פרופ' יואב כהן – בתחום הפסיכיאטריה.
הנכות הרפואית
חוות הדעת
3. פרופ' עמוס פייזר קבע לתובע נכות רפואית משוקללת צמיתה בשעור 62.99% בגין פגיעות ברגל שמאל וביד שמאל.
על פי חוות הדעת פציעותיו של התובע כוללות שבר בקצה הלטרלי של עצם הקלביקולה השמאלית שטופל שמרנית ולא התחבר והותיר כאב והגבלה מזערית בקצה סיבוב פנימי של הזרוע. בגין האמור קבע פרופ' פייזר נכות בשעור 7.5% לפי סעיף 39(2) לתקנות הביטוח הלאומי.
עוד נקבע בחוות הדעת כי לתובע נכות בשעור 2.5% לפי סעיף 35(1)ב(רבע) בגין שבר בעצם ראש הרדיוס השמאלית שטופל באופן שמרני ושהותיר כאב והפחתה בקצה יישור בהשוואה למרפק הימני.
על פי חוות הדעת לתובע פגיעה בברך שמאל שכללה קרע רצועות ושברים בשני האפיקונדילים-הלטרלי והמדיאלי, שטופלו בתחילה בארתרוסקופיה אבחנתית ובהמשך בניתוח שחזור של הרצועה הצולבת האחורית. בגין הפגיעה בברך שמאל שכוללת את הרצועות והמיניסקוס ושהותירה כאבים והגבלה בקצה כיפוף ואי יציבות קדמית אחורית ואי יציבות צדית מזערית, קבע המומחה לתובע נכות רפואית בשעור 25% לפי סעיף 48(2) בין א ל-ב לפי תקנות הביטוח הלאומי.
4. עוד נקבע כי לתובע פצע מעיכה קשה בכף רגל שמאל עם פגיעה באספקת הדם לבוהן הראשונה שהובילה לקטיעה של הקרן הראשונה, שברים בעצמות המטטרזליות שהצריכו מספר ניתוחים עד שהתחברו ופגיעה קשה ברקמה הרכה שהצריכה טיפולים פלסטיים שכללו השתלות עור. פרופ' פייזר קבע לתובע:
5% נכות לפי סעיף 48(3) א (מחצית) בגין הגבלת התנועה בקרסול שמאל.
20% לפי סעיף 50(1)ב(1) בגין קטיעה של הקרן הראשונה בכף רגל שמאל.
20% לפי סעיף 35(1)(ג) בגין פגיעה טרזלית ומטטרזלית מלווה בהגבלת תנועות וכאבים הגורמים להשפעה בינונית על כשר הפעולה הכללי.
10% לפי סעיף 75(1) ב בגין הצלקות בכף הרגל השמאלית.
5. ד"ר יצחק טוכמן קבע לתובע 20% נכות רפואית בגין הצלקות בכף רגלו השמאלית לפי סעיף 75(1)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי.
על פי חוות הדעת התובע עבר השתלת עור מעובי מלא לכף רגלו השמאלית, השתל בצקתי ובולט, רגיש למגע, מעט מכוייב ונפצע בקלות. בהיקף השתל נמצאים אזורים מכוייבים הגורמים סבל רב. בנוסף, התובע עבר כריתה של שתי אצבעות בכף הרגל וכן לתובע צלקת באורך של 11 ס"מ וברוחב של 1 ס"מ במרכז השוק.
6. על פי חוות דעתה של פרופ' קורן לובצקי התובע סובל מכאבים קשים בכף הרגל, ככל הנראה כאבי "פנטום" בחלקם (לאחר הקטיעה).
עבור הכאבים הקשים בכף הרגל שבחלקם נוירופתיים ושמפריעים מאוד לתפקודו של התובע קובעת המומחית לתובע נכות נוירולוגית בשעןר 25% לפי סעיף 32(1) א-ב לתקנות הביטוח הלאומי.
7. פרופ' יואב כהן קובע בחוות דעתו כי התובע סבל כתוצאה מהתאונה מנכות פסיכיאטרית זמנית בשעור 20% לפי סעיף 34(ב)(3) לתקנות הביטוח הלאומי וזאת מיום 22.4.16 ולמשך שנתיים. לאחר מכן ירד שעור הנכות לצמיתות לכדי 15% לפי מצב שבין הסעיפים 34(ב)(1-2).
על פי חוות הדעת תלונותיו של התובע מתאימות לאבחנה של PTSD ובנוסף מתוארים סימפטומים של הפרעת הסתגלות דכאונית. מצבו התאים לפגיעה בינונית בתפקוד בתקופה הסמוכה יותר לתאונה ולאחר מכן ירדו סמפטומים אלו והשפעתם על התפקוד לרמה קלה יותר.
8. ב"כ הצדדים ויתרו על חקירותיהם של ד"ר טוכמן ושל פרופ' כהן וחקרו את המומחים פרופ' פייזר ופרופ' לובצקי.
טענות הצדדים
9. לטענת ב"כ התובע הנכות הרפואית המשוקללת מסתכמת ב-81.12% (ר' עמ' 57, ש' 13 לסיכומים).
לטענת ב"כ הנתבעת הנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 59.75% (ר' עמ' 67, ש' 32).
10. הפער בין הצדדים עניינו הנכות האורטופדית והנוירולוגית.
לטענת ב"כ הנתבעת תקנות הביטוח הלאומי קובעות בצורה ברורה כי כאשר קיימות מספר פגיעות באותו איבר הנכות הכוללת לא תעלה על הנכות שהיתה ניתנת בגין קטיעתו של אותו איבר. במקרה שלנו לא ניתן לקבוע נכות העולה על 30% שהיתה ניתנת בגין קטיעת כף הרגל. לטענתו הנכויות שנקבעו בגין הגבלת התנועה בקרסול שמאל, בגין קטיעה של הקרן הראשונה בכף רגל שמאל, בגין הפגיעה הטרזלית והמטטרזלית ובגין הנכות הפלסטית כלולות בשעור נכות זה.
כך גם הנכות הנוירולוגית שנקבעה בגין הכאב בכף הרגל אשר חופפת לטענתו את הנכות האורטופדית,
לטענת ב"כ התובע יש לדחות את הטענה כי מצבו של התובע שקול לקטיעה. מדובר בפציעה שונה לחלוטין עם צרכים שונים ואילו היה מדובר בתיק קטיעה היו גם שעורי הנזק בהתאם. אשר לנכות בגין הצלקות, כפי שהסכים פרופ' פייזר, יש לתת עדיפות לקביעתו של ד"ר טוכמן ולהערכת הנכות שהוא קבע.
יש גם לדחות את הטענה בדבר חפיפה בין הנכות האורטופדית והנכות הנוירולוגית כפי שאף הבהיר פרופ' פייזר בחקירתו. כל נכות מבוססת על תסמין אחר ופגיעה אחרת. האורטופדית נקבעה בגין פגם מכני-אורטופדי, השברים והקטיעות, ואילו הקביעות של פרופ' לובצקי מבוססות על תסמינים נוירופתיים-עצביים שמקורם בפגיעה בעצב.
דיון והכרעה
11. טענת הנתבעת ולפיה לא ניתן לקבוע בגין הפגיעות בכף הרגל נכות העולה על 30% נשענת על תקנה 11(ג)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 הקובעת כי: "על אף האמור בתקנת משנה (ב), דרגת נכות בשל מספר פגימות באותו פרק, גפה או עין, לא תעלה לגבי גפה – על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה".
לטענת ב"כ הנתבעת סעיף 49 לתוספת קובע נכות בשעור 30% בגין קטיעה של כף רגל.
12. פרופ' פייזר נשאל על העקרון הגלום בתקנה 11(ג)(2) והשיב כי יש הגיון בכך. עם זאת, כשהופנה לתקנה 49 השיב כי התקנה אינה כוללת קטיעה של כל כף הרגל אלא רק של חלקים ממנה, "דרגות שונות של קטיעה" כדבריו. (עמ' 36, ש' 7-15).
אכן סעיפים 49(5) עד 49(7) כוללים סוגים שונים של קטיעות תחת הכותרת "כף הרגל" ומקובלת עלי עדותו של פרופ' פייזר ולפיה אין בהן קביעה כי הנכות הכוללת שניתן לקבוע בגין קטיעת כף רגל היא בשעור 30%.
13. אשר לשאלת החפיפה בין חוות הדעת.
פרופ' פייזר קובע בחוות דעתו כי לתובע 20% נכות רפואית בגין פגיעה טרזלית ומטטרזלית מלווה בהגבלת תנועות וכאבים הגורמים להשפעה בינונית על כושר הפעולה הכללי.
פרופ' לובצקי קובעת לתובע בגין הכאבים הקשים בכף הרגל שבחלקם נוירופתיים ושמפריעים מאוד לתפקודו, נכות נוירולוגית בשעור 25%.
