ת"א 3289-10-08

פסק דין זה ניתן בהתאם לסעיף 15(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

נתוני רקע

1.מלכתחילה הגישה התובעת, חברה הרשומה כחוק בישראל (להלן, גם "הנתבעת" ו"אסקלייד"), כתב תביעה מקורי למתן צו הצהרתי וצו מניעה. היא טענה לכך שהתקשרה בעסקה בגדרה הגיעה לארץ מכולה מיצרן סיני, שהסתבר שתכולתה כוללת סחורה פגומה. הוריתי בהחלטתי מיום 12.10.08 על מתן צו מניעה זמני שאסר על הנתבעות שם, והן הנתבעות 2-1 (להלן, גם "בעלות המכולה"), חברות העוסקות בשילוח בינלאומי, עמילות מכס והובלת מטענים בדרך הים, מלבצע כל דיספוזיציה פיזית או משפטית במכולה על המטען שבה. לימים הורחבה תחולת הצו אף על יתר הנתבעות שבפניי, לרבות