ת"א 3660-12-13 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' נעימה

לפני תביעת פינוי וכן תביעה כספית בסך של 14,400 ₪ בגין דמי שכירות.

התובעת היא חברה ציבורית העוסקת בתחום הדיור הציבורי. לטענת התובעת היא ניהלה בזמנים הרלבנטיים לתובענה זו, מטעמם של בעלי הנכס (הבעלות היא משותפת- פרטית ועמידר), את הנכס המצוי ברח' גוש עציון 21א חיפה הידוע כחלקה 16 גוש 12490. בנכס זה קיימות ארבע יחידות בקומת הקרקע והנתבע הוא דייר מוגן ביחידה 4 מכוח העברת זכויות אשר אושרה על ידי ועדת דמי מפתח של התובעת ביום 19/2/08 ומכוח הסכם שכירות אשר נחתם ביום 6/3/08. לטענת התובעת התברר בחודש 3/13 כי הנתבע פלש ליחידה הסמוכה המסומנת כיחידה מס' 3 בתשריט והיא מוחזקת על ידו, ללא רשותה או הסכמתה של התובעת וללא כל זכות חוקית אחרת. התובעת טוענת כי מדובר בדירת מגורים בשטח של כ 71.49 מ"ר וממועד איתור הפלישה חויב הנתבע בדמי שימוש ראויים אשר הוערכו בידי התובעת בסך של 1600 ₪ לחודש. לטענת התובעת, מאחר והנתבע מחזיק בנכס שלא כדין, עליו לסלק ידו ולהשיב את החזקה בו לידיה כמו גם לשלם דמי שימוש ראויים עבור תשעה חודשים (מיום גילוי הפלישה ועד ליום הגשת התביעה) בסך 14,400 ₪. מכאן תביעת התובעת אשר לפני.

הנתבע טען כי על התובעת להוכיח תביעתה בכל הנוגע לזיהוי הנכס ולטענה כי מדובר בבית משותף ומשלא עשתה כן יש לדחות תביעתה. הנתבע טען כי הוא לא פלש ליחידה הנטענת והוא מחזיק כדין בנכס בהיותו דייר מוגן. לטענתו, לא הוכיחה התובעת את דבר הפלישה ולא הציגה לכך ראיות של ממש ואף טענותיה בדבר דמי השימוש הראויים מוגזמות ומוכחשות על ידו. לטענת הנתבע הנכס במצב של אי התאמה לכל שימוש ומצריך תיקונים נרחבים והשקעה כספית נכבדה על מנת להכשירו למגורים. לאור האמור, עתר הנתבע לדחיית התובענה כנגדו.

דיון :

מעדותו של הנתבע עולה כי הוא התקשר עם התובעת בהסכם שכירות מוגנת, באשר לנכס אשר אותו שכר בעבר מר אברהים עוראבי. לתיק בית המשפט הוגשו תצהירי הדייר הנכנס ותצהירי הדייר היוצא (ת/4). עוד הוגש תשריט הנכס, על גביו מסומן הנכס אשר היה בשכירות מר אברהים עוראבי, אשר בנעליו נכנס הנתבע (נספח 3 לת/2). הסכם השכירות אשר נערך ונחתם עם הנתבע הוגש אף הוא לעיון בית המשפט (נספח 4 לת/2 וכן ת/5). בהסכם מצוין מפורשות כי המדובר בדירה בת 2 חדרים מטבח ושירותים. הנתבע בעדותו חזר ואישר כי הנכס אותו הוא שוכר מעם התובעת הוא הנכס אותו שכר בעבר אברהים עוראבי. בחקירה החוזרת נשאל על כך בידי בא כוחו והשיב מפורשות "ש. אתה גר בדירה שאברהים גר בה? ת. כן" (ראה עמ' 10 שורות 31-32 לפרוטוקול). כאשר התבקש הנתבע לסמן בתשריט את החדרים בהם הוא מתגורר, הוא טען כי אינו יודע לעשות כן וכי הוא משתמש בכל הבית. תשובותיו של הנתבע לעניין זה היו מתחמקות וככל הנראה לא בכדי, שכן מעדותו של מר מרואן טואלבי, המשמש כרכז שטח ונכסים אצל התובעת, עולה כי להסכם השכירות המוגנת עליו חתם הנתבע עם התובעת צורף תשריט, עליו סומנה הדירה שהושכרה לנתבע, ועל גבי התשריט קיימות חותמות וחתימות הצדדים. תשריט זה הינו אותו תשריט אשר הוגש כנספח 3 לת/2, אלא שהוא נושא חתימותיהם של כל בעלי התפקיד הרלבנטיים אצל התובעת וכן חתימת הנתבע עצמו (התשריט החתום הוגש וסומן ת/1). הנתבע התנגד נמרצות להגשת התשריט החתום דווקא וטען כי היות וזה היה בשליטת התובעת כל העת לא ברור מדוע הוגש אך ורק במועד ישיבת ההוכחות. אכן, מן הראוי היה להביא את המסמך החתום לידיעת הנתבע עוד קודם לכן, ברם משעה שהעתקו של המסמך צורף לתצהירי העדות הראשית והנתבע אשר חתימתו מתנוססת על אותו המסמך ידע על קיומו, יש לקבלו לתיק בית המשפט וליחס לו את המשקל המתאים כראיה, בשים לב לטיעוני הצדדים.