ד"ר טוכמן קובע לתובע 20% נכות רפואית בגין הצלקות בכף רגלו השמאלית ואף הוא מתייחס בחוות דעתו לאזורים בהיקף השתל הגורמים סבל רב.
14. פרופ' פייזר אישר בעדותו כי ההתייחסות לצלקות בחוות דעתו חופפת את זו של ד"ר טוכמן וכי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר טוכמן בעניין זה (ר' עמ' 36, ש' 6-4).
כשנשאל פרופ' פייזר לגבי החפיפה בין חוות הדעת בהינתן ההתייחסות בכולן לשאלת הכאב השיב כי "על כף רגל על רגל שנקטעה , אתה עלול לקבל פחות נכות מאשר רגל שסובלת גם מכאבים, גם מהגבלות תנועה. הנכות בכף הרגל מקבלת 20% עם ובלי כאבים. אתה שואל אותי אם לא היו כאבים אז אולי באמת הנכות פחותה, אך הכאבים הם ביטוי לנכות הלגמרי אנטומית של כף הרגל" (עמ' 35, ש' 10-8). ובהמשך "איני רופא כאב ולא נוירולוג אז לא ייחסתי משמעות לכאבים ברמה שייחסה להם לובצקי" (שם, ש' 15-16). "איני יודע בכמה זה נחפף. כאבים אצלי זה שולי" (שם, ש' 19). "אם זה חופף, מדובר במספר אחוזים בודדים שאיני בטוח שאני יכול להגיע לרזולוציה הזאת. יש פה עניין של שיטת עבודה שמבחינתי מאוד קשה, כי מדובר באותה רגל, אותן תלונות. אם הייתי צריך לנקות את הכאב לשיטתך כי אני אומר שהכאב מתקבל ממקום אחר ומשפיע על התפקוד, הייתי מוריד 3-2 אחוזים כי כל היתר: תנועתיות, מגבלה אנטומית של כף הרגל לא נובע מהכאב" (שם, ש' 26-23).
פרופ' לובצקי העידה כי פסקה נכות נוירולוגית אך בגין הכאבים בכף הרגל (עמ' 47, ש' 30-25). לדבריה "אני חושבת שיש לו כף רגל מאוד פגועה ויש לו אחד או שני אצבעות בכף הרגל שהם קטועים ויש לו כאבים שיכולים להתאים לכאבי פנטום וזה מאוד כואב ועל זה נתתי אחוזי נכות בהנחה שמדובר בכאבים עצביים ואז זה לא אורטופדי" (שם, ש' 11-9). עוד אישרה כי אדם הסובל מפגיעה אורטופדית בגין קטיעה וגם מכאבי פנטום בגין אותה קטיעה יהיה זכאי לנכות גם בגין כאבי הפנטום (ר' שם, ש' 19-17).
כשנשאלה לגבי החפיפה בין הנכות אותה קבעה לבין הנכות שקבע פרופ' פייזר בשעור 20% והכוללת התייחסות לכאבים השיבה כי "מחצית מהנכות של 25% שאני קבעתי חופף לנכות שקבע פייזר" (עמ' 51, ש' 14).
כשנשאלה לגבי חפיפה עם חוות דעתו של ד"ר טוכמן השיבה כי אינה כרורגית פלסטית ואין לה מושג על נכות פלסטית "יש לו כף רגל שנראית זוועה, האם הנכות שהוא נתן בגלל הכאבים או בגלל הצלקת, אני לא יודעת" (עמ' 52, ש' 6-5).
15. מידת החפיפה בין חוות הדעת של פרופ' פייזר ושל פרופ' לובצקי נובעת בין היתר מהשאלה מהו המשקל שייחס פרופ' פייזר לכאב בנכויות שקבע שהרי פרופ' לובצקי קבעה את הנכות כפי שקבעה בגין הכאב. בשאלה זו יש ליתן משקל לא מבוטל לעדותו של פרופ' פייזר עצמו. בצד האמור לא ניתן להתעלם מעדותה של פרופ' לובצקי אשר קבעה באופן חד-משמעי כי מחצית מהנכות שקבעה חופפת לזו של פרופ' פייזר. בנסיבות ראיתי מקום להפחית מהנכות הרפואית בגין חפיפה בשעור הממוצע של ההפחתות עליהן העידו המומחים (2.5% ו-12.5%). קרי, 7.5%.
אשר לנכות בגין הצלקות אותה קבע ד"ר טוכמן נראה כי לאור הסעיף אותו אימץ ד"ר טוכמן כבסיס לקביעה - 75(1)(ג) העוסק ב"צלקות נרחבות באזורים מרובים", כאשר ההתייחסות בחוות הדעת לכאבים היא לכאלו הנובעים מהשתל (ולא כאבי פנטום אליהם התייחסה פרופ' לובצקי) ובהיעדר חקירה של ד"ר טוכמן, לא ניתן לקבוע כי קיימת חפיפה בין אחוזי הנכות שקבע לבין אלו שקבעה פרופ' לובצקי.
לפיכך גובה נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומד על 76.93%.
הנכות התפקודית והגריעה בכושר ההשתכרות של התובע
טענות הצדדים
16. לטענת ב"כ התובע הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע עולה על נכותו הרפואית וצריכה לעמוד על 85%. מסקנה זו נכונה גם ביחס לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע אשר נפגע משמעותית בשלב קריטי לקריירה. נטען כי כל אחת מהנכויות שנקבעה היא תפקודית ביותר. הנכות האורטופדית הגבוהה המרוכזת בצד שמאל של הגוף, מוליכה למעשה לחוסר יכולת מעשית לעשות שימוש בכף הרגל ואף מסבה כאבים עזים המשפיעים על התפקוד השוטף. גם הנכות הנוירולוגית שעניינה כאב נוירופטי משפיעה עד מאוד על התפקוד כפי שהעידה המומחית בחקירתה. גם הנכות הנפשית היא תפקודית כפי שקבע המומחה בחוות דעתו, ואף לנכות הפלסטית יש לייחס משמעות תפקודית על בסיס מצבה העגום של הרגל.
לטענת ב"כ התובע השלוב בין הנכויות הוא שמעצים את משקלה התפקודי של הפגיעה ומקשה על התובע להסתגל. נטען כי הקשיים התפקודיים מקבלים בטוי ממשי בחיי התובע וכי קורותיו מאז התאונה ועד עתה מעידים על מידת הפגיעה התפקודית. לכן לאור אופי הנכויות והצטברותן, הפגיעה התעסוקתית הברורה שנגרמה לתובע והתלות שפיתח במשככי כאבים בשל הפגיעות שנגרמו לו, מוליכים למסקנה כי יש להעמיד כאמור את הנכות התפקודית על 85%.
17. לטענת ב"כ הנתבעת יש להעמיד את הנכות התפקודית על 30% ואת שעור הגריעה בכושר ההשתכרות של התובע על 10% בלבד. לטענת ב"כ הנתבעת מדובר בתובע לא אמין העושה הכל כדי להאדיר את תביעתו. נטען כי התובע חזר לעבודה מלאה בארבעת החודשים שלאחר התאונה, והחליט בהמשך על דעת עצמו ובאופן מכוון להקטין את היקף המשרה שלו, כאשר עוד קודם לתאונה רצה לצמצם את היקפה. הן פרופ' פייזר והן פרופ' לובצקי העידו כי התובע מסוגל לעבוד בעבודה מלאה בישיבה והוא לפעמים גם עובד מהבית, מדובר בעבודה מול מחשב ומסמכים. לכן לא אמורה להיות לו כלל הפחתה בשכר.
נטען כי גם לגבי ההתניידות שלו וההיזקקות לעזרה הציג התובע יכולות שונות מאלו המשקפות את המצב האמיתי. התובע נמנע מלהביא עדים שיכלו לחזק טענותיו בנוגע לעבודה ולעזרה לה נזקק ויש לזקוף הימנעות זו לחובתו.
דיון והכרעה
18. פרופ' פייזר קבע לתובע נכויות בגין הגבלות בתנועה של הזרוע והמרפק (7.5% ו-2.5%), בגין הגבלות בברך ובקרסול (25% ו-5%) ובגין קטיעה בכף הרגל (20%) ופגיעה נוספת בכף הרגל הגורמת הגבלות וכאבים הגורמים להשפעה בינונית על כשר הפעולה הכללי (20%).
פרופ' לובצקי פסקה לתובע נכות נוירולוגית בשעור 25% בגין הכאבים הקשים שמפריעים מאוד לתפקודו של התובע. לאור החפיפה עם הנכות שקבע פרופ' פייזר, תעמוד נכות זו על 17.5%.
ד"ר טוכמן פסק 20% נכות פונקציונאלית בגין הצלקות בכף רגל שמאל.
