבור הנכס ותנאי התשלום בהצעה המקורית לבין מה שנקבע בחוזה הסופי, חלוף הזמן בין ההצעה לבין סיום העסקה, מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך, קיומו של גורם נוסף אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה.

בע"א (מחוזי ת"א) 2819/00 בן אור נ' רוזן, 30.6.02. קבע כב' השופט י' גרוס, מסקנות היפות להליך הנדון ולכן אביאן כשלונן:

"ואולם אם המערער ניסה לפעול לקידומה של העיסקה, אלא שהמשיבים מנעו זאת ממנו שלא בתום לב, כאשר בכוונתם למנוע ממנו לקבל את שכרו לאחר שהביא לידיעתם את דבר הנכס המוצע למכירה, אזי יש לבחון את האפשרות של חיובם בדמי התיווך, בהתאם לפסק-דיני בסוגיה זיהה, שעוד אחזור אליה בהמשך (ע"א 2314/00 פרנק נ' י.ה. מקרקעין וניהול בע"מ).

...

 (ה) עתה יש לבחון באם זכאי המערער לדמי תיווך למרות פעילותו המצומצמת בענין זה והאם ניתן לומר כי חרף זאת הוא שימש כגורם יעיל. כאמור, סוגיה זו נבחנה על ידי בפסק-דיני בע"א 2314/00 פרנק נ' י.ה. מקרקעין וניהול בע"מ (לא פורסם). באותו מקרה נטען כי המתווך לא שימש כגורם יעיל באשר מסר כתובת של הנכס בלבד ולאחר מכן טופל הנושא בידי אחרים. בפסק-הדין הובא, ביו היתר, אזכור מפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 461/76 פטל נ' מרגלית פ"ד לא(2) 412, לאמור:

 "כשמדובר בתיווך בעסקי מקרקעין הכלל המנחה הוא שהמתווך זוכה בדמי-תיווך כשבעקבות פעילותו התקשרו המוכר והקונה בהסכם ביניהם. ההדגשה אינה על ריבוי הפעולות האפשריות והשונות, ואף לא על טבען, אלא על יעילותה של הפעילות. במלים אחרות – צריך שהתיווך יהווה סיבה יעילה להתקשרות שבין המוכר לקונה כדי לזכות את המתווך בדמי-תיווך..אמרנו שפעולתו של המתווך חייבת להיות גורם יעיל לכריתת חוזה-המכר, אך לא אמרנו עדיין אם די במסירת כתובתו של המוכר והפניית הקונה לכתובת זו כדי להוות אותו גורם יעיל. אמרתי מקודם שאין שכר המתווך נקבע על פי מידת טרחתו אלא לפי מידת הצלחתו, ולכן התשובה לשאלתנו הספציפית היא שאם מסירת כתובתו של המוכר הספיקה במקרה המסויים, כדי ליצור את הקשר בינו לבין הקונה (הקשר שכתוצאה ממנו נכרת הסכם המכר) אזי די בכך כדי לזכות את המתווך בדמי תיווך" (שם, בעמ' 418/9 ).

...

לאור דברים אלה הגעתי במקרה הנ"ל שבע"א 2314/00 לכלל מסקנה כי יש לחייב את המערערים בתשלום דמי תיווך על שום שהמתווך ניסה להמשיך בפעולת התיווך, אלא שהמערערים הם שמנעו זאת ממנו ולפיכך ניתן לומר שפעלו שלא בתום לב. וכפי שכתבתי בפסק-הדין:

 "נסיון מכוון למנוע דמי תיווך אינו מתיישב עם חובת תום הלב. מובן מאליו שאם מתווך מבצע את הפעילות הראשונית והבסיסית המוטלת על כתפיו, קרי מוסר לקונה פוטנציאלי את פרטי הממכר, ולאחר מכן נמנע ממנו להמשיך בביצוע מלאכתו ע"י פעולת מניעה מכוונת שלא בתום לב, המיועדת כל כולה לחסוך את דמי התיווך, הרי שאין בכך לשלול את זכאותו לאותם דמי תיווך. אם לא תמצי כן, התוצאה תהא כי במרבית המקרים ניתן יהיה למנוע ממתווך את דמי התיווך ע"י יצירת נתק עימו לאחר שפעולתו יצרה את הגורם הראשוני למפגש בין הצדדים"".

