פלוני נ' גינדי החזקות בע"מ ואח'

ב"כ התובע 1                 עו"ד ג'מאל תאופיק, עו"ד יוסף דראושה

ב"כ התובע 2                 עו"ד אבישי יונגר

ב"כ הנתבעת 2               עו"ד ליאור סלומון, עו"ד אסתי הלחמי

ב"כ הנתבעות 3 -4          עו"ד אמיתי יחיאל

פסק דין

ב-1/3/2022 קיימה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת דיון בנושא תאונות עבודה, וצוין בו הנתון הקשה לפיו במשך חודשיים בלבד (מתחילת 2022) נהרגו תשעה עובדים בתאונות עבודה. דיון זה הוא המשך לעיסוק אינטנסיבי של המחוקק, מחוקק המשנה ובתי המשפט בסוגיה קשה זו של תאונות עבודה, בעיקר בתחום הבניה, וכפי שכתב בית המשפט העליון לאחרונה "ישנם רבים מדי שהלכו בבוקר לעבודתם באתר הבנייה, וחזרו כשהם סובלים מנכות חמורה, באופן שהפך עליהם את עולמם – ובמקרים אחרים אף לא חזרו לביתם כלל ... מדובר בתדירות של מוות או פציעה של עובד בענף הבנייה כמעט מדי יום עבודה" (ע"א 7096/19 פלוני נ' יצחק שטרן ושות' (29/12/2021)).

המקרה הנוכחי מצטרף לאותם מקרים. התובע עבד כפועל בניין, חבש קסדה וביצע את עבודתו. לפתע נפגע מלוח שיש שנפל עליו מגובה רב. ושוב אנו נתקלים באותן רעות חולות הקשורות בתאונות עבודה בתחום הבניה – העדר הקפדה על הוראות הבטיחות, וחוסר בפיקוח ובתיאום בין הגורמים הרבים העובדים באתר בניה, גורמים לתאונה; ובהמשך ריבוי מבטחות שמחפשות "כיס עמוק" זו בכיסה של זו מונע מן הניזוק פיצוי ומחייב אותו לנהל הליך משפטי ממושך.

לאחר שמיעת הראיות התביעה נגד נתבעת 2 – הקבלן הראשי, מתקבלת, ואילו התביעה נגד נתבעות 4-3 – המעסיק ומבטחתו, נדחית.

עובדות

1. התובע 1 (התובע), יליד 11/5/1996, כבן 26. ב-2012, כשהיה כבן 16, עזב את לימודיו והחל עובד כדי לסייע לכלכלת משפחתו (עמ' 15, 19).

2. ב-23/2/2014, כשהיה קטין, מעט לפני גיל 18, עבד כעוזר תפסן בפרויקט "מגדלי הלאום" בראשל"צ. התובע וצוותו עבדו בעבודות פיתוח על הקרקע, סביב הבניין, כשבקומות מעל עבדו קבלני משנה אחרים, בין השאר בהדבקת לוחות שיש לחיפוי. לפתע צנח לוח שיש מן הקומה ה-17, ופגע בתובע בראשו. הקסדה שחבש נופצה, והוא נפגע פגיעות גופניות לא מבוטלות.

3. נתבעת 1, גינדי החזקות בע"מ, היא יזמית הפרויקט, והתביעה נגדה נמחקה בהסכמה ב-6/11/2018, שכן נמצא כי מסרה את כל עבודות הבניה לנתבעת 2, א. דורי חברה קבלנית בע"מ, ומינתה אותה לקבלן ראשי בפרויקט, בהתאם לתקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (תקנות הבטיחות בבניה). נתבעת 3, חברת יונתן שרביט בע"מ, היא מעסיקתו של התובע שעבדה כקבלנית משנה בפרויקט ונתבעת 4 איילון חברה לביטוח בע"מ היא מבטחת המעסיק. להלן יכונו נתבעת 1 – היזם, נתבעת 2 – דורי או נתבעת 2, ונתבעת 3 – המעסיק.

4. התאונה הוכרה על ידי תובע 2, המוסד לביטוח לאומי (המל"ל), כתאונת עבודה, וועדות רפואיות קבעו לתובע נכויות זמניות ונכות צמיתה בשיעור 73% לפי תקנות הביטוח הלאומי, תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (תקנות המל"ל), מתוכה נכות אורתופדית בשיעור 14.5% בשל שברים בזיזים לפי סעיף 37(9) (5%) והגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי לפי סעיף 37 (5)(א) (10%); נכות נוירולוגית בשיעור 20% בשל חולשה קלה בפלג הגוף התחתון, לפי סעיף 29(2)(א); נכות נפשית בשיעור 20% בשל הפרעת חרדה פוסט טראומטית לפי סעיף 34(ב)(2); ונכות פלסטית בשיעור 5% בשל צלקות, לפי סעיף 75(1)(א-ב). התובע מקבל קצבת נכות בסכום של 5,776 ₪ לחודש, וסך תגמוליו צפוי לעמוד על סכום של 2,216,841 ₪.

5. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם, שכרגיל הציגו פערים משמעותיים. בתחום הנפשי השכילו להגיע להסכמה על נכות ממוצעת בשיעור 22%. ואילו בתחום האורתופדי והנוירולוגי מונו מומחים מטעם בית המשפט. ד"ר דניאל גוטליב, נוירולוג, מצא כי התובע סובל מחולשה בארבע הגפיים (קואדריפוזיס) כתוצאה מנזק לחוט השדרה בצוואר, והעריך את נכותו ב-50% לפי סעיף 29(3)(ב) לתקנות המל"ל – חולשה קלה בארבע הגפיים, הליכה עצמאית עם סדים קצרים והגבלה קלה בפעילות הידיים בתפקוד היום-יומי(המומחה התייחס בטעות לסעיף 29(3)(ג) שעוסק בחולשה בינונית ומקנה נכות בשיעור 80%, אך מתיאור הליקוי ומשיעור הנכות ברור שהתכוון לסעיף 20(3)(ב)). ואילו ד"ר ניסים אוחנה, אורתופד, העריך כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בשל שברים בזיזים האחוריים של חוליות הצוואר C7 ו-T1 (5% לכל שבר) לפי סעיף 37(9) לתקנות המל"ל. סה"כ הנכות המשוקללת המוסכמת והנכות לפי מומחי בית המשפט – 64.9%.

   המחלוקת

6. הנתבעות אינן מכחישות את קרות התאונה, והמחלוקת היא על האחריות ועל הנזק.

7. דורי טוענת כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה, שכן הוא אינו יודע כיצד קרתה התאונה ולמד עליה רק מפי אחרים. לטענתה, התובע לא הוכיח כי דורי התרשלה, שכן מי שעסק בהתקנת לוחות שיש וגרם לתאונה הוא אחד מקבלני המשנה ולא הקבלן הראשי עצמו, ובנסיבות אלו אין לה אחריות לתאונה והיה על התובע לאתר ולמצוא מיהו קבלן השיש ולתבוע אותו. דורי מוסיפה כי הוכח שהעסיקה מנהל עבודה באתר, דבר הפוטר אותה מאחריות. למצער היא מבקשת להטיל אחריות על המעסיק בטענה שזה לא הדריך את התובע כראוי ולא סיפק לו ציוד בטיחות, ומשום שבהתאם להסכם בינה ובין המעסיק התחייב האחרון להכשיר את העובדים, להדריכם, ליטול אחריות על כל תאונה שתגרם, ולשפות את דורי על כל תשלום שתשלם. יוער כי לא נשלחה הודעת צד שלישי למעסיק. אשר לנזק, נטען כי נכותו של התובע תפקודית במידה מצומצמת, השפעתה על תפקודו בעבודה מצומצמת והיא אינה מחייבת עזרת צד שלישי. עוד נטען כי חרף גילו הצעיר בזמן התאונה יש לחשב את הפסדי שכרו לפי שכר של 7,500 ₪ בחודש. בנסיבות אלו סבורה דורי שיש לדחות את התביעה האישית משום שהיא נבלעת בתגמולי המל"ל וכי גם תגמולי המל"ל מופרזים וזה שילם סכומים ביתר כ"מתנדב", וממילא אין לחייבה בחלקו של המעסיק.

8. המעסיק ומבטחתו טוענים כי אין למעסיק אחריות לאירוע שכן מדובר באירוע חיצוני שנגרם על ידי קבלן אחר והמעסיק לא יכול היה למנוע אותו בשום דרך. עוד הם טוענים כי לתובע היה ציוד בטיחות, כולל קסדה, וכי עבר הדרכות מתאימות לעבודה באתר.

   נסיבות התאונה

9. אירוע התאונה עצמו אינו שנוי במחלוקת. התובע הצהיר כי טרם התאונה עבד בעבודות פיתוח על הקרקע, סביב הבניין, וחבש קסדה. את התאונה עצמה אינו זוכר שכן התעורר בבית החולים. גרסתו נתמכה בעדותו של מר ------, בן דודו שעבד עמו בזמן התאונה. עד זה אמנם לא ראה את הפגיעה עצמה אך הוא עבד על הקרקע סמוך לתובע, שמע את המכה ומיד אחריה ראה את התובע "שרוע על הרצפה, היה דימום, הקסדה שחבש הייתה שבורה וחתיכות שיש מסביב לראש שלא וגם על העצים" (סעיף 3). מכאן הבין ש"חתיכת שיש משמטה מגובה הבניין נפלה ונפגעה בראש של ---- ואפילו הקסדה נשברה" (סעיף 5). העד חזר על גרסה זו בחקירתו והעיד כי "היינו עובדים למטה, שמענו בום, ראינו את התובע על הרצפה, הוא היה על ידנו. ש. מה שהבנתם שקרה שאבן אחת נפלה להם? כן" (עמ' 22, 13). עדותו הייתה סבירה ולא נסתרה.

10. מר נצר ג'אברין, העד מטעם המעסיק, העיד עדות דומה. "אני הייתי שם על ידו, בטח. קודם כל הייתי מפרק את הקיר והוא היה לידנו. פתאום שמענו בום והסתכלתי עליו שוכב על הרצפה אבד הכרה, היה לו דם וחתיכות של שיש מסביב אליו, הלכנו אליו וכל המסמרים של הדיקט נכנסו בגוף שלו, ניסינו להעיר אותו וכבר איבד הכרה ממש. היה לו חתך בצוואר, היה מלא חתיכות של שיש בתוך הדם" (עמ' 12). עד זה אישר את הטענה כי התובע וצוותו עבדו על הקרקע בעבודות פיתוח, כי הורכבו לוחות שיש בקומות הגבוהות, וכי התובע חבש קסדה ו"בלי קסדה היה מת" (שורה 20).

11. חיזוק לגרסאות אלו נמצא במסמכי המיון מזמן אמת שם נכתב כי התובע נפגע כשנפל עליו חפץ כבד מגובה רב, מתיאור התאונה במסמכי המל"ל ועוד. מנגד, אין ראיה כלשהי שתסתור את גרסת התובע שהוכחה במלואה.