פרופ' יואב כהן מציין כי מצבו של התובע התאים לפגיעה בינונית בתקופה הסמוכה יותר לתאונה וכי לאחר מכן ירדו עוצמת הסימפטומים והשפעתם על התפקוד לרמה קלה יותר והתייצבו על 15%. לדבריו במצבו של התובע לא היה ואין אובדן כושר עבודה מעבר למשתקף בנכויות אלו.
19. התובע בתצהירו מפרט כי הוא סובל מצליעה ומקשיים בהליכה, גם למרחקים קצרים, מכאבים הכרוכים בצעידה וגם מכאבים באזור הקטיעה הפוקדים אותו מספר פעמים ביום ללא התראה. גם כתוצאה ממצבה של הברך הוא מתקשה בעלייה ובירידה במדרגות, בהליכה במשטח לא ישר ובישיבה ובעמידה ממושכים. לדבריו גם כתוצאה מהמגבלה בכתף ובמרפק הוא מתקשה בהרמת משא כבד ובפעולות הדורשות כח (ר' סעיפים 38 ,39, 41, 42 לתצהיר).
20. הנכות ברגלו השמאלית של התובע היא נכות משמעותית. פרופ' פייזר אישר בעדותו כי קושי רב בירידה ובעליה במדרגות אופייני לפגיעה בברכו של התובע (עמ' 27, ש' 6-3; עמ' 31, ש' 16-14). פרופ' פייזר אמנם העיד כי "הליכה לתחנת אוטובוס, או נסיעה באוטובוס וישיבה נראה לי אפשרי בדרגה כזו של נכות" (עמ' 34, ש' 10-9). בצד האמור אישר כי גירסתו של התובע ולפיה פעולות פיסיות הכרוכות בהליכה מכאיבות לו, היא סבירה (ר' עמ' 28, ש' 15-13. ר' גם עמ' 30, ש' 15-12), כי קשיי הליכה במיוחד בשטח לא מישורי הם סבירים בפגיעה כזו (עמ' 31, ש' 8-6) וכי הפגיעות בתובע משליכות על יציבותו (ר' עמ' 29, ש' 15-18; 30-29).
סבורה אני איפוא כי יש לראות בנכויותיו הרפואיות האורטופדיות של התובע כנכויות תפקודיות.
21. גם הכאבים הקשים מהם סובל התובע ברגל זו הם תפקודיים, כעולה מחוות דעתה של פרופ' לובצקי. המשמעות של אלו היא כי הוא נאלץ לעשות שימוש במשככי כאבים ובקנאביס רפואי.
לטענת ב"כ הנתבעת מאדיר התובע את תלונותיו בכל הנוגע לכאבים מהם הוא סובל. בין היתר נסמך ב"כ הנתבעת על כך שהתובע לא חשף מיוזמתו בפני המומחים (למעט המומחה בתחום הפסיכיאטריה) את העובדה שהוא רוכב על אופניים. כשנשאלה פרופ' לובצקי בעניין זה השיבה כי זה שהתובע רוכב על אופניים לא אומר שאין לו כאבים (ר' עמ' 49, ש' 24 – עמ' 59, ש' 3), כי אמנם כאב זה דבר סובייקטיבי אך היא מאמינה לתובע כי הוא סובל מכאבים לאור הפגיעה הפיסית שנגרמה לו וכי אינה סבורה כי יש להפחית מאחוזי הנכות שקבעה (עמ' 50, ש' 18-9).
סבורה אני כי יש לראות אף בנכות הנוירולוגית כנכות תפקודית. התובע סובל מכאבים עת הוא מבצע פעולות פיסיות פשוטות כהליכה, ירידה ועליה במדרגות. בנוסף, לדבריו, מספר פעמים ביום הוא סובל מכאבים פתאומיים המשתקים את תפקודו. עדותו בעניין זה מקובלת עלי. העובדה שנצפה רוכב על אופניים אין בה כדי להוליך למסקנה אחרת.
22. על פי חוות דעתו של פרופ' כהן בתחום הפסיכיאטריה אף הנכות הרפואית בתחום הפסיכיאטרי, היא נכות תפקודית. פרופ' כהן לא נחקר על האמור בחוות דעתו, ויש לאמץ את קביעתו בעניין זה.
גם הנכות בגין הצלקות על פי חוות הדעת של ד"ר טוכמן היא פונקציונאלית והוא לא נחקר על כך. כעולה מחוות הדעת מדובר בשתל שגרם לאזורים מכוייבים.
23. לא שוכנעתי כי יש לקבוע נכות תפקודית בשיעור העולה על זו הרפואית, בשים לב לשיעור הנכות הרפואית הגבוה. העולה מן האמור כי נכותו התפקודית של התובע שקולה לזו הרפואית ועומדת על 76.93%.
24. אשר לגריעה מכושר ההשתכרות.
התובע היה בן 36 עת נפגע בתאונת הדרכים. הוא בוגר האוניברסיטה **** משנת 2006 במדעי המחשב ובחשבונאות. על פי תצהירו, בשנת 2006 השתלב במשרד רואי חשבון כמתמחה ובהמשך (ספטמבר 2008) השתלב בעבודה במשרד רואי חשבון אחר שם עבד כשלוש שנים עד ספטמבר 2011 (ס' 23 לתצהיר). לאחר מכן, כך על פי התצהיר, החליט לצבור ניסיון מעשי בתחום ניהול הכספים ובדצמבר 2011 השתלב בעבודה בחברת "*****" בתחום הכספים כעוזר חשב וכאנליסט מודלים פיננסיים שם עבד מעל 4 שנים עד לפגיעתו באפריל 2016 (ס' 24-25 לתצהיר).
על פי התצהיר מיום התאונה ועד לחודש אוקטובר 2016 התמסר אך לטיפול הרפואי ולניסיונות השיקום, בתחילת נובמבר 2016 ניסה לשוב לעבודה אך בסוף דצמבר 2016 עבר ניתוח נוסף ובינואר 2017 פוטר (ס' 29-28 לתצהיר). עוד על פי התצהיר בינואר 2018 החל לעבוד כאנליסט פיננסי בחברה אחרת – '****', לאור קשייו בהיקף משרה של 80% (4 ימי עבודה בשבוע במקום 5), במרץ 2019 הופחת היקף המשרה לבקשתו ל-50% (ס' 33, 35 – 36).
בתצהיר משלים מיום 25.8.21 מפרט התובע כי למרות שעבד במשרה חלקית בחברת "*****" ומהסיבות שפורטו בתצהיר הראשון נאלץ להתפטר מעבודתו בספטמבר 2020. בנובמבר 2020 התקבל לעבודה בחברת "****" שם הוא עובד בהיקף של חצי משרה, והמעסיק מאפשר לו לעבוד מהבית במידת הצורך, ולפיכך קיימת עבורו אופציה לעשות שימוש בקנאביס במהלך יום העבודה וזאת בהתאם לתנאי הרישיון המאפשרים לעשות שימוש כאמור אך בבית. על פי התצהיר תקופת הקורונה הקלה בהיבט זה של עבודה מהבית.
25. עבודתו של התובע היא עבודה בישיבה – מול מחשב ומסמכים. אין המדובר בעבודה פיסית. פרופ' פייזר אישר בחקירתו כי הפגיעות בתחום האורטופדי אינן משפיעות על כושר עבודתו של התובע ככל שמדובר בעבודה בישיבה (ר' עמ' 34, ש' 15-13). גם פרופ' לובצקי כשנשאלה לגבי עבודתו של התובע בישיבה ענתה כי "הוא לא אמר לי שהוא לא יכול לעבוד" (עמ' 50, ש' 29). ובהמשך: "לי הוא אמר שהוא מצליח לעבוד 80% מהזמן, אבל הוא לא אמר לי מעבר לזה שהוא לא מצליח" (עמ' 51, ש' 3-1).
בעדותו בבית המשפט ציין התובע כי עבודתו היא במשרה חלקית בגלל הקושי שלו להתרכז בגלל הכאבים (ר' עמ' 10, ש' 16). כי עבד כחודש, חודש וחצי לאחר התאונה (באוקטובר 2016) אך המעסיק ביקש לסיים העסקתו ולפיכך מאמצע נובמבר 2016 ועד ינואר 2017 שולם לו שכר על אף שבפועל לא עבד (עמ' 7, ש' 23-15). עוד עולה מעדותו כי לאורך כל חודשי 2017 קיבל קצבה מהביטוח (ר' עמ' 8, ש' 14-13). בעדותו אישר כי היקף המשרה של 80% היה לבקשתו, ולמעשה כשביקש להפחיתה ל-50% נתבקש עוד תקופה להמשיך בהיקף של 80% (ר' עמ' 11, ש' 16-6). בעדותו מסר כי עזב את עבודתו האחרונה ב"*****" (בסוף שנת 2020) לאחר שלא הסתדר עם הבעלים שהיה הממונה הישיר עליו (עמ' 14, ש' 12-8). לאחר מכן מצא עבודה חדשה (ר' עמ' 14, ש' 25-19).
