ת"א 34467-11-13 דרעי נ' קפה בי אין בע"מ ואח'

פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך 130,600 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

טענות התובעת בכתב התביעה

ביום 5/5/13 התקשרה התובעת בחוזה שותפות כשותפה שלישית בבית הקפה "פיית הקפה" יחד שתי השותפות הקיימות: נתבעת 1, חברת בי אין בע"מ ונתבעת 5, אור ארז. התובעת הייתה אמורה לקבל 25% מהעסק מתוך חלקה של נתבעת 1 בעסק שעמד עד לאותה עת על 75%. נתבעת 5, גב' אור ארז (להלן "אור") היא הבעלים של 25% מהעסק.

נתבע 2, מר אלירן בן הרוש, הוא דירקטור יחיד בנתבעת 1 (להלן "אלירן"). נתבעת 3, קפה קפה קניון מרגלית, היא זכיינית של רשת בתי הקפה "קפה קפה" בקניון מרגלית בהוד השרון ולפי נתוני רשם החברות כתובתה של נתבעת 3 היא כתובתה של נתבעת 1. ככל הידוע לתובעת, אלירן שמשמש דירקטור של נתבעת 1 הוא הבעלים של נתבעת 3.

נתבע 4, מר ברוך בן הרוש (להלן "ברוך") הוא מורשה חתימה מטעם נתבעת 1 והוא שחתם מטעמה על "עקרונות להסכם שותפות" עם התובעת. מולו התקיימה רוב ההתנהלות בנוגע לשותפות האמורה והוא שקיבל מהתובעת במעמד החתימה על הסכם השותפות סך של 50,000 ₪.

בין אלירן לבין ברוך קיים קשר משפחתי. אלירן הוא האחיין של ברוך.

נתבעת 6 הגב' גל פרץ היא חברתה של התובעת ששיתפה פעולה עם ברוך ואור תוך הולכת התובעת שולל לתוך רשת הרמייה של הנתבעים.

התובעת הכירה את ברוך באמצעות שותפתה לדירה, גל. גל עבדה אצל ברוך וטענה כי ברוך הוא איש עסקים מצליח שמחפש שותפה. בדיעבד התברר כי גל שיתפה פעולה עם ברוך כדי להוליך אותה שולל ולקחת ממנה כספים רבים בדרך שקרית.

ברוך הציג מצג שווא שלפיו הוא הבעלים של 75% מנתבעת 1, מנכ"ל ומורשה החתימה שלה וכן התפאר בכך שהוא זכיין של חמישה סניפי בית קפה של רשת בתי הקפה "קפה קפה". כמו-כן טען ברוך כי "פיית הקפה" הוא עסק במגמת עלייה, ללא חובות, חוקי עם ביטוח ורישיון עסק וציין כי אור היא בעלת 25% מהעסק והוא מעוניין להחליף אותה בשותפה אחרת.

בעקבות זאת עזבה התובעת את מקום עבודתה בקפה לנדוור שבגבעתיים והסכימה להיכנס לשותפות. לפי הסכם העקרונות להסכם השותפות, הוסכם כי התובעת תרכוש 25% מבית הקפה "פיית הקפה" מנתבעת 1 תמורת 98,000 ₪, שמתוכם 50,000 ₪ ישולמו במעמד החתימה והיתרה תשולם ב- 48 תשלומים חודשיים בסך של 2,000 ₪ כל אחד ויקוזזו משכרה החודשי. כן הוסכם כי התובעת תעבוד במטבח ותקבל 30 ₪ נטו לשעת עבודה, ללא כל קשר לשותפות.

התובעת החלה לעבוד בבית הקפה כיומיים לאחר החתימה על ההסכם, ועבדה שבעה ימים בשבוע ברציפות שבהם פתחה את בית הקפה בשעה 7:00 בבוקר וסגרה אותו בשעה 24:00. התובעת ניהלה את המקום לבד והכינה את כל האוכל והשתייה, וכל זאת ללא עזרה מברוך או מהשותפים הנוספים של בית הקפה, וכשהיא סובלת מפריצת דיסק.

כעבור מספר ימים נותק החשמל עקב חובות, וברוך חיבר את בית הקפה לחשמל דרך שכנים וכן הכניס שני בלוני גז ישירות למטבח תוך סיכון גבוה.

ביום 20/6/13 הגיע מפקח מטעם העיריה והגיש לתובעת התראה שלפיה אין לעסק רישיון והוצא לו צו סגירה אשר נכנס לתוקף ביום 13/6/13. מידי כמה ימים היה מגיע ברוך לבית הקפה, לוקח את הכסף שנצבר בקופה והולך, מבלי לחלק את הרווחים ומבלי להעניק לתובעת את חלקה ברווחים בהתאם להסכם. התובעת שסיפקה שירותים משך 17 שעות ביום לא קיבלה כל תמורה, לרבות רווחיה מבית הקפה.

לאחר כחודשיים של עבודה קשה ללא רווחים ומשכורת, כשלתובעת חוב של כ- 85,000 ₪ בבנק וכשהבינה כי אין לעסק כל דרך להתקדם שכן הוצא לו צו סגירה, הבינה התובעת כי נפלה קורבן לידיהם של הנתבעים, וביום 6/7/13 עזבה את עבודתה ב"פיית הקפה".

