|
|
תאריך פרסום : 25/09/2017
|  גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
33082-09-11
19/09/2017
|
בפני השופטת:
אידית קליימן-בלק
|
| - נגד - |
תובע:
פלוני
עו"ד וגיף אליאב
|
נתבעת:
קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד אבי בן יהודה
|
| פסק דין |
רקע כללי וטענות הצדדים
-
בפני תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 6.11.1976, אשר נפגע, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 24.1.2010 על ידי מונית, בהיותו הולך רגל עת חצה את הכביש במעבר חצייה בצומת הרחובות "שמחה ארליך" ו"בן צבי" בעיר נתניה. (להלן:" התאונה").
-
בהמשך פונה התובע לבית חולים לניאדו טופל בחדר המיון ובדיקתו העלתה כי התובע נחבל באזור העכוז ובהמשך הבירור הרפואי שנעשה לתובע במיון אשר כלל צילום צילם אגן וע"ש תחתון, אובחן שבר ללא תזוזה באזור סקרלי תחתון S5 (שבר בעצם הזנב- עצם סקרום/קוקסיקס).
-
בסעיף 4 לכתב התביעה טוען התובע כי לאחר התאונה, נהג המונית הסיעו לבית חמו ועזב את המקום מבלי להשאיר את פרטיו. בתצהירו חזר על הדברים וגרס כי לאחר התאונה, נהג המונית הפוגע סייע לו לקום מהכביש, והסיע אותו לבית חמו. על פי הנטען, בשעות הערב, כאשר החמירו כאביו, פונה התובע על ידי חמו לבית החולים "לניאדו".
-
עוד מוסיף התובע וגורס בתצהירו כי לאחר התאונה היה שרוי בהלם, ואולם לא הרגיש כי מצבו חמור ולכן רצה להמשיך בהליכה אך נהג המונית התעקש להסיעו ולבקשת התובע, הסיעו לבית חמו.
-
כאן המקום לציין כי לא בכתב התביעה ואף לא בתצהיר העדות הראשית, התובע אינו מספק כל הסבר מדוע, אפוא, לא נטל את פרטי הנהג הפוגע ואת מספר הרישוי של הרכב כמתחייב וכמתבקש, שהרי אין המדובר בתאונת פגע וברח. נהפוך הוא. אף לשיטת התובע עצמו, מדובר בנהג שהגיש לו עזרה והסיעו למחוז חפצו. למעשה רק במעמד חקירתו הנגדית הודה התובע לראשונה כי לא נטל את פרטי נהג המונית כי סבר שלא נגרם לו נזק (עמ' 12 לפרוטוקול). לטענת התובע אותה העלה לראשונה בסעיף 5 לסיכומיו בכתב, במצב דברים זה, כאשר הנוהג האחראי לתאונה אינו ידוע, קמה לנתבעת חבות כלפיו בהתאם לסעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן:" חוק הפיצויים").
-
הנתבעת שוללת חבותה לפצות את התובע, בנימוק, כי התאונה כלל לא אירעה בנסיבות הנטענות, אלא כתאונה עצמית במהלכה מעד התובע על הכביש ונפגע, ללא כל מעורבות של רכב כזה או אחר. עוד טוענת הנתבעת, כי ישנן סתירות מהותיות בגרסת התובע, אשר די בהן כדי לדחות את התביעה. בכל מקרה, טוענת הנתבעת כי התובע אינו עומד בתנאי שנקבע בפסיקה בדבר "שקידה סבירה" כמצופה מנפגע בתאונת דרכים לקחת את פרטי הנהג והרכב המעורב בזמן אמת, שהרי גם לשיטת התובע עצמו אין המדובר בתאונת פגע וברח, או למצער לפעול לאיתורם בהמשך ככל שלא השכיל לקחת את פרטי הנהג והרכב הפוגע בזמן אמת.
המסגרת הנורמטיבית
-
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|