    הוכח עובדתית שהתובע עבד על הקרקע, חבש קסדה, ונפגע כשנפל עליו לוח שיש מגובה רב.

    האחריות לתאונה

12. אחריות דורי: תקנות הבטיחות בבנייה מטילות את האחריות לקיומן של הוראות הבטיחות ויישומן בשטח על "מבצע הבניה". תקנה 1 ותקנה 6 קובעות כי מי שמונה כקבלן ראשי הוא מבצע הבניה "והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו". העסקתם של קבלני משנה אינה גורעת מאחריותו הכוללת לביצוע הוראות הבטיחות באתר הבניה, וכאמור בתקנה 6(ב) "מעסיק קבלן ראשי בביצוע פעולת בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, כאמור בתקנת משנה (א)". תכליתה של תקנה 6 היא להבטיח כי באתר בנייה יהיה גורם אחד שיהא אחראי לקיומן, יישומן, ואכיפתן של הוראות הבטיחות בבניה. הטעם לכך הוא כפול "ראשית, קביעתו של גורם ייעודי ומוגדר נועדה להביא לתיאום מירבי בין הגורמים השונים הפועלים באתר הבניה ולהבטיח את השמירה על הוראות הבטיחות באתר. שנית, ריכוז האחריות בתחום הבטיחות משמעו יצירת 'כתובת' ברורה ממנה ניתן יהיה להיפרע מקום בו נגרם נזק כתוצאה מהפרתן של הוראות הבטיחות" (ע"א 1062/15 והבי נ' נזאל (10/5/2015)); וראו גם פסק הדין המנחה בע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נז(3) 562 (2003); וע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4/1/2009) שהטענות שנבחנו בו דומות לענייננו.

13. היזם התקשר עם דורי ומינה אותה כקבלן ראשי (ולכן התביעה נגד היזם נמחקה). פועל יוצא הוא שהאחריות לביצוען של תקנות הבטיחות באתר הבנייה רובצת על כתפי דורי. אחריות זו כוללת שורה של הוראות בטיחות, שדורי לא הציגה כל עדות או ראיה לקיומן, ובכלל זה, למשל לענייננו, מינוי מנהל עבודה (תקנה 2), נקיטת צעדים מתאימים להבטיח את קיום התקנות והוראות הבטיחות (תקנה 5), יצירת אמצעי בטיחות למניעת נפילת חפצים (תקנה 178), התקנת מחיצה כאשר אדם עובד מתחת לאדם אחר (תקנה 179), וכן קביעת נהלי עבודה ותיאום בין קבלני המשנה השונים (ראו בההרחבה דבריו של כב' השופט ריבלין בעניין דואני). אמנם התובע העיד כי היו מנהלי עבודה כלשהם במקום, אך ברי כי אין בידיעה כללית ולא מפורטת זו כדי להוכיח שהקבלן הראשי קיים את הוראות הדין. דורי מצדה בחרה שלא להביא עדים, לא להציג גרסה כלשהי, ולא להגיש ראיות לקיומן של כללי בטיחות או לכך שקיימה הוראות הדין באתר.

    בנסיבות אלו נמצא כי דורי הפרה את אחריותה כקבלן ראשי סביר ואת חובותיה בדין, בוודאי נוכח תקנה 6(ב) המטילה עליה אחריות גם מקום בו העסיקה קבלני משנה, וכי קיים קשר סיבתי ברור בין הפרת החובה והעדרם של כללי בטיחות ואכיפתם ובין התאונה, שכן סביר כי קביעת נהלי בטיחות וקיום הוראות הדין היו מונעות את התאונה.

14. די בראיות שהוצגו (ובראיות שלא הוצגו) כדי לקבוע פוזיטיבית כי דורי התרשלה, לא פעלה כקבלן סביר, ואף והפרה חובות הדין החקוקות, ולהטיל עליה אחריות לתאונה. עם זאת, נוכח טענות הצדדים בנושא, מובהר כי בנסיבות העניין מתקיימים גם התנאים להיפוך נטל הראיה, כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נסח חדש], שכן התובע היה פועל באתר הבניה כשנפל עליו חפץ כבד מגובה רב. אתר הבניה נמצא בשליטתו של הקבלן הראשי שגם העסיק את קבלני המשנה. הקבלן הראשי הוא שיודע מיהם קבלני המשנה שעבדו במקום, מיהו קבלן השיש ששכר, מיהו מנהל העבודה שהעסיק, מי היה אחראי על ביצוע תקנות הבטיחות ויישומן, ומהן הוראות העבודה והנחיות הבטיחות שניתנו לקבלנים השונים. כל אלו נמצאים בידיעת הקבלן הראשי בלבד והתובע שעבד כפועל פשוט באתר אינו יכול לדעת אותם. לתובע, שהיה על הקרקע אין גם ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לנפילת לוח השיש, כשמנגד נפילת חפץ כבד באתר בניה מתיישבת יותר עם המסקנה שלא ננקטו אמצעי זהירות סבירים ולא קויימו ונאכפו התנאים הקבועים בדין להפעלת אתרי בניה. בנסיבות אלו חל היפוך של נטל הראיה והיה על דורי להציג ראיות שילמדו כי קיימה את הוראות הדין ולא התרשלה. אולם, כאמור לעיל, דורי לא הציגה גרסה וממילא גם לא הביאה עדות או ראיה שתסביר כיצד ארע המקרה ומדוע נפל לוח השיש מגובה רב (למעשה נראה כי בוצע תחקיר של האירוע או בירור של זהות האחראים).

    הקבלן הראשי התרשל והפר את חובת הזהירות שלו כלפי העובדים באתר וכן את הוראות הדין לגבי בטיחות עבודות הבנייה.