26. לאור מקצועו של התובע, המאפשר ישיבה על כסא ללא עבודה פיסית ועדויות המומחים הנוגעים בדבר, סבורה אני כי הגם שיש גריעה בכושר ההשתכרות של התובע, זו נמוכה מהנכות התפקודית שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה. למעשה טענות התובע בכל הנוגע לגריעה בכושר ההשתכרות מתמקדות בעיקר בכאבים אותם הוא חש ובמשככי הכאבים והקנאביס אותם הוא נאלץ ליטול עקב כך והשפעתם עליו (ר' גם העדויות בעמ' 48, ש' 20-19; עמ' 32, ש' 13-11). לכך יש להוסיף את הנכות הפסיכיאטרית שנגרמה כתוצאה מהתאונה, ואף את הנכות הפיסית הלא קלה.
היסטוריית תעסוקתו של התובע מאז התאונה אף היא מלמדת כי הגם שכתוצאה מהתאונה נפגע כושר השתכרותו של התובע, פגיעה זו היא בשעור נמוך מהנכות התפקודית. ניסיון של התובע לחזור בתחילה לעבודה בהיקף משרה מלא לא צלח והוא פוטר, בהמשך הצליח לעבוד תקופה לא קצרה בהיקף משרה של 80% אך עוד בהמשך נאלץ להפחיתה ל-50% כשזהו היקף המשרה בו הוא עובד כיום. אינני סבורה כטענת הנתבעת כי התובע "מנצל" את התאונה שאירעה לצורך הפקת רווחים. התנהלותו עד התאונה, למודים ועבודה, אינה תומכת בכך. כך גם ניסיונו לחזור לעבודה בהיקף מלא באוקטובר 2016. הפגיעה שנגרמה לתובע השפיעה על מסלול חייו ופגעה משמעותית בכושר השתכרותו, אם כי כאמור לא בהיקף הנטען על ידו.
במכלול מעריכה אני את הגריעה בכושר ההשתכרות של התובע ב-50%.
הנזק
הפסדי שכר
עבר
טענות הצדדים
27. לטענת ב"כ התובע יש להבחין לעניין העבר בין ארבע תקופות. התקופה הראשונה ממועד התאונה ועד ינואר 2018 בה, למעט החודשים נובמבר-דצמבר 2016, נגרמו לתובע הפסדי שכר מלאים. במהלך תקופה זו נזקק התובע לחופשת מחלה ארוכה, נותח מספר פעמים, ניסה לעבוד שוב, אך נזקק לניתוח נוסף ופוטר. התובע עותר בתקופה זו לפצוי עבור 18 חודשים על בסיס שכר נטו של 15,270 ₪ לחודש, שהוא לטענתו השכר ערב התאונה. סך הכל מדובר בפצוי בסך 274,860 ₪.
התקופה השניה לה טוען התובע לפצוי היא החל מינואר 2018 בה החל התובע לעבוד בחברת "*****" במשרה חלקית של 80% ועד מרץ 2019 עת עבר לעבוד בהיקף של 50% משרה. לטענת ב"כ התובע מאחר וההפרש בין השתכרות התובע בתקופה זו ושכרו ערב התאונה עומד על סך 2017 ₪, הפסדו במהלך 13 החודשים של תקופה זו עומד על סך 26,221 ₪.
התקופה השלישית היא של 19 החודשים (ממרץ 2019 ועד ספטמבר 2020) בהם עבד התובע בחברת "*****" בהיקף של 50% משרה. נטען כי ההפרש בין שכרו בחברה זו לבין שכרו של התובע ערב התאונה עומד על סך 6476 ₪ ולפיכך נגרם לו נזק בסך של 123,044 ₪.
התקופה הרביעית היא מנובמבר 2020 בה החל לעבוד בחברת **** ועד עתה, כאשר ההפרש בין שכרו ב**** לבין שכרו ערב התאונה עומד על פי הנטען על סך 6622 ₪ אותו יש להכפיל במספר החודשים מתחילת העבודה ועד היום.
28. לטענת ב"כ הנתבעת אין חולק שבתקופה שמהתאונה ועד אוקטובר 2016 יש לפסוק לתובע הפסד שכר מלא ולטענתו השכר נטו אותו השתכר התובע עובר לתאונה עמד על סך 14,341 ₪ כאשר מסכום זה יש לנכות בהתאם לפוליסה 7 ימי אובדן כושר. בין אוקטובר 2016 לינואר 2017 כולל, תקופה של ארבעה חודשים, נקודת המוצא כעולה אף מעדותו של התובע בתחילתה, כי עבד באופן מלא, עדות המחוזקת מדו"ח רציפות הביטוח והסכומים הנקובים בו.
בגין יתרת התקופות טוען ב"כ הנתבעת כי אין לפסוק כל פצוי. נטען כי המומחים הרפואיים לא נשאלו דבר אודות הנכויות הזמניות של התובע, ואף לא הייתה כל סיבה להניח כי קיימת נכות זמנית בשים לב לכך שבאוקטובר 2016 חזר התובע לעבודה באופן מלא. התובע גם לא ביקש מנוי מומחה שיקומי שיעיד לגבי השפעה אפשרית של נכויות משולבות. לפיכך נטען כי לגבי יתרת התקופה אין לפסוק כל פצוי.
29. ב"כ התובע טען בתגובה כי אין הצדקה לחקירה בעניין נכות זמנית לאור גובה הנכות הצמיתה שנקבעה, וכי יש לדחות את הטענה לגבי רצף העבודה (החל מאוקטובר 2016) שכן התובע העיד כי הרציפות היתה מכח הפנסיה.
דיון והכרעה
30. ב"כ הנתבעת אינו חולק כי לגבי התקופה שממועד התאונה ועד אוקטובר 2016 יש לפסוק לתובע הפסד שכר מלא. בעוד שלטענת ב"כ התובע השכר הממוצע נטו עובר לתאונה עומד על סך 15,270 ₪ לטענת ב"כ הנתבעת עומד שכר זה על סך 14,341 ₪. ההבדל בין תחשיבי הצדדים יסודו בכך שבעוד שהתובע לקח כבסיס השכר הממוצע את השכר שהשתכר בחברה ב-2015 וב-2016 עד לתאונה, הנתבעת לקחה כשכר ממוצע את השכר שהשתכר התובע בשנת 2016 עד לתאונה.
מאחר והשכר עבור שנת 2015 כלל גם בונוס חד-פעמי ששולם בינואר 2015, סבורה אני כי יש לקחת כשכר נטו את השכר הממוצע נטו אותו השתכר התובע בשנת 2016. שכר זה עומד על סך 14,487 ש"ח (מוצגים 119-104).
31. כעולה ממוצגי התובע (נספח 119) קיבל התובע משכורת מלאה מהחברה בה עבד עבור אפריל 2016. לפיכך הפסדו של התובע בתקופה זו הוא בגין התקופה שממאי 2016 ועד ספטמבר 2016 (כולל) ועומד על סך 72,435 ₪. מהפסדו בתקופה זו יש לנכות 7 ימי אובדן כושר וזאת בהתאם לפוליסה (צורפה לראיות הנתבעת).
לפיכך הפסדו של התובע בתקופה זו עומד על סך 69,055 ₪.
32. אשר לתקופה מאוקטובר 2016 ועד ינואר 2017. בתצהירו מפרט התובע כי ניסה בתחילת נובמבר 2016 לשוב לעבודה אך במקביל חלה החמרה ברגל, הוא עבר ניתוח נוסף בדצמבר 2016 ובינואר 2017 פוטר (ר' סעיף 29 לתצהיר על נספחיו). לתצהיר לא צורפו תלושי שכר באותה עבודה מעבר לאפריל 2016 (ר' שם). בעדותו בבית משפט העיד כי לא היה שנוי בשכר בשנת 2016 (ר' עמ' 7, ש' 10). התובע העיד כי חושב ששב לעבודה במשרה מלאה וכי ככל הזכור לו עבד כחודש, חודש וחצי, אך הגם שלא עבד בפועל שולם לו שכר (ר' עמ' 7, ש' 23).
ממסמכי סיום העסקה שצירף לתצהירו (נספח 101) עולה כי עבודתו הופסקה בסוף ינואר 2017 בהתאם להסכם מיום 23.1.17 ובהיעדר ראיות אחרות נראה כי קיבל שכר גם עבור חודש זה. אשר לחודש אוקטובר 2016. התובע העיד, בניגוד לאמור בתצהירו, כי החל לעבוד כבר בחודש אוקטובר (ר' עמ' 7, ש' 23-21). ממסמך שימוע שנשלח אליו ביום 8.12.16 (מוצג 512) עולה כי הוא עובד אותה עת כחודש וחצי. ככל הנראה החל התובע לעבוד בשבוע האחרון של חודש אוקטובר. מסקנה זו נתמכת גם באישור מחלה שצירף התובע בנוגע לתקופה שמיום 14.10.16 ועד 24.10.16 (נספח 100). נראה איפוא כי יש מקום לפסיקת פצוי גם בגין התקופה שעד ליום 24.10.16, וזאת בסך של 11,216 ₪.