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בגין 17 שעות עבודה ביום כפול 60 יום ולפי 30 ₪ נטו לשעה, ובסה"כ 30,600 ₪. כמו כן טוענת התובעת כי היא זכאית לרווחי בית הקפה וכן להשבת 50,000 ₪ שמסרה לברוך במעמד החתימה על ההסכם.

התובעת נאלצה לעבוד בתנאים מחפירים שבהם לא יכלה להמשיך לעבוד, ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורין. התובעת לא הצליחה להתאושש מהעוול שנגרם לה ומההתמודדות עם תביעות שונות, ובין היתר תביעה פלילית ותביעות של עובדי נתבעת 1 שלא קיבלו את שכרם וכעת תובעים אותה כשותפה של נתבעים 1, 2 ו-4 ודורשים את שכרם ממנה. התובעת מקבלת איומים קשים מברוך ומצבה הנפשי התדרדר עד כדי קבלת טיפול פסיכיאטרי. לאור כל זאת מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בסך נוסף של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

טענותיהם של נתבעים 1, 2 ו-4 בכתב ההגנה

התובעת שהבינה כי חלומה להיות אשת עסקים מצליחה לא עומד להתגשם, בחרה להפר את ההסכם שחתמה עליו תוך האשמת הנתבעים בקנוניה נגדה במטרה לגזול את כספה, כאשר למעשה היא זאת שרימתה אותם ונותרה חייבת להם כספים שהתחייבה לשלם לפי ההסכם.

התנהלות הנתבעים כלפי התובעת הייתה תקינה והוגנת. אין לתובעת להלין אלא על עצמה משבחרה לממש חלום שגלום בו סיכון עסקי רב.

ברוך מעולם לא הציג את עצמו כבעלים. חתימתו על ההסכם נעשתה בהיותו מורשה חתימה והדבר אף צוין בכותרת ההסכם לצד שמו. ברוך אכן הציג עצמו כמנהל של נתבעת 1. ברוך לא הציג בפני התובעת מצגים מעבר לאלה שהוצגו בהסכם. התובעת אף הצהירה כי היא מכירה את מצבו של בית הקפה ערב כניסתה לשותפות, והיא איננה יכולה להתכחש להצהרה זו. התובעת היא זו שעזבה את מקום עבודתה הקודם כדי לממש את חלומה בבית הקפה.

אם התובעת נטלה הלוואה בסך של 50,000 ₪ וכבר חייבת 85,000 ₪, מדובר בריבית בשיעור של 140% לשנה, ולכן נראה שמדובר בהלוואה שנלקחה מהשוק האפור בתנאים שהיו "גדולים עליה".

התובעת לא עבדה את מספר השעות שהיא טוענת להן, ואף לא עבדה את מספר השעות שלהן התחייבה בהסכם. התובעת הגיעה לבית הקפה מתי שרצתה והלכה מתי שרצתה, והיו ימים שבהם לא הגיעה לעבודה והמקום היה סגור. התובעת לא עבדה לבד. היה על התובעת לעבוד במטבח בלבד, ואם עבדה כמלצרית היא עשתה זאת כדי לזכות בהכנסה נוספת.

המקום לא נותק מהחשמל ובוודאי שלא עקב חובות. הנתבעים מאשרים כי אכן היה צורך לחבר את החשמל לקו חלופי למשך זמן קצר משום שהמקום צרך יותר חשמל ונדרשה הגדלה של הקו. לא הוצא לבית הקפה כל צו סגירה והתובעת מטעה את בית המשפט. ההליך המדובר בעיריית תל אביב נוגע לפרגולה שבנו הבעלים הקודמים והסוגיה הוסדרה לשביעות רצון העיריה.

הנתבעים הכחישו כי ברוך נטל כספים מהקופה. התובעת הייתה אמונה על הקופה ונטלה את שכרה במזומן. כל שנותר בקופה שימש לתשלום הוצאות שוטפות של בית הקפה, כגון שכירות, ארנונה, ספקים ומלצרים. התובעת לא קיבלה רווחים משום שלא היו לעסק רווחים לחלוקה. בהיותה של התובעת שותפה, היה עליה להיות שותפה גם להפסדים. לפי ההסכם, עד לתשלום יתרת חובה של התובעת בסך של 48,000 ₪, התובעת לא היתה זכאית לרווחים כלשהם. התובעת עבדה כחודשיים בלבד ולכן איננה זכאית לפיצויי פיטורין.

אין לנתבעים כל חלק בניפוץ חלומה של התובעת ומצבה הפיזי והנפשי. התובעת איננה זכאית לקבל דבר מהנתבעים ואילו הנתבעים זכאים לקבל מהתובעת סך של 48,000 ₪ שהתחייבה לשלם לפי ההסכם וטרם שילמה.

נתבעים 3, 5 ו-6

הוגשו כתבי הגנה מטעם נתבעות 5 ו-6, אולם ביום 23/6/14 הגיעה התובעת להסדר עם נתבעות 3, 5 ו-6 שלפיו תביעתה נגדן תידחה ללא צו להוצאות, וניתן להסדר זה תוקף של פסק דין.