15. אחריות המעסיק: הוכח כי המעסיק סיפק לתובע קסדה וציוד מגן, הסביר לו על חשיבות ציוד המגן, וכי התובע אכן חבש קסדה שיתכן כי הצילה את חייו (מובן שהעד אינו מומחה לדבר). התובע עצמו העיד כי המעסיק העביר לו הדרכה לפני העבודה שבו הונחה ללבוש ציוד בטיחות, אך לא הוסבר לו על הסיכונים באתר (עמ' 15), וכך העיד גם מר ג'אברין, העד מטעם המעסיק (עמ' 12).

16. דורי טוענת כי יש להטיל אחריות, לפחות חלקית, על המעסיק משום שזה התרשל ולא קיים את הוראות הבטיחות בעצמו, ובעיקר מפני שלא הוכח כי העביר לתובע את מלוא הדרכות הבטיחות כנדרש בדין. לא ניתן לקבל טענה זו. אמנם מבחינה עובדתית אכן לא הוכח שהועברו הדרכות בטיחות מלאות, ואפשר כי בנסיבות אחרות היה מקום להטיל אחריות על המעסיק, אך במקרה הנוכחי לא נמצא קשר סיבתי בין התאונה לבין הרלשנות הנטענת. התאונה הרי קרתה משום שלוח שיש נפל על התובע, וספק אם ישנה הדרכת בטיחות שרלבנטית למעביד ויכולה להציל את התובע מפני תאונה שכזו. אמנם, יתכן שאיסור גורף על עבודה באתר בעת התקנת השיש, אך דורי לא טענה ולא הציגה ראיות לכך שהתריעה בפני המעסיק שהמקום מסוכן, שיש עובדים בקומות הגבוהות, שמתקינים שיש או שהורתה למעסיק ולעובדי ולא לבצע את עבודות הפיתוח. כמו כן לא הראתה כי יצרה אמצעי בטיחות ומנגנונים אחרים שהעובד או המעסיק הפרו, וכך תרמו לתאונה. משלא הוכח קשר סיבתי כלשהו בין פעולות המעסיק ובין התאונה לא נמצא מקום להטיל עליו אחריות בנזיקין.

17. טענה נוספת שהעלתה דורי היא שבהסכם מולה המעסיק נטל על עצמו אחריות לכל תאונה ונזק ואף התחייב לשפות אותה אם תחוייב בגינם. טענות אלו הן במישור החוזי, ביחסים שבין דורי והמעסיק, ואינן רלבנטיות לתביעת הנזיקין והשיפוי של התובעים. בעניין זה צודק ב"כ המל"ל כי אם יתקבלו טענות דורי וניתן יהיה להעביר את האחריות הנזיקית בחוזה ממעוולים פוטנציאליים למעסיקים, הדבר עשוי לסכל תביעות שיפוי עתידיות של המל"ל שאינו יכול לתבוע את המעסיק. מכל מקום, ההסכם שבין הקבלן הראשי למעסיק אינו מחייב את התובעים - הנפגעים בנזיקין – ואינו משפיע על חלוקת האחריות מולם. לכל היותר פתוחה בפני דורי הדרך לברר את טענותיה החוזיות בנפרד, אך אעיר, בזהירות הנדרשת שכן לא נשלחה הודעת צד שלישי והמחלוקת החוזית לא התבררה במלואה, וכי פרשנות סבירה של ההסכם היא שקבלן המשנה יהיה אחראי לנזקים שגרמו הוא ועובדיו ולא לנזקים שגרמו אחרים, וספק אם לשון החוזה מצדיקה לחייבו לשפות את דורי על נזק שגרמה בעצמה או שגרמו קבלי משנה אחרים שהעסיקה.

    בנסיבות העניין אין להטיל אחריות על המעסיק.

18. אשם תורם: טענות אלו עלו בכתב ההגנה אך דומה כי נזנחו, בצדק, בעיקרי הטיעון ובסיכומים. למען הסדר הטוב והסרת הספק מובהר כי די בממצאים שפורטו למעלה כדי לשלול מניה וביה טענות לאשם תורם וכי לא הוכח כל אשם תורם מצדו של התובע שכן לא נטל סיכון כלשהו ולא עשה דבר שיתרום לתאונה. בנסיבות אלו אין צורך להכביר בפסיקה הענפה בנוגע לצמצום הטלת האשם התורם על עובדים ורק אפנה לדבריו של כב' המשנה לנשיאה, השופט הנדל, בע"א 7096/19 שהוזכר למעלה.

    נוכח כל אלו נקבע כי האחריות לתאונה מוטלת על נתבעת 2 בלבד.

    הנזק

19. נכות רפואית: כאמור לעיל, התובע נפגע פגיעות נוירולוגיות, נפשיות ואורתופדיות. התובע עבר הליך שיקום ממושך בבית חולים בית לווינשטיין וכיום הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה על ידי המומחים היא בשיעור 64.9% כשעיקר הפגיעה היא חולשת ארבע הגפיים, המקנה נכות בשיעור 50%, והפגיעה הנפשית המוסכמת בשיעור 22%. מומחי בית המשפט לא נחקרו, והנכות הרפואית אינה שנויה במחלוקת. זו סבה את הנכות התפקודית, שנקבעת על ידי בית המשפט.

