פלונית נ' ביטוח ישיר - איי. גי. איי חברה לביטוח בע"מ ואח'

עניינו של פסק דין זה בשאלה האם האירוע שבמסגרתו נפגעה התובעת מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, כאשר ברגל ימין אירעה תאונת דרכים וברגל שמאל אירעה תאונת מדרכה.

עיקרה של המחלוקת היא בשאלה כיצד יש לבחון את גרסתה העובדתית של התובעת בנוגע לנסיבות התאונה – האם מדובר בגרסה "מתחדדת" או בהעלאת גרסה "מתפתחת".

1. התובעת, ילידת 1973, עורכת דין בעיסוקה, נפגעה בתאונה שאירעה ביום 26.5.2020 (להלן: "התאונה").

    

2. בכתב התביעה המקורי תוארה התאונה באופן הבא: "ב-26.5.2020 בעת שהיתה בדרכה לעבודתה, הניחה התובעת את התיק שלה במושב הנוסע הקדמי, סגרה את הדלת ועשתה דרכה למושב הנהג, בדרכה להיכנס לרכב, נפלה ונפגעה בסנטר ובלסת התחתונה (להלן: "התאונה")."

   ובהמשך נכתב: "התובעת נפגעה בעת שהיתה בדרכה לעבודה ובמהלך כניסתה לרכב."

    

3. בהתאם לכך הוגשה התביעה בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בטענה כי האירוע שבו נפגעה התובעת מהווה "תאונת דרכים" על-פי ההגדרה הקבועה בדין, מכוח החלופה של "שימוש ברכב מנועי", נגד הנתבעת 1, מבטחת רכבה של התובעת (להלן גם: "המבטחת").

   בעקבות התאונה פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי באגף נפגעי עבודה, ולאחר שעמדה בפני ועדות רפואיות הוכרה כנפגעת עבודה ונקבעו בעניינה דרגת נכות זמנית ולאחר מכן דרגת נכות צמיתה (משוקללת) בשיעור 32%.

    

4. בכתב ההגנה הכחישה המבטחת את היות התאונה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, וטענה כי דין התביעה להידחות על הסף. המבטחת טענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה על-פי חוק הפיצויים, בשל העובדה שהתאונה אירעה בעת שהתובעת היתה מחוץ לרכב, כאשר נתקלה במדרכה שבורה ונפלה כתוצאה מכך. הנתבעת סמכה את טענותיה על תיאור התאונה מפי התובעת בתביעות שהגישה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי פגיעה ולקביעת דרגת נכות. עוד הפנתה הנתבעת לנוסח ייפוי הכוח שצורף לכתב התביעה, ממנו עולה כי התובעת התכוונה לתבוע את עיריית הרצליה בגין חבלה כתוצאה ממדרכה שבורה.

    

5. התובעת הגישה כתב תשובה שבו הכחישה את טענות המבטחת, וחזרה על טענותיה כי התאונה אירעה "במהלך כניסתה לרכב", ועל כן היא מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בדין.

    

6. בשלב זה הגישה המבטחת בקשה לפיצול הדיון, כך שראשית תידון שאלת סיווג התאונה והחבות בגינה, והבקשה נדונה ונדחתה. בעקבות טענותיה של המבטחת ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ולצרף את הנתבעת 2, עיריית הרצליה (להלן: "העירייה") כנתבעת נוספת, בעילה על-פי פקודת הנזיקין. בהתאם לכך הוגש כתב תביעה מתוקן בו פורטו נסיבות התאונה כפי שהובאו בכתב התביעה המקורי, ונטען כי מדובר ב"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים; לצד זאת נטענה עילה חלופית, על-פיה ככל שייקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים, אזי העירייה חבה כלפי התובעת בעילה של התרשלות והפרת חובה חקוקה, מכוח היותה אחראית על המקרקעין שבהם התקיים המפגע בדמות המדרכה השבורה. לכתב התביעה המתוקן צורפה הערכת נכות של מומחה בכירורגיית פה ולסת מטעם התובעת.

    

7. בכתב ההגנה המתוקן ובכתב התשובה חזרו המבטחת והתובעת על טענותיהן, והעירייה טענה כי האירוע המתואר בכתב התביעה עונה על ההגדרה של "תאונת דרכים", ולפיכך מכוח הוראת סעיף 8 לחוק הפיצויים בדבר ייחוד העילה, אין עילת תביעה כלפי העירייה; לחילופין הוכחש קיומו של מפגע ונטען כי התובעת נפלה בשל חוסר זהירות מצדה.

    

8. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בנוכחות התובעת, היא מסרה את גרסתה לאירוע התאונה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים הוחלט על פיצול הדיון, כך שראשית תוכרע המחלוקת בדבר אופן סיווג התאונה. בהתאם לכך הוגשו ראיות הצדדים בנוגע לסוגיה זו, והתקיים דיון הוכחות, שבמהלכו נחקרה התובעת בהרחבה.

    

   גדר המחלוקת

    

9. במהלך הדיון מיקדו הצדדים את טענותיהם בגרסה העובדתית של התובעת בנוגע לנסיבות התאונה. התובעת טענה כי התאונה אירעה במהלך הכניסה הפיסית לרכב ולפיכך עונה על ההגדרה של "תאונת דרכים". ואילו המבטחת טענה כי מדובר בגרסה כבושה ומאולצת, וכי בראשית הדרך תיארה התובעת את העובדות באופן שממנו עולה כי התאונה אירעה בעת שהיתה מחוץ לרכב ועוד טרם החלה בתהליך הכניסה אליו; כל זאת על-פי תיאור התאונה כפי שהוא מופיע בתיעוד הרפואי, במסמכי התביעה למוסד לביטוח לאומי, בהערכת הנכות מטעמה של התובעת ובייפוי הכוח עליו חתמה לצורך הגשת התביעה.

   העירייה החרתה החזיקה אחר טענות התובעת כי התאונה אירעה במהלך הכניסה לרכב ולפיכך היא מהווה תאונת דרכים.

    

10. לפיכך, גדר המחלוקת בין הצדדים עיקרו בשאלה עובדתית – האם בעת קרות התאונה כבר החלה התובעת בתהליך הכניסה לרכב, או רק היתה בדרכה להיכנס אליו ומעדה לפני כן.

     

11. על רקע זה העלו הצדדים טענות בדבר מהימנות גרסתה של התובעת ובדבר מעמדה ומשקלה כעדות יחידה של בעלת דין, למול גרסאות שהועלו במסמכים שנוצרו בשלב מוקדם ולפני הגשת התביעה. המבטחת הוסיפה וטענה כי גם תיאור התאונה בנוסחו של כתב התביעה אינו מהווה "תאונת דרכים", וכי הפרטים הנוספים שהוסיפה התובעת בעדותה מהווים הרחבת חזית פסולה.

     

12. אפנה עתה לבחון את טענות הצדדים על רקע העובדות כסדרן, על-פי סקירה כרונולוגית של תיאור התאונה כפי שהופיע במסמכים השונים ובעדויות התובעת.

     

    נסיבות התאונה – גרסתה העובדתית של התובעת

     

13. התיעוד הרפואי בדבר נסיבות התאונה שאירעה לתובעת לקוני ומצומצם ביותר, ואינו כולל כל התייחסות לרכב, או תיאור של נפילה תוך הליכה לעבר הרכב או תוך כניסה אליו. למעשה, התיעוד הרפואי אינו כולל כל תיאור של מנגנון הנפילה והחבלה ושל הגורם לתאונה.

