ת"א 33211-05-15 א.י. איור בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

תובענה שמטרתה להורות לבנק הנתבע להמשיך ולנהל את חשבונה של התובעת.

הצדדים והעובדות שאינן במחלוקת -

1. התובעת, א.י. איור בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה פרטית שנוסדה בשנת 2005. מייסד התובעת, שהיה בעל המניות והמנהל היחיד עד לאחרונה, הוא מר מרדכי אוזיאס (להלן: "אוזיאס").

2. ביום 22.2.2012 פתחה התובעת חשבון (להלן: "החשבון") בסניף קריית ביאליק של הנתבע, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). בחשבון אין מסגרת אשראי והוא נמצא עד כה ביתרת זכות ממועד פתיחתו.

3. במעמד פתיחת החשבון, חתמה התובעת, באמצעות אוזיאס, על הסכם לפתיחת החשבון (להלן: "ההסכם"). בסעיף 3.3(ג) להסכם מצוין כי התובעת מתחייבת להודיע על כל שינוי במבנה של החברה או בהרכב האחזקות – "מראש, או מיד לכשיוודע לה על כך", ואף בסעיפים 4.23 ו-5.3 להסכם קיימות התחייבויות של התובעת להודיע לבנק על שינויים בפרטים הקשורים לתובעת – "מיידית". עוד נחתמה במעמד פתיחת החשבון על ידי התובעת, הצהרה לגבי בעלי השליטה בחשבון תאגיד (להלן: "הצהרת בעלי השליטה"). בהצהרת בעלי השליטה, נכתב כי בעל השליטה היחיד בתובעת הוא אוזיאס וכי התובעת מתחייבת להודיע לבנק בכתב על כל שינוי בפרטים שנמסרו לגבי בעלי השליטה "בהקדם האפשרי". עוד אישרה התובעת במסגרת הצהרת בעלי השליטה, כי ידוע לה כי "מסירת מידע כוזב, לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח ... מהווה עבירה פלילית", וזאת מכוח הוראות חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון").

4. ביום 22.3.2015, או בסמוך למועד זה, ערכה התובעת שינוי במבנה הבעלות והניהול שלה, באופן שבו אוזיאס העביר את מניותיו בתובעת לידי חברה בשם הר של הצלחה וברכה בע"מ (להלן: "חברת הר"), וכמנהלה של התובעת מונה מר הרינג רן (להלן: "הרינג"), שהוא גם בעליה היחיד של חברת הר. מהלך זה יכונה להלן "שינוי הבעלות והניהול".

5. ביום 29.3.2015 דיווחה התובעת לרשם החברות על שינוי הבעלות והניהול.

6. ביום 3.5.2015, אדם בשם משה מור (להלן: "מור") ביקש להעביר סך של 370,000 ₪, לחשבון, אך הבנק לא העביר את הסכום לחשבון אלא לחשבון המכונה "חשבון מעבר". לטענת התובעת, הסכום הינו הלוואה מטעם מור (להלן: "ההלוואה").

7. ביום 4.5.2015, הגיע בא כוחה של התובעת לבנק יחד עם הרינג, בכוונה להיפגש עם נציג מסוים בבנק, אך הפגישה לא התקיימה. בהמשך אותו היום, שלח בא כוחה של התובעת מכתב לבנק (להלן: "פניית תובעת"), ובו טענות לגבי כך שסכום ההלוואה לא הגיע לחשבונה של התובעת, לגבי כך שאי העברת הסכום מסב לתובעת נזקים והעלאת דרישה להעברת הסכום מיידית. עוד הועלו טענות לגבי אי מתן ספרי המחאות שהזמינה התובעת, ולגבי כך שהרינג ביקש להיפגש עם נציג מסוים מהבנק, אך בקשתו סורבה. במכתב מצוין כי הרינג הינו מעתה בעל השליטה בתובעת.

8. ביום 6.5.2015 הודיע הבנק לתובעת כי סכום ההלוואה הועבר לחשבון, כפי שדרשה התובעת. במקביל, נכתב כי לאור העובדה שמפניית התובעת עולה שהיה שינוי בבעלות ובניהול, והואיל והבנק לא קיבל הודעה על כך במועד – אזי שהחשבון ייסגר תוך 30 יום (להלן: "הודעת הסגירה").

