ת"א 34486-11-12 עלי ואח' נ' ג.ר. הרכבות מתכת בע"מ ואח'

התובע 1 נפגע בתאונת עבודה.

הנתבעים הם מעסיקיו והקבלן שבשירותו נפגע והצד השלישי הוא ממונה הבטיחות באתר העבודה שנשכר על ידי מי מהנתבעים כדי לשמש כממונה בטיחות בהתאם לדין.

לאחר הגשת ראיות ומו"מ ממושך התובעים והנתבעים הגיעו להסכם פשרה.

במסגרת ההסכם לא הוטלה אחריות על הצד השלישי אך הוא התבקש לוותר על הוצאותיו.

הצד השלישי הודיע כי הוא עומד על הוצאותיו, ולאחר דין ודברים הוחלט כי סוגיית ההוצאות תוחלט בנפרד לאחר שמיעת טיעונים שנשמעו על-פה.

לאחר שמיעת הטיעונים, כולל דבריו של מר כרמון עצמו, ועיון נוסף בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו מצאתי לקבל את עמדת שולחת ההודעה וקבוע כי הודעת הצד השלישי נדחית ללא צו להוצאות.

נסיבות התאונה והראיות מלמדות כי משלוח ההודעה לממונה הבטיחות לא היה מופרך מיסודו וכי בנסיבות העניין עשויה הייתה לקום עילת תביעה ממשית כנגד ממונה הבטיחות. למעשה, אין כל בסיס חוקי או עובדתי להתנערותו המוחלטת של ממונה הבטיחות מאחריות, וגם אם אקבל את טיעוניו כי התריע על מחדלים כלליים באתר העבודה אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות לתאונה (ע"א 20967-08-10 (מחוזי חיפה) אילן כרמון בטיחות בע"מ נ' משהב (21/2/11); רע"א 2275/11 אילן כרמון בטיחות בע"מ נ' משהב (28/8/11)).

העובדה שהצדדים החליטו משיקולי יעילות שלא לכלול את הצד השלישי בהסכם הפשרה אינה מלמדת שסברו כי אין לו אחריות לאירוע, ושמיעת טיעוני הצד השלישי בנוגע למצב החברה מחזקת מסקנה זו.

בנסיבות אלו, משנמצא כי משלוח ההודעה היה סביר וכי העובדה שהצד השלישי לא חויב לשלם חלק כלשהו בהסכם הפשרה אינה מלמדת על כך שאין לו אחריות לאירוע, ויש אפשרות, שאינה מורכת, כי אם היו נמשכים ההליכים הייתה מוטלת עליו אחריות, מצאתי לדחות את ההודעה לצד שלישי ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ו, 31 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.