     

    בסמוך לאחר התאונה פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בחדר המיון בבית החולים בילינסון. בתעודת חדר המיון נכתב כי סיבת הפנייה היא "תאונת עבודה", ובתיאור התלונה נכתב "מעדה ונפלה ברחוב", ותו לא. למחרת היום נותחה התובעת באופן פרטי בהרצליה מדיקל סנטר, ובקבלה לניתוח נכתב "ביום טרם קבלתה נפלה ונחבלה בסנטר", ללא תיאור של נסיבות התאונה.

     

    בהערכת הנכות שנערכה עבור התובעת על-ידי פרופ' שלמה ברק, רופא שיניים – מומחה לניתוחי פה ולסת, מתאריך 18.6.2021, צוין בפרטי המקרה: "לדבריה, ב-26.5.2020 נתקלה במפגע במדרכה, נפלה על הפנים ופונתה לטיפול בחדר מיון בית חולים בילינסון."

     

14. בתביעה שהוגשה מטעם התובעת לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי נכתב: "בדרכי לעבודתי שמתי את התיק שלי באוטו במושב ליד הנהג וסגרתי את הדלת. בדרכי למושב הנהג נתקלתי במדרכה שבורה וכתוצאה מכך נפגעתי בסנטר ובלסת התחתונה.".

    בתביעה שהוגשה לאחר מכן למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות נכתב תיאור עובדתי זהה.

     

15. בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן נכתב: "ב-26.5.2020 בעת שהיתה בדרכה לעבודתה, הניחה התובעת את התיק שלה במושב הנוסע הקדמי, סגרה את הדלת ועשתה דרכה למושב הנהג, בדרכה להיכנס לרכב, נפלה ונפגעה בסנטר ובלסת התחתונה (להלן: "התאונה")." ובהמשך נכתב "התובעת נפגעה בעת שהיתה בדרכה לעבודה ובמהלך כניסתה לרכב.".

     

16. בפתח ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתאריך 22.2.2024 נתבקשה התובעת לתאר בפירוט את נסיבות התאונה, לאחר שהוזהרה כדין. וכך העידה:

     

    "יצאתי מהבית לנסוע לעבודה, הלכתי לרכב, פתחתי את הדלת ליד הנהג ושמתי את התיק סגרתי את הדלת, בצמוד לרכב עברתי לצד הנהג פתחתי את הדלת ונפלתי על הפנים. המדרכה היתה משמאל לרכב שברתי את הלסת, דם. פתחתי את הדלת להכנס לרכב, המדרכה היתה שבורה או משהו ונפלתי. פתחתי את הדלת של הרכב ונפלתי. הייתי בקטע של להכנס לרכב. חצי גוף היה כאילו ברכב. הייתי בכיוון להכנס עם הרגל ונפלתי. פתחתי את הדלת להכנס לרכב, הדלת היתה פתוחה לגמרי, ואז נפלתי. לא יודעת אם היה בכניסה לאוטו שנפלתי או במדרכה, שם נתקלתי ונפלתי על הכביש. כשאני אומרת שבאתי להכנס לרכב היה לי ברור שפתחתי את הדלת לגמרי כדי להכנס לרכב. יש סף הכניסה התכוונתי להכניס את רגל ימין ונפלתי. הכנסתי אותה לא יודעת אם להגיד שדרכתי אבל מעדתי ונפלתי."

     

    בעקבות עדותה של התובעת טענה באת כוחה של המבטחת כי התיאור של כניסה לרכב אינו מופיע בתיעוד הרפואי, וכי במהלך הדיון נשמע לראשונה תיאור של פתיחת דלת הרכב, אשר אינו מתיישב עם הגרסה שמסרה התובעת על-פי מסמכי התביעה במוסד לביטוח לאומי – כי היתה בדרכה למושב הנהג.

     

    בתגובה ובהמשך לכך ביקשה התובעת להבהיר:

     

    "היה לי ברור שפתחתי את הדלת, וזאת כשאמרתי שנכנסתי לרכב. ברור שנכנסתי עם הרגל, כי אחרת מה זה 'נכנסתי'?"

     

17. במסגרת ראיות התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה. בסעיף 4 לתצהירה תיארה התובעת את נסיבות התאונה ומנגנון הפגיעה, כדלקמן:

     

    "ביום האירוע, יצאתי מהבית לעבודתה [הטעות במקור – ק.ש.], הלכתי לרכב, פתחתי את דלת רכבי שליד הנהג [כך במקור – ק.ש.] ושמתי בו את התיק שלי. סגרתי את הדלת. בצמוד לרכב, עברתי לצד הנהג, פתחתי את הדלת, חצי גוף שלי היה בתוך הרכב, באתי להכניס רגל ימין לרכב, נתקלתי במדרכה שבורה, מעדתי, נפלתי ונפגעתי בפנים – סנטר ובלסת התחתונה (להלן: "התאונה")."

     

18. במסגרת דיון ההוכחות נחקרה התובעת על-ידי באת כוח המבטחת חקירת שתי וערב יסודית. התובעת דבקה בגרסתה כי התאונה אירעה לאחר שכבר פתחה את דלת מושב הנהג והחלה להכניס את רגלה הימנית לתוך הרכב, וחזרה על גרסה זו מספר רב של פעמים בפירוט ובנוסחים שונים. כך למשל:

     

    בעמ' 8 לפרוטוקול:

    "ש: הבנתי ומה קורה? אז תסבירי מה קורה מהרגע שהגעת לדלת של הרכב מה עשית.

    ת: אוקיי פתחתי את הדלת של הרכב נכנסתי עם הרגל.

    ש: עם איזה רגל?

    ת: רגל ימין.

    ש: אוקיי.

    ת: והכל קרה נורא מהר ונפלתי.

    ש: נכנסת עם רגל ימין?

    ת: כן.

    ש: את יכולה לתאר לי את הסיטואציה כי אני קצת קשה לי לצייר אותה בראש.

    ת: אין בעיה.

    ש: פתחת את הדלת.

    ת: פתחתי את הדלת.

    ש: כן.

    ת: ואז נכנסתי עם הרגל ימין ונפלתי.

    ש: אבל אם נכנסת על הרגל לאוטו אז איך היא נתקלה במה שאמרת שהיא נתקלה?

    ת: רגל שמאל כנראה היתה איפה שהמדרכה שבורה ואז נפלתי."

     

    ובעמ' 9 לפרוטוקול:

    "דייקת אותי גם שמה שאלתם אותי כמה פעמים ואמרתי רגל ימין היתה בפנים ונפלתי, כתוב את זה אי אפשר לקרוא חלק.

    ...

    הרגל ימין היתה ברכב שזה החצי גוף, כן."

     

    "ת: אני נכנסתי עם רגל ימין ונפלתי.

    ש: כן, את נכנסת עם רגל ימין.

    ת: זה היה חצי גוף זה החצי גוף בדיוק שהרגל ימין.

    ש: חצי גוף?

    ת: רגל ימין היתה בפנים."