9. על רקע האמור הוגשה התביעה דנן, ביום 18.5.2015.

   ההילך הדיוני -

10. בתחילה הוגשה התביעה לבית המשפט השלום בקריות, ועובר להגשתה הוגשה גם בקשה לסעד זמני, להורות לבנק להמשיך ולנהל את חשבונה של התובעת בבנק. בית המשפט השלום בקריות (כב' השופט טורס) העלה במהלך הדיון בבקשה למתן סעד זמני מיוזמתו את שאלת קיומה של סמכות עניינית לבית המשפט השלום לדון בתביעה, ולאחר שניתנה לצדדים האפשרות לטעון לעניין זה, מצא בית המשפט השלום להעביר את הדיון בתביעה ובבקשה לסעד הזמני לבית משפט זה, מכוח הסמכות המוקנית לו בסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. עוד נקבע כי עד שתינתן החלטה על ידי בית משפט זה – יישאר על כנו צו זמני שניתן ביום 1.6.2015 האוסר על סגירת החשבון.

11. לאחר העברת התיק אלי ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט להמשך תוקפו של הצו הזמני למניעת סגירת החשבון עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית, כאשר הוסכם כי פסק הדין יינתן על בסיס המסמכים הקיימים בתיק, ללא שמיעת עדויות וחקירות ולאחר הגשת סיכומים בכתב.

    תמצית טענות הצדדים -

12. נתחיל דווקא בטענות הבנק. מוסכם כי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), סעיף 2, מטיל חובות על תאגיד בנקאי לספק ללקוחותיו שירותים מסוימים, כדלקמן (ההדגשות אינן במקור):

    "2.(א)לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:

    (1)קבלת פקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ;

    (2)פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:

    (א)החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;

    (ב)הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון;

    (3)מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ;

    (4)(נמחקה);

    אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.

    (ב)התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו.

    (ג)הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בצו שהוראות סעיף זה יחולו על שירותים נוספים.

    (ד)בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סירוב כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לענין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על התנגדותו למדיניות האמורה, ייחשב כסביר סירוב הנובע מאותה מדיניות."

    טוען הבנק כי החשבון אמנם היה ביתרת זכות אך התובעת הפרה את חובתה לדווח מיידית על שינוי הבעלות והניהול – חובה שקיימת הן מכח ההסכם והן מכח הצהרת בעלי השליטה. לשיטת הבנק, המידע לגבי השינוי נמסר לו מטעם התובעת רק ביום 4.5.2015, בפניית התובעת – ואף זאת רק בעקיפין ובאקראי, תוך העלאת טענות לגבי העברת כספי ההלוואה. כלומר, שהתובעת הודיעה על שינוי הבעלות והניהול כחודש ושבוע לאחר שבוצע השינוי, ואיחור זה משמעותי. לשיטת הבנק, הימנעותה של התובעת מלהודיע על שינוי הבעלות והניהול לא נבעה מטעות אלא ש"הייתה לתובעת סיבה לכך" (סעיף 23.5 לסיכומי הבנק).

    לכן, לשיטת הבנק, הסירוב להמשיך ולנהל את החשבון הינו סירוב סביר.

    מוסיף וטוען הבנק כי הסירוב סביר – אף לאור משטר איסור הלבנת הון החל על הבנק – הכולל את הוראות חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"), צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001 (להלן: "צו איסור הלבנת הון"), ואת הוראות נוהל המפקח על הבנקים מס' 411 לגבי ניהול בנקאי תקין - מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות (להלן: "נוהל ניהול תקין"). מקבץ ההוראות הנ"ל (להלן: "הוראות למניעת הלבנת הון") – מחייבות את הבנק להקפיד על קבלת מידע מלא מהלקוחות לגבי הניהול והשליטה, מחייבות את הבנק לאמת את הנתונים לגבי הניהול והשליטה ואף מטילות על הבנק חובות דיווח נרחבות לגבי השליטה והניהול. לפיכך, שעה שהתובעת לא דיווחה על השינוי בבעלות ובניהול, היא מנעה מידע חיוני מהבנק, מנעה מהבנק את היכולת למלא אחר ההוראות למניעת הלבנת הון שחלות עליו – ובנסיבות אלה, סירובו של הבנק להמשיך את קיומו של החשבון נחשב "סירוב סביר", מכח הוראות סעיף 24 לנוהל בנקאי תקין והוראות חוק הבנקאות.