תצהירים, הוכחות, סיכומים והליכי הפש"ר של ברוך

התובעת ערכה תצהיר עדות ראשית וברוך ערך תצהיר מטעם נתבעים 1, 2 ו-4. המצהירים נחקרו בחקירות נגדיות על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

היות שברוך נקלע להליכי פשיטת רגל, ובא כוחו לא מצא לנכון ליידע את בית המשפט על כך כנדרש, התבקש ברוך להגיש הודעה לגבי מצבו המשפטי ולציין האם ניתן נגדו צו עיכוב הליכים בהליכי הפש"ר.

בא כוחו של ברוך הגיש באיחור רב הודעה שממנה עולה כי ברוך הוכרז פושט רגל בשנת 2010 או בסמוך לכך, ונטען כי הדבר היה ידוע לב"כ התובעת ואף עולה מתצהירה של התובעת. להודעה הנ"ל צורפה תגובת הכנ"ר מיום 25/6/09 שלפיה בית המשפט מתבקש להורות על עיכוב הליכים שננקטו נגד ברוך. ביום 31/8/09 ניתן נגד ברוך צו כינוס נכסים. בעקבות זאת ניתנה החלטה נוספת שלפיה על ב"כ הנתבעים להגיש הבהרה מדוע לא הודיע זאת לבית המשפט ומתי נודע לו על כך שברוך נמצא בהליכי פש"ר וניתן נגדו צו לעיכוב הליכים.

ב"כ הנתבעים הגיש הודעה (בבקשה מס' 31), שלפיה הוא מייצג את נתבעת 1 מזה שנה אחת בלבד, אינו משמש עורך דינו של ברוך ואינו מטפל בעיניניו הפרטיים. כן צוין כי הוא מעולם לא היה מעורב בהליכי הפש"ר נגד ברוך, לא הייתה לו ידיעה בדבר מעמדו המשפטי וראה את המסמכים שצורפו לתגובה באותו מעמד לראשונה. עוד נטען כי התביעה הוגשה נגד נתבעת 1 ואילו ברוך נתבע בהיותו האורגן שלה ונגד אלירן בהיותו בעל מניות. ב"כ הנתבעים הוסיף כי ברוך סבר שמכיון שנתבע כאורגן של נתבעת 1, מעמדו והליך הפש"ר לא היו רלוונטיים להליך שבפנינו, ולכן לא ציין זאת. לבסוף התנצל שלא הודיע על כך לבית המשפט וטען כי הכל נעשה בתום לב.

ב"כ התובעת הגיש תגובה להודעת ב"כ הנתבעים הנ"ל. בתגובה נטען, בין היתר, כי אכן קרא לקראת הכנת תצהירים בתיק על כך שברוך היה בהליך פשיטת רגל, אולם מעבר לכך לא היו לו ידיעות כלשהן לגבי מצבו המשפטי העדכני. עוד נטען כי ב"כ הנתבעים לא השיב מדוע לא הבהיר לבית המשפט ולצד שכנגד מה מצבו המשפטי של ברוך וכן נטען כי אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעים שלא ייצג את נתבע 3 אלא את נתבעת 1 בלבד. בהקשר זה נטען כי ב"כ הנתבעים ייצג את שלושת הנתבעים בהליך אחר עוד בשנת 2013, תוך הפניה לנספח י' לתצהיר התובעת. עוד נטען כי ב"כ הנתבעים ידע היטב על הליך הפש"ר בעת שב"כ התובעת הגיש את תצהיר התובעת ביום 6/11/14 יחד עם פסק דין בתיק 6687-09 מיום 16/5/10. כמו כן נטען כי ב"כ הנתבעים מתעלם מכך שהוגשה תביעה אישית נגד ברוך ואלירן ולא רק נגד נתבעת 1.

ב"כ הנתבעים הגיש תשובה לתגובה שבה נטען, בין היתר, כי נפלה טעות קולמוס בכך שציין בהודעתו כי ייצג את נתבעת 1 שנה אחת בלבד. ב"כ הנתבעים הדגיש והבהיר כי ייצג את נתבעת 1 ואורגניה בלבד ולא ייצג את ברוך ואלירן "כאנשים פרטיים". כן נטען כי גם בתיק האחר ייצג את נתבעת 1 ואורגני החברה בלבד. עוד נטען כי נתבעת 1 לא היתה צד לתיק הפש"ר ולכן לא הכיר את התיק. אשר לטענת ב"כ התובעת על כך שאלירן לא הגיש תצהיר עדות ראשית, נטען כי לא היו לו ידיעות אישיות כלשהן בקשר לעובודת הנוגעות לעניין, הוא לא היה מעורב אישית ונתבע בניסיון להרים את מסך ההתאגדות של החברה.

דיון

התובעת חתמה ביום 5/5/13 על מסמך "עקרונות להסכם שותפות" עם נתבעת 1 שבבעלותו המלאה של אלירן. הוכח כי אלירן הוא גם הדירקטור היחיד הרשום בתדפיס רשם החברות של נתבעת 1.