מסקנות אלו יפות מקל וחומר למקרה הנדון, בו לא רק שעודד מנע מהמתווך להיות שותף לחידוש המשא ומתן, אלא התכחש באופן גורף אף לעובדה כי המתווך הציג לו לראשונה את הבית. על כן, יש לחייב את עודד בתשלום מלוא דמי התיווך.

על כן על הנתבע לשלם לתובע סך של 50,310 ₪, המהווים 2% בצירוף מע"מ מהסכום בו רכש את הבית.

פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע

25.מהניתוח העובדתי לעיל עולה כי עודד הגיש תלונה כוזבת למשטרה, עת ידע כי האמור בה אינו נכון. כאשר מדובר בעובדות שהן בידיעתו של מגיש התלונה, הטענות כי לא חתם על הסכם התיווך וכי המתווך לא הציג לו את הבית, ומסתבר כי הטענות כוזבות, המסקנה היא כי הוגשה ביודעין תלונת שווא. למעשה מסקנה עובדתית זו שומטת את הקרקע מתחת כל טענת הגנה אפשרית של הנתבע, מאחר ומי שהגיש תלונת שווא מנוע מלטעון כי עשה כן בתום לב ולא עומדת לו הגנת אמת הפרסום.

במסגרת ת"א (אש') 59050-01-15 שרון פוסטבינדר נ' תרצה קרן אור יפת, פירטתי את המסגרת הנורמטיבית לחיוב בלשון הרע בגין תלונת סרק למשטרה, כמפורט להלן.

ס' 15(8) לחוק מעניק הגנה למפרסם אם:

"הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה;..."

אין חולק כי משטרה היא רשות מוסמכת לקבלת תלונות, אולם כדי לחסות בצל ההגנה נדרש להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב. במסגרת סעיף 16(ב) לחוק נקבעה חזקה, על פיה ייראו נתבע כמי שפעל בחוסר תום לב אם נתקיים בפרסום אחד מאלה: שהפרסום לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; שעה שהפרסום לא היה אמת ולא ננקטו אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הם אם לאו; אם הנתבע נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים מכוח הוראות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

אשר לדרישת תום הלב לצורך החלת ההגנה שעניינה הגשת תלונה לרשות מוסמכת, ריכז כב' השופט י' עמית את ההלכות בע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל, 14.03.16:

 "במרוצת השנים נדרש בית משפט זה, לא אחת, לשאלת תוכנה של דרישת תום הלב בהגשת תלונה לרשות מוסמכת. מסקירת הפסיקה מצטייר קו אחיד למדי. בע"א 310/74‏ שיטרית נ' מזרחי‏, פ"ד ל(1) 389 (1975) (להלן: עניין שיטרית) הבחין בית המשפט בין חוסר תום הלב שיש ב"חזרה עיקשת וחסרת בסיס על תלונה שהוכחה כבר כמוטעית" לבין "תלונתו השגרתית של אזרח, החושד בתום-לב במעשה עבירה של אחר והמופנית למשטרה". בעניין ריימר, ניתן דגש לאמונתו הסובייקטיבית של המתלונן "באמיתותה של התלונה" (ראו גם ר"ע 57/86 נגר נ' הראל (5.2.1986)). בע"א 6871/99 רינת נ' רום, בפסקה 13 לפסק דינו של השופט א' ריבלין (21.4.2002) (להלן: עניין רום) הוזכרה באמרת אגב האפשרות שמתלונן "מפריז בדיווחו למשטרה הפרזה רבה בתיאור חשדותיו עד כדי שלילת תום-לבו". בע"א 7699/11 פלקסר נ' ברנדס (25.12.2013) נקבע כי הגשת תלונה לרשות מוסמכת חוסה תחת הגנת תום הלב כאשר היא מבוססת על חשד סביר (ביטוי דומה מופיע כבר בע"א 326/68 אסא נ' ליבנה, פ"ד כג(2) 23 (1969)). כשלעצמי, אני נוטה לגישה פרשנית שתבטא איזון בין אמונה סובייקטיבית בנכונות התלונה לבין סבירות החשד (ראו גם: שנהר, עמ' 306-304)." (פסקה 69)