13. לטענת התובעת, שינוי הבעלות והניהול התרחש ביום 22.3.2015 והודעה לרשם החברות נשלחה תוך שבוע, ביום 29.3.2015. ממשיכה התובעת וטוענת כי היא רצתה להודיע לנציג הבנק באופן מסודר על שינוי הבעלות והניהול, ביום 4.5.2015 בבוקר, עת הגיעו בא כוחה והרינג לבנק למען הסדרת הרישום וחתימה על מסמכים רלבנטיים – אך נציגי הבנק סירבו להיפגש עמם. לכן, הגם שאכן קיימת דרישה להודיע לבנק על שינוי בבעלות ובניהול, אזי שהתובעת התכוונה לעשות כן, לא ניסתה להסתיר את השינוי, והאיחור אינו משמעותי עד כדי שיהווה סיבה סבירה לסגירת החשבון. לטענת התובעת היו לבנק מניעים אחרים לסגירת החשבון – והיא מעלה טענות חמורות כלפי שינוי מדיניות הבנק כלפיה לאחר שינוי גברי בסניף הרלבנטי.

    מכאן, שלשיטת התובעת היא לא הפרה את ההסכם או את הצהרת בעלי שליטה, ולכן, סגירת החשבון הינה בבחינת סירוב בלתי סביר לספק לה שירותים מטעם הבנק.

    דיון והכרעה –

14. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים – מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

    טענת התובעת בדבר "התנכלות שיטתית" –

15. טרם נדרש לשאלת סבירות סירוב המשך ניהול החשבון של התובעת, נסיר מעל הפרק את טענותיה המקדמיות של התובעת לגבי התנהלות חסרת תום לב מצד הבנק.

    התובעת טוענת כי הסיבה ה"אמיתית" לסגירת החשבון הינו ניסיון לחסל את עסקיו של אוזיאס, אשר בבעלותו חברה נוספת בשם צריכה ומיגון ישיר בע"מ (להלן: "צריכה ומיגון"), אשר מנהלת חשבון נוסף בבנק (להלן: "החשבון של צריכה ומיגון"). אין חולק כי לגבי החשבון של צריכה ומיגון התעוררו קשיים בשנת 2015 והוא נמצא בחריגה ממסגרת האשראי. התעוררה מחלוקת בין הצדדים לגבי מצב החשבון של צריכה ומיגון, והדברים הגיעו לכדי כך שהבנק סירב להנפיק לצריכה ומיגון פנקסי המחאות. לגבי סירוב זה פתחה צריכה ומיגון בהליך משפטי נוסף, ביום 14.5.2015 (ארבעה ימים לפני הגשת הבקשה הנוכחית) – אשר מתברר בפני כב' השופט גולדקורן בבית משפט השלום בחיפה – ת"א (שלום חיפה) 27377-05-15 צריכה ומיגון ישיר בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ.

    ביום 5.6.2015 ניתנה על ידי כב' השופט גולדקורן החלטת ביניים בבקשה שהגישה צריכה ומיגון למתן סעד אשר יחייב את הבנק ליתן בידיה פנקסי המחאות – החלטה אותה צירפה התובעת כאסמכתה לתיק הנוכחי (להלן: "ההחלטה בעניין צריכה ומיגון"). מקריאת ההחלטה עולה כי אכן הבנק חויב ליתן בידי צריכה ומיגון פנקסי המחאות, ואמנם נקבע שם כי הסירוב ליתן את הפנקסים ללא התראה מראש מעורר קושי – אך המדובר בהחלטת ביניים בבקשה למתן סעד זמני, תוך שהקביעות לגבי הזכות מתייחסות לזכות "לכאורה" בשלב הזה, ותוך מתן דגש למאזן הנוחות (שכן, אכן, אי מתן הפנקסים אכן יכול לפגוע משמעותית בתפקוד של מיגון וצריכה). כמובן שאין בכוונתי להביע כל עמדה לגבי המחלוקת שבתיק המוזכר מעלה – והמלאכה בידי כב' השופט גולדקורן, אך ככל שמטרת צירופה של ההחלטה מטעם התובעת היתה להראות כי הבנק נוהג כלפיה בחוסר תום לב, אזי שלא מצאתי כי יש בהחלטה כדי לחייב מסקנה זו.

