פונטביט בע"מ נ' המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב חל"צ

תובענה זו עוסקת בהפרה נטענת של זכויות יוצרים ביחס לגוֹפָנים ("פונטים"), אשר עוצבו על ידי התובעת. לגישת התובעת, הנתבעת הפרה את זכויותיה בגופנים שעצבה ויש לחייבה בפיצוי בסכום של 200,000 ₪. הנתבעת, מצדה, טוענת כי לא הפרה את זכויות היוצרים של התובעת, ככל שקיימות.

רקע

1. התובעת היא חברה פרטית העוסקת בעיצוב וביצירת גופנים. התובעת נוהגת להעניק רישיונות שימוש בגופנים שיצרה בתמורה לתמלוגים. הנתבעת היא חברה לתועלת הציבור, המפעילה מוסד להשכלה גבוהה.

2. במהלך חודש ינואר 2012, פרסמה הגב' הגר שלמה, אשר למדה במסגרת קורס עיצוב גרפי בנתבעת בקמפוס בראשון לציון (להלן: "הקורס"), שתי הודעות באתר פייסבוק, שבהן נעשה שימוש בגופנים שעוצבו על ידי התובעת. התובעת פנתה לגב' שלמה בדרישה לשלם עבור זכות השימוש בגופנים ובמהלך הדברים, מסרה הגב' שלמה כי במסגרת לימודיה בקורס, הפיצה המרצה - הגב' אורית מילר, גופנים שעוצבו על ידי התובעת.

3. בהמשך לכך, פנתה התובעת אל הנתבעת וטענה כי נמסרו לתלמידיה גופנים בהם נעשה שימוש מסחרי ללא אישור. הנתבעת דחתה את טענות התובעת ומכאן התובענה שמלפניי.

   תמצית טענות התובעת

4. התובעת טוענת כי במהלך הקורס, הפיצה הנתבעת, באמצעות הגב' מילר, יצירות רבות לתלמידי הקורס. נטען כי בין היצירות שהופצו, נכללו שני גופנים המכונים "קליגרף" ו- "אריסטוקרט" (להלן: "הגופנים"). התובעת מדגישה כי הגופנים עוצבו על ידה וכי הנתבעת לא הייתה רשאית לעשות בהם שימוש, או להפיצם לאחרים (להלן: "השימוש האסור"). התובעת מפנה לעדויות תלמידים בקורס, לפיהן נכחו בו מעל 20 תלמידים ולכל אחד מהם נמסרו מספר גופנים שעוצבו על ידי התובעת, מבלי שנאמר להם דבר ביחס לשימוש המותר או האסור בהם. התובעת טוענת, כי הפצת הגופנים לסטודנטים בקורס מהווה הפרה חמורה של זכויותיה, שכן זכויות השימוש בהם לא נרכשו על ידי הנתבעת, או על ידי הגב' מילר. התובעת סבורה כי השימוש האסור נועד להעלות את ערך הקורסים שמעבירה הנתבעת לתלמידיה וכן לקדמה ולשווקה, במטרה להתעשר. התובעת הוסיפה וטענה, כי השימוש האסור עולה, בין היתר, כדי הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית שלה בגופנים; גזל; גניבת עין; רשלנות; הפרת חובה חקוקה; חוסר תום לב; פגיעה במוניטין ועשיית עושר שלא במשפט. נטען, כי לתובעת מוניטין רב שנים בתחום עיצוב הגופנים, אותו טיפחה באמצעות השקעת כספים ואמצעים רבים והגופנים שיצרה הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף הטיפוגרפי בישראל, שכן הם מופיעים בכל סוגי המדיה ומשמשים את קהילת המעצבים המגוונת.