כמו כן הודגש שם כי "הדין הפלילי הוא כלי רב עוצמה, ומי שמנסה לרתום אותו בכזב לטובת צרכיו האישיים – עובר עבירה פלילית (לפי סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)) ועשוי לחוב גם בדין האזרחי." (פסקה 71)

26.לאור המסקנה העובדתית כי עודד הגיש תלונת שווא למשטרה, במטרה לחמוק מתשלום דמי תיווך, עולה כי ביצע עוולה של לשון הרע, שכן אין חולק כי הצגת כל אדם כי ביצע עבירה פלילית של זיוף ומרמה מהווה לשון הרע, קל וחומר אם מיוחסת לביצוע העבירה במסגרת עבודתו של אדם לצורך קבלת דבר במרמה על ידי שימוש במסמך מזויף.

לנתבע לא עומדת כל הגנה לפי הוראות החוק ולכן חייב הוא לפצות את התובע בגין לשון הרע.

שיעור הפיצוי בגין לשון הרע

27.בעניין פסוטבינדר הנ"ל פירטתי את אמות המידה לקביעת שיעורו של פיצוי סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע. בסופו של יום מדובר באמדן של בית המשפט שאינו מדויק מטיבו ושונה ממקרה למקרה.

"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק, אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר (agrravated) בשל התנהגות המזיק. כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית-המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק ובכך להגביר את הפיצוי שלו הוא יהיה זכאי." (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה (5) 510, 525 (2001)).

לצורך פסיקתו של הפיצוי הסטטוטורי, לא נדרש התובע להוכחת שיעורו של הנזק אלא רק עצם קיומו. עם זאת, חזקה היא כי פגיעה בשם טוב גורמת לנזק. בפסיקת הפיצוי אתחשב בפגיעה, שנמצאת לטעמי ברף הבינוני, של נזק שנגרם עקב תלונה. התובע נחקר בחשד חמור של זיוף ושימוש במסמך מזויף, ולטענתו אף נעצר (למרות שלא מצאתי תימוכין לטענה זו) ונלקחו ממנו אמצעי זיהוי כמו אחרון העבריינים. רק בחלוף שלוש שנים עלה בידו לשכנע את הפרקליטות כי אין בסיס לתלונה כנגדו. מצד אחר יש לתת משקל למסכת ארוכה זו בה נאלץ התובע להסתובב בתחושה קשה ובחרדה כי הוא חשוב בתיק פלילי, ומגד יש משקל לעובדה כי התיק נסגר בסופו של יום מחוסר אשמה. אין טענה כי דבר התלונה נודע לגורמים אחרים על ידי הנתבע או מי מטעמו.

התובע דורש פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפגיעה בשמו הטוב. דרישת התובע אינה חורגת מאמות המידה ושיעור הפיצויים הנהוג במקרים של תלונות לרשות מוסמכת. להלן אבחן מספר דוגמאות לפיצויים בגין הגשת תלונות שווא: בע"א 7426/14 הנ"ל נפסק פיצוי בסך 50,000 ₪ כנגד מתלוננת שנקבע כי בדתה תלונה על אונס. מדובר שם בפרשה חמורה של מספר מתלוננות שקשרו קשר בהגשת תלונת שווא, אשר אמנם לא הובילה לכתב אישום, אולם בית המשפט מיתן את הפיצוי גם בהתחשב "באפקט מצנן" כדי לא למנוע תלונות על עבירות מין. שיקול זה חל בשינויים המתאימים על כל תלונה, אולם אין לתת לו משקל בנסיבות העניין של לקוח המנסה לחמוק מתשלום דמי תיווך. דווקא ראוי להחמיר במקרים מעין אלו בשיעור הפיצוי.