    אינני יכולה להתייחס למחלוקות שבין הבנק לבין צריכה ומיגון ואינני יודעת מהם הנתונים לאשורם ו"מי צודק". אוכל רק לומר שלא שוכנעתי בקשר ההכרחי שבין הסירוב ליתן את פנקסי ההמחאות בידי צריכה ומיגון לבין הסירוב להמשיך ולנהל את החשבון של התובעת דכאן.

    אולי יש קשר ואולי אין.

    בתיק הנוכחי, הסכימו הצדדים שלא לשמוע עדים ולהסתפק בהפניה למסמכים. במצב דברים זה, בוודאי שלא אוכל לקבוע ששוכנעתי כי הבנק "מתנכל" לאוזיאס ושתי החברות שאליהן הוא קשור. לכן, לא הונחה תשתית לטענות הקשות שמפנה התובעת כלפי הבנק וכלפי ההנהלה הבכירה, והטענות בהקשר זה, בתיק הנוכחי, נידחות.

     

    סבירות הסירוב להמשיך לנהל את החשבון –

16. אזכיר שסירובו של הבנק להמשיך בניהול החשבון מבוסס על האיחור במתן ההודעה לגבי שינוי הבעלות והניהול, ואזכיר עוד כי השינוי בוצע ברשם החברות ביום 29.3.2015. נתון עובדתי רלבנטי נוסף שהוכח כדבעי הינו שביום 4.5.2015 בבוקר הגיעו הרינג ובא כוחה של התובעת לסניף הבנק בכוונה לדווח על שינוי הבעלות והניהול ולחתום על המסמכים הנדרשים. הפגישה לא התקיימה – אך לשיטתי חייבים אנו לצאת מנקודת ההנחה שאם הייתה מתקיימת באותו בוקר הפגישה המתוכננת בבנק – היתה נמסרת במועד זה ההודעה המתאימה.

17. משמע – שעסקינן בדיווח באיחור של חודש ושבוע.

    בהוראות ההסכם ובהצהרת בעלי השליטה – נקבע כי על התובעת להודיע על כל שינוי "מייד לאחר שבוצע" או "מיידית". אין כל הגדרה מדויקת של המונח "מיידית", ואולי מוטב היה לציין פרק זמן ברור למתן ההודעה (כגון תוך X ימי עבודה אחרי ביצוע השינוי אצל רשם החברות), אך ברור שדיווח לאחר יותר מחודש אינו "מיידי".

18. התובעת לא סיפקה כל הסבר לאיחור, וראו כי לא עלתה טענה לגבי שכחה או טעות וכו'.

    עיון בהחלטה בעניין צריכה ומיגון מראה כי יתכן ושם נמצא ההסבר לאיחור. אפנה לעמ' 5 פסקה שניה של ההחלטה, ממנה עולה כי בין נציגי הבנק לנציגי צריכה ומיגון התעורר ויכוח לגבי הפקדת המחאה בסך 258,000 ₪, וכי בשלב מסוים בסוף אפריל 2015 – "דן הרינג התריע בפני עובד הבנק כי סירוב להפקדת שיק בסך 258,000 ₪ עלול להסב נזק למבקשת". בעקבות דבריו אלו של הרינג, שלח הבנק מכתב לצריכה ומיגון, ביום 28.4.2015, שם צוין כי: "לאור מעורבותו של הרינג, נדרשה המבקשת במכתב זה למסור הודעה עדכנית אודות בעלי השליטה אצלה". משמע, שביום 28.4.2015 הבנק דורש הבהרות לגבי הרינג ולגבי בעלי השליטה בצריכה ומיגון, וביום 4.5.2015, כמה ימים לאחר מכן, מגיע הרינג עם עורך הדין לבנק. לכן, יתכן וההחלטה לסור לבנק ולהודיע על השינוי בבעלות ובניהול לגבי התובעת דווקא ביום 4.5.2015 נובע מדרישת הבנק לגבי צריכה ומיגון. יש להצר על כך ששני הצדדים לא פירטו את המידע הרלבנטי לגבי אותו מכתב מיום 28.4.2015 ושני הצדדים לא מסרו מידע מקיף לגבי האירועים ביום 4.5.2015 בבוקר.