20. נכות תפקודית וגריעה מכושר השתכרות: ההלכה ידועה וברורה, אין צורך להרחיב בה. תכלית דיני הנזיקין היא השבת מצבו של הנפגע לקדמותו אלמלא התאונה, ולכן נפסק כי ראוי להבחין בין הנכות הרפואית, הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות. לרוב נוטים להתייחס לנכות התפקודית ולגריעה בכושר ההשתכרות במקשה אחת, אך לעתים הן נבדלות זו מזו. עם זאת, שתיהן נבחנות בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו ובהתאם לראיות שהוצגו בפני בית המשפט, כשהנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא לבחינתן, אולם יש להוסיף ולבחון את מכלול הנתונים המשפיעים על הנפגע המסוים, בהתחשב בגילו, השכלתו וכישוריו, וכן בהיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה והשפעתה על התפקוד היום יומי ועל יכולתו לעבוד באותה עבודה או בעבודה אחרת. בנוסף יש לבחון ראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל – שינויים שחלו בשכר הנפגע, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכיוצ"ב (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; רע"א 8532/11 כהן נ' קרקובסקי (25/3/2012); ע"א 2577/14 פלוני נ' הפול (11/1/2015)). להלכה כללית זו קיים חריג בעניינם של קטינים, לגביהם קיימת חזקה הניתנת לסתירה, לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף את שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מהשכר. מדובר, כאמור, בחזקה ניתנת לסתירה שמקורה בכך שלרוב בשל גילם הצעיר אין די מידע ונתונים על סיפור חייהם התעסוקתי, אולם אם קיימים נתונים יש לבחון אותם לגופם (ע"א 9873/06 כלל נ' פפו (22/3/2009); ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר (7/9/2010); רע"א רע"א 6572/21 הפול נ' פלוני (20/10/2021)).

21. במקרה הנוכחי התובע מדגיש את הפגיעה הנוירולוגית ואת קביעת המומחה כי הוא סובל מ"קוודרפלגיה" (נכות בארבעת הגפיים), וסבור כי פגיעה זו, יחד עם הפגיעות הנוספות, מלמדת ששיעור הנכות התפקודית הוא 100%, היינו – כי לא יוכל עוד לעולם לשוב לעבוד בעבודה כלשהי, וכי גם בפעולותיו היום יומיות הוא נדרש לעזרה רבה בעלות של 7,500 ₪ לפחות (מחצית ממה שנפסק בפסק הדין המנחה בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר (פ"ד נד(4) 450 (2000) לגבי נכה המרותק למיטתו וזקוק לטיפול רציף כל שעות היממה). הנתבעות, מצדן, מדגישות את העובדה שמדובר ב"חולשה קלה" בארבעת הגפיים, ואת גילו הצעיר של התובע, ומכאן הן מסיקות שהתובע מסוגל לטפל בעצמו ולדאוג לצרכיו היום יומיים ואף יוכל להשתקם ולשוב לשוק העבודה, ומעריכות את הגריעה מכושר השתכרותו ב-40% ואת הנכות התפקודית פחות מכך.

22. שני הצדדים מפנים לחוות דעתו של הנוירולוג, ד"ר גוטליב, שבדק את התובע ב-5/6/2020, וכל אחד מוצא בה חיזוק לעמדתו. נפנה אפוא לחוות הדעת ולממצאי המומחה. בבדיקתו מצא "כוח גס בידיים וברגליים 4/5 ואין דלדול שרירים או שינוי בטונוס שרירי", אך בעיה בהחזרים, ו"שיווי משקל בעמידה ללא קביים בידיים מורמות ועיניים סגורות (מבחן רומברג) לקוי ובלתי אפשרי לבדיקה בהליכה, עקב אחר אגודל, בעיניים פקוחות (מבחן טנדם)". עוד נמצא כי התובע "זקוק לעזרה לצורך הסרת ונעילת נעליים וגרביים ועליה וירידה ממיטת הבדיקה". המומחה קיים דיון ארוך ומעמיק על בסיס ממצאי בדיקתו והמסמכים הרפואיים השונים, עמד על הפגיעה המקורית, על תהליך ההחלמה, על השיפור שחל והמגבלות שנותרו, על בדיקות שלא נערכו חרף בקשתו, ואף לממצאי הוועדה הרפואית במל"ל (עמם אינו מסכים). במסגרת הדיון הוא מציין כי התובע "מהלך [] בבית גם ללא קביים, כשהוא נעזר בתמיכה של רהיטים. הוא משתמש בקביים רק מחוץ לבית ואינו זקוק כבר לכיסא גלגלים... מבחינת תפקוד יומי בסיסי הוא מוסר שהוא מבצע אותו בישיבה, כפי שהומלץ בבי"ח בית לווינשטיין, ובעזרת אימו" . לאחר כל אלו מגיע המומחה למסקנה כי התובע סובל מ"מצב של קוודרפלגיה הכולל חולשה בארבעת הגפיים כתוצאה מנזק לחוט השדרה ומחייב שימוש באביזרי עזר" וכי חולשה זו "גורמת למגבלה בתפקוד יומי בסיסי כולל צעידה". המומחה הוסיף כי "איני חושב שמצבו בעתיד ידרוש תמיכה סיעודית חיצונית והוא צפוי לדעתי לחזור לתפקוד 'עצמאי' בישיבה ... כלומר יבצע פעולות יום יום באופן עצמאי אבל יותר לאט ותוך שימוש באמצעי עזר כגון ישיבה (ציון FIM 5-6/7 במקום 7/7 לפי מדד תפקוד יומי בסיסי".

