תובענה כספית בסך של 395,000 ₪ שעניינה ניהול מתחמי דלק, בהם תחנות תדלוק וחנויות נוחות.
תובעת 1 היא חברה ציבורית העוסקת, בין היתר, בשיווק מוצרי נפט באמצעות רשת מתחמי תדלוק ברחבי הארץ (להלן – פז). תובעת 2 היא חברת בת של פז, המפעילה חנויות נוחות בחלק ממתחמי התדלוק (להלן – יילו). נתבע 2, מר ארז יגיל (להלן – מר יגיל), מנהל ובעל מניות יחיד בנתבעת 1 (להלן – הנתבעת).
הנתבעת סיפקה שירותי ניהול והפעלת תחנות תדלוק וחנויות נוחות לתובעות בשנים 2002- 2005. מפברואר 2002 ועד ינואר 2005 במתחם התדלוק במחלף הסירה בהרצליה (להלן – תחנת אשל) ומפברואר 2005 ועד סוף דצמבר 2006 בשני מתחמי תדלוק בכוכב יאיר, במתחם "פז כוכב יאיר" הכולל תחנת תדלוק וחנות נוחות ובמתחם "פז און" הכולל תחנת תדלוק בלבד (ייקראו להלן יחד – תחנות כוכב יאיר).
ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה בראשית ינואר 2006 ביוזמת הנתבעים.
תמצית טענות הצדדים
לטענת התובעות, הנתבעים התרשלו בניהול ובתפעול מתחמי הדלק והסבו נזקים בדמות ירידה ברווחים ונזק למוניטין של הרשת כולה. לטענתן, אך לאחר סיום ההתקשרות התברר לתובעות, שהנתבעים הזניחו את ניהול ותפעול מתחמי התדלוק, תוך חריגה משמעותית מתקנים ומסטנדרטים להם היו מחויבים תוך הפרת ההתחייבויות החוזיות. בכלל זה טענו להעדר הכשרה ופיקוח ברמה נאותה על עובדים, להפרת תקנים ביחס למספר עובדים במשמרת, להזנחת ניקיון ותברואה, לתחזוקה ירודה של חנויות הנוחות לצד מכירת מוצרים שפג תוקפם ולחריגה מנוהלי בטיחות ביחס למשאבות הדלק - כל אלה הובילו לאיכות שירות ירודה, להעדר הקפדה על נהלי בטיחות והיגיינה באופן שסיכן עובדים ולקוחות, לירידה ממשית במכירות הדלקים וכן לאובדן רווח פוטנציאלי הנאמדים בסך כולל של 285,000 ₪. הפרה חוזית נוספת, המזכה את התובעות בשיפוי, נובעת מהוצאות בסך של 100,000 ₪ בגין התגוננותן מפני תובענה שהגישו הנתבעים לבית הדין לעבודה.
לטענת הנתבעים, הואיל והתובעות לא השכילו לכמת את הנזקים ביחס לחנויות הנוחות ולפגיעה במוניטין הרשת יש לדחות את התובענה בעניין. בנוסף, יש לסלק את התובענה על הסף ככל שהדבר נוגע למר יגיל בהעדר עילה, שכן חתימתו על ההסכמים היא מתוקף היותו אורגן של הנתבעת בלבד ולא התבקשה "הרמת מסך", אף חתימתו כערב תתגבש רק בנסיבות בהן תחויב הנתבעת ותחדל מלשלם וכי הערבות פגה עת התובעות "שיחררו" את הערבויות הבנקאיות שהיו בידן. יתר על כן, טענת הרשלנות נטענה בעלמא, בדיעבד, באופן סתום, בלתי מפורט, הטענות כלליות, נעדרות מסמכים, כימות הנזק אינו ברור ואין פירוט ביחס לקשר, אם בכלל, בין החריגה מהתקנים ומהסטנדרטים לבין הנזק המוכחש. לטענת הנתבעים, מדובר בתובענה נעדרת עילה, קנטרנית וטורדנית המהווה משקל נגד לזו שהגישו הנתבעים בבית הדין לעבודה. בהקשר זה ציינו, כי טענת השיפוי אף היא נעדרת עילה. מתן תוקף לטענה זו נוגדת את תקנת הציבור ואינה מקימה לתובעת זכות להיפרע ממנה ולבטח לא בסך של 100,000 ₪.
