נתוני רקע
1.התובעת (להלן, גם "נ'") והנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת" וגם "ע'") הן אחיות והן בנותיה של המנוחה ג' פ' ז"ל, אשר נפטרה ביום 18.11.03 בגיל 89 (להלן – "המנוחה"). התובעת והנתבעת הן אף שתי יורשותיה על פי דין של המנוחה, ובחלקים שווים. ככל שעסקינן בתובעת הרי מגיל 17 היא קבעה את מרכז חייה בצ'ילה, ודומה שהיא בעלת אזרחות כפולה, צ'יליאנית וישראלית.
2.בגדר כתב תביעה על סך 650,000 ₪ טוענת התובעת למסכת פעולות של רמייה, הערמה ותחבולה מצד הנתבעת, במטרה לשלשל לכיסה כספים שהיו שייכים לאמן, היא המנוחה. התובעת טוענת כי הנתבע 2 (להלן, גם "בנק לאומי") והנתבע 3 (להלן, גם "בנק הפועלים"), בהם היו למנוחה חשבונות, חברו לנתבעת כשהם מאפשרים לה, ברשלנותם, לנהוג בחשבונות המנוחה כבתוך שלה.
3.כל הנתבעים התגוננו בפני התביעה. ככל שעסקינן בבנק לאומי, הוא אף הגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבעת, אשר התגוננה בפני הודעה זו.
4.בגין תביעה זו, שהוגשה מלכתחילה לבית משפט השלום בתל-אביב, התקיימו הליכי ביניים רבים ומסועפים, בעיקר לעניין גילוי מסמכים. משעניין זה מוצה הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות.
5.הונח בפניי תצהיר עדות מטעם התובעת אליו נספחו 548 מסמכים. אף הונח בפניי תצהיר עדות מטעם הנתבעת, אליו נספחו 229 מסמכים. לתצהירה אף צורפה חוות דעת של העובד הסוציאלי גדעון האס (להלן – "האס"). ככל שעסקינן בבנק לאומי הונחו בפניי תצהיריהם של מר דוד ברגמן (להלן – "ברגמן"), גב' ע' פלד (להלן – "פלד") ומר אילן אשל (להלן – "אשל"). ככל שעסקינן בבנק הפועלים הונח בפניי תצהירה של גב' מרים הולי (להלן – "הולי"). אף כל תצהירים אלו היו משופעים במסמכים.
6.אין עוררין שברבות השנים ביקרה התובעת בארץ פעמים ספורות, להערכתי אחת לעשור שנים. כך, ייתכן, עקב נסיבות חייה הקשות. בביקורה האחרון היא הגיעה לארץ בחודש אוקטובר 96', לאחר שלטענתה היא קיבלה הודעה מדודתה, ולא מאחותה הנתבעת, על מצבה הרפואי המידרדר של המנוחה. ואכן אין עוררין שביום 25.12.96 לקתה המנוחה באירוע מוחי קשה. בעקבות אירוע מוחי זה היא אושפזה תחילה בבית החולים "בני ציון" בחיפה מיום 25.12.96 ועד ליום 6.1.97. החל מיום 7.1.97 ועד ליום 31.3.97 אושפזה המנוחה בבית החולים "פלימן" בחיפה, אף לשם שיקום. נטען על ידי התובעת כי היא טיפלה בביקור זה במנוחה במסירות, אף דאגה לאשפוזיה. מכל מקום ברי שביום 31.1.97, משמע במהלך אשפוזה של המנוחה בבית החולים "פלימן", שבה התובעת לצ'ילה. מאז היא לא חזרה לבקר בארץ. נטען על ידה כי היא לא הייתה אף בלוויית המנוחה, לאחר שהנתבעת לא מסרה לה על כך עם פטירת המנוחה בזמן-אמת.
7.בלב תביעת התובעת נטען כי מאז האירוע המוחי שעברה המנוחה היא לא שבה לאיתנה, הפכה לסיעודית באופן מוחלט ונגרמה לה פגיעה קשה בדיבור ובקוגניציה. חרף זאת, כך המשך הטענה, ניצלה הנתבעת לרעה מצב זה. היא השתלטה על רכושה של המנוחה, ובעיקרו חשבונות הבנק האמורים, באופן שברבות השנים רוקנה אותם לחלוטין. הדבר נעשה, כאמור, אף לנוכח רשלנות של בנק לאומי ובנק הפועלים, שסייעו בכך. התובעת עותרת, איפוא, להשיב לה את מחצית הכספים שנגזלו כנטען.
הנתבעים, ובראשם הנתבעת, חולקים על כך בתוקף. אכן, אין הכחשה שבכל הזמנים הרלוונטיים הייתה המנוחה במצב סיעודי קשה, ולא הייתה מסוגלת לתפקד. ואולם, ככל שעסקינן ביכולותיה הקוגניטיביות, למצער במועדים הצריכים לעניין בפרשה שבפניי, ידעה המנוחה לבטא את רצונותיה. משום כך היא מסרה ייפויי כוח, בכל אחד מן הבנקים האמורים, בהם היא הסמיכה את הנתבעת לעשות בהם שימוש. מאז ששוחררה המנוחה מבית החולים "פלימן" היא התגוררה בדירתה של הנתבעת. כתוצאה מכך, מדרך הטבע, חל שינוי דרמטי באורח חייה של הנתבעת אשר אמורה הייתה, לאורך כ-7 שנים, לסעוד את אמה המנוחה. כתוצאה מכך אף נשכרו מטפלים ומטפלות, אף נעשה שיפוץ בדירתה על מנת להתאימה למגורי המנוחה, על מצבה הסיעודי ועובדת היותה מרותקת לכיסא גלגלים. לכל אורך הדרך, כך לב הגנת הנתבעת והבנקים עמה, לא התעניינה התובעת כל עיקר במצבה של המנוחה, וממילא לא נקטה בכל הליך. רק בעקבות פטירתה של המנוחה "נזכרה" התובעת לבוא בטענות ומענות.
8.כאמור לתצהירי התובעת והנתבעת צורפו מסמכים לרוב. אלו כוללים, בדרך הטבע, שורה נרחבת של מזכרים ורישומים רפואיים, אם על ידי רופאים, אחיות, מטפלים, עובדים סוציאליים ונציגי רשויות שונות שטיפלו במנוחה, ובהם המוסד לביטוח לאומי ושירותי הרווחה של עיריית חיפה. מכל מקום, בשלב דיוני מתקדם, עתרה התובעת להורות על מינוי מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו במחלוקת האמורה, לעניין מצבה הקוגניטיבי של המנוחה, למצער במועדים הרלוונטיים.