     

    ובעמ' 11 לפרוטוקול:

    "ש: אוקיי כשאת נכנסת בעצם לתוך הרכב חוץ מהרגל שלך את יכולה למקם את שאר הגוף שלך? היה בתוך הרכב, מחוץ לרכב, יד ימין בפנים, יד שמאל בחוץ? את יכולה למקם עצמך בדיוק?

    ת: אני נכנסתי עם רגל ימין ומעדתי פשוט נפלתי על הפנים ולצערי לא

    ש: אני שאלתי אותך.

    ת: לא הייתי מספיק זריזה לבלום עם הידיים."

     

    ובעמ' 12 לפרוטוקול:

    "ש: אני שוב שאלתי מה איפה שאר הגוף שלך היה? רגל ימין אבל יד ימין איפה היתה? היתה בתוך הרכב מחוץ לרכב? כשאני נכנסת לאוטו אז אני נכנסת עם פלג גוף ימין זה ככה כל פלג גוף ימין אבל אולי זה רק אני.

    ת: נכנסתי עם הרכב עם הרגל אני לא נכנסתי עם הרגל ונפלתי.

    ש: אני מנסה בכל זאת לקבל ממך תשובה. כשנכנסים לרכב טיפה מתכופפים כדי להיכנס לתוך האוטו התכופפת טיפה? הכנסת את הראש, את הגב, את היד?

    ת: אני לא נכנסתי עם כל, אני נכנסתי עם הרגל, ברור שכאילו כן ונפלתי כאילו נכנסתי עם הרגל להיכנס ונפלתי. בוא נגיד ככה הייתי מעדיפה לא ליפול שם, אני שברתי את הלסת הייתי חודש בבית עם פה סגור לא יכולתי לאכול, כאבים מטורפים ניתוחים הייתי מעדיפה לא ליפול, זה העובדות.

    ש: אני חלילה לא מפקפקת בזה שזה היה סבל כמובן.

    ת: אבל גם זה העובדות שזה היה בכניסה לרכב."

     

19. התובעת עומתה במהלך חקירתה עם העובדה שתיאור הימצאותו של רכב כלל אינו מופיע בתיעוד הרפואי, והסבירה כי מסרה את הפרטים אך לא קראה את התיעוד הרפואי, ובשל העובדה שנחבלה באופן קשה באותה עת התרכזה בקבלת הטיפול הרפואי. כך העידה לעניין זה [עמ' 6 לפרוטוקול]:

     

    "ת: לגבי המסמכים הרפואיים אני אדייק שאני הגעתי לבית חולים עם דם, חבלה, אני אחר כך קראתי את זה אני פשוט באתי סיפרתי שנפלתי ונחבלתי בסנטר והיה יותר משמעותי שאני אקבל את הטיפול הרפואי.

    ש: אוקיי. אז כשמסרת לרופאים שנפלת ונחבלת בסנטר לא הסברת להם איפה נפלת? נפלת על כביש, על מדרכה הסברת את זה?

    ת: הסברתי שהייתי בכניסה לרכב ונפלתי אליו מהמדרכה, כן.

    ש: הבנתי. ז"א שבעצם את באה ואומרת לי שכשכתוב בחומר הרפואי שנפלת ברחוב זה לא נכון?

    ת: זה לא לגמרי לא נכון כי זה לא קרה בבית זה קרה ברחוב אבל זה לא שהלכתי ונפלתי ברחוב זאת לא היתה הסיטואציה אני הייתי בכניסה לרכב ונפלתי.

    ש: אוקיי, על מה נפלת?

    ת: נפלתי על המדרכה."

     

20.  התובעת עומתה במהלך חקירתה גם עם העובדה שבמסמכי התביעה שהוגשה על-ידה למוסד לביטוח לאומי היא לא ציינה כי פתחה את הדלת של מושב הנהג אלא נכתב שהתאונה אירעה בעת שהיתה בדרכה למושב הנהג, כאשר נתקלה במדרכה שבורה, מעדה ונפלה; בעוד שעתה היא טוענת כי בעת קרות התאונה כבר החלה בכניסה לרכב. התובעת הסבירה שכאשר ציינה שהיתה בדרך למושב הנהג היא התכוונה לכך שהחלה להכנס לרכב: "אז מבחינתי בדרכי למושב זה בדיוק הפעולה של פתיחת הדלת, מה זה בדרכי למושב הנהג? זה בדיוק הפתיחת הדלת והכניסה." [עמ' 14 לפרוטוקול]. התובעת הוסיפה כי אמנם היא עורכת דין, אך אינה מתמצאת בדיני נזיקין ובתאונות דרכים, וכי היא תיארה את הסיטואציה כפי שהיתה – "שבדרכי למושב נכנסתי, כן."

    בהמשך חזרה התובעת והסבירה את עמדתה: "ואני חוזרת שבדרכי למושב זה בדיוק המשמעות של פתחתי את הדלת להיכנס למושב, לא יודעת איך אפשר לראות את זה אחרת." [עמ' 15 לפרוטוקול].

     

21. התובעת מסרה הסבר דומה גם בנוגע לתיעוד הרפואי בקופת חולים, בו לא צוין כי מדובר בתאונת דרכים, שכן לא ידעה לומר זאת, בשל העובדה שאינה מתמצאת בהלכות ובפסיקה בתחום תאונות הדרכים. התובעת ציינה כי כאשר היתה מעורבת בעבר בתאונה שבה רכב אחר התנגש בה מאחור בעת שרכבה על אופניה, היה לה ברור שמדובר בתאונת דרכים ולכן עובדה זו צוינה אז בתיעוד הרפואי, אולם במקרה התאונה דנן לא ידעה לומר זאת.

     

22. גם כאשר נשאלה התובעת בנוגע לנוסח התיאור העובדתי בכתב התביעה, בו נכתב כי בדרכה להכנס לרכב נפלה ונפגעה, השיבה התובעת – "לא אבל אני הסברתי שבדרכי להיכנס לרכב זה פתחתי את הדלת והתכוונתי להכנס לרכב... שעם רגל אחת נכנסתי." [עמ' 17 לפרוטוקול].

     

23. לבסוף, עומתה התובעת עם נוסחו של ייפוי הכוח שצורף לכתב התביעה, שבו צוין כי נחתם לטובת הגשת תביעה לביטוח לאומי, עיריית הרצליה וחברת הפניקס בעניין "חבלה כתוצאה ממדרכה שבורה", ולא בגין תאונת דרכים. על כך השיבה התובעת כי היא תיארה בפני באי כוחה את העובדות, וכי אינה בקיאה בדיני נזיקין, ורק לאחר שעורך דין במשרד באי כוחה בחן את העובדות הוא הבין שמדובר בתאונת דרכים: "אז אני אסביר, אני לא מכירה, אני חוזרת עוד פעם, אני תיארתי את העובדות כהווייתן כולל הכל כולל הכניסה לרכב הכל, אני לא בקיאה בדיני נזיקין בתאונות דרכים לאחר מכן עו"ד מהמשרד שהבין שמדובר בתאונת דרכים אמר שמדובר בתאונת דרכים." [עמ' 18 לפרוטוקול].

     

24. בחקירתה הנגדית על-ידי בא כוח העירייה נשאלה התובעת בדבר הסיבה לנפילתה, והשיבה כי אינה יודעת להשיב על כך במדויק [עמ' 21 לפרוטוקול]:

     

    "ת: אני לא יודעת להגיד אם מהמדרכה או מהכניסה לרכב אבל המדרכה היתה שבורה, אני הייתי בכניסה לרכב המדרכה היתה שבורה ונפלתי.

