ת"א 35287-08-16 שרייבר ואח' נ' דניאל ואח'

מושא החלטה זו הוא האופן שבו נכרכו בצוותא חדא סעדים אשר נמצאים בסמכות בית משפט המחוזי יחד עם סעדים שנמצאים בסמכותו של בית משפט השלום, חרף הלכת פיצול הסעדים.

התובעים הגישו לבית משפט זה תובענה שהוגדרה בכותרתה כתובענה: "כספית, נזיקית, הצהרתית, מינוי כונס נכסים, צו מניעה". הסכום הנתבע הועמד לצרכי אגרה בסך 3 מיליון ₪. בנוסף הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים ובהם: צו מניעה לעצירת עבודות הבניה (להלן: "צו המניעה"); פסיקת תשלום חודשי לטובת תשלומי שכירות; מינוי כונס נכסים לבית המשותף בו מתגוררים התובעים; צו איסור דיספוזיציה על זכויות הנתבעים 2-1 בדירתם שבביתם המשותף.

בקליפת האגוז אציין שהרקע לבקשה הוא עבודות שבוצעו בבית המשותף שבו מתגוררים התובעים והנתבעים 2-1 (להלן: "הבניין"), אשר נעשו, לטענתם, על ידי הנתבעים 2-1 שלא כדין תוך גרימת נזקים ניכרים לבניין. בסופו של יום גרמו הנזקים לכך שהוצא לבניין צו מבנה מסוכן ובאופן שאינו מאפשר לתובעים לטענתם המשיך להתגורר בדירתם.

בגדר התובענה נתבעו גם נזקי התובעים אשר נישומו על ידם בסך של 3 מיליון ₪ לצורכי אגרה. בבקשה לסעד זמני נתבעו גם תשלומים עיתיים והוצאות נלוות שיאפשרו לתובעים מימון דיור חלוף עד להריסת ביתם ובנייתו מחדש ובסך של 10,000 ₪ לחודש. אין לסעד זה עתירה בתביעה העיקרית וסכום המימון המבוקש אינו נכלל בסכום הנזק הכספי הנתבע.

אציין שהבקשה לסעדים זמניים הוגשה במהלך ימי הפגרה ומשכך הועברה לטיפולה של השופטת התורנית ועוד בטרם הוגשה התובענה העיקרית. בהחלטה מיום 24.7.16 ציין בית המשפט (כב' השופטת שבח) כי קיים ספק באשר לסמכותו של בית המשפט לדון בבקשה לסעדים זמניים וזאת בשל היותם לכאורה בסמכותו של בית משפט השלום ומשכך הורה לתובעים להבהיר עמדתם. בהתאם הבהירו התובעים כי צו המניעה דרוש לשם צמצום הסכנה שנובעת ממצבו של הבניין וכן כי סעד זה נלווה לסעד העיקרי שהוא פיצויים בסך 3 מיליון ₪, אשר נמצא בסמכות בית המשפט המחוזי.

לאור הבהרה זו, ובהינתן החשש לחיי אדם, נעתר בית המשפט (כב' השופטת שבח) לבקשה באופן חלקי; צו המניעה ניתן, והבקשה הועברה לתגובת הנתבעים בכל הקשור לסעדים הזמניים הכספיים.

ביום 31.7.16 התקיים דיון (כב' השופטת כהן) שבמהלכו הצדדים הגיעו לפשרה שלפיה יינתן צו מניעה זמני בהסכמה וכאמור בפרוטוקול (עמוד 4 שורות 7-1). כן הוסכם על מתן צו איסור דיספוזיציה בזכויות הנתבעים 2-1 וכי הנתבעים ישלמו לתובעים מבלי להודות בכל טענה או לוותר על כל טענה, סך של 10,000 ₪ לטובת מימון ביניים. הבקשה נקבעה לדיון לפני שופט שדן בסעדים זמניים לאחר הפגרה, ולאחר שתוגשנה תגובות הנתבעים לסעדים הזמניים הכספיים.

עם תום הפגרה הובא התיק לעיוני. לאחר עיון בכתבי הטענות סברתי שהתובענה כורכת סעדים שבסמכותו של בית משפט השלום עם סעדים שנמצאים בסמכותו של בית משפט זה ובאופן שמצריך את פיצול התביעה בהתאם להלכת פיצול הסעדים. משכך, בהחלטתי מיום 25.8.16 הוריתי לב"כ התובעים ליתן עמדתו בשאלת פיצול התובענה ועמדתו הוגשה כאמור.

ב"כ התובעים טען כי כל הסעדים המבוקשים נמצאים בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. לעמדתו, הואיל והסעד העיקרי הוא פיצויים בסך 3 מיליון ₪, אזי יתר הסעדים טפלים לו ומשכך לאור הלכת "הטפל והעיקר" הם נמצאים בסמכותו של בית המשפט המחוזי. כן הפנה ב"כ התובע לדברי בית המשפט העליון (כב' השופט עמית) שנאמרו בהערת אגב בע"א 5639/13 סגל נ' ורמז, בפסקה 9 (פורסם בנבו, 14.8.14) (להלן: "עניין סגל") ושלפיהם יש לשקול את ביטולה של הלכת פיצול הסעדים בהיותה בלתי ראויה.

עוד הטעים ב"כ התובעים כי הסעדים הזמניים שניתנו בהסכמה, קרי, צו המניעה הזמני וצו איסור הדיספוזיציה הזמני, הינם סעדים שנועדו להגן על התביעה הכספית ולמנוע את הגדלת נזקי התובעים וגם מטעם זה הם בסמכותו של בית המשפט המחוזי. בשולי עמדת ב"כ התובעים הובהר שככל שיידרשו התובעים לפצל את תביעותיהם, אזי הם מוכנים לוותר על הסעד של מינוי כונס נכסים לבית המשותף.