לכל אורך עדותה של התובעת בתיק עלה כי אף שאלירן הוא בעל המניות והדירקטור היחיד בנתבעת 1, ברוך ניהל את החברה כשלו, היה היחיד שיצר קשר עם התובעת, נתן לה הוראות, טען שהוא מנהל החברה וחתם על הסכם העקרונות בשם נתבעת 1 בהיותו "מורשה חתימה בשם החברה". כך גם לא נסתרה הצהרת התובעת כי ברוך הציג עצמו כבעלים של "פיית הקפה", ועיסוקיו והתנהגותו מחזקים זאת.

התובעת התחייבה לשלם לנתבעת 1 סך של 98,000 ₪ תמורת 25% מבית קפה "פיית הקפה" שפעל ברח' חשמונאים 78 ת"א. מדובר ב- 25% "מעסק" ולא מחברה. הוסכם כי התובעת תשלם במעמד החתימה על ההסכם 50,000 ₪ ואת היתרה בתשלומים חודשיים בסך של 2,000 ₪ כל אחד שיקוזזו משכרה. כמו-כן הוסכם כי התובעת תעבוד ותנהל את המטבח של העסק תמורת סך של 30 ₪ לשעה נטו ותעבוד לפחות 240 שעות בחודש, וזאת ללא כל קשר להסכם השותפות. עוד הוסכם כי ברגע שהתובעת תשלם 50,000 ₪ ותחתום על ההסכם, היא תקבל באופן מיידי 25% מהעסק.

בסע' 9 להסכם נקבע כי "במידה וצד ב' לא תתפקד מכל סיבה שהיא ו/או תחדל לעבוד ו/או תיפסק עבודתה, חלקה בשותפות יישאר".

בסע' 13 להסכם צוין כי "בשלב זה השותפות הנ"ל תפעל בכרטסת נפרדת של קפה בי אין המחזיקה בעסקים נוספים, מעת לעת תיבחן האפשרות עם גדילת העסק לפתוח חברה נפרדת או או ע.מ. נפרד ו/או חשבון בנק נפרד".

בסע' 17 להסכם נקבע כי "הצדדים מתחייבים להיות ישרים אחד כלפי השני ולהעביר כול מידע רלוונטי בנוגע לעסק". בסע' 18 להסכם צוין כי "צד ב' מצהירה כי מצב העסק מוכר לה ערב כניסתה" ובסע' 20 צוין כי "צד א' מצהיר כי אין לעסק כל חוב בגין רכישתו ו/או הלוואות מכל סוג, ולעסק אין כל חוב מסוג מלבד ספקים בשוטף וזיכויים בשוטף".

בכתב התביעה נתבע, כאמור, סך של 30,600 ₪ בגין 60 ימי עבודה, 17 שעות כל יום, לפי 30 ₪ נטו לשעה. אל מול זאת הנתבעים טוענים כי התובעת עבדה על פי רישומיהם 223 שעות מיום 1/5/13 ועד ליום 1/6/13, 82 שעות מיום 1/6/13 ועד ליום 15/6/13 וכן 117 שעות מיום 14/6/13 ועד ליום 1/7/13. בסה"כ מדובר ב- 422 שעות לפי 30 ₪ נטו לשעה, כך שיוצא כי היה על נתבעת 1 ומי מטעמה לשלם לתובעת סך של 12,660 ₪ נטו בגין עבודתה בעסק.

התובעת לא הציגה רישומים כלשהם לגבי מספר השעות שעבדה בפועל, ומחקירתה הנגדית עלה כי לא עבדה 17 שעות כל יום במשך 60 יום. אמנם ייתכן שעבדה יותר מ- 422 השעות הנ"ל, אולם לא הוצגו ראיות מספיקות מטעמה כדי לבסס זאת.

הנתבעים טענו כי היה על התובעת לעבוד 240 שעות בכל חודש וכי לא עשתה זאת בפועל. הסכם העקרונות נחתם ביום 5/5/13 ובסע' 22 להסכם צוין כי על התובעת להתחיל את עבודתה "בשבוע הקרוב". מכאן שאף אם התובעת עבדה 223 שעות בלבד במהלך חודש מאי 2013 כפי שטוענים הנתבעים, ובהתחשב בכך שהחלה לעבוד לאחר ה- 5/5/13, התובעת לא הפרה את ההסכם ועמדה במכסת שעות העבודה המינימלית לחודש מאי 2013.

ב"כ הנתבעים מפנה בסיכומיו למסרון שכתב לתובעת ביום 30/5/13 שבנספח יא', תוך התייחסות לכך שהתובעת מאחרת ולא מגיעה לעבודה. מעבר לכך, אין התייחסות פרטנית לימים ספציפיים שבהם התובעת הייתה אמורה להגיע לעבודה ולא הגיעה, ועל כל פנים, אף אם התובעת איחרה, אין בכך כדי לפטור את הנתבעים מלשלם לה משכורת. בהסכם צוין כי התובעת תהיה אחראית על המטבח ותוכל להפסיק את עבודתה מכל סיבה שהיא, מבלי שהדבר ייפגע בשותפות שלה בעסק.

ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי לפחות פעם אחת, התובעת עזבה את המקום נעול ונסעה לטבריה בלי להודיע לאף אחד. ואולם, ממסרונים מיום 6/6/13 שצורפו בנספח יב' לתצהירו של ברוך עולה במפורש כי התובעת הודיעה לברוך על נסיעתה לטבריה - "התקשרתי לעדכן שאני סוגרת עכשיו וכל מה שקשור לבר, קופה תטפלו בזה מחר. ואני מקווה שהסתדרת על בן אדם למחר, כי על הבוקר אני בטבריה כמו שזכור לך". בהמשך סיכומי הנתבעים נטען כי התובעת עבדה בבית הקפה שבועיים בלבד ולאחר מכן נעלה את המקום וברחה לטבריה. ואולם כאמור, המסרון שבו התייחסה התובעת לנסיעתה הצפויה לטבריה נשלח ביום 6/6/13, דהיינו לאחר שהתובעת עבדה בבית הקפה כחודש ימים ללא משכורת.

לפי נתוני הנתבעים, במהלך חודש יוני 2013, מספר שעות העבודה של התובעת עמד על 199, אולם מדובר בחודש השני שבו התובעת עבדה מבלי לקבל שכר, והתובעת אף הצביעה על בעיות רפואיות שהיו לה באותה עת. כמו-כן אישרה התובעת כי עזבה את מקום העבודה ביום 6/7/13 בעקבות התנהלות הנתבעים וביקור המפקח מטעם העירייה בעסק ביום 20/6/13 שהודיע לה כי יוגש נגדה כתב אישום משום שהעסק מתנהל ללא רישיון וביטוח, לאחר שללא ידיעתה הוצא לעסק צו סגירה שנכנס לתוקף כבר ביום 13/6/13. כן עלה מהראיות שבפני כי הוגש כתב אישום כנגדה בהמשך.

התובעת הצהירה כי לא קיבלה משכורות ותשלומים כלשהם ואילו הנתבעים משכו לעצמם משכורות וברוך היה מגיע לעסק ולוקח את המזומן מהקופה. ברוך הצהיר כי הייתה זאת התובעת שלקחה לעצמה כספים, אולם נתבעת 1 היא שריכזה את כל הנתונים הכספיים וברוך לא הוכיח כי התובעת נטלה לעצמה כספים כלשהם. הוצג מסרון יחיד שבו נטען כי התובעת נטלה כספים לידיה, אך אל מול זאת הוצגו מסרונים רבים של התובעת לברוך על כך שקשה לה מאוד לעבוד מבלי לקבל משכורת. במסרונים ששלח ברוך לתובעת ניכר כי אין כל התייחסות לתשלום כספים לתובעת ואין כל התחייבות לשלם לה משכורת כפי שנקבע במפורש בהסכם העקרונות.

ברוך אכן שלח לתובעת מסרונים לגבי התנהגותה והאופן שבו ניהלה את העסק, אולם התובעת חזרה והסבירה כי קשה לה לעבוד ללא משכורת והמסרונים שלה בקשר לכך לא זכו למענה.

ראו לעניין זה מסרונים שצורפו בנספח יג' לתצהירו של ברוך. ברוך כתב לתובעת כי נעלמה לימים והתובעת השיבה לו - "אם היה לי משכורת כמו בן אדם המקום היה ממשיך להיות פעיל כמו שצריך". בהמשך הוסיפה התובעת והבהירה - "שוב פעם אם הייתי מקבלת משכורת העבודה הייתה נמשכת כרגיל. אין באפשרותי לעבוד ללא שכר. אני לא באה ממשפחה עשירה".

גם במסרונים ששלחה נתבעת 6 לברוך ישנה התייחסות לכך שלא שולמו משכורות. ראו למשל נספח יא' לתצהירה של התובעת – מסרון שבו כתבה נתבעת 6 לברוך: "אתה יודע שלא שילמת משכורת לאף אחד מהעובדים שעבדו אצלך. יש כאלה שלא קיבלו על חודש ויש כאלה שלא קיבלו על חודשיים". במסרון נוסף כתבה נתבעת 6 - "היום כאשר אני מבינה יותר הגעתי למסקנה שכל פיית הקפה הייתה עניין אחד גדול ולא מסודר ולא חוקי בעליל". בהמשך כתבה נתבעת 6 לברוך כי כתוצאה מהתנהלותו, מאור והתובעת נטלו הלוואות והסתבכו איתן, "כי הם הקדישו את זמנם למסעדה ולא קיבלו כלום בתמורה. הבנתי שמדובר פה בעוגמת נפש ברמה הגבוהה ביותר".

כפי שנקבע לעיל, הנתבעים אשר בידיהם נמצאים כל הנתונים הכספיים של העסק לא הוכיחו ולו לכאורה כי התובעת נטלה כספים כלשהם מהקופה של בית הקפה, ומנגד, אין חולק כי התובעת עבדה בעסק לכל הפחות, לפי גרסת הנתבעים, 422 שעות שבגינן היה על נתבעת 1 או השותפות לשלם לתובעת 12,660 ₪ (נטו).