33. התובע החל לעבוד בשנית בחברה אחרת בינואר 2018. אין מחלוקת כי במהלך התקופה שבין פברואר 2017 ועד לינואר 2018, לא עבד בחברה כלשהיא.
על פי תצהירו של התובע במרץ 2017 עבר ניתוח נוסף ברגל והתנייד בחודשים שלאחר הניתוח בכסא גלגלים, בהמשך בקביים ובמקל, סבל מכאבים קשים ובלתי פוסקים ובמשך שנה לא השתלב בשוק העבודה (ס' 30, 31 לתצהיר). צורפו לתצהיר אישורי מחלה בגין תקופה של 60 יום (ר' נספח 121). התובע גם מפרט בתצהירו את הקשיים הנפשיים שחווה במהלך תקופה זו (ר' ס' 32).
פרופ' יואב כהן קבע לתובע נכות זמנית במשך שנתיים ממועד התאונה בשעור של 20%. במהלך תקופה זו כעולה מהחומר הרפואי גם מקבל התובע אישור לשמוש בקנאביס. התובע עובר כאמור ניתוח בסוף דצמבר 2016 וניתוח נוסף במרץ 2017.
במצב דברים זה, בהינתן שפוטר מעבודתו הקודמת לאחר תקופה קצרה של ניסיון לחזור לעבודה, שבמהלך התקופה עבר ניתוח שהשבית אותו לתקופת זמן אם כי לא לכל התקופה, שנכותו הפסיכיאטרית היתה גבוהה יותר ולנוכח גובה נכויותיו הרפואיות האחרות, רואה אני מקום לפסוק לתובע הפסד שכר בגובה נכויותיו הרפואיות לתקופה זו שהן בשעור של 78%. הפסד שכר זה עמד על סך 11,300 ₪ ובמכפלת 11 חודשים עומד הפצוי על סך 124,298 ₪.
34. מינואר 2018 ועד פברואר 2019 (כולל) עבד התובע בחברת ***** בהיקף משרה של 80% . מקובלת עלי טענת התובע ולפיה יש לפסוק לו בגין תקופה זו את ההפרש בין שכרו בתקופה זו (13,318 ₪) לבין שכרו ערב התאונה. הפרש זה עומד על סך 1169 ₪ לחודש. מדובר על 14 חודשים ובסך הכל 16,366 ₪.
35. ממרץ 2019 ועד ספטמבר 2020 עבר התובע לעבוד בהיקף של 50% משרה באותה חברה. לטענת ב"כ התובע יש לפסוק לו פצוי עבור תקופה זה בגין ההפרש בין שכרו לשכרו ערב התאונה.
על פי תצהירו של התובע לאחר תקופה ממושכת בה ניסה להתמיד בהיקף משרה של 80%, בשל הכאבים הקשים מהם סבל, פנה למעסיקו וביקש להפחית את היקף המשרה ונענה בחיוב.
כפי שפורט קודם לכן, היקף משרה זה משקף את הגריעה בכושר ההשתכרות של התובע. בנסיבות אלו רואה אני מקום לפסוק לתובע עבור תקופה זו פצוי בשעור ההפרש בין שכרו ערב התאונה ושכרו במהלך תקופה זו (9247 ₪) בסך של 5240 ₪. מדובר בתקופה של 19 חודשים וסכום פצוי הוא איפוא 99,560 ₪.
36. בנובמבר 2020 החל התובע לעבוד בחברת ****, אף שם בחצי משרה. מהטעמים שפורטו קודם אני סבורה כי יש לפסוק לתובע הפסד שכר מלא בגין 50% משרה עבור תקופה זו. שכרו של התובע בחברה זו עמד לאחר נכוי מס על סך 8894 ₪. ההפרש משכרו ערב התאונה עומד על סך 5593 ₪. סכום הפצוי לתובע בגין התקופה החל מנובמבר 2020 ועד עתה (כולל מאי 2022) בגין 19 חודשים עומד על סך 106,267 ₪.
עתיד
טענות הצדדים
37. ב"כ התובע מבקש לחלק את העתיד לשתי תקופות. הראשונה, למשך 10 שנים ממועד התאונה – עד שנת 2026 בה יחושב ההפסד לפי שכרו של התובע ערב התאונה. בשניה – משנת 2026 ועד גיל פרישה אין מקום לטענתו לחשב את השכר על בסיס השכר ערב התאונה אלא על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק – 25,706 ₪. לטענתו התובע בוגר מוסד אקדמי מוביל ובחר במסלול משולב של שני תארים אקדמיים, הוא היה בתחילת דרכו התעסוקתית וכוון לעבוד בתחום הניהול הפיננסי. התובע העיד מטעמו את יצחק קהן אשר למד עמו באותו מוסד אקדמי ואף התמחה יחד עימו באותו משרד ובשנת 2019 שכרו היה 33,366 ₪ כאשר אין המדובר בשכר חריג עבור מנהל כספים או רואה חשבון עם ותק של 20 שנה. נטען כי אין ספק שהתובע היה משביח את שכרו בהמשך הקריירה, כפי שהיה ערב התאונה ובהינתן גילו הצעיר וכישוריו יש כאמור להעמיד את השכר על בסיס שילוש השכר הממוצע.
אשר לגיל הפרישה נטען כי מאחר והתובע עובד במקצוע חופשי גיל הפרישה הראוי בנסיבותיו הוא 70 ולא 67.
38. לטענת ב"כ הנתבעת על פי ההנחה שהתובע מסוגל לעבודה מלאה היום, אין לקחת כבסיס שכר את השכר שהשתכר ערב התאונה אלא את בסיס השכר שבחר התובע להשתכר למרות שיכול היה להשתכר יותר. מאחר והתובע מסתפק לאורך שנים בשכר של 9000 ₪ על אף שיכול להשתכר יותר, אזי זהו בסיס השכר שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב ההפסדים שלו בעתיד, כאשר הגריעה מכושר ההשתכרות עומדת על 10% משכר בסיס זה.
לגבי גיל הפרישה נטען כי התובע לא הוכיח כל אפיק עצמאי, אין בסיס לטענה שהיה עובד עד גיל 70, ולפיכך אין לחרוג מהכלל של גיל 67 כגיל פרישה.
דיון והכרעה
39. אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת ולפיה יש לאמץ כבסיס השכר הרלוונטי את שכרו של התובע בתקופה שלאחר התאונה. לאור סמיכות הזמנים לתאונה, ומכתב השימוע (מוצג 512) הפסקת עבודתו של התובע בינואר 2017 בערבה בה עבד כבר החל משנת 2011, קשורה קשר סיבתי לתאונה בה נפגע. תחילה היה כאמור מושבת באופן מלא מעבודתו, ובהמשך במהלך התקופה הקצרה ששב לעבודה נאלץ לעבור ניתוח נוסף. יש להניח כי אילו היו פתוחות בפניו בשנים שלאחר מכן אפשרויות תעסוקתיות באותה רמת שכר כמו בערבה, היה מאמצן. יש איפוא לקחת כבסיס השכר של התובע את שכרו בערבה ערב התאונה.
40. אשר לטענה ולפיה החל משנת 2026 יש לחשב את שכרו את התובע על בסיס שלוש השכר הממוצע. בעניין זה הוגש מטעמו של התובע תצהירו של חברו לספסל הלימודים מר יצחק קהאן אשר צירף אליו טופס 106 לשנת 2019 ולפיו שכרו בשנת 2019 (ברוטו) הסתכם ב-400,394 ₪ כמנהל כספים בחברה. על פי התצהיר מסלול הלימודים בו בחר התובע היה קשה במיוחד (שילוב של מדעי המחשב וחשבונאות) ובסיומו התמחו שניהם באותו משרד. בסיום ההתמחות הוא נשאר לעבוד באותו משרד ואילו התובע עבר למשרד אחר. בעדותו מסר כי כיום מרבית רואי החשבון שלא עובדים במשרדים עוברים לניהול כספים (ר' עמ' 20, ש' 22). לדבריו שכרו אינו חריג בענף והוא יודע כמה הוא וחבריו מרוויחים (שם, ש' 25-23). מאנשים שהוא בקשר איתם, שלמדו איתו, עולה כי כושר ההשתכרות הוא 30,000 פלוס מינוס 10% (עמ' 22, ש' 6-5).
ב"כ התובע היפנה בנוסף לכך ששלוש פעמים במהלך העסקתו של התובע בערבה עלה שכרו – בשנים 2013, 2014, ו-2015, (מוצג 512).