    בכל אופן, גם אם יש קשר בין המכתב האמור לבין המועד שבו דיווחה התובעת על שינוי הבעלות והניהול – עדיין לא שוכנעתי כי היתה כוונה להסתיר את המידע לגבי הרינג או שהאיחור כשלעצמו מחייב את הפסקת מתן השירות מטעם הבנק.

    ויובהר. דווקא בשל שדחיתי לעיל את טענת התובעת לגבי חוסר תום הלב של הבנק ואת הטענה שהבנק שם לו למטרה לחסל את עסקיו של אוזיאס ולהתנכל לו (כדבריה של התובעת) – אזי שחובתנו לבחון רק את האיחור כשלעצמו, ללא שאר נתוני הרקע. אם, כפי שהבנק טוען, הסיבה היחידה לסירוב להמשיך לנהל את החשבון הינה האיחור – אזי, שהוא אינה מהווה סיבה סבירה מספקת.

    באשר לסבירות הסירוב – נקבע כי יש לבחון את מכלול הנסיבות – ה"פ (נצ') 20680-02-13 צקר בונה הצפון לעבודות בניה ושיפוצים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (21.2.2013); ה"פ (מחוזי-נצרת) 29308-03-15‏ בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים (13.4.2015), לאמור:

    "... ההחלטה של הבנק לסגור את החשבון צריכה להישקל בכובד ראש, תוך מתן משקל למלוא נסיבות העניין, לרבות האינטרס של הלקוח שעלול להיפגע בצורה קשה. בין היתר, על הבנק לקחת בין שיקוליו את פרק הזמן שבו מתנהל החשבון, את אופן ניהול החשבון מאז שנפתח ועד היום, חומרת המעשה שבגינו החליט הבנק לסגור את החשבון, האם מדובר באירוע חד פעמי, או שמא מדובר בהצטברות של אירועים, היקף הפעילות בחשבון, ועוד. החלטה שאינה מביאה בחשבון שיקולים אלה, אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 2 לחוק. אכן, בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הבנק, והוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו, אך מקום שעל פניו ברור כי הבנק לא שקל את השיקולים שהיה עליו לשקול, והגיע להחלטה שגויה ובלתי סבירה, שומה על בית המשפט להתערב כדי למנוע עיוות דין."

    עוד נפסק כי בחינת שיקול הדעת של הבנק הינה בפן מעין-מינהלי, באשר הבנק מספק שירותיו לכלל הציבור והוא חב כלפי הציבור חובת אמון (פרופ' ריקרדו בן-אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי), עמ' 68-69; גלעד נרקיס ומירב מור, חובות החלים על הבנקים (כרך א'), עמ' 266-268; ת"א (מחוזי ת"א) 60553-06-13 ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (7.8.2013); ת"א (מחוזי חיפה) 27289-11-13 ואיל כנען נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (19.01.2014)).

    בנוסף, הלכה היא כי הנטל להראות כי הסירוב היה סביר, מוטל לפתחו של הבנק המסרב ליתן את השירות (ת"א (מחוזי-מרכז) 43887-01-13 אם.אל.גי.איי מימון והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, עמ' 12 (17.11.2013); ה"פ (מחוזי-מרכז) 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, עמ' 9-10 (23.4.2009)).