לאור האמור לעיל, אני קובע כי נתבעת 1 ומי מטעמה הפרו את הסכם העקרונות בכך שלא שילמו לתובעת שכר כלשהו עבור עבודתה, וכי על הנתבעים כפי שיורחב בהמשך לשלם לתובעת סך של 12,660 ₪ (נטו) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בהסכם העקרונות ישנה התחייבות של נתבעת 1 כי אין לעסק כל חוב. ואולם, התובעת טענה כי הנתבעים חיברו קווי חשמל פיראטיים לאחר שלא שילמו חובות לחברת החשמל והציגה תמונות המבססות זאת, ואילו הנתבעים לא הציגו ראיות כלשהן המעידות כי כל החיובים שולמו, אף שכל החשבונות היו בידיהם ובשליטתם בלבד. כמו-כן טענה התובעת כי הוכנסו בלוני גז מסוכנים לעסק והציגה תמונה של בלוני גז בתוך בית הקפה, וגם בעניין זה, הנתבעים לא מצאו לנכון להציג ראיות מפריכות כדי לסתור את טענת התובעת. עוד עולה מהראיות בתיק כי לא שולם שכר לתובעת ולעובדים נוספים, ויש גם בכך כדי לחזק את טענתה של התובעת כי היו לעסק חובות שלא שולמו.

התובעת אמנם אישרה בהסכם העקרונות כי "מצב העסק מוכר לה", אך אין לפרש זאת כהצהרה של התובעת כי ידוע לה שאין לעסק רישיונות כדין וכי ידוע לה שעיריית תל אביב נקטה בהליכים פליליים נגד העסק, נגד הנתבעת 1 ונגד אלירן. היה על נתבעת 1 ומי מטעמה ליידע את התובעת לפני שחתמה על הסכם העקרונות על כך שננקטו הליכים פליליים נגד העסק, אשר מופעל ללא רישיון וניתן צו לסגירתו כמה חודשים לפני שהתובעת חתמה על ההסכם.

בנספח ז' לתצהירה של התובעת צורף כתב האישום שהוגש נגד נתבעת 1, אלירן והתובעת מיום 12/8/13 שלפיו "ביום 13/3/13 בתיק פלילי מס' 02/11/0008468 ציווה בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו... על הפסקת העיסוק בעסק הנ"ל במקום, כשהוא מצווה על הנאשמים בתיק ועל כל אדם אחר לסגור את המקום ולהימנע מלהשתמש בו לעסק הנ"ל. כמו כן צווה כי לא יעסוק אדם בעסק הנ"ל ולא יעבירנו לאחר אלא אם בידיו רישיון או היתר זמני כדין".

כמו-כן צוין בכתב האישום כי צו הסגירה נמסר בעסק בתאריך 21/3/13, כשבמועד זה העסק היה בבעלותה של נתבעת 1. בהמשך ביטל בית המשפט את כתב האישום נגד התובעת.

לפיכך, אין אלא לקבוע כי אלירן וברוך ידעו על ההליכים הפליליים הנ"ל, ידעו כי נאסר עליהם להעביר את העסק לאחר או לצרף שותפים נוספים והסתירו זאת מהתובעת. בד בבד גבו הנתבעים מהתובעת סך של 50,000 ₪ עבור 25% מעסק שמתנהל שלא כדין ואמור להיסגר בקרוב, ונמנעו מלשלם לתובעת את משכורתה. התובעת הוכיחה כי נתבעת 1 ומי מטעמה לא שילמו גם לעובדים נוספים שנאלצו להגיש תביעות נגד שלושת הנתבעים בתיק שבפני בתיק אחר, וכן הוגשו תביעות דומות נגד ברוך בקשר לבתי עסק אחרים.

ראו לעניין זה נספח ח' לתצהירה של התובעת – פרוטוקול דיון שהתנהל ביום 4.2.14 בבית המשפט לעניינים מקומיים בת"א בתיק ר 6514/13. בפרוטוקול מופיעה עדותו של ברוך שלפיה "אנחנו בסה"כ היינו בעסק מפברואר עד יוני 2013 ואז יצאנו משם ומי שנכנס אחרי זה היא חברה בשם פיק פקטורי שיש ביננו הסכם התקשרות. הרישוי מטופל". בהמשך הדיון העיד ברוך כי באותה תקופה התובעת עבדה בבית הקפה, ניהלה את המטבח "והייתה אמורה להיכנס לשותפות, ואחרי חודשיים העסק נסגר".

מהאמור לעיל עולה כי ברוך העיד שהעסק התנהל עד יוני 2013, אולם לפי עדויות הצדדים בתיק שבפני, לרבות עדותו של ברוך, העסק התנהל עד חודש יולי 2013 לכל הפחות. על כל פנים, לפי גרסתו של ברוך, נתבעת 1 החלה לנהל את העסק רק בתחילת חודש פברואר 2013 והיתה כוונה להכניס את התובעת לשותפות, אולם חודשיים לאחר מכן העסק נסגר. כן עולה כי מדברי ברוך כי הנתבעים המשיכו לנהל את העסק באמצעות חברה אחרת וחדשה ומכאן שרב הנסתר על הגלוי.

כפי שנקבע לעיל, הנתבעים לא העבירו לתובעת מידע חיוני שהיה עליהם להעביר לידיעתה של לפני חתימתה על הסכם העקרונות. מפסקי הדין וההחלטות הרבות שהוגשו לתיק עולה כי ברוך מנהל עסקים רבים בתחום בתי הקפה, כי הוא פותח בתי קפה שונים ומעורב בתביעות רבות שהוגשו נגדו וזאת בעת שהוא על פני הדברים מצוי בהליכי פשיטת רגל. אל מול זאת, התרשמתי מעדותה של התובעת כי דיברה בכנות וכי אכן אין לה ניסיון בניהול בתי קפה או עסקים אחרים.