41. סבורה אני כי צודק ב"כ התובע בטענתו כי שכרו של התובע, שהיה בן 36 בעת התאונה, היה עולה במהלך הזמן. זאת ניתן אף לראות מכך ששכרו עלה במהלך תקופת עבודתו בערבה. עם זאת, לא ניתן ללמוד מעדותו של מר קהאן לגבי שעור העליה. למעשה מר קהאן הרוויח בשנת 2019 שכר ברוטו קרוב לכפול משכרו של התובע עובר לתאונה בשנת 2015. לאחר ששקלתי את כל האמור סבורה אני כי יש לאמץ בסיס שכר נטו של 20,000 ₪ החל מחלוף 10 שנים ממועד התאונה.
42. אשר לגיל הפרישה, בהינתן תצהירו של התובע ולפיו רצה לצבור ניסיון מעשי בתחום ניהול הכספים על מנת שיוכל לעבוד בחברות גדולות ובגופים ציבוריים, לא ראיתי מקום לקבוע בעניינו של התובע גיל פרישה שונה מזה של שכירים אחרים, 67.
43. על יסוד האמור הפסד ההשתכרות של התובע עד אפריל 2026 (כולל), בהינתן השכר ערב התאונה (14,487 ₪), גריעה בשעור 50% מכושר ההשתכרות ומקדם הוון (44.28) עומד על סך 320,766 ₪.
אשר לתקופה ממאי 2026 ועד הגיע התובע לגיל 67 (2.1.2047). הגריעה מכושר ההשתכרות בתקופה זו עומדת על סך 10,000 ₪ ובהינתן מקדם הוון (185.19) ומקדם הוון כפול (0.88), הפסדו של התובע עומד על סך 1,629,672 ₪.
הפסדי פנסיה ואובדן זכויות סוציאליות
44. אין מחלוקת כי יש להעמיד את אלו על מכפלת הפסד השכר ב-12.5%.
הפסד השכר הכולל של התובע עומד על סך 2,377,200 ₪.
לפיכך סכום הפצוי בגין הפסדי הפנסיה וזכויות סוציאליות עומד על סך 297,150 ש"ח.
הוצאות רפואיות עבר
טענות הצדדים
45. לטענת ב"כ התובע הטיפול הרפואי בתובע כלל אשפוזים, ניתוחים, מאות טיפולים בקופת חולים, רכישת משחות, תרופות, משככי כאבים, נעליים אורטופדיות, מטה הליכה, רפידות סיליקון, מדרסים, גרבי לחץ, תחבושות לחץ, סדים ואביזרים. התובע נזקק לשיקום בשחייה, תרגול עצמי בחדר כושר, טיפולי אפוסטרפיה ופרופ' פייזר אישר את הצורך בכל הטיפולים. התובע לא שמר את כל הקבלות, אך אלו אותן שמר מלמדות כי הוצאותיו הרפואיות בעבר עומדות על סך 70,629 ₪, וכי הוצאותיו בגין טיפולים פסיכיאטריים עומדות על סך 22,650 ₪. מאחר ויש הוצאות שלא תועדו עותר התובע לפסיקת סך של 120,000 ₪ עבור העבר.
לטענת ב"כ הנתבעת התובע לא פנה לקבל החזר הוצאות מקופת חולים (למעט לעניין הקנאביס), ולפיכך לפי הפסיקה אין הוא זכאי להחזר הוצאות. בפרט כאשר כל ההוצאות להן עותר התובע כלולות בסל הבריאות. נטען כי התובע גם אינו זכאי להחזר בגין טיפולים נפשיים שכן לא פנה בעניין זה לקופת חולים, לא הוכח כי נקשר למטפל כזה או אחר, והוא פנה לקבלת טיפול פרטי רק לאחר הגשת התביעה.
בתגובה טען ב"כ התובע כי הנתבעת לא הגישה מסמכים מקופת חולים ולא העידה כל עד בעניין זה, כך שהטענה כי התובע זכאי להחזר על הוצאותיו דינה להידחות.
דיון והכרעה
46. התובע צירף קבלות בסך של 70,629 ₪ (נספחים 294-413 ו-506). מדובר בקבלות עבור טיפולים רפואיים, תרופות ותכשירים, אביזרים שונים, טפולי/שעורי שחייה, טפולי אפוסתרפיה, ורפואה משלימה. חלק מהקבלות הן של קופת חולים עצמה (ביקורים, טיפולים ותרופות), חלק אחר כולל השתתפות של קופת חולים (ר' מוצג 395).
טענת הנתבעת ולפיה היה על התובע לפנות לקופת חולים עצמה לקבלת החזרים שהיו ניתנים, לא הבחינה בין הקבלות השונות. הנתבעת לא העידה נציג מטעם קופת חולים על מנת לתמוך בטענתה כי התשלומים שביצע התובע, לפחות בחלקם, ניתנים להחזר על ידי קופת חולים.
בנסיבות אלו יש לפסוק לתובע החזר על הוצאותיו האמורות בסך 70,629 ₪. בצד האמור לא ראיתי מקום לפסוק החזר על הוצאות שלא הוגשו קבלות בגינן. קבלות התובע נשמרו לאורך התקופה, לא ברורה הטענה כי לא נשמרו אחת לאחת, ואין בידי לקבלה.
47. אשר לקבלות בגין הטיפולים הפסיכיאטריים. בחוות דעתו של פרופ' יואב כהן מדצמבר 2018 הוא מציין כי התובע יכול לקבל את הטיפול הפסיכיאטרי לו הוא זקוק במסגרת קופת חולים ללא תשלום. עם זאת, בשל הקשר הטיפולי הטוב שנוצר בינו לבין הפסיכיאטר הפרטי, יש יתרון להמשך טיפול זה בתדירות של פעם בשבוע למשך שנה, כאשר עלות הטיפול מוערכת ב-500 ₪ לפגישה.
התובע החל בטיפול הפסיכיאטרי בנובמבר 2017 והקבלות שצירף הן מאותו מועד וגם מעבר לחלוף השנה הנזכרת בחוות דעתו של פרופ' כהן. לתקופה שמתחילת הטיפול ועד לתום התקופה שקבע פרופ' כהן, עומד סכום הקבלות על 19,500 ₪.
בנסיבות, ובשים לב לאופיו של הטיפול ולמידת האמון הנדרשת בין המטופל למטפל ראיתי מקום לפסוק לתובע פצוי גם בגין הסכום האמור (19,500 ₪).
הוצאות רפואיות עתיד
48. בעניין זה עותר התובע לפיצוי בסך 1500 ₪ לחודש (ממוצע קבלות חודשי עד היום) עד תום תוחלת חיים ובסך הכל לפיצוי בסך 429,000 ₪. לעניין ההיזקקות לאותן הוצאות בעתיד מפנה התובע לעדותו של פרופ' פייזר.
אכן פרופ' פייזר אישר המלצה לשחייה ולחדר כושר עבור התובע (עמ' 27, ש' 16-10). הוא גם אישר כי מחוך לברך עשוי לייצב את הברך (ר' עמ' 27, ש' 31-26).
עם זאת, לגבי הפיזיוטרפיה ציין כי לעיתים מפסיקים אותה וזה לא תמיד לכל החיים (שם, ש' 23-22). גם לגבי אפוסטרפיה ציין כי יש לבדוק האם מדובר בטיפול שעוזר (עמ' 28, ש' 9-3). עוד העיד כי סביר להניח כי גם ההידרותרפיה תכוסה בסל הבריאות (ר' עמ' 37, ש' 28-23).
בנסיבות אלו ראיתי מקום לפסוק לתובע סכום גלובאלי בסך 80,000 ש"ח המשקף את הצורך בחדר כושר עבור התובע.
קנאביס
טענות הצדדים
49. לטענת ב"כ התובע התובע זקוק לקנאביס לשיכוך הכאב, השימוש אושר על ידי רופאיו של התובע, על ידי משרד הבריאות ועל ידי שני מומחי בית המשפט. התובע אינו זכאי למימון קופת חולים של הקנאביס ופנייתו בעניין זה נדחתה. התובע הוציא עד כה עבור הקנאביס סך של 18,859 ₪ והוא זכאי בגין כך לפיצוי מלא.
אשר לעתיד, עותר התובע לפצוי לפי הוצאה חודשית בסך 1450 ₪. 1200 ₪ עבור הקנאביס עצמו ו-250 ₪ בגין עלויות נלוות של מאייד, מכשירי גלגול, פילטרים וכדו'. עבור העתיד עותר התובע לפיצוי בסך 414,700 ₪.