19. אין ספק כי הבנק זכאי – ואף חייב - לדעת מי הוא הלקוח "האמיתי" שלו, מי הוא "העומד מולו", ויש חשיבות למתן מידע מדויק בזמן אמת לגבי זהות הלקוח, לרבות (כמובן) בעלי השליטה והמנהלים. במקרה דנן, אמנם התובעת לא סיפקה הסבר לאיחור במסירת המידע לגבי השינוי בבעלות ובניהול, אך לא הונחה תשתית שיכולה ללמד על כך שהיתה כוונה להסתיר את השינוי או שהשינוי עצמו מעורר קושי או חשד. החשבון נוהל במשך שלוש שנים ללא כל חריגות והיה ביתרת זכות בכל המועדים – ולכן, דומה כי לא היה מקום לסגור את החשבון רק בעטיו של האיחור. לכן – בהיבט זה, יש לקבל את עמדת החברה.

20. טרם סיום הדיון בנושא האיחור, אעיר עוד כי טיעוני התובעת לגבי הטעות של רואה החשבון במילוי הדו"חות הכספיים (אשר הביאה לשינוי נוסף אצל רשם החברות במועד לא ברור והביאה לצורך בתיקון שלישי בחודש יוני) אינם רלבנטיים כלל ועיקר ואין בהם כדי להסביר דבר לגבי האיחור.

    ההלוואה וכוונתו של אוזיאס להפקיד המחאות לחשבון –

21. בכתבי הטענות שהוגשו בנוגע לבקשה למתן צו זמני ובמהלך הדיון – הועלו טענות מטעם הבנק לגבי שני נושאים נוספים אשר מלמדים על משבר אמון שאינו מאפשר להמשיך את ניהול החשבון. תחילה, נטען כי העברת כספי ההלוואה לחשבון מהווה פעולה חריגה בחשבונה של תובעת, שלא ניתנו לגביה פרטים ואסמכתאות לשביעות רצונו של הבנק, והיא מעוררת חשד. בנוסף, נטען כי אוזיאס ניסה להפקיד המחאות (להלן: "ההמחאות") לחשבון (לאחר הדיון בבית המשפט בקריות ולפני העברת התיק לבית משפט זה), וכאשר לא הסכימו לקבל את ההמחאות בסניף אחד של הבנק, הוא ניסה להפקידן בסניף אחר.

    ניתן היה להבין כי מבחינת הבנק, האמור מהווה נימוק (חלופי או מצטבר) לסגירת החשבון, הן בשל שהדבר מצביע על "משבר אמון" והן בשל האפשרות שפעילות החשבון נושקת להפרות של ההוראות למניעת הלבנת הון.

    התובעת, מנגד, טענה כי מתן ההלוואה הינה פעולה לגיטימית וסבירה, וכי כך הם פני הדברים גם בנוגע לכוונה להפקדת ההמחאות המוזכרות מעלה.

22. בסיכומים מטעם הבנק, הובהר חד משמעית כי על פי סעיף 24 לנוהל בנקאי תקין, הבנק רשאי לסגור את החשבון מחמת שתי עילות חלופיות: הראשונה - אי הענות למסור פרטים שנדרשים לצורך מילוי ההוראות למניעת הלבנת הון (ובמקרה שלנו, אי מסירת המידע לגבי השינוי בבעלות ובניהול), והשניה – יסוד סביר להניח כי מתבצעת בחשבון פעולה הקשורה להלבנת הון. בסיכומים הושם הדגש על כך שהמדובר בשתי עילות שונות ונפרדות, וכי העילה לסגירת החשבון אשר בבסיס ההחלטה נשוא המחלוקת בתיק הינה אך ורק העילה הראשונה ולא השניה (סעיף 30.2 לסיכומי הבנק).

23. הואיל וכך הם פני הדברים, כלומר – שהבנק סומך את ההחלטה על סגירת החשבון רק על האיחור בהעברת המידע לגבי השינוי בבעלות ובניהול), אין צורך להידרש לנושא ההלוואה ולניסיונות להפקדת ההמחאות - אשר הנסיבות המדויקות לגביהם שנויות במחלוקת, ושני הצדדים נמנעו מלספק פרטים לגבי הנתונים הרלבנטיים.

24. חשוב מכך הוא שאין צורך להידרש לשאלה אם אכן יש יסוד להניח כי מתבצעת בחשבון פעילות הקשורה להלבנת הון.

