ת"א 36710-05-16 רון ואח' נ' רויזמן

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ביום 12/7/16 בתביעת לשון הרע.

פסק הדין ניתן, לאחר שבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה התקבלה חלקית, עד ליום 10/7/16.

לאחר מתן פסק הדין, בהפרש של כשעתיים, הגיש הנתבע בקשה נוספת להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד ליום 30/8/16, ונדחה.

מכאן הבקשה לביטול פסק דין, שהוגשה ביום 19/7/16 במועד.

בדיעבד מתברר כי ב"כ המבקש שלח את הבקשה להארכת מועד בפקסימיליה בשעה 8:50, והיא הועלתה כמשימה רק מאוחר יותר; בדיקה נוספת העלתה כי הבקשה לפסק דין שוגרה לבית המשפט עוד ביום 11/7/16 בשעה 17:29; סביר כי לו היתה לפניי בקשת הנתבע בעת, שדנתי בבקשה למתן פסק דין, לא היה נחתם פסק הדין. כך כתבתי בהחלטתי מיום 20/7/16.

בבקשה להארכת מועד ציין הנתבע נימוקים רפואיים, שמנעו ממנו להתגונן במועד, אך לא צירף מסמכים. בבקשה לביטול פסק דין הלין ב"כ הנתבע על מתן פסק הדין תוך התעלמות מהבקשה להארכת מועד, שעניינה פורט לעיל, וציין כי לא הוכחה זכות התובעים לפיצוי בגין לשון הרע מנימוקים משפטיים. לבקשה לא צורף תצהיר.

המשיבים התנגדו לבקשה לביטול פסק דין, טענו כי הנתבע לא העלה כל הגנה ביחס לפרסומים, שהוכחו, שלא יכולה להיות מחלוקת כי הם מזיקים, אף כי לתובעים עומדת הזכות לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק. התובעים עמדו על טענותיהם לפיהן הנתבע חזר על פרסום לשון הרע לא פחות מארבע פעמים, ולא חזר בו.

לעניין הטעם למחדל, מפרטים התובעים כי הנתבע הגיש את הבקשה הראשונה להארכת מועד ללא עמדתם, ובחלוף המועד מהמסירה, שבוצעה כבר ביום 19/5/16; כי גם את הבקשה מיום 12/7/16 הגישו בחלוף המועד שנקבע בהחלטה (10/7/16), וכי ביקש להעמיד את בית המשפט במצב של אין ברירה.

הנתבע הגיש ביום 22/9/16 כתב הגנה, אך זה הוחזר אליו, וביום 23/9/16 הגיש תגובה לתגובה.