קהתי נ' דעיס ואח'

מונחת בפניי תביעה כספית בעילה חוזית, נזיקית והתעשרות שלא כדין בגין עסקת מכר מקרקעין שכשלה עקב מרמה, זיוף ומצג שווא מצד הנתבעים.

טענות התובע:

הנתבע 1 (יקרא להלן גם –"דעיס") , שהיה בקשרי ידידות עם התובע והציג עצמו בפניו כסוחר בנדל"ן, הציע לתובע בחודש פברואר 2011 , לרכוש זכויות במקרקעין שהמנוח חנא סמעאן חלף (להלן - "המנוח") היה בעליו. המקרקעין, ידועים כחלקה 50 בגוש 23 ומצויים בשטח C בביתוניה שבשטחי איו"ש, בסמוך לגבעת זאב (להלן- "המקרקעין").

דעיס ביקר עם התובע במקרקעין ואף הציע לו להיות שותפו ברכישתם. לאחר הביקור, הביע התובע נכונות לרכוש את הזכויות במקרקעין לאחר שיקבל לידיו את המסמכים הרלוונטיים לשם בדיקתם והתארגנות כספית לרכישה (סעיף 7 לכתב התביעה). דעיס , הציג בפני התובע ייפוי כוח כללי מיום 14.02.11 חתום ע"י בתו של המנוח , הגב' חנאן חנא עיסא סמעאן חלף (להלן-"חנאן") עבור הנתבע 2 (להלן גם -"מריני") , לייצג ולפעול בשמה למכירת המקרקעין. לפי ייפוי הכוח , הוא נחתם ע"י חנאן בפני הנתבע 3 שאישר את חתימתה עליו (נספח 1 לכתב התביעה, להלן-"ייפוי הכוח"). בנוסף, הומצא לתובע נסח של לוח הזכויות (נספח 2 לכתב התביעה) וכן עותק של צו ירושה למנוח מבית הדין הכנסייתי (נספח 3 לכתב התביעה, להלן-"צו הירושה").

התובע הודיע לדעיס במעמד קבלת המסמכים שהוא מעוניין לרכוש את המקרקעין. דעיס מצדו, הודיע לו כי ידאג לכך שאלמנת המנוח, תסתלק מהירושה לטובת בתה, חנאן, מטעמי מיסוי. התובע, העיר לדעיס על היעדר זהות בין שמו של המנוח בנסח הרישום: חנא סמעאן חלף ובין שמו בצו הירושה: חנא עיסא חלף. על כך השיב לו דעיס כי עסקינן באותו אדם וכי הוא ידאג לכך שתינתן הבהרה בנדון ע"י בית הדין הכנסייתי.

לטענת התובע, הנתבעים 1 ו-2 טענו באוזניו כי הואיל וחנאן נמנעת ממכירת המקרקעין ליהודים, צריך שהעסקה תתבצע באמצעות אדם שלישי. הם עצמם לא רצו להיות צד להסכם עם התובע ולפיכך, נאמר לו כי מריני יעביר את סמכויותיו על פי ייפוי הכוח לצד ג', שאינו יהודי, שיהיה נאמן עליו. עוד הוצע לו כי מריני ייפה את כוחה של בת הזוג של התובע, אלינה קונסטנטיניקוס (להלן- "אלינה"), בהיותה נוצריה בעלת דרכון רומני, לביצוע העסקה בפני הרשויות באיו"ש. ואכן, ביום 24.02.11 חתם מריני על ייפוי כוח כללי לאלינה לפעול בשמו. החתימה נעשתה בפני הנוטריון עו"ד ג'ורג' סמעאן (נספח 4 לכתב התביעה).

תנאי לעסקה שהציב התובע לפי גרסתו , היה כי התמורה תשולם לאחר שהמקרקעין יירשמו על שמו בלשכת הרישום בבית אל (להלן-"המינהל"). עם זאת, דעיס אמר לו כי על מנת לקשור את חנאן לעסקה הוא כבר שילם לה סך של 100,000 דולר. לאור זאת, ניאות התובע להעביר לדעיס תמורה בסך של 70,000$ וניתנה לו קבלה בעברית בחתימה של דעיס והתחייבותו למכור לו את זכויותיה של חנאן במקרקעין (נספח 5 לכתב התביעה, להלן-"הקבלה" ). בנוסף, דעיס חתם לו על קבלה והתחייבות כאמור, גם בשפה הערבית (נספח 6 לכתב התביעה, להלן-"הקבלה בערבית").