23. ממצאי המומחה תואמים את יתר הראיות בתיק, לרבות המסמכים הרפואיים, ובעיקר מסמכי השיקום מבית לוינשטיין המציבעים על מגמה דומה – בתחילה נזקק התובע לעזרה מרובה אך עם הזמן חל שיפור במצבו. אמנם יש קושי רב בהליכה ובעמידה ממושכת, וברי כי לא יוכל לעבוד בעבודת כפיים, אך הוא אינו מרותק לכיסא גלגלים ומסוגל לטפל בעצמו ולדאוג לצרכיו, ואף לעבוד בישיבה. תצהיר התובע מאשר כי התובע הולך עם שתי קביים קנדיות, אם כי לטענתו מחוץ לבית הוא נזקק לכיסא גלגלים. טענה זו לא הוכחה ולא נתמכה בראיות. לטענתו הוא זקוק לעזרה ברחצה, הלבשה, היגיינה ונעילת נעליים. טענות אלו נתמכו בעדות אביו. אלא שמדובר בטענות כלליות, שנראה שנוסחו על ידי עורך דין, שלא נתמכו בראיות חיצוניות, ומשקלן מופחת שכן מדובר בבעל דין במשפט אזרחי ובאביו. מנגד, התרשמתי כי כי יש בסיס עובדתי לעדות התובע, האב (שהתרבה להתייפח בחקירתו) והעד מר מחמוד נאאל מחמיד, חברו של התובע, בנוגע לשינוי הקיצוני שחל במצבו הכללי של התובע, בקשריו החברתיים, ובעזרה הרבה שנותנים לו בני משפחתו, ונראה כי מצב זה שנובע לא רק מן הנות הפיזיולוגית אלא גם מן הנכות הנפשית המשמעותית (22%) שמקשה על שיקומו הפיזי והחברתי ובוודאי על שילובו חזרה בשוק העבודה.

24. נפנה לשקלול הנתונים. הנכות הרפואית היא 65%. במועד התאונה התובע היה קטין וחזקה ניתנת לסתירה היא שזו הנכות התפקודית. במקרה הנוכחי, בשונה מקטינים אחרים, יש נתונים מסויימים אודות מצבו התעסוקתי של התובע, שעבד מגיל צעיר בעבודת כפיים. הפגיעות הפיזיות קטעו אפשרות זו לחלוטין, שכן התובע נעזר בקביים, מתקשה לעמוד ואף סובל מחולשה מסויימת בידיים. מכאן שלא יוכל עוד לעבוד בבניין או בכל עבודה פיזית אחרת. התובע אמנם אדם צעיר, אך נראה כי גם אפשרויות השילוב בתחומי תעסוקה אחרים מוגבלות, הן משום שהוא חסר השכלה מתאימה (עזב את לימודיו כדי לסייע בפרנסת משפחתו); הן בשל מגבלות שפה; והן משום שהנכות הנפשית גבוהה יחסית ומקשה על שיקומו ועל השתלבותו בעבודות שונות. ניכר אפוא כי צפוי קושי רב להשיבו למעגל העבודה, ואכן עד היום לא חזר לעבוד. עם זאת, מדובר, כאמור, באדם צעיר מאוד, ואין הצדקה לקבוע כי הוא חסר כל סכוי לשוב למעגל העבודה בתחומים שאינם דורשים השכלה ומאמץ פיסי, למשל מכירה בדלפק בחנות, וכי לעולם לא יוכל להשתכר. ואכן בפועל נראה כי קיים תמריץ שלילי לשוב לעבודה, שכן, כפי שמדגישה דורי בסיכומיה, תגמולי המל"ל מכסים את הוצאות המשפחה שקטנו מאז התאונה ומהווים תחליף לשכרו של התובע שסייע בפרנסת ההורים והאחים (עמ' 19; עמ' 24). ראויאפוא גם לתמרץ אותו לעשות מאמץ לשוב לעבוד, דבר שיתרום לרווחת חייו ולשיקומו בכלל הבטי החיים. שקלול נתונים אלו מוביל למסקנה כי הגריעה מכושר השתכרותו של התובע עומדת על 70%, גבוה במעט מן הנכות הרפואית, כשנתון זה משקף גם אפשרות השתכרות סבירה של כ-3,000 ₪ בחודש, כ-30% מהשכר הממוצע במשק.

25. בסיס שכר לחישוב: לא צורפו תלושי שכר, אך לפי דוח רציפות ביטוח לאומי שכרו הרבע שנתי עמד על 12,595 ₪, היינו - 4,198 ₪ לחודש, קרוב לשכר המינימום באותה שנה (שעמד על 4,300 ₪). נתון זה סביר ביחס לגילו של התובע שהיה קטין ולהעדר הכשרה מקצועית פורמאלית. ניתן להניח כי התובע היה ממשיך להרוויח שכר מינימום לפחות, ולכן בחישוב שכרו לעבר יש להתחשב בעליה בשכר המינימום לאורך השנים. כמו כן מאחר והתובע היה קטין, ולמצער, נוכח הקרבה לגיל בגירות, צעיר בתחילת דרכו המקצועית, סביר כי שכרו היה משתפר ועולה וחזקה כי היה מגיע לשכר הממוצע במשק (ע"א 10064/05 מגדל נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005)); ע"א 6/08 ג'נח נ' אבנר (29/3/200)). אמנם גם כאן מדובר בחזקה ניתנת לסתירה, ויש טעם מסויים בטענות הנתבעות כי השכר הממוצע לנעדרי השכלה נמוך מן השכר הממוצע במשק, אך נוכח המחסור בעובדים בענף הבנייה, ובהתחשב באפשרויות קידום מקצועי בענף זה ובתחומים אחרים גם למי שאין לו השכלה אקדמית, לא נמצא, במקרה הנוכחי, מקום לחרוג מן החזקה בעניינם של קטינים. חיזוק למסקנה זו נמצא בעדותם של שני חבריו של התובע לעבודה, שהעידו כי במשך השנים החליפו מקום עבודה ותחום עיסוק ושכרם השתפר. כך מר נצר ג'אברין: "היום אני עובד הסעות, אני עצמאי, פתחתי מכולת, לא היתה לי פרנסה טובה, ההסעות שלי. זה המיניבוס שלי, ואני עובד עצמאי ומרוויח 1000 -2000 ₪ ליום. אדם מתקדם, אי אפשר להישאר שכיר" (עמ' 13, 11); וכך מר ממוד נאאל מחמיד: "אני התחלתי עבודה חדשה בשופרסל, אני מרוויח 400 ₪ ליום" (עמ' 25, 6). דברים אלו נאמרו בצורה אותנטית, במענה לשאלות בית המשפט, וללא קשר לעניינו של התובע, והם משקפים אפשרויות קידום ושיפור השכר הן כשכיר והן כעצמאי.