יש לדחות את טענת הנתבעים כי מדובר בטעות של התובעת בכדאיות העיסקה בלבד. לא נעלם מעיני המסרון האחרון שבנספח טו' לתצהירו של ברוך, שבו כתבה התובעת כי טעתה בעת שנכנסה למקום ללא גב כלכלי. ואולם, ראשית, הנתבעים לא ציינו מתי נשלח המסרון הנ"ל ויש לכך רלוונטיות רבה, ושנית, מעיון בכל המסרונים ששלח ברוך והוגשו לתיק עולה כי מסרונים אלה נשלחו כדי להפעיל לחץ על התובעת שהייתה חסרת ניסיון עסקי וידע משפטי, וכשהתובעת מבקשת להפסיק את עבודתה וברוך מודיע לה (בניגוד להוראות ההסכם) שעל פי תנאי ההסכם היא איננה יכולה לעזוב. עוד יצוין כי במסרונים אחרים כתבה התובעת שהיא לא מקבלת שכר ואינה יכולה לעבוד בצורה כזו, ואין לשלול כי מסרונים אלה נשלחו לאחר המסרון שבנספח טו' הנ"ל. גם אם התובעת נכנסה לעסקה ללא גב כלכלי, אין בכך כדי לערער את הקביעה שלפיה הנתבעים הונו את התובעת, גבו ממנה סכום ניכר והפעילו עליה לחצים לעבוד שעות רבות מבלי לקבל שכר כלשהו. לפיכך, בית המשפט מייחס משקל אפסי למסרון שבנספח טו' הנ"ל. הנתבעים העלימו מהתובעת במכוון פרטים מהותיים לגבי מצב העסק, לרבות צו סגירה שהוצא לו, ובכך הטעו את התובעת והתנהלו כלפיה בחוסר תום לב בעת ניהול המו"מ לקראת ההתקשרות בהסכם העקרונות.

בכתב התביעה נטען כי מדובר במסכת הונאה, מרמה והטעייה של הנתבעים שהוליכו את התובעת שולל, תוך הכנסתה למערבולת של חובות כספיים אדירים. כמו-כן נטען כי התובעת הבינה שנפלה קורבן לידיהם של הנתבעים שהצליחו לשטות בה, ולכן עזבה את מקום העבודה. עוד נטען במפורש בכתב התביעה כי התברר לתובעת לאחר מכן שכל כוונתו של ברוך הייתה לרמות אותה ולקחת ממנה כספים בדרך שקרית.

מהראיות בתיק עולה ולא נסתר כי אלירן הוא הדירקטור הרשום היחיד בנתבעת 1 ובעל 100% ממניותיה, אולם ברוך הוא זה שניהל את נתבעת 1 בפועל. הנתבעים לא הציגו ראיות כלשהן המעידות כי ברוך מונה למנהל ומורשה חתימה של נתבעת 1, ולא די לציין זאת בהסכם העקרונות. בנסיבות העניין ומשהתברר כי ברוך נמצא בהליכי פשיטת רגל, היה מקום להגיש פרוטוקולים של נתבעת 1 שיבססו מה היה מעמדו של ברוך בחברה הלכה למעשה. אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעים כי כל העובדות הרלוונטיות ידועות לברוך בלבד, שכן מהראיות בתיק עולה כי עוד לפני חתימת התובעת על הסכם העקרונות, היה ברור וידוע לאלירן שהוצא לעסק צו סגירה. ברוך אף לא הסביר בתצהירו האם אלירן היה מעורב בניהולה של נתבעת 1, ואם לא, מדוע הוא רשום כבעל מניות ומנהל יחיד בחברה. לפיכך, ובהעדר תצהיר של אלירן, אין אלא לקבל את טענתה של התובעת כי אלירן שרשום כבעל המניות והמנהל היחיד בנתבעת 1 פעל בשיתוף פעולה עם ברוך ולכל הפחות היה איש קש שאפשר לברוך לפעול בנתבעת 1 כרצונו.

כפי שצוין בפסק דין זה לעיל, לקראת סוף הדיון בתובענה התברר לבית המשפט כי ברוך נמצא בהליכי פשיטת רגל. ב"כ הנתבעים ניסה להסביר לבית המשפט כי הלכה למעשה הוא מייצג רק את נתבעת 1 ואורגניה, וביניהם ברוך, ואינו מייצג את ברוך באופן אישי. אינני מקבל הסבר זה. התביעה הוגשה, בין היתר כנגד ברוך אישית. ב"כ הנתבעים ידע על מצבו המשפטי של ברוך לכל המאוחר בעת שקיבל את תצהירה של התובעת מיום 6/11/14 שבו צוין במפורש כי ברוך נמצא בהליכי פשיטת רגל. בנסיבות אלה, גם אם ב"כ הנתבעים לא ידע על כך קודם לכן, היה עליו בהיותו קצין בית המשפט, לברר את מצבו המשפטי של ברוך לאלתר, ולהבהיר לבית המשפט האם ברוך נמצא בהליך של פשיטת רגל. צו כינוס הנכסים שהוצא נגד ברוך ניתן בשנת 2009, ומעדותו של ברוך עצמו עולה כי הלכה למעשה המשיך לנהל בתי עסק גם לאחר מועד הכינוס. ב"כ הנתבעים ציין בהודעתו מיום 27/5/15 כי "כל הידוע לנתבע 3 כי הוכרז כפושט רגל בשנת 2010 או בסמוך לכך". אין הודעה מפורשת מטעם ב"כ הנתבעים לגבי מצבו המשפטי של ברוך כיום, לא הוגשה בקשה לעכב את ההליכים כנגד ברוך וברוך עצמו לא מצא לנכון להגיש הודעה כלשהי בעניין זה. לכן, אין מקום לתת צו לעיכוב הליכים נגד ברוך בתיק זה.