    בהקשר זה עוד יוער כי הטענות לגבי ההלוואה עלו רק לאחר שכבר ניתנה הודעת הסגירה, ויוזכר כי בהודעת הסגירה אין כלל התייחסות להלוואה כ"פעולה חריגה", ובוודאי שלא פעולה שיכולה להוות נימוק לסגירת החשבון או פעולה שמקימה חדש להלבנת הון. כל שכוללת הודעת הסגירה לעניין ההלוואה היא הודעה סתמית בזו הלשון: "לידיעתם, חשבונכם זוכה בסכום התקבול שהועבר, בסך של 370,000 ₪" (סעיף 4 להודעת הסגירה) - והשוו בהקשר זה לדברים שנאמרו בת"א (מחוזי-מרכז) 43887-01-13 אם.אל.גי.איי מימון והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (סניף נווה ים) 17.11.2013, אליו הפניתי לעיל, בעמ' 15. לכן, אם ההלוואה מעוררת חשד בהיבט של הלבנת הון, היה צריך לציין זאת בהודעת הסגירה והיה צריך לפרט מדוע ההלוואה חריגה, מהו ההיקף של הפעילות בחשבון, האם היו בעבר העברות דומות וכיוצ"ב נתונים לבחינת סבירות ההחלטה. בדומה, באשר להמחאות, ברי כי המחלוקת לגביהן אינה חלק מהחזית שבתיק זה, היות והניסיון להפקדתן היה לאחר שכבר החל ההליך בבית המשפט, ואף לגבי נושא זה – נמנעו הצדדים מלספק נתונים.

25. לכן – אין מקום להתייחס בפסק הדין לשני נושאים אלו (ההלוואה וההמחאות) – אך יובהר כי אין לפרש את הדברים כ"תעודת הכשר" לטובת התובעת. הבנק החליט לסגור את החשבון במנותק משני הנושאים, רק בגלל האיחור בדיווח לגבי שינוי הבעלות והניהול – והחלטה זו אינה סבירה בעיני. יתכן והחלטה לסגור את החשבון מחמת "משבר האמון" שנובע מהמחלוקות לגבי ההלוואה או ההמחאות או כל נושא אחר - כן יחשב ל"סירוב סביר". אינני יכולה ואינני צריכה להביע עמדתי לגבי אפשרות שכזו שכן היא חורגת מהמסגרת הדיונית, חורגת מהחזית כפי שהוגדרה, חורגת מההסכמה של הצדדים לגבי המתווה הדיוני וחסרים נתונים עובדתיים רלבנטיים.

26. אציע לצדדים להיפגש לצורך ליבון אותם נתונים, כאשר ככל שהבנק יסבור שקיימת עילה אחרת או חדשה לסגירת החשבון, הוא יפעל כראות עיניו, וככל שהתובעת תסבור כי עמדת הבנק שגויה, תוכל אף היא לפעול כראות עיניה. צר לי שהצדדים לא נפגשו ולא הצליחו לקיים הידברות לפני שהתובעת פנתה לבית המשפט (וראו כי הודעה הסגירה הינה מיום 6.5.2015 והתביעה הוגשה ביום 18.5.2015, ולא נטען כי היה ניסיון למפגש בתווך).

    סיכום –

27. לאור האמור, מצאתי לקבל את התביעה, במובן שסירוב להמשיך ולנהל את החשבון מפאת האיחור במתן ההודעה לגבי השינוי בבעלות ובניהול בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אינו "סירוב סביר". לכן, ככל שהודעת הסגירה סומכת על נימוק זה - היה מבוטלת והחשבון ימשיך להתנהל. אני מציעה שבין הצדדים יתקיים מפגש בו יוצגו כל המסמכים הרלבנטיים, תשאלנה שאלות ותמסרנה תשובות מלאות – ואולי ניתן יהא להגיע להבנות.

28. בנסיבות, לאור העובדה שהצורך בניהול ההליך נובע ממחדלה של התובעת, לא מצאתי לעשות צו להוצאות, למרות קבלת התביעה.

     

    ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ו, 09 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.