    ש: ואת לא יכולה להגיד אם הנפילה היתה מהכניסה לרכב או מהמדרכה?

    ת: אני יודעת שהייתי בכניסה לרכב.

    ש: נכון. אבל אני שואל שאלה יותר מדויקת, את לא יכולה להגיד את לא היית רק בכניסה לרכב את היית במהלך הכניסה לרכב.

    ת: נכון."

     

    כך גם כאשר נשאלה על-ידי בית המשפט בנוגע לסיבת המעידה ומנגנון הנפילה, השיבה [עמ' 23 לפרוטוקול]:

     

    "ת: אני לא, הכל קרה נורא מהר, אני הכנסתי את הרגל ימין לרכב והיתה שם מדרכה שבורה ונפלתי אני לא יודעת להגיד בדיוק למה, אני לא יודעת להגיד בדיוק למה, אבל זאת היתה הסיטואציה, אני הייתי בכניסה לרכב ונפלתי.

    ב"כ הנתבעת 2: את לא היית רק בכניסה לרכב את היית במהלך הכניסה לרכב.

    ת: נכון... הרגל שלי כבר היתה בתוך הרכב, זה אני לא."

     

25. השתלשלות העניינים והסקירה המפורטת של גרסת התובעת ואמרותיה הובאה לעיל בהרחבה, נוכח העובדה שההכרעה בנוגע למהימנות הגרסה וקביעת הממצאים בנוגע לעובדות הנוגעות לנסיבות התאונה היא אשר תוביל למסקנה בדבר סיווג התאונה כתאונת דרכים או כתאונה אחרת. אפנה עתה לבחון את גרסת התובעת בהתייחס לטענות הצדדים.

     

    דיון והכרעה

     

26. לאחר שבחנתי את העובדות שהוצגו בפניי ואת עדותה של התובעת באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את גרסתה של התובעת, על-פיה בעת קרות התאונה כבר החלה בתהליך הכניסה לרכב בכך שפתחה את דלת תא הנהג והכניסה את רגלה הימנית.

     

27. במסגרת הדיון יש להביא בחשבון את העובדה שעדותה של התובעת הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין, ובהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 בית משפט לא יפסוק בהליך אזרחי על-פי עדותו של עד יחיד, אלא אם יפרט בהחלטתו וייתן טעם על שום מה הוא מוכן להסתפק בעדות יחידה (ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733 (1992)).

     

    בע"א 224/78 חמשה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 90 (1979) נפסק כי ניתן להסתפק בעדות יחידה כאשר ניתן ליתן בה אמון ולנמק את ההכרעה. וכך נפסק:

     

    "כפי שהוזכר לעיל, יכול היה בית המשפט להכריע בעניין גם על יסוד עדות יחיד של בעל דין או של בעל עניין בדבר, אולם זאת בתנאי שהשתכנע כי ניתן לתת אימון בדבריו וכי יכול היה לנמק בפרוטרוט מדוע הוא רואה להסתפק בעדות יחידה כאמור."

     

    אם כן, ביסוס פסק הדין על עדותה היחידה של התובעת מצריך בחינה יסודית של חומר הראיות ובחינת מהימנות עדותה, ומתן הנמקה ופירוט בנוגע לעובדות אשר הניעו את בית המשפט להסתפק בעדות זו. על רקע זה ובהתאם לדרישות הפסיקה, אבחן את הראיות ואת העדות שהובאו בפניי ויישומן למקרה דנן.

     

28. במקרה דנן מצאתי את עדותה של התובעת מהימנה בנוגע למנגנון המדויק של התאונה ולנסיבות התרחשותה. מהשלב בו נדרשה התובעת לפרט את התיאור העובדתי באופן מדוקדק, גרסתה היתה קוהרנטית ועקבית, החל בעדות הפתוחה שמסרה בישיבת קדם המשפט, עובר דרך תצהיר העדות הראשית וכלה בעדותה בפניי בחקירה נגדית מקיפה ויסודית במיוחד.

     

29. התובעת הסבירה היטב כל שלב הנוגע להתרחשות התאונה, וגם לאחר שנשאלה בהרחבה ונתבקשה לתאר את הנסיבות לפרטי פרטים ובמדויק, לא נמצאו סתירות בגרסתה. התובעת העידה כי התאונה אירעה לאחר שהניחה את תיקה במושב שליד הנהג, סגרה את הדלת, צעדה סביב הרכב לעבר מושב הנהג, פתחה את הדלת והכניסה את רגלה הימנית וחלק מפלג גופה הימני; במקביל רגלה השמאלית של התובעת נתקלה במדרכה שהיתה שבורה, ואז מעדה התובעת, נפלה ונחבלה.

     

30. בעת בחינת גרסתה של התובעת ועדותה, יש להתייחס לעובדה שהמחלוקת בין הצדדים מצומצמת לשאלה האם בעת מעידתה ונפילתה של התובעת היא כבר החלה בתהליך הכניסה לרכב, או שהתאונה אירעה במהלך צעידתה לעבר תא הנהג. אין בין הצדדים מחלוקת בנוגע לעצם קרות התאונה, או בנוגע למקום ולמועד בו אירעה, ואף לא הועלתה מחלוקת עניינית בנוגע לעובדה שהתאונה אירעה בעת שהתובעת עמדה לנסוע ברכבה בדרכה לעבודתה, כפי שאף הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי. המחלוקת נוגעת רק לשאלה של תחילת תהליך הכניסה לרכב.

     

31. היותה של המחלוקת מצומצמת לשאלת תחילתה של פעולת הכניסה הפיסית לרכב היא בעלת השלכה על האופן בו יש לבחון את גרסת התובעת בתיעוד הרפואי בסמוך לאחר התאונה ובתביעה לביטוח לאומי, שכן מחלוקת זו התחדדה רק במסגרת התביעה דנן, ועמה התחדדה גם גרסת התובעת. לעניין זה יש לבחון את הדברים לפי הקשרם ומועדם. הלכה למעשה, השאלה האם התובעת כבר החלה בתהליך הכניסה לרכב או מעדה בטרם פתחה את דלת תא הנהג כלל לא היתה רלוונטית בעת שפנתה לקבלת טיפול רפואי, והיתה בבחינת פרט טפל לעניין זה. בתיעוד הרפואי נרשם כי התובעת נפלה ברחוב ומנגנון החבלה תואר כנפילה על מדרכה, שכן זה היה הפרט הרלוונטי לצורך הטיפול בתובעת. המחלוקת לעניין הנסיבות המדויקות נולדה רק בדיעבד, ויש בכך כדי להסביר מדוע הן לא נמסרו קודם לכן. לפיכך, יש קושי להפנות את הזרקור עתה לפרט שהיה שולי בשעתו, ולטעון כי חסרונו במסמכים מעיד על גרסה בדויה. כל זאת, כאשר היום אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב היה במקום התאונה, ועל כן העובדה שאזכורו נפקד מהתיעוד הרפואי אין בו כדי להטות את הכף.