במעמד החתימה על הסכם העקרונות מסרה התובעת לברוך 50,000 ₪ עבור נתבעת 1 שבבעלותו המלאה של אלירן. מהסכם העקרונות עולה כי חשבון הבנק של השותפות הוא חשבון הבנק של נתבעת 1 ונקבע כי כל הרישומים של השותפות ייעשו אצל הנתבעת 1. הנתבעים לא הציגו ראיות המעידות כי הכספים אכן הופקדו לחשבונה של נתבעת 1. אלירן שהוא בעל 100% מהמניות והמנהל הרשום היחיד בנתבעת 1 לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא הציג כל גרסה בעניין זה. בהעדר כל גרסה וראיות כאמור, אין לשלול כי הכספים הועברו הלכה למעשה לאלירן ו/או לברוך.

נתבעת 1 והמנהלים מטעמה, ברוך ואלירן, לא הציגו כל הסבר מדוע לא שולמו לתובעת משכורות ומדוע הסתירו מהתובעת את ההליכים הפליליים המתנהלים נגד נתבעת 1. בהעדר כל הסבר לכך, אין אלא לקבל את גרסתה של התובעת כי הנתבעים פעלו יחד כדי להוליך אותה שולל, לגבות ממנה כספים ולנצל את שעות העבודה הרבות שתשקיע בעסק מבלי לשלם לה כל תמורה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעים הטעו את התובעת, וביצעו כלפיה עוולה של תרמית כמשמעותה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לכל הפחות, הנתבעים ביצעו עוולה של רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כאשר לא חשפו בפני התובעת לפני ההתקשרות עמה בהסכם העקרונות במאי 2013 כי ננקטו נגד העסק הליכים פליליים, והוצא לו צו סגירה שייכנס לתוקפו כבר ביום 13/6/13. כתוצאה מעוולות אלה של הנתבעים שילמה התובעת 50,000 ₪ בגין 25% מעסק שפעל ללא רישיון שהוצא לו צו סגירה אשר התובעת עבדה בו לכל הפחות 422 שעות מבלי לקבל תמורה כלשהי עבור עבודתה.

לפי סעיף 54 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס". וראו לעניין זה בין היתר גם ע"א 407/87 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', מח (5) 661.

ב"כ התובעת אמנם לא הפנה לסעיפי החוק שבגינם יש להטיל על נתבעים 2 ו-4 אחריות אישית, אולם כל העובדות הרלוונטיות לעניין זה הועלו בכתב התביעה ובתצהירה של התובעת.

בכתב התביעה נטען כי התובעת זכאית לקבל גם את חלקה ברווחים של העסק. טענה זו נזנחה בסיכומי התובעת, ובא כוחה התמקד בטענה כי יש להשיב לתובעת את מלוא הסכום ששילמה במעמד החתימה על הסכם העקרונות - 50,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את נתבעת 1 נתבע 2 (אלירן), ונתבע 4 (ברוך) יחד וכל אחד לחוד להשיב לתובעת את הסך של 50,000 ₪ ששילמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בכתב התביעה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בסך נוסף של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש. התובעת צירפה לתצהירה ראיות רבות לגבי מצבה הפיזי והנפשי. הנתבעים הכחישו כי הם אלה שגרמו להידרדרות במצבה הפיזי והנפשי של התובעת, אולם די בכך שהתובעת שילמה 50,000 ₪ בגין 25% מעסק מבלי שידעה שכבר הוצא לעסק צו סגירה ובכך שהתובעת עבדה בעסק שעות רבות מבלי לקבל תשלום, כדי לקבוע כי יש לפצות את התובעת גם בגין עוגמת נפש. בנסיבות העניין, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את נתבעים 1, 2 ו-4 לשלם לתובעת יחד וכל אחד לחוד סך כולל של 87,660 ₪ (50,000 ₪ + 12,660 ₪ + 25,000 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו-כן אני מחייב את נתבעים 1 2 ו-4 לשלם לתובעת יחד וכל אחד לחוד סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 17,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד - שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. שכר טרחת עוה"ד נקבע בין היתר לנוכח הסתרת הליכי פשיטת הרגל של ברוך. יצויין כי בנסיבות העניין היה מקום לקחת זאת בחשבון גם אילו התביעה הייתה נדחית, משום שלו ידעה התובעת מראש על הליכי פשיטת הרגל של ברוך, ייתכן שהייתה בוחרת לנהוג בצורה אחרת על כל המשתמע מכך.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏כ"ג אדר א תשע"ו, 3 במרץ 2016, בהעדר הצדדים.