   התובעת הוסיפה וטענה, כי הנזק שנגרם לה כתוצאה מהשימוש האסור נעוץ במניעת זכותה לתמורה מלאה בגין השימוש ביצירותיה ובהינתן כי מדובר בשימוש בעל אופי מסחרי, אשר נעשה ללא הגבלה, או בקרה כלשהי, יש להניח כי היצירות המוגנות הגיעו לידי גורמים רבים המוסיפים לעשות בהם שימוש, מבלי לשלם תמורתן. התובעת סבורה כי בנסיבות אלו ובהינתן כי מדובר בשני גופנים המהווים שתי יצירות נפרדות, יש לחייב את הנתבעת בסכום הפיצוי הסטטוטורי המקסימלי - 100,000 ₪ לכל גופן.

    

    

   תמצית טענות הנתבעת

5. לשיטת הנתבעת, הגופנים אינם עומדים במבחנים של יצירתיות, מקוריות ואמנותיות, הנדרשים לביסוס קיומן של זכויות יוצרים. הנתבעת סבורה כי מדובר בגופנים סטנדרטיים, שאין בהם ערך עיצובי, או יצירתי ואשר מטרתם פונקציונאלית – לאפשר כתיבה באותיות השפה העברית. הנתבעת הפנתה לתזכיר הצעת חוק המדגמים, התשע"ג-2013, ממנו עולה, לשיטתה, כי גופני דפוס עלולים להיחשב כמדגמים ולא כזכויות יוצרים ומכאן שתקופת ההגנה בגינם אינה יכולה לעלות על חמש שנים ממועד פרסומם.

   לגופן של טענות התובעת, נטען להיעדר יריבות בין הצדדים, נוכח ביצוע ההפרות המתוארות בכתב התביעה ובנספחיו על ידי הגב' שלמה – שסיימה את לימודיה במוסד המנוהל על ידי הנתבעת בשנת 2010, או על ידי הגב' מילר – שפעלה כמרצה מן החוץ למשך סמסטר אחד בלבד, בשנת 2010. הנתבעת סבורה כי אין לייחס לה כל אחריות בגין ההפרות המתוארות בכתב התביעה, אף משום שבוצעו בחלוף תקופה בת שנתיים מתום הלימודים בקורס, שלא במסגרת פעילותה, ללא כל קשר אליה ומבלי שנהנתה מפירות ההפרה הנטענת. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אין להחיל עליה אחריות שילוחית ביחס להתנהלות הגב' מילר, שכן הקורס לא עסק בשימוש בגופנים והנושא לא נכלל במסגרת החומר שהוסמכה הגב' מילר להעביר לתלמידי הנתבעת. עוד הוטעם, כי לא ניתן לקבוע שהנתבעת התרשלה, שכן אין לקשור בין הפעילות האקדמית שהיא מנהלת לבין השימוש האסור; לא הייתה לה כל ידיעה על התרחשותו ולא הייתה לה כל תרומה לכך. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לא ביצעה כל פעולה המאפשרת עשיית שימוש בגופנים, הן לגב' מילר והן לתלמידי הקורס; כי הגופנים לא נרכשו על ידה, לא היו בחזקתה, או בשליטתה ולא הותקנו על גבי מחשביה וכי אין כל ראייה שתלמד כי היו בחזקתה של הגב' מילר, או שהותקנו על גבי המחשב שבו השתמשה. הנתבעת סבורה שלא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים משמעותיים על עדותן של העדות מטעם התובעת והוסיפה וטענה, כי אף אם יימצא שמי מטעמה עשה שימוש אסור בגופנים, אין המדובר בשימוש מסחרי או חיצוני ויש לזקוף לזכותה את ההגנה הקבועה בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "החוק"), שעניינה בהוגנות השימוש ביצירה.

   הנתבעת הכחישה את הנזקים הנטענים בכתב התביעה. נטען כי התובעת לא הראתה כיצד הנתבעת התעשרה על חשבונה, או אילו רווחים הופקו לה כתוצאה מהשימוש האסור. כן טענה הנתבעת, כי לא הוכח קשר סיבתי בין השימוש האסור לבין הנזקים הנטענים. במיוחד כך, לנוכח המחירים הנמוכים שנוהגת התובעת לגבות בעבור השימוש בגופנים שבבעלותה ולנוכח העובדה שלא דרשה מהגב' שלמה להסיר, או למחוק את השימוש שעשתה בגופנים.