     

32. התובעת שבה והעידה כי על אף שהיא עורכת דין, אין לה כל ידע בדיני נזיקין או בתאונות דרכים, וכי היא אינה מכירה את ההלכות ואת הפסיקה בנושאים הללו. לעניין זה יצוין כי התובעת מועסקת כיועצת משפטית ואינה עוסקת בליטיגציה בבתי משפט. נשאלת אפוא השאלה, האם ניתן היה לצפות מהתובעת – כעורכת דין וכיועצת משפטית בתחום המסחרי והמינהלי – להיות מודעת להגדרה הספציפית של "תאונת דרכים" על-פי חוק הפיצויים והפסיקה? במילים אחרות, האם ניתן לצפות מעורך דין מן השורה, שאינו עוסק בתחום, להיות ער לכך שגם תאונה שאינה התנגשות בין כלי רכב אלא נפילה על מדרכה בעת תחילת הכניסה לרכב, מהווה "תאונת דרכים"? אני סבורה כי ניתן להשיב על שאלה זו בשלילה.

     

33. ההגדרה של "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים ובפסיקה היא דינאמית, תוצר של תיקוני חקיקה שעברו שינויים ועדכונים לאורך השנים, ובמקרים רבים היא אינה אינטואיטיבית כלל, גם לבעלי השכלה משפטית. שאלת אופן סיווגה של תאונה כ"תאונת דרכים" היא שאלה משפטית, אשר במקרים רבים מעוררת מורכבות וצורך בדיון משפטי מעמיק, ויעידו על כך הקולמוסים הרבים שנשברו ונשברים כל העת לצורך דיון בסוגיה זו.

     

34. מדבריה של התובעת שוכנעתי כי בשלב מוקדם היא לא היתה מודעת לכך שעצם קרות התאונה במהלך הכניסה לרכב מחילה עליה את ההגדרה של "תאונת דרכים" לפי הדין, ולא היתה ערה לצורך למסור פרטים נוספים. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובעת נחבלה באופן קשה וטראומטי למדי, כאשר כתוצאה מהנפילה והחבלה בפניה שברה את הלסת ונזקקה לניתוח ולתקופת החלמה ממושכת. בנסיבות אלה, ניתן להבין מדוע לא עמדה על כך שהפרטים המלאים, לרבות תחילת הכניסה לרכב, יופיעו בתיעוד הרפואי. בהיעדר מודעות להגדרה של "תאונת דרכים" ולחשיבות התיאור העובדתי המלא והמדויק הנגזרת ממנה, אין לזקוף לחובתה של התובעת את העובדה שהתיאור המלא אינו מופיע בתיעוד הרפואי.

     

35. עוד יש לציין, כי התיעוד הרפואי בעניינה של התובעת ממילא לקוני ומצומצם ביותר בכל הנוגע לתיאור התאונה, והוא אינו כולל כל סתירה לגרסתה המפורטת של התובעת, אשר טוענת כל העת כי מעדה ונפלה על המדרכה וכך נגרמה לה החבלה. לעניין זה יצוין כי אף התיאור של מפגע במדרכה אינו מופיע בתיעוד הרפואי.

     

    אמנם על-פי הפסיקה יש חשיבות לאמור בתיעוד הרפואי אשר נכתב באופן ספונטני ובזמן אמת, אולם יש קושי לדרוש מאדם שנפגע באופן טראומטי כי יעמוד על רישום מדוקדק של כל העובדות, ובפרט כאשר התובעת לא היתה ערה לחשיבותן לצורך סיווג התאונה. בהיעדר סתירה, היותו של התיעוד הרפואי חסר פרטים שלא היו רלוונטיים באותה עת, אינו גורע ממהימנות גרסתה של התובעת.

     

36. קיומו של רישום רפואי חסר או חלקי אינו נדיר כלל, והעובדה שלעיתים הוא כולל רק את העובדות הרלוונטיות למנגנון החבלה נדונה בפסיקה, כאשר נקבע כי "רישום רפואי אינו חזות הכל, וניתן לומר שקיימת ידיעה שיפוטית שלעיתים לא כל הנאמר בעת ביקור אצל רופא אכן נרשם במסמך הרפואי ולא תמיד בעלי דין מודעים לחשיבות הרישום באותו הרגע ואף לא חשים בנוח לבקש מהרופא לתקן את הרישום. משכך אין לומר, מקום בו האמור במסמך הרפואי הראשוני אינו עומד בסתירה לגרסה, אלא הוא רק בגדר 'רישום חסר' ואינו מפרט את מלוא הנסיבות הרלוונטיות להליך המשפטי, כי האמור במסמך עומד בסתירה לגרסה המאוחרת יותר." (ת.א. (קריות) 51776-03-11 בחר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (13.12.2014); ר' גם ת.א. 70321-10-18 פלונית נ' עיריית גבעתיים [פורסם בנבו] (16.12.2021); והפסיקה אליה הפנתה התובעת בסיכומים מטעמה: ת.א. (שלום נצ') 25717-08-10 שיבלי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (28.6.2014); ת.א. (שלום חי') 18524-06-19 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (3.2.2022); ת.א. (שלום טב' 9748-04-19 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.2022); ת.א. (ת"א) 47679-10-12 מסארוה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (17.6.2015)).

     

    כאמור, בעניינה של התובעת התיעוד הרפואי אינו מפרט את הנסיבות כלל, וכפי שקיומו של הרכב אינו נזכר בו, כך גם לא נזכר המפגע במדרכה.

     

37. לטענת המבטחת אף התיאור של התאונה במסמכי התביעה לביטוח לאומי אינו תואם את גרסתה של התובעת במסגרת ההליך דנן, בשל העובדה שנכתב שם שהתאונה אירעה בעת שהתובעת היתה בדרכה למושב הנהג, ומכאן שטרם החלה בתהליך הכניסה לרכב.

     

    ראשית, גם בעת הפנייה אל המוסד לביטוח לאומי לא היתה חשיבות לתיאור מדוקדק של נסיבות התאונה ושל כל פעולה שביצעה התובעת, שכן מטרתה של התובעת היתה הכרה בתאונה כתאונת עבודה.

    לגופו של עניין, התובעת שבה והסבירה בעדותה, כי כאשר נכתב מפיה "בדרכי למושב הנהג" כוונתה היתה כי החלה בתהליך הכניסה לרכב באמצעות פתיחת הדלת והכנסת רגלה הימנית לעבר מושב הנהג. הגם שניתן היה לנסח את התיאור העובדתי באופן ברור יותר, איני סבורה כי נוצרת סתירה בין הגרסאות. גם עתה גרסת התובעת היא כי בעת קרות התאונה רק החלה בתהליך הכניסה לרכב וטרם השלימה את הפעולה, ולפיכך ניתן לקבל את ההגדרה כי עדיין היתה בדרכה למושב הנהג שכן טרם התיישבה בתוך הרכב.

     

38. התובעת העידה כי בעת שהגישה את התביעה למוסד לביטוח לאומי היתה מיוצגת על-ידי עורכי דין, וכי מסרה את הפרטים המלאים לבאת כוחה, אשר ניסחה את התיאור העובדתי. לעניין זה טוענת המבטחת כי בהיותה מיוצגת היה על התובעת להיות מודעת לחשיבותו של התיאור המדויק של נסיבות התאונה לצורך סיווגה כתאונת דרכים, ועל כן העובדה שלא ציינה שם כי פתחה את הדלת והחלה להכנס לרכב מעידה כי אין ליתן אמון בגרסתה. אולם כאמור, לפרטים אלה לא היתה חשיבות לצורך ההליך במוסד לביטוח לאומי.

