ת"א 34932-02-11 שגב נ' שורץ

לפני תביעה כספית על סך 420,575 ₪ בעילה של רשלנות מקצועית של עורך דין.

עיקר טענות הצדדים.

טענות התובעת.

1.ביולי 1998 שכרה התובעת את שירותיו של הנתבע 1, עו"ד אוריאל לוי, לצורך ייצוגה בעסקה לרכישת דירת מגורים הנמצאת בקומת מרתף ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. ביום 11.8.1998 נכרת חוזה בכתב בין התובעת לבין מוכר הנכס לפיו רכשה התובעת את הנכס בתמורה לסך של 82,500$, וביום 15.11.1998 הועברו זכויות המוכר על שם התובעת בלשכת רישום המקרקעין.

2.בדיעבד, בעקבות פנייה טלפונית של פקידה מהעירייה אליה, בחודש ספטמבר 2002, התברר לתובעת כי הנכס שרכשה אינו דירת מגורים אלא מחסן, שלא ניתן, מבחינה משפטית, לעשות בו שימוש כדירת מגורים. לאור דרישת העירייה כי לא ייעשה בנכס שימוש כדירה, ומחשש להליכים משפטיים שהעירייה תפתח נגדה, פינתה התובעת את הדייר ששכר את הנכס, בתמורה לדמי שכירות בסך 400$ לחודש, ופנתה לייעוץ אצל הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").

3.הנתבע המליץ לתובעת להגיש, תחילה, תביעה לביטול העסקה נגד מוכר הנכס בלבד, והסביר לה כי אם התביעה נגד מוכר הנכס תידחה, תוכל להגיש תביעה נגד הנתבע 1 בגין רשלנות מקצועית. בעקבות זאת התקיימה פגישה במשרדו של הנתבע, בנוכחות התובעת והנתבעים, בה אישר הנתבע 1 כי התרשל בייצוג התובעת בעסקת המכר, והודיע כי יסייע לה בהליכים המשפטיים לביטול העסקה, שאם לא כן הוא היה אמור לשאת בנזקי התובעת.

4.ביום 20.5.03, חמישה חודשים וחצי לאחר שנשכרו שירותיו של הנתבע, הוגשה תביעה לביטול העסקה נגד מוכר הנכס. בשל טעות של הנתבע, הוגשה התביעה לבית משפט השלום בתל אביב במקום לבית משפט המחוזי, שלו הייתה הסמכות העניינית לדון בתביעה. במסגרת ישיבת קדם משפט ביום 22.2.04 הועברה התביעה לבית השפט השלום, דבר שגרם לעיכוב של 9 חודשים בשמיעת התביעה (בנוסף לחודשים שחלפו עד הגשת התביעה).

5.כל התקופה בה התנהלה תביעת התובעת נגד מוכר הנכס, לא הזהיר הנתבע את התובעת כי תביעתה נגד הנתבע 1 עלולה להתיישן בשנת 2005 אם עילת התביעה נגדו התגבשה בעת כריתת ההסכם, בשנת 1998, או בשנת 2009, אם עילת התביעה התגבשה כשנודע לתובעת על אי ההתאמה של הנכס כתוצאה משיחת הטלפון עם עובדת העירייה בספטמבר 2002.

6.ביום 12.5.2010 דחה בית המשפט המחוזי את תביעת התובעת לביטול העסקה, בין היתר, בנימוק שהנתבע 1 ידע שהנכס הוא מחסן ולא דירת מגורים. מפסק הדין עולה, לטענת התובעת, רשלנותו של הנתבע 1 באי בדיקת המסמכים הרלוונטיים טרם ביצוע העסקה

7.התובעת טוענת כי הנתבע 1 התרשל בכך שלא בדק את תיק הבניין של הנכס במחלקת ההנדסה בעיריית תל אביב. אילו בדק אותו, היה מגלה כי הנכס מוגדר כ"מחסן", וכן היה מגלה קיומה של מחלוקת ארוכת שנים בין העירייה לבין מוכר הנכס אשר לא הצליח לשנות את ייעוד הנכס או לקבל היתר לשימוש חורג. כן טוענת התובעת כי הנתבע 1 התרשל בכך שלא בדק את שטר החכירה המקורי של הנכס, עובר לחתימה על הסכם המכר, ושטרי החכירה המאוחרים יותר, לרבות שטר העברת זכות החכירה באמצעותו רכש המוכר את הזכויות בנכס. בכל אלה צוין כי הנכס הוא מחסן. הנתבע 1 התרשל בכך שלא בדק את המסמכים האמורים, לא מנע מהתובעת לחתום על ההסכם ולא התריע בפניה על הממצאים. כמו כן, התרשל הנתבע 1 בכך שזמן קצר לאחר החתימה על הסכם המכר, כאשר אין מחלוקת שהומצאו לו שטר החכירה המקורי ושטר העברת זכות החכירה בין המוכר לתובעת, בהם צוין כי החלק המוחכר הוא מחסן, לא הודיע על כך לתובעת, ולא העלה בפניה את האפשרות לבטל את העסקה. כן התרשל הנתבע 1 בכך שאפשר לתובעת לחתום על הסכם מכר בו צוין כי הוצג בפניה שטר החכירה המקורי, כאשר, לטענתו, הצהרה זו אינה נכונה, ובכך שלא דאג כי ביום חתימת הסכם המכר ייחתמו כל המסמכים הנחוצים להשלמת העסקה, שמהם היה עולה כי מדובר במחסן. הנתבע 1 התרשל בכך שסמך על מצגי המוכר, וויתר באופן בלתי סביר על ביצוע בדיקות מינימאליות של מצבו המשפטי והתכנוני של הנכס.