לטענת ב"כ הנתבעת העלות של השימוש בקנאביס עד כה היא בהיקף של 370 ₪ לחודש (עד לבקשה שהוגשה עובר לדיון). לא הוכח כי התובע מצוי במסגרת חדשה. התובע לא מטופל במרפאת כאב, כאבי הפנטום הולכים ופוחתים במהלך השנים, הרישיון שניתן לתובע הוא זמני ובנסיבות אלו לא ברורה ההיזקקות של התובע להיקף השמוש בקנאביס כפי שהוא טוען לו. לפיכך מציע ב"כ הנתבעת לפסוק לתובע בגין העבר והעתיד, פצוי בסכום של 50,000 ₪.
דיון והכרעה
50. השימוש בקנאביס רפואי אושר לתובע על ידי משרד הבריאות (ר' מוצגים 73-61). המומחית מטעם בית המשפט פרופ' לובצקי תמכה בצורך בכך (ר' מענה לשאלות הבהרה מיום 10.3.19) וכך גם פרופ' פייזר (ר' עמ' 32, ש' 7-3). בהתאם לקבלות שצירף, עד כה הוציא התובע עבור קנאביס סך של 18,859 ₪.
ב"כ הנתבעת לא חלק על עצם הוצאת הסכום האמור ועל כך שהתובע אינו זכאי למימון על ידי קופת חולים וכי פנייתו בעניין זה נדחתה (ר' נספחים 490-491).
בנסיבות אלו, יש לפסוק לתובע פצוי מלא בגין ההוצאות שהוציא עד כה, 18,859 ₪.
51. אשר לעתיד. החשבוניות האחרונות שצורפו לתצהיר התובע מלמדות על הוצאה חודשית בסך של 470 ₪. גם אם חלה התייקרות לאחרונה (מדצמבר 2021) כעולה מחשבוניות 517-520 אותן ביקש התובע להגיש לאחר סיום ההוכחות, לא ברור מה יהיו מחירי העתיד של הקנאביס הרפואי וגם לא ברור, בהינתן שמדובר בכאבים שעיקרם כאבי פנטום, האמנם יזדקק התובע לקנאביס הרפואי עד לתום תוחלת חייו כנטען. בנסיבות אלו ראיתי מקום לפסוק לתובע סכום גלובאלי נוסף בסך 62,000 ₪ המשקף שימוש בקנאביס ב-5 שנים הקרובות וזאת על בסיס עליית המחירים האחרונה.
עזרת צד ג'
טענות הצדדים
52. ב"כ התובע טוען כי יש לפסוק סכום גלובאלי בסך 15,000 ₪ על דרך האומדנא בגין התקופה בת החצי שנה בה לאחר התאונה נאלץ התובע לשוב לבית הוריו בירושלים אשר סעדו אותו. בגין תקופה נוספת בה חזר לתל-אביב והחל להעסיק עזרה במשק בית ובמקביל נעזר בבני משפחתו בפעולות המחייבות מאמץ, הוא עותר לפצוי בסך 40,000 ₪ כאשר 23,344 ₪ מתוכו מגובה בקבלות. באשר לעתיד הוא עותר לפצוי בסך 650,000 ש"ח על דרך האומדנא ועל יסוד פסיקה אליה היפנה.
לטענת ב"כ הנתבעת לגבי החודשים שבסמוך לתאונה יש לפסוק לתובע בגין עזרת בני משפחה סכום ממוצע של 2000 ₪ לחודש ובסך הכל 10,000 ₪. לגבי יתרת התקופה, הימנעות התובע מלהביא ראיות – העוזרת והוריו, יש בה כדי לפעול לחובתו לגבי היקף העזרה לה הוא נדרש. לא הוכח נזק ממשי ולפיכך אין לפסוק לתובע דבר.
לגבי העתיד, משלא הוכח הצורך באופן ממשי, יש לפסוק סכום מתון בלבד גלובאלי בשעור של 40,000 ₪.
דיון והכרעה
53. באשר לתקופה בת החצי שנה בה נאלץ התובע לשוב לבית הוריו אשר סעדו אותו כעולה מסעיפים 52-53 לתצהירו (ר' גם ס' 4 לתצהיר האח, עשהאל גולן), אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי על דרך האומדנא בסך של 15,000 ₪
54. באשר לתקופה בה שב לתל אביב ועד עתה.
על פי תצהירו של התובע לאחר חזרתו לתל-אביב הוא נזקק לעזרה בטיפול במשק הבית, לרבות כביסה ולעיתים אף בישולים. תחילה נעזר באחיו ולאחר מכן בעוזרת בית המגיעה לביתו כיום אחת לשבוע למשך 3 שעות ואשר בשל מגבלות כלכליות אינו מגדיל את היקף העסקתה על אף שנזקק לכך (ס' 55-54 לתצהיר). התובע צירף לתצהירו חשבוניות בגין העסקת עוזרת במשק הבית (סך כולל של 22,253 ₪, מוצגים 287-248) וכן חשבוניות עבור שרותי כביסה (סך הכל 1091 ₪, מוצגים 293-288). סך כל החשבוניות עומד על 23,344 ₪.
אחיו של התובע, עו"ד עשהאל גולן, מפרט בתצהירו כי לאחר שחזר התובע לדירתו בתל-אביב, הוא הקפיד להגיע לדירתו כמעט מדי יום וסייע לו בכל הפעולות הקשורות בתחזוקת הבית, ואף הסיע אותו לטיפולים ולכל הפעולות שנדרש לבצע מחוץ לבית (ר' סעיפים 7-6 לתצהיר). בעדותו בבית משפט מסר כי לאחר המעבר לתל אביב הגיע אל התובע לקחת אותו לבדיקות או לעשות קניות, בהתאם לצורך (ר' עמ' 23, 7-6).
לאור העדויות והראיות, בגין תקופה זו ועד עתה אני פוסקת לתובע פצוי בסך 30,000 ₪ הכולל אף פצוי בגין עזרת האח בתקופה הראשונה.
55. אשר לעתיד. ב"כ התובע ביקש כי ייפסק לתובע בגין עזרה עבור העתיד אשר רק תלך ותגדל עם הזמן, סכום גלובאלי בסך 650,000 ₪.
בשים לב לגובה נכותו התפקודית של התובע אשר תגביל את התובע בביצוע עבודות הבית וכל הקשור בתחזוקת הבית, הפצוי לעתיד יבוסס על 7 שעות שבועיות ותשלום של 60 ₪ לשעה ובסך הכל 505,000 ₪ (מקדם הוון 279.34).
ניידות
טענות הצדדים
56. בעניין זה עותר התובע לפיצוי בסך 14,906 ₪ בגין שימוש במוניות על פי קבלות, ולפצוי נוסף גלובאלי בסך 250,000 ₪ על פי אומדנא בגין הפגיעה הישירה בכושר ההליכה, כעולה מעדותו של פרופ' פייזר.
עוד עותר התובע לפצוי בסך 592,052 ₪ בגין הצורך שלו לעבור מרכב דו-גלגלי באמצעותו התנייע עד התאונה ואשר אינו יכול עוד להתנייע באמצעותו בשל הקושי שלו לייצב את האופנוע בעקבות פגיעתו, כפי שאישר פרופ' פייזר בעדותו, לרכב הקטן ביותר לנכים, כמפורט בחוות דעתו של משה קצין שהוגשה מטעם התובע.
57. בעניין זה טוען ב"כ הנתבעת כי יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי עבור העבר והעתיד בסך של 30,000 ₪, זאת בשים לב לכך שהתובע מעדיף להתנייד באוטובוסים, אינו מממש את גמלת הניידות לה הוא זכאי מהביטוח הלאומי, כאשר נימוקיו לכך, בפרט כאשר יכול לקבל תו נכה, אינם מתקבלים על הדעת.
לעניין הרכב נטען כי יש להעדיף את הקביעות בחוות דעתו של בועז מוגילובקין שהוגשה מטעם הנתבעת ושהינו מומחה להתאמת רכבים לנכים להבדיל מקצין שהוא כלכלן בלבד ואין לו כל ידע מקצועי בתחום.
נטען כי יש לנכות את הסכומים שנקבעו בחוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת בעניין הניידות שכן מכח החובה להקטין את הנזק היה על התובע לממש אותה. לחילופין יש לנכות את כל תשלומי העתיד ולחילופי חילופין להקפיא את הסכומים שבחוות הדעת עד לאחר שהתובע ימצה את זכותו וירכוש רכב.
58. בעניין אחרון זה טוען ב"כ התובע כי אין מה לנכות שכן המומחה מטעם הנתבעת הודה בחוות הדעת שהיא תאורטית ואין מה לנכות כי אין לתובע רכב. ואם יש לנכות אז יש מקום לפצוי בגין עלויות הרכב והחניה.