כך או אחרת העיד מר טואלבי, כי החוזים הנחתמים עם הדיירים הם חוזים סטנדרטיים בהם אין מקום לתיאורו של הנכס פרט לציון מספר החדרים הקיימים בו. לפיכך מצרפים לכל חוזה את תשריט הנכס אשר נחתם בידי בעלי התפקיד הרלבנטיים וכך יודעים באיזה נכס מדובר. וכך העיד מר טואלבי "אם מסתכלים בחוזה , כתוב במפורש שיש בדירה 2 חדרים, מטבח ונוחיות. בנוסף לזה כדי שנהיה יותר ברורים, מצמידים לחוזה את התשריט ובו מסומנת היחידה" "אני מראה לך את חוזה השכירות שבאותו היום שמגיע אלי דייר וחותם עליו, אין מקום להוסיף בו דבר. אבל זה ברור מאליו וזה בנוהל שלנו, להוסיף תשריט בכל חוזה שכירות שנחתם ובתשריט מסומן הדירה אשר מושכרת" (ראה עמ' 4 שורות 16-25 לפרוטוקול). למר טואלבי אין עניין כזה או אחר בתובענה, מה שלא ניתן לאמר על הנתבע אשר עשה כמיטב יכולתו לערפל את תשובותיו בכל הנוגע לזיהוי הנכס אשר נשכר על ידו.

משתי עדויות אלו וממכלול הראיות אשר הוצג לעיוני עולה כי היחידה אשר נשכרה בידי הנתבע היא יחידה 4 הכוללת 2 חדרים , מטבח ונוחיות.

עוד עולה מעדותו של מר טואלבי כי היחידה הסמוכה, יחידה 3 הוצאה למכרז. רכזת המכר ושמאית התובעת ערכו שמאות בגין יחידה זו וכחודש לאחר מכן במרץ 2013, כאשר פנו שוב השתיים כדי לאמת הנתונים לקראת המכרז, הן מצאו כי ביחידה 3 קיים פולש. העד מר טואלבי העיד כי ראה פיזית את הפלישה ליחידה מס' 3 אשר בוצעה באמצעות שבירת הקיר המפריד בין יחידה 4 המושכרת לנתבע, לבין יחידה 3 (ראה עמ' 6 שורה 31 – עמ' 7 שורה 7). הנה כי כן, עולה בבירור כי הייתה פלישה ליחידה 3. הניסיון לטעון כי לא היה זה הנתבע אשר פלש לנכס הנוסף, כלל אינו מתיישב עם הגיונם של דברים. לא יתכן כי אי מי יפלוש ליחידה 3 וישבור את הקיר המפריד בינה לבין היחידה אשר בחזקת הנתבע והנתבע יבליג על כך. סביר יותר כי הנתבע הוא אשר פרץ את הקיר מדירתו שלו, לדירה הסמוכה.

אף השתלשלות העניינים לאחר אותה פלישה ליחידה מעידה כי היה זה הנתבע אשר שבר את הקיר ופלש ליחידה הסמוכה. מר טואלבי נשאל מה עשתה התובעת על מנת לפנות את הפולש מהדירה והוא בכנות גמורה העיד כי יזם פגישה במשרדו עם בא כוחו של הנתבע ועם סבו של הנתבע, על מנת למצוא פתרון, כך שבסופו של יום ירכוש הנתבע את חלקו של השותף בנכס ובעת המכרז יוכל להציע הצעה לרכישת יחידה 3. המכרז באזור שכונת חליסה כולה אמנם הוקפא בסופו של יום, אך מר טואלבי העיד כי המו"מ בין הצדדים הגיע לשלב כה מתקדם עד כי הצדדים כבר הוציאו לשטח מודד ושמאי (ראה עמ' 7 שורות 20-28 לפרוטוקול). ברי כי לו אכן היה ביחידה 3 פולש אחר, מלבד הנתבע, לא היה הנתבע מסכין עם נוכחותו של מי אשר שבר ופרץ את הקיר המפריד בין דירותיהם ויתרה מכך, לא היה טורח לקדם משא ומתן באמצעות בא כוחו על מנת לרכוש את שתי היחידות מעם עמידר והשותף הנוסף לנכס. עדותו של הנתבע בעניין, אשר כאשר עומת עם טענת הפלישה השיב "אני קניתי את כל הדירה" (עמ' 10 שורה 26), אינה מהימנה עלי, זאת בשים לב לעדותו של מר טואלבי אשר היתה מהימנה וחפה מעניין בתביעה ובשים לב לחומר הראיות אשר הוצג לבית המשפט.

אני קובעת אפוא, כי הוכחה לפני העסקה אשר ערך הנתבע עם התובעת באשר לשכירות מוגנת ביחידה 4 וכן הוכח כי הנתבע הוא אשר פלש אל יחידה מס' 3 הסמוכה לדירתו, באמצעות שבירת הקיר המפריד בין הדירות. בין הנתבע לתובעת לא קיים כל הסכם בכל הנוגע לחזקה ביחידה 3 ומשכך, הנתבע מחזיק בה שלא כדין, לכל הפחות מאז 3/13, שאז נוכחו בפלישה אנשי התובעת.

הנתבע הצהיר במסגרת סיכומיו כי לו יוכח שהוא מחזיק בנכס שלא כדין, כי אז יהא מוכן לפנותו ולהחזיר את החזקה בו לידי התובעת. משאכן הוכח לפני כי הנתבע מחזיק שלא כדין ביחידה 3, יש להורות על פינוי הנתבע מיחידה זו וכן להורות על השבתה לידי התובעת כאשר היא נקיה מכל אדם וחפץ.