     

39. יתרה מכך, לו רצתה התובעת לבדות פרטים עובדתיים אשר יביאו לסיווגה של התאונה כתאונת דרכים, כפי שטוענת המבטחת, היה באפשרותה של התובעת לעשות כן בקלות רבה ובסיוע באי כוחה כבר בשלב הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי. העובדה כי לא עשתה כן עשויה להעיד דווקא על כך שהתובעת מסרה את הפרטים הנדרשים בכל שלב באופן אותנטי, בתום לב ולפי הרלוונטיות לעניין.

     

40. התובעת הסבירה בעדותה כי גם לאחר שפנתה לקבלת ייצוג, בשלב ראשון לא היה ברור האם מדובר בתאונת דרכים או בתאונה על-פי פקודת הנזיקין בשל קיומו של מפגע במדרכה, וזאת הסיבה לכך שייפוי הכוח כולל תביעה נגד העירייה. רק לאחר שעורך דין ממשרד באי כוחה בחן את העובדות, הוא הבין שמדובר בתאונת דרכים, וכך נוסח כתב התביעה.

     

41. איני סבורה כי יש ליתן משקל משמעותי לנוסחו של ייפוי הכוח אשר נועד לאפשר לבאי כוחה של התובעת לפעול בשמה, ואינו מהווה הצהרת כוונות או גרסה עובדתית. ייפוי הכוח נחתם בראשית הדרך ועוד טרם הובהרו כל העובדות הרלוונטיות לסיווגה של התאונה, כאשר התובעת לא היתה מודעת להגדרה של "תאונת דרכים", ונוכח העובדה שהתאונה דנן אינה מקרה קלאסי של התנגשות כלי רכב. התובעת טענה ועודנה טוענת כי הניחה את רגלה השמאלית על מדרכה שבורה המהווה מפגע שבאחריות העירייה ולעניין זה גרסתה מהימנה ועקבית; אלא שמשעה שהתאונה אירעה כאשר הניחה את רגלה הימנית בתוך הרכב, נוצרה עילה על-פי חוק הפיצויים. הלכה למעשה, לגבי רגל שמאל טענתה של התובעת כלפי העירייה עודנה שרירה וקיימת; אלא שלגבי רגל ימין, בשל כלל ייחוד העילה הקבוע בחוק הפיצויים, ככל שהעובדות נכנסות תחת ההגדרה של תאונת דרכים אזי יש לדון בתביעה לפי החוק.

    גם לעניין זה יצוין כי דבר לא מנע מהתובעת ומבאי כוחה לצרף ייפוי כוח המתייחס לתביעה בעילה של תאונת דרכים על-פי חוק הפיצויים. העובדה שצורף ייפוי כוח המופנה כלפי העירייה עשויה להוביל דווקא לקבלת ההסבר הפשוט – בשלב מוקדם וטרם נתבררו העובדות, לא היה ברור כי מדובר בתאונת דרכים.

     

42. בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן תוארו נסיבות התאונה ונטען כי מדובר ב"תאונת דרכים" המקימה עילה לפי חוק הפיצויים. המבטחת טוענת כי הטיעון המשפטי בכתב התביעה שגוי, בשל העובדה שנטען כי כבר בעת שהתובעת הניחה את תיקה במושב שליד הנהג וסגרה את הדלת, החל השימוש ברכב על-פי ההגדרה של תאונת דרכים, וזאת בניגוד להלכה כפי שנקבעה בפסק הדין ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני [פורסם בנבו] (12.5.2019) (להלן: "הלכת פלוני"). יש ממש בטענותיה של המבטחת, שכן הנחת התיק וסגירת הדלת אינה מתחילה את ה"שימוש ברכב" כהגדרתו בהלכה העדכנית כפי שנקבעה בהלכת פלוני, באופן שונה ממקרים קודמים (ר' למשל ת.א. (ת"א) 25161-10-14 ט' ש' נ' עיריית חולון [פורסם בנבו] (15.10.2017) (להלן: "עניין ט' ש'"), שם נקבע כי התקיימה ההגדרה של "תאונת דרכים" בשל העובדה שהתובעת הניחה חפץ בתא המטען וצעדה לעבר תא הנהג ובכך החלה את השימוש ברכב, על אף שטרם פתחה את הדלת).

     

    אולם אף אם הטיעון המשפטי בכתב התביעה שגוי, בכך שהוא מייחס את תחילת השימוש ברכב לשלב מוקדם מדי, אין בכך כדי לשלול את העובדה שהתאונה אירעה במהלך הכניסה לרכב, בעת שהתובעת הניחה את רגלה בתוך הרכב. במילים אחרות, גם אם הכניסה למתחם השימוש ברכב כהגדרתו בפסיקה החלה מאוחר מכפי הנטען בכתב התביעה, כל עוד התאונה אירעה בתוך המתחם ובהקשר התעבורתי, המקרה עונה על ההגדרה. וככל שהעובדות המפורטות בכתב התביעה מקימות עילה על-פי חוק הפיצויים, אין בטיעון המשפטי כדי לבטל את העילה.

     

43. אשר לתיאור העובדתי בכתב התביעה, נכתב כי לאחר שהתובעת הניחה את תיקה ברכב וסגרה את הדלת, היא "עשתה את דרכה למושב הנהג", ו"בדרכה להכנס לרכב" נתקלה במדרכה השבורה. התיאור הדו-שלבי של מהלך הדברים מתיישב עם גרסת התובעת כי לאחר שצעדה סביב הרכב היא החלה להכנס לרכב בפועל, ואז מעדה ונפלה על המדרכה.

     

44. לפיכך, הגם שהתיאור הספציפי של פתיחת הדלת והכנסת רגלה הימנית של התובעת לרכב אינו מופיע בכתב התביעה, אין ממש בטענת המבטחת כי מדובר בהרחבת חזית. התובעת לא הציגה עילה או טענה עובדתית חדשה, אלא מסרה פרטים מדויקים בנוגע לטענה המופיעה בכתב התביעה, אשר מטבעו כולל תיאור עובדתי כללי. ברי כי לא ניתן להגביל את התצהירים ואת העדויות הנשמעות במסגרת ההליך לנוסח המדויק המופיע בכתבי הטענות, שכן מטרתם של כתבי הטענות היא לשרטט את גדר המחלוקת, ומטרתן של העדויות היא להוכיח את הטענות ולהבהיר את העובדות ביתר פירוט. על-פי הפסיקה, כל עוד עסקינן באותה "יריעת מחלוקת" ובאותם יסודות של סיפור המעשה, כאשר כל שנטען מטעם התובע נועד לאמת את העילה שנטענה באופן מפורש בכתב התביעה, אין מדובר בהרחבת חזית (רע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ [פורסם בנבו] (15.5.2008)).

