ת"א 35294-03-14 יזדי ואח' נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור

1.האם זכאים התובעים להשבת דמי השתתפות שגבתה מהם הנתבעת עבור סלילת מדרכה ביישובם? זו השאלה הועמדת להכרעתי בתיק זה.

ההליך וגדר המחלוקת

2.התובעים הם בעלי נכסים ברחוב הנדיב בפרדס חנה. הנתבעת, שהינה המועצה המקומית ביישוב, הפנתה לתובעים דרישות תשלום בגין דמי השתתפות עבור סלילת מדרכה ברחוב, וזאת לאחר השלמת עבודות הסלילה. בסופו של יום שילמו התובעים את דמי ההשתתפות, לטענתם תחת מחאה, וכעת הם מבקשים לחייב את הנתבעת להשיב להם את התשלומים, שבסך הכל מגיעים לסכום של 138,715 ₪.

3.בכתב התביעה נטען, כי לנתבעת לא היתה זכות או סמכות לקבלת דמי השתתפות עבור סלילת המדרכה, הואיל והיא לא פעלה לפי הוראות חוק עזר שהותקן על ידה, ולא הודיעה לתובעים, בטרם עבודות הסלילה, על כוונתה לסלול מדרכה, וכן לא אפשרה להם לבצע את עבודות הסלילה בעצמם. לשיטת התובעים, בנסיבות אלה אין לנתבעת זכות לגבות את דמי השתתפות, תוך שהם מסתמכים על פסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת עע"מ 7027/07 מימון אדגר ואח' נ' המועצה המקומית בנימינה (להלן – "עניין מימון"). לטענת התובעים, הואיל והם חששו מפני נקיטת בהליכי גביה מנהליים ע"י הנתבעת, ומכיוון שפניותיהם אליה לא זכו למענה, הם שילמו את דמי ההשתתפות תחת מחאה, וכעת הם מבקשים אותם בחזרה.

4.הנתבעת הכחישה את הטענה כי פעלה בחוסר סמכות לגבי סלילת המדרכה ו/או ביחס לגביית דמי השתתפות. לשיטתה, חוק העזר מקנה לה אפשרות, להבדיל מחובה, לפנות לבעלי נכסים גובלים לצורך סלילת מדרכה, כאשר אי פניה מראש בהודעה על כוונה לסלול מדרכה, אינה מפקיעה את זכותה לגבות דמי השתתפות מבעלי נכסים גובלים, עבור סלילת המדרכה. לטענת הנתבעת, גם בהנחה שפעולתה לגביית דמי השתתפות מהווה בנסיבות אלה פעולה שלא כדין, בשל היותה נוגדת את הוראות חוק העזר, הרי שיש להשאיר על כנן את דמי השתתפות שנגבו, נוכח דוקטרינת "הבטלות היחסית". כן נטען, כי התובעים לא שילמו את דמי ההשתתפות מכוח אילוץ, ואין לומר שהתשלום בוצע "תחת מחאה".

5.במסגרת ניהול ההליך לפניי הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעים הוגשו מספר תצהירים בהם נמסר, בעיקר, אודות אי פניית הנתבעת לתובעים בטרם סלילת המדרכה; אודות עצם תשלום דמי ההשתתפות; ואודות היותו תשלום תחת מחאה. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מהנדס המועצה (מר אריה רפפורט), בו מסר המהנדס, בין היתר, אודות עלויות הסלילה, כאשר לטענתו לו היו מנסים התובעים לבצע בעצמם את עבודות הסלילה, היו העלויות גבוהות בהרבה משיעורן בפועל. כן טען המהנדס כי הטענה בדבר היות התשלום תחת מחאה הינה מופרכת.

6.בישיבה מיום 14.5.15 הסכימו הצדדים על מתן פסק דין בדרך הרגילה, על סמך החומר המצוי בתיק, ועל סמך סיכומי טענות בכתב. יצויין כי ההסכמה התייחסה גם לקבילות נספחים של כתב התביעה, כפי שפורט בפרוטוקול הישיבה הנ"ל.

בסיכומיהם חזרו התובעים על הטענות בכתב התביעה, תוך שהם מפנים לכך שאין חולק כי הנתבעת סללה את המדרכה ללא פניה לתובעים, שדרישות התשלום הופנו רק לאחר סיום עבודות הסלילה. התובעים חזרו גם על טענתם ולפיה התשלומים בוצעו תחת מחאה, כפי שפורט בתצהיריהם, ועל סמך עצת באי כוחם.

הנתבעת חזרה בסיכומיה על הטענה שהיא פעלה כדין, ושלא היתה מוטלת עליה חובה לפנות לתובעים בטרם סלילת המדרכה. לשיטתה, פסק הדין בעניין מימון לא יצר הלכה מחייבת, ואף הובעה בו עמדה, מפי כב' השופט עמית, המצדדת בעמדתה. הנתבעת הפנתה לפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת עת"מ 8645-02-09 גולן ואח' נ' מועצה מקומית פרדס חנה כרכור, כפסק דין המצדד בגישתה. כן טענה הנתבעת לעניין דוקטרינת הבטלות היחסית, תוך שהיא טוענת כי אין זה צודק שהתובעים לא ישאו בעלויות סלילת מדרכה שנעשתה לרווחתם, וכי בכל מקרה אין טענה, וממילא אין הוכחה, לכך שהתובעים היו יכולים לבצע את עבודות הסלילה בעלות נמוכה יותר מזו שהיתה בפועל. הנתבעת התייחסה גם לטענה בדבר תשלום תחת מחאה, תוך שהיא מפנה לכך שחלק מהתשלומים בוצעו עוד בטרם פניית התובעים לנתבעת באמצעות עו"ד, ומבלי שהתובעים יצביעו בתצהיריהם על אילוץ שהיה בפניהם לביצוע התשלום. יש לציין כי הנתבעת לא חלקה על עצם ביצוע התשלום בידי התובעים, או אם שיעור התשלומים שבוצעו.