דיון
שתי טענות מרכזיות עומדות בבסיס התובענה. האחת, טענת רשלנות בניהול ובתפעול מתחמי תדלוק בכוכב יאיר באופן שהסב נזקים לתובעות (להלן – טענת הרשלנות). השניה, טענה לפיה הנתבעים הפרו התחייבות חוזית וחובת שיפוי בגין תובענה שהגישו בבית הדין לעבודה (להלן – טענת השיפוי).
לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות – דין טענות התובעות להידחות.
טענת הרשלנות
טענת הרשלנות באשר לניהול ולתפעול מתחם התדלוק מושתתת, בין היתר, על כך שהנתבעים במעשיהם ובמחדליהם לא עמדו בסטנדרטים מחייבים של ניהול ושל שירות באופן שהשפיע על היקף הפעילות העסקית, הוביל לירידה במכירות הדלקים וכפועל יוצא נתן אותותיו ברווחים.
מטעם התובעות העידו שניים. מר יורם אייל, ששימש כמנהל רשת וכמנהל אחראי מטעם פז על מתחמי תדלוק שהופעלו על ידי זכיינים (להלן – מר אייל) ומר יצחק (איציק) שחורי, ששימש כמנהל אזור וכאחראי מטעם פז לבקרה על מתחמי התדלוק ובכלל זה המתחמים שנוהלו והופעלו על ידי הנתבעים (להלן – מר שחורי). שני העדים העלו על נס מכלול טענות המצביעות לטעמם על הפרת נהלים וסטנדרטים.
מר אייל הדגיש, שההשתייכות לרשת ארצית מחייבת עמידה בסטנדרטים מסחריים (סעיף 12 לתצהירו) אשר פורטו בהסכמי ההתקשרות עליהם חתומים הנתבעים וכן "בספר התחנה" שצורף לאותם הסכמים (סעיף 15 לתצהירו). הנתבעים ידעו היטב מה מצופה מהם ופעלו בהתאם לאותם סטנדרטים בהפעילם את תחנת אשל (סעיף 17 לתצהיר מר אייל וסעיף 29 לתצהיר מר שחורי). לטענתו, ככל שהדבר נוגע למתחמי התדלוק בכוכב יאיר חלה נסיגה משמעותית באיכות השירותים (סעיף 12 לתצהיר מר אייל). מר שחורי הוסיף בתצהירו, ש"התמונה המלאה שהצטיירה היא הזנחה וחריגה בוטה מן הסטנדרטים המקובלים והסבירים לניהול מתחם. הזנחה זו בהכרח מרחיקה לקוחות מן המתחמים ופוגעת במכירות המתחם" (סעיף 28).
טענות התובעות ביחס להתרשלות הנטענת משתרעות על פני תחומים מגוונים החל בטענות הנוגעות לכוח האדם ותפקודו וכלה בטענות באשר לציוד ולתחזוקה. כך עלו טענות בדבר ערימות אשפה ופסולת המהווים מפגע תברואתי (סעיף 21 לתצהיר מר אייל, סעיף 5 לתצהיר מר שחורי), הזנחת חנויות הנוחות, היגיינה ירודה, הצגת מוצרים שפג תוקפם, מדפים ומקררים ריקים ומלוכלכים (סעיפים 22, 28 לתצהיר מר אייל, סעיפים 7,9 לתצהיר מר שחורי), טענות לפיהן לא עמדו בהנחיות לגבי סידור מדפים ביחס לסדר, מיקום, תגיות ומבצעים וכן הצבת ארגזי סחורה חוסמים (סעיפים 23, 24 לתצהיר מר אייל, סעיף 5 לתצהיר מר שחורי). טענות לחוסר סדר בארון שמנים (סעיף 26 לתצהיר מר אייל) למשאבות תדלוק משומנות ולבתי שימוש מלוכלכים (סעיף 29 לתצהיר מר אייל, סעיף 13 לתצהיר מר שחורי).
בחינת מכלול הראיות מלמדת, שאין הלימה מובהקת בין הטענות המרובות בדבר הפרת נהלים ותקנים לבין הראיות שסופקו להוכחת טענות ההזנחה וההתרשלות.
באשר לחלק מהטענות צורפו נהלים, אלא שלצדן אין ראיות ממשיות בדבר הפרתם לבטח לא לאורך זמן, בשים לב למשכו ולתוקפו של ההסכם ביחס למתחמי התדלוק בכוכב יאיר. ראו לעניין זה הטענות בדבר העדר סדר ואי מילוי הוראות ביחס לארון השמנים. כשהעדר תיעוד כתוב הוסבר בכך, ש"זה נאמר לו בעל פה שזה לא מסודר" (עמ' 10 לפרוטוקול).