בת"א (שלום י-ם) 44696-01-14 ג'בר נ' אל רחמן, 18.6.17, נפסק פיצוי בסך 50,000 ₪ , ביחד ולחוד, כנגד שני מתלוננים שטענו לסחיטה באיומים, איומים וניסיון דריסה, תלונה שהובילה למעצר, כתב אישום וניהול הליכים עד לזיכוי לאחר שנתיים וחצי.

בת"א (שלום חי') 55213-06-16 ישורון סוניס נ' מועלם, 29.6.17, נפסק פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין תלונה ללשכת עו"ד בה יוחסו לתובעת עבירות פליליות.

עיון בפסיקה הנ"ל, שאינה בגדר בדיקה ממצה, מלמד על אמות המידה הנוהגות בגין הגשת תלונות שווא. אכן נשמעו קולות בפסיקה להגדיל את הפיצויים בגין לשון הרע, ונסיבות העניין והמניע להגשת התלונה, מצדיקים מתן מלוא הפיצוי שנתבע.

על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע.

יתר ראשי הנזק והתביעה שכנגד

28.בכתב התביעה עתר התובע בנוסף לפיצוי בגין עוגמת נפש עקב הפרת הסכם התיווך ולפיצויים בגין אובדן הכנסה בחודשים לאחר הגשת התלונה. סעד של אובדן הכנסה נזנח בסיכומים ודי בכך כדי להימנע מלדון בו.

לגופו של עניין, אין מקום לפיצוי בגין נזק לא ממוני שעה שנתבע נזק מעין זה במסגרת העילה לפי חוק איסור לשון הרע. מדובר בפועל בכפל פיצוי בגין אותו עניין.

ביחס לאובדן ההכנסות, לא הוכח שיעור אובדן ההכנסות ולאור אופי ההכנסות מתיווך, שאינו קבוע, לא ניתן להסתפק באישור הכנסות שצורף לתביעה לצורך הוכחת שיעור הנזק או הקשר הסיבתי לתלונה.

29.לאור המסקנות בתביעה, אין בסיס לתביעה שכנגד אשר יוצאת מנקודת ההנחה השגויה כי התובע לא היה זכאי לדמי תיווך וכי זייף את חתימת הנתבע על ההסכם. שעה שנקבעו ממצאים מנוגדים בתביעה, נשמטת הקרקע תחת התביעה שכנגד. מעבר לדרוש, לא הוכחו הנזקים שנתבעו בתביעה שכנגד וברור כי עודד לא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש.

עולה כי התביעה שכנגד הוגשה מטעמים זרים, גם כנגד המוכרת ככל הנראה במטרה להניא אותה מלחזור על גרסתה אשר תמכה בטענות המתווך. לשימוש לרעה מעין זה בהליך השיפוטי יהיה ביטוי בפסיקת ההוצאות. על כן, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר

30.התובע הציג לנתבע את הבית ובחלוף כעשרה חודשים רכש הנתבע את הבית. בניסיון נפסד להתחמק מתשלום דמי התיווך הכחיש הנתבע כי הבית הוצג לו על ידי התובע והגדיל לעשות והגיש תלונה כוזבת למשטרה. על כן על הנתבע לשלם לתובע דמי תיווך וכן פיצויים בגין לשון הרע.

בגין דמי תיווך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 50,310 ₪

בגין לשון הרע, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 50,000 ₪.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

אשר להוצאות ההליך, הנתבע האריך הדיון שלא לצורך עת האריך בכתבי טענותיו והעלה טענות שהתבררו כחסרות בסיס עובדתי. בנוסף הגיש תביעה שכנגד המהווה שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

על כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בגין הגשת התביעה ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בגין התביעה ודחיית התביעה שכנגד, בסך של 30,000 ₪.

ניתן היום, א' אלול תשפ"ב, 28 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.