     

45. עוד יצוין, כי התובעת פירטה והעידה כי פתחה את הדלת והכניסה את רגלה לרכב כבר בעדותה בישיבת קדם המשפט, והטענה כי מדובר בהרחבת חזית פסולה לא הועלתה מטעם המבטחת בשלב זה. לפיכך, גם לו היה מדובר בהרחבת חזית, הרי שהמבטחת ויתרה על טענתה זו בהיעדר התנגדות מצדה ובהסכמה שבשתיקה (ר' הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת 2 בסיכומיה: ע"א 744/81 שר לסלו נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(2) 472 (1985); ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) 378 (1989); ע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי, פ"ד לט(1) 476 (1985)).

     

46. אשר לטענת המבטחת כי התובעת נמנעה מלהביא לעדות עד ראייה, באופן הפועל לחובתה, הבהירה התובעת כי היה במקום עובר אורח שסייע לה לקום והלך לאחר מכן, כאשר התובעת נכנסה לביתה ופונתה לחדר המיון. לאור העובדה שמדובר בעובר אורח שאינו מוכר לתובעת, אשר סייע לה לאחר שנחבלה באורח קשה למדי, לא ניתן היה לצפות כי תברר את פרטיו. לפיכך אין לזקוף לחובתה של התובעת את העובדה שאותו אדם לא הובא כעד מטעמה, וההלכות אליהן הפנתה המבטחת אינן רלוונטיות למקרה דנן.

     

47. סיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את עדותה הספונטנית של התובעת בקדם המשפט ואת עדותה בחקירה הנגדית, אני מוצאת לנכון לקבל את גרסתה לנסיבות התאונה. אמנם מדובר בעדות יחידה, אולם עדות זו הותירה רושם מהימן והיתה קוהרנטית ועקבית, ולפיכך ניתן להסתמך עליה. אני ערה לקושי שבעצם הצורך במתן הסברים, אך התובעת סיפקה הסברים משכנעים לעובדה שהתיאור המדויק של פתיחת דלת הרכב לא הופיע בתיעוד הרפואי ובמסמכי התביעה במוסד לביטוח לאומי, הן בשל העובדה שפרט זה לא היה רלוונטי באותה עת, הן בשל היעדר מודעות מצידה לחשיבותו, אלא בדיעבד. התובעת הוסיפה והבהירה את כוונתה בנוגע לתיאור שנמסר בתיבה "בדרכי למושב הנהג", כי מדובר בפתיחת הדלת ותחילת הכניסה לתא הנהג, ולפיכך לא נוצרת סתירה בין גרסאותיה, אלא פירוט ודיוק. במילים אחרות, אין מדובר בגרסה "מתפתחת" אלא בגרסה מתחדדת.

     

48. מאידך, הטענה שמעלה המבטחת היא למעשה טענת מרמה, המצריכה פירוט וביסוס בראיות. בניגוד לרושם שמנסה ליצור המבטחת, לא התרשמתי כי מדובר בתובעת הנוקטת במכוון בדרכי מרמה על-מנת להתעשר על חשבונה של המבטחת. התובעת היא עורכת דין במקצועה ובעיסוקה, המועסקת במשרות בכירות בגופים ציבוריים, ויש קושי לקבל את טענת המבטחת כי היא מוסרת עדות כזב לצורך התביעה.

    כל זאת, כאשר אין לתובעת עניין הכרחי בסיווג התאונה כ"תאונת דרכים", בשל קיומה של עילה חליפית בנזיקין כלפי העירייה. התובעת צירפה לראיות מטעמה תמונות של שפת המדרכה השבורה, המהווה מפגע, אשר עשוי להקים עילת תביעה לכאורה כלפי העירייה בגין התרשלות. אמנם, בניגוד לעילה על-פי חוק הפיצויים העילה הנזיקית טעונה הוכחה בשאלת החבות והאחריות וכן היעדר אשם תורם, אולם החישוב של סכום הפיצוי בעילה הנזיקית גבוה יותר, שכן הוא אינו כפוף למגבלות הקבועות בחוק הפיצויים ובתקנות, הן בנוגע לרכיב כאב וסבל, הן בנוגע לקביעת בסיס השכר. נוכח קיומה של עילת תביעה חליפית אשר צפויה היתה להקנות לתובעת סיכוי לקבלת פיצוי בסכום גבוה יותר, אין לה תמריץ מיוחד למסור עדות כוזבת לצורך סיווג התאונה כ"תאונת דרכים", ואף בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי ניתן ליתן אמון בעדותה.

     

49. לפיכך אני קובעת כממצא עובדתי כי אירוע הנפילה אירע בעת שהתובעת פתחה את דלת תא הנהג, הכניסה את רגלה הימנית לרכב ואז מעדה ונחבלה. משנקבע הפן העובדתי, אפנה עתה לדון בפן המשפטי.

     

    המסגרת הנורמטיבית – האם מדובר בתאונת דרכים

     

50. התובעת והעירייה טענו בסיכומיהן כי משפתחה התובעת את דלת תא הנהג והכניסה את רגלה הימנית, מדובר בפעולה של "כניסה לרכב", הנכללת בהגדרה הבסיסית שבחוק הפיצויים כשימוש ברכב למטרות תחבורה, ולפיכך מתקיימת ההגדרה של "תאונת דרכים".

     

    המבטחת אינה חולקת על טענה זו, אלא שבהצגת הפן המשפטי בסיכומיה בחרה להתייחס לעובדות כפי שהיא מפרשת אותן כעולות מנוסחו של כתב התביעה, קרי, שהתאונה אירעה בעת שהתובעת צעדה לעבר תא הנהג ובטרם פתחה את הדלת והחלה להכנס לתוך הרכב. בהתאם לכך, טוענת הנתבעת כי עובדות אלה תואמות במדויק את העובדות שתוארו בפסק הדין שניתן בהלכת פלוני, ולפיכך יש לקבוע כי אין מדובר ב"תאונת דרכים". אולם כפי שפורט לעיל, העובדות בעניינה של התובעת שונות מהעובדות שהתקיימו בעניין פלוני, שכן התאונה אירעה בעת שתהליך הכניסה לרכב החל בפועל, וכאשר לתובעת היתה מטרה להתחיל בנסיעה כך שמתקיים גם היסוד התעבורתי.

     

51. התשתית הנורמטיבית לבחינת השאלה נמצאת בסעיף 1 לחוק הפיצויים, בו הוגדרה "תאונת דרכים" כך:

    "תאונת דרכים – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; [...]"

     

    בהמשך הסעיף הוגדר המושג "שימוש ברכב מנועי":

     

    "'שימוש ברכב מנועי' – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד." (ההדגשה אינה במקור – ק.ש.).

     

    ההגדרה הבסיסית קובעת כי סיווג תאונה כ"תאונת דרכים" דורש את קיומם של שישה יסודות: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532 (1996), פסקה 22).

     

52. כפי שנקבע בפסק הדין בע"א 5903/22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית [פורסם בנבו] (30.10.2023) שאלת סיווגו של אירוע כ"תאונת דרכים" על-פי חוק הפיצויים אינה פשוטה, ויעידו על כך פסקי הדין הרבים בנושא. על פרשנות המונח "שימוש ברכב מנועי" לאחר חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התשנ"א-1990 קיים דיון נרחב בפסיקה (ראו: רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל, פסקאות 8-6 [פורסם בנבו] (29.10.2007) (להלן: עניין ינטל); רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 [פורסם בנבו] (8.11.2007); רע״א 5099/08 נביל נ׳ הדר חברה לביטוח, פסקאות 8-6 [פורסם בנבו] (4.2.2009); עניין פלוני, פסקאות 22-14 לפסק דינה של כב' השופטת י. וילנר [פורסם בנבו] (‏12.5.2019); רע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקאות 17-11, 19 [פורסם בנבו] (‏2.11.2021); ע"א 2726/20 פלוני נ' אולוס, פסקה 13 [פורסם בנבו] (‏7.2.2022); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 204-198 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: ריבלין); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 142-139 (מהדורה חמישית, 2022) (להלן: אנגלרד)).