דיון והכרעה
59. כעולה מתעודת עובד צבור של משרד התחבורה (מוצג 515), משנת 2009 ועד התאונה התנייד התובע באמצעות אופנוע (שהיה מעורב בתאונה), ומאז כעולה מעדותו הנתמכת גם בזו של פרופ' פייזר הפגיעה ברגלו מונעת ממנו את האפשרות לעשות שמוש באופנוע בשל הקושי לייצבו (ר' ס' 46 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 6, ש' 17-14; עדותו של פרופ' פייזר בעמ' 31, ש' 5-2).
על פי תצהירו נאלץ התובע להתנייד בתחבורה ציבורית, בעיקר אוטובוסים בשל עלות המוניות, הגם שההתניידות באוטובוסים קשה ומורכבת - מיקום התחנות המחייב לעיתים הליכה, תחנות אוטובוס ללא מקום ישיבה ואוטובוסים עמוסים בהם נאלץ לעמוד (ר' ס' 49-48).
האמור בתצהירו בעניין זה מקובל עלי. התובע צירף לתצהירו קבלות בגין נסיעות במוניות בסך של 14,906 ₪ ויש מקום לפסוק לתובע סכום זה.
60. הצורך לעשות שימוש כיום ובעתיד ברכב חלף האופנוע בו עשה שימוש בעבר עולה כאמור מעדותו של התובע הנתמכת בזו של פרופ' פייזר.
התובע פנה למשרד הבריאות וועדה רפואית ביחידה לגמלת ניידות קבעה ביום 21.7.19 כי הוא מוגבל ב-50% (ר' מוצג 246). בעקבות פנייה לביטוח הלאומי אושרה לו הלוואה עומדת במסים החלים על רכישת הרכב (ר' מוצג 247). על פי תצהירו על אף ההלוואה שאושרה מדובר בסכום לא מבוטל שאין באפשרותו לגייס והוא מקווה כי יעשה כן בעתיד.
61. התובע צירף חוות דעת של משה קצין לגבי עלות רכישת רכב מהסוג הקטן ביותר לנכים לאור תנאי זכאותו וכן עלות חודשית של רכב זה, אומדן חליפי של הוצאות לנסיעה במוניות וכן עלות חודשית לאופנוע מהסוג שהחזיק התובע עובר לתאונה.
הנתבעת צירפה חוות דעת של בועז מוגילובקין לגבי עלות רכישת רכב בפטור במיסים לו זכאי התובע ובגין עלות אחזקתו החודשית, בגין עלות אחזקתו החודשית של אופנוע מהסוג שהחזיק התובע ובגין עלות אחזקה חודשית של מכונית פרטית משומשת (ללא פטור ממסים).
הצדדים ויתרו על חקירת המומחים.
62. על פי חוות דעתו של מוגילובקין, בשל הפטור ממיסים, למעשה עלות אחזקה חודשית של הרכב לו זכאי התובע (הכוללת החלפתו) נמוכה מזו של אופנוע מהסוג שהיה לתובע וודאי נמוכה יותר מזו של מכונית פרטית משומשת (ללא פטור ממסים) שסביר שהיה התובע רוכש בעתיד גם אלמלא התאונה.
גם על פי חוות דעתו של קצין מסכומי העלות אותם נקב יש להפחית אחוז מסויים בגלל עלויות בהן היה נושא התובע ממילא, אלמלא התאונה (ר' עמ' 20 לחוות הדעת).
אין מחלוקת בין המומחים כי התובע אינו נדרש לרכב בעל התאמות מיוחדות למעט היותו אוטומאטי.
63. לאור המפורט בחוות הדעת בעניין העלויות (ועריכת ממוצע ביניהן), בשים לב לפטור ממסים ולהוצאות הנחסכות של האופנוע, לא הוכח כי אכן נגרם לתובע נזק בגין הצורך לעבור מרכב דו-גלגלי למכונית.
בנסיבות אלו רואה אני מקום לפסוק לתובע הוצאות בגין עלות ראשונית של רכישת רכב – 72,593 ₪ בהתאם לחוות דעת קצין וכן פצוי גלובאלי בסך 150,000 ₪ בגין הוצאות ניידות מוגברות.
אשר לחוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת בכל הנוגע לנכוי "תאורטי" של גמלת ניידות. מהמסמך הנושא תאריך 21.7.19 (מוצג 247) עולה שאלה לגבי זכותו של התובע לגמלת ניידות ("סוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות"). אין מחלוקת כי בשלב זה אין התובע זכאי ואינו מקבל גמלת ניידות. בנסיבות אלו לא ראיתי מקום להורות על נכוי /הקפאה של סכום כלשהוא מסכום הפצוי.
מגורים
64. לטענת ב"כ התובע זקוק התובע לדירה גדולה יותר מזו בה הוא מתגורר כיום בשל הצורך לחדר נפרד לעישון הקנביס או למרפסת וכן הוא זקוק לחנייה לצורך חניית הרכב. לפיכך מבוקש לפסוק לו סכום גלובאלי בסך 150,000 ש"ח.
לטענת ב"כ הנתבעת התובע מתגורר היום בבית בו יש מעלית ולא הוכח כי התובע זקוק להתאמת דיור, מה גם שנמנע מלבקש מנויו של מומחה שיקומי ולפיכך אין לפסוק לו דבר.
דיון והכרעה
65. על פי תצהירו של התובע הוא מתגורר בדירה שכורה קטנה, בבניין עם מעלית. על פי התצהיר בשל השימוש בקנאביס הוא נזקק לדירה גדולה יותר וכן לחניה עבור הרכב אותו מתעתד לרכוש חלף האופנוע אותו החזיק בעבר.
לא ברור מהו גודל הדירה בה מתגורר התובע כעת בגפו, ולא שוכנעתי כי הוא נזקק לדירה גדולה יותר לצורך השימוש בקנאביס. עד עתה, מעל 5 שנים לאחר תחילת השמוש בקנאביס ממשיך התובע להתגורר באותה דירה. אשר לחניה לרכב עתידי. לאור מגבלותיו הפיסיות של התובע הוא יזדקק לחניית רכב בסמוך לביתו. עם זאת, בשים לב לכך שהתובע זכאי לתו נכה (ר' מוצג 246), איני רואה מקום לפסיקת פצוי עבור התאמת דיור. זאת, אף בלא להידרש לכך שלא הוכחה המשמעות הכספית של דירה מקבילה לזו בה מתגורר התובע במצורף לחניה.
התייקרות פרמיית הביטוח
66. התובע עותר לפצוי בסך 462,427 ש"ח בגין התייקרות פרמיה של ביטוח חיים בעקבות התאונה.
לטענת ב"כ הנתבעת יש לדחות את התביעה בעניין זה. לא הוגשה חוות דעת מקצועית לעניין עלויות הביטוח, לא העיד סוכן הביטוח והתובע לא הראה כי פנה לחברות ביטוח אחרות כדי לקבל ביטוחים זולים יותר. נטען כי מי שכבר היה מבוטח ביום המקרה הביטוח שלו לא מתייקר ואם התובע לא ביטח עצמו עד אותו גיל, אין להניח שהיה מבטח עצמו בעתיד.
דיון והכרעה
67. מדובר על פוליסת פיצוי למקרה מוות בסך של מיליון ₪. התובע פנה להוצאת פוליסה כאמור ב-2019 (תשובת חברת הביטוח מיום 17.11.19). אכן עולה ממנה כי לאור מצבו של התובע בעקבות תאונת הדרכים נדרשת ממנו פרמיה יקרה יותר מאשר אילו לא עבר תאונת דרכים ואולם לא ברור מדוע התובע שהינו רווק נדרש להוצאת פוליסה כאמור ודווקא במועד זה ולא קודם לתאונה, מדוע ביקש כי סכום הביטוח יעמוד דוקא על הסכום האמור ולא אחר, ומה היו האלטרנטיבות. פסק הדין אליו היפנה ב"כ התובע (ת.א. (מרכז) 35473-06-11 פלוני נ. "הפול") דן במקרה בו נדרש התובע להוצאת ביטוח חיים לצורך קבלת משכנתא. מדובר בנסיבות יחודיות שאינן מתקיימות בענייננו. לפיכך התביעה לפצוי בגין ראש נזק זה דינה להידחות.
כאב וסבל נזק לא ממוני
68. בעניין זה עותר התובע לפצוי בסך 168,197 ₪ על יסוד 78 ימי אשפוז ונכות של 81%.
לטענת הנתבעת יש לחשב את הפצוי על יסוד נכות של 59.65% ולפיכך סכום הפצוי צריך לעמוד על סך 138,134 ש"ח ובניכוי השתתפות עצמית בסך 25,000 ₪ - 113,134 ₪.
69. מאחר ונכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על סך 76.93%, סכום הפצוי לו הוא זכאי עומד על סך 171,713 ₪ ובנכוי השתתפות עצמית בסך 25,000 ₪, על סך 146,713 ₪.
סיכום
70. הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 3,859,550 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%.
ניתן היום, ב' סיוון תשפ"ב, 01 יוני 2022, בהעדר הצדדים.