26. בנסיבות אלו נקבע כי בסיס השכר לעתיד הוא השכר הממוצע במשק, אשר עומד, בהתאם לחוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), תשפ"א-2020 על סכום של 10,595 ₪. (לתחולת הוראת השעה על תביעות מסוג זה ראו ת.א.(מחוזי מרכז) 44398-08-19 פלונים נ' הפול (13/4/2021); ת.א (מחוזי ת"א) 16552-03-16‏ פלונית נ' תל השומר (23/2/2021); הצעת חוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), תש"א-2020, ה"ח 1383, 22/12/2020, עמ' 156 , 158).

27. הפסדי השתכרות עבר: מאז התאונה, ב-2014, חלפו כשמונה שנים, והתובע לא חזר לעבוד. בנסיבות העניין ונוכח פגיעותיו ומגבלותיו שפרטו לעיל מתקבלת הטענה כי יש לייחס את הפסדי שכרו בכל התקופה לתאונה. מאחר והתובע משתייך למגזר הערבי החישוב הוא רציף בהתעלם משירות צבאי. בנתונים אלו, בגילום השינויים בשכר המינימום, שעלה בהדרגה ל-5,300 ₪, ובתוספת שיפור מסויים בשכרו ועליה של כ-25% מעל שכר מינימום לסכום של 6,625 מ-2018, עומד על סכום של 602,382 ₪.

28. הפסדי השתכרות לעתיד: בהתאם לשכר ההמוצע, לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, ולגילו של התובע עומד הפיצוי על סכום של 2,109,920 ₪ (10,595 * 75% * מקדם 284.5).

29. פנסיה: 339,037 ₪ (לפי 12.5% מהפסדי התשכרות לעבר ולעתיד).

    סך כל הפסדי ההתשכרות כולל פנסיה– 3,051,339 ₪

30. עזרת זולת: התובע מבקש פיצוי של 3,161,381 ₪, לפי עלות טיפול חודשית של 7,500 ₪. סכום זה מתבסס, כאמור, על פסק הדין המנחה בעניין אקסלרד, בו נפסק לנכה המרותק למיטתו וזקוק לטיפול רציף כל שעות היממה פיצוי של 15,000 ₪, והתובע סבור כי יש לפסוק לו מחצית מכך שכן הוגדר קוודרפלג. לא ניתן לקבל דרישה זו. אמנם הוכח כי התובע נזקק לעזרה רבה יחסית. הדברים עלו בעדות התובע ואביו, שנתמכו בחוות הדעת הנוירולוגית, במסמכים הרפואיים מבית לוינשטיין, ותאמו את פגיעותיו של התובע. עם זאת, כפי שעולה מן הראיות וכפי שהובהר היטב במסמכים הרפואיים ובחוות הדעת הנוירולוגית, ולא נסתר על ידי התובע, התובע סובל אמנם מחולשה קלה באבע הגפיים שגורמת למגבלה בתפקוד יומי בסיסי כולל צעידה, אך אינו מרותק למיטתו, אינו זקוק לכיסא גלגלים באופן קבוע, יכול להתנייד בעזרת קביים, ובבית גם ללא קביים, כשהוא נעזר בתמיכה של רהיטים. התובע יכול לבצע תפקוד יומי בסיסי באופן עצמאי, אבל לאט יותר, ותוך שימוש באמצעי עזר כגון ישיבה. להערכת המומחה מצבו בעתיד לא ידרוש תמיכה סיעודית חיצונית. ממצאיה המומחה בבדיקתו מ-2020 תואמים גם את סיכום האשפוז מבית לוינשטיין, מ-3/7/2017, כשלוש שנים לפני בדיקת המומחה, בו נכתב כי התובע מתהלך באופן עצמאי באמצעות קביים, יכול לעשות שימוש בידיו, עצמאי בתפקודי יומיום בסיסיים בתנאים מותאמים לישיבה, ואף קיבל הדרכה במטבח לגבי הכנת ארוחה קלה וניוד חפצים. ברי כי אין כל קשר בין מצבו של התובע, שאינו מרותק למיטתו ומסוגל ללכת בעזרת קביים, לאכול בעצמו (עמ' 16, 10), לסמס ולהשתמש בטלפון נייד (עמ' 16, 7; עמ' 17, 21) דבר שמעיד על יכולת שימוש בידים כולל מוטוריקה עדינה, ולטפל בעצמו, ובין המצב שפורט בעניין אקסלרד שעסק, כאמור, מי שנפגע פגיעות קשות, איבד את כושר התנועה לחלוטין ונזקק לסיעוד והשגחה במשך 24 שעות.