     

    בפסק דינה של כב' השופטת וילנר בעניין פלוני נקבע כי לצורך בחינת תחולתו של חוק הפיצויים יש ליישם את שני המבחנים הרלוונטיים: המבחן הטכני שעל-פיו יש לבחון האם הנפגע היה בעת התאונה במתחם השימוש ברכב; והמבחן המהותי שנועד לבחון האם מדובר בפעולה חיונית לצורך ביצוע הנסיעה. נקבע כי רק פעולה חיונית במובן הפיסי לשם הנסיעה, המהווה חלק טבעי ואינטגרלי מן הנסיעה עצמה, תוכר כשימוש מסוג "נסיעה".

     

    בהתאם לכלל שנקבע בפסק הדין בעניין ינטל, נקבע כי "על הפעולה הנדונה להיות חלק טבעי ואינטגרלי מן הנסיעה ברכב. בהקשר זה אף נקבע כי יש לבסס את 'הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ'הליך הנסיעה' עד כדי שיש לראות בה 'נסיעה'... על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי'." (שם, פסקה 21).

     

53. בעניינה של התובעת, משנקבע כי היא פתחה את דלת תא הנהג והכניסה את רגלה הימנית לרכב, יש בכך כדי למלא אחר ההגדרה המפורשת של שימוש ברכב מנועי כפי שהוגדר בסעיף 1 לחוק הפיצויים, כאשר התובעת נכנסה למתחם השימוש ברכב על-פי המבחן הטכני כפי שנקבע והוגדר בפסק הדין בעניין פלוני. אף המבחן המהותי מתמלא בכך שהתקיים קשר סיבתי בין פתיחת הדלת ותחילת הכניסה לרכב ובין השימוש התעבורתי, כאשר מדובר בפעולות חיוניות לצורך הנהיגה והנסיעה ברכב, באופן ברור ופשוט.

     

54. לאחר שנקבע כי התאונה אירעה במהלך הכניסה לרכב ולמטרת תחבורה, יש לבחון את קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין השימוש ברכב לנזק הגוף. במילים אחרות, האם התובעת נפלה "עקב" הכניסה לרכב כפי שנקבע בהגדרה של תאונת דרכים.

     

55. הקשר הסיבתי העובדתי נוגע לזיקה בין השימוש ברכב לבין הנזק שנגרם למשתמש במובן העובדתי. במקרה דנן העידה התובעת כי אינה יודעת מדוע נפלה, אולם עמדה בבירור על כך שהנפילה אירעה תוך כדי המהלך של הכנסת גופה לרכב, אז איבדה את שיווי משקלה ונפלה על המדרכה. בנסיבות אלה מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי.

     

    לצורך בדיקת הקשר הסיבתי המשפטי יש לבחון האם ראוי להכיר בקשר הסיבתי העובדתי כמוביל למסקנה שיש להכליל את אירוע התאונה תחת ההגדרה של "תאונת דרכים". המבחן הנדרש לשם כך הוא מבחן הסיכון במשולב עם מבחן השכל הישר. לעניין זה ניתן לראות את השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה כדבר אשר גרם לנזק הגוף, אם הנזק הוא בתחום הרלוונטי שהפעילות ברכב יצרה, ואשר בגינה ביקש החוק להטיל אחריות (ר' ריבלין, עמ' 259).

     

    בענייננו, הנפילה אירעה לאחר שהתובעת כבר פתחה את דלת תא הנהג והכניסה את רגלה הימנית לרכב, ואז מעדה ברגלה שמאלית על שפת המדרכה סמוך לרכב. חלק מהסיכון הכרוך בכניסה לרכב לצורך שימוש למטרות תחבורה הוא מעידה במהלך פעולת הכניסה. בעת שהמחוקק הגדיר את פעולת הכניסה לרכב כשימוש לצורך הגדרת "תאונת דרכים", באופן טבעי נכללה האפשרות של מעידה ונפילה בעת ביצוע הפעולה כסיכון שהחוק בא לכסותו; יישום זה מתיישב גם עם מבחן השכל הישר, ולפיכך מתקיים המבחן המשולב כנדרש.

     

56. לעניין מעורבותו של המפגע במדרכה באירוע הנפילה, יוטעם כי הימצאות התובעת במצב זה קשורה בטבורה לפעולת הכניסה והשימוש ברכב, שכן התובעת לא היתה מועדת אלמלא החלה בתהליך הכניסה לרכב, באופן שהצריך את הנחת רגלה השמאלית על שפת המדרכה. העובדה שהמדרכה היתה שבורה אינה מנתקת את הקשר הסיבתי לכניסה לרכב, שהחלה שניות לפני המעידה והנפילה. עצם העובדה שהיה קיים במקום מפגע בדמות שפת מדרכה שבורה כתוצאה של התרשלות לכאורה של העירייה (בבחינת גורם זר), אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי-משפטי לעניין חוק הפיצויים (ר' ריבלין עמ' 266). הסיכון שהתממש באירוע התאונה נבע מתכונותיה של הדרך לאחר שהתובעת החלה את השימוש ברכב, והוא נכלל בגדר הסיכונים שחוק הפיצויים חל עליהם (ר' פסק דינו של כבוד השופט מזרחי בעניין ט' ש' לעיל).

    במילים אחרות, העובדה שבפעולת הכניסה לרכב ברגל ימין נכנס האירוע בגדר תאונת דרכים, אינה נשללת בעצם פעולת המעידה על מפגע במדרכה ברגל שמאל.

     

57. לאור כל האמור לעיל, על-פי מאזן ההסתברויות נקבע כי התאונה נושא הדיון הינה "תאונת דרכים" על-פי ההגדרה הקבועה בחוק הפיצויים.

     

    סוף דבר

     

58. סיכומו של דבר, בעקבות הממצא העובדתי כי אירוע המעידה והנפילה על המדרכה אירע לאחר שהתובעת החלה בתהליך הכניסה לרכב בפועל ובעת שהיתה במתחם השימוש ברכב, נקבע כי התאונה דנן עונה על הגדרת "תאונת דרכים" על-פי חוק הפיצויים.

     

59. לפיכך אני קובעת כי מתקיימת תחולה של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובהתאם לכלל ייחוד העילה התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית. בנסיבות העניין, התובעת תישא בהוצאות הנתבעת 2, בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים.

     

60. ההליך נגד הנתבעת 1 יימשך כסדרו ויידון כתביעה על-פי חוק הפיצויים.

     

     

    משנקבעה נכות צמיתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, התביעה תוסיף להתנהל על-פי הוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים, ובהתאם לכך תינתן החלטה על הגשת תחשיבי נזק.

     

    זכות להגשת ערעור/בקשת רשות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי.

     

     

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

     

    ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ה, 16 יולי 2025, בהעדר הצדדים.