31. עד כה לא הועסקה עזרה בשכר (עמ' 16, 11). ניתן לייחס זאת למצבה הכלכלי של המשפחה, אך אין הסבר לכך שלא פנו למל"ל למיצוי זכויות התובע ולקבלת עזרה שמגיעה לו בחינם במסגרת המוסד לביטוח לאומי (עמ' 19-18 לחקירתו). בהתאם לפסיקה יש לפסוק, כמובן, פיצוי בגין עזרת בני המשפחה, אך להתאים את שיעור הפיצוי שאינו זהה לזה של עזרה בשכר. בעניין זה יש להתחשב במצבה הכלכלי של המשפחה, שמתקיימת בקו העוני ואינה יכולה לממן עזרת זולת מכיסה, ובמצבם של ההורים שאינם עובדים ויכולים לסייע לבנם, ואין להפחית בפיצוי רק משום שנוכח המצב הכלכלי והמשפחתי לא נשכרה עד כה עזרת זולת. על בסיס נתונים אלו, נפסק פיצוי של 18,000 לתקופה בה היה מאושפז וסמוך אחריה בה נזקק לעזרה מרובה המערכת ב-2,500 ₪, ופיצוי בסך 155,000 ₪ ליתרת התקופה המשקפת עזרת בני משפחה בסכום של 1,500 ₪ לחודש. אמנם מדובר ברף הגבוה לעזרת בני משפחה אך הוא מותאם לנסיבות, להיקף העזרה הנדרש, המוערך בשעתיים ביום לפחות, ולכך שעזרת ההורים החליפה עזרה בשכר.

32. לגבי העתיד, יש לחשב את הפיצוי לפי עזרה בהיקף דומה של שעתיים ביום, אך כעזרה בתשלום שכן התובע עשוי להזדקק לעזרה שכזו וזכאי לה. עלות שעת סיעוד כ-40 ₪ לשעה, ובחישוב חודשי כ-2,400 ₪ לחודש. בהתאם לנתונים אלו נפסק פיצוי של 743,894 ₪.

    סך הפיצוי בגין עזרת זולת לעבר ולעתיד – 913,840 ₪

33. הוצאות רפואיות: התובע לא צירף ראיות להוצאות אלו, ובנוסף חלק ניכר מהן מכוסות במסגרת סל הבריאות. התובע 1 זכאי גם להחזר מהתובע 2, שכן מדובר בתאונת עבודה, אך מאחר ושניהם תובעים יש להתייחס לסכום ההוצאות הריאלי, שכן אם המל"ל ישפה את התובע על הוצאותיו הוא יהא זכאי לשיפוי מהמזיקים. בהתחשב בכך שלא והוצגו ראיות, אך גם בהוצאה בגין עלות קביים והחלפתם, הוצאות טיפול נפשי פוטנציאלי, הוצאות רפואיות שוטפות כגון משככי כאבים, פזיוטרפיה ועוד, וטיפולים אלטרנטיביים להטבת מצבו, נפסק סכום גלובאלי של 65,000 ₪, המשקף הוצאה ממוצעת מינימאלית של כ-150 ₪ לחודש.

34. ניידות: גם לגבי ראש נזק זה לא הוצגו ראיות לנסיעות בתשלום, אך הוכח כי התובע נזקק לטיפולים וכי מי שהסיעו אותו הם קרוביו וחבריו. בהתחשב במצבו ובשימוש בקביים סביר כי יתקשה לנוע בתחבורה ציבורית רגילה או ללכת ברגל למרחקים, ויש לפסוק פיצוי הן בגין עזרת הקרובים בעבר והן בשל נסיעות פוטנציאליות עתידיות, ולכן נפסק סכום גלובאלי של 85,000 ₪ המשקף הוצאה של 200 ₪ לחודש.

35. התאמת דיור: לא הוכח ראש הנזק של התאמת דיור ולכן התביעה בעניין זה נדחית. יצויין כי גם בעניין זה התובע לא פנה למיצוי זכויותיו במל"ל, דבר המחזק את המסקנה כי לא נדרשה התאמת דיור.

36. כאב וסבל: התובע נפגע כשהיה אדם צעיר מאוד. מסלול חייו השתנה והוא נותר נכה ומוגבל לשארית חייו. בהתחשב בהיקף הפגיעות ובגילו הצעיר נפסק פיצוי של 400,000 ₪.

    סך נזקי התובע מהתאונה – 4,515,179 ₪

    סוף דבר

37. התביעה נגד נתבעת 2 מתקבלת, ונמצא כי בהיותה קבלן ראשי היא האחראית לתאונה.

38. נתבעת 2 תשלם לתובע 1 פיצוי בסך 2,298,338 ₪ בתוספת שכ"ט בסך 528,000 ₪ והוצאות משפט בסך 30,000 ₪.

39. נתבעת 2 תשלם לתובע 2 פיצוי בסך 2,216,841 ₪ בתוספת שכ"ט ששולם/ישולם בהתאם להסכם עם בא כוחו. אם הצדדים לא יגיעו להסכמה במישרין יגיש תובע 2 בקשה בעניין הסכום.

40. התביעה נגד נתבעים 4-3 נדחית, שכן לא הוצגו ראיות לאחריות המעביד ולא הוכח קשר סיבתי בין רשלנות נטענת, ככל שהייתה, ובין התאונה. התובע 1 ישלם לנתבעים 4-3 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 75,000 ₪. הסכום המופחת מתחשב בנסיבות התאונה ובכך שהתובע נדרש לתבוע את המעסיק בשל התנערות גורמים אחרים מאחריות.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ז סיוון תשפ"ב, 26 יוני 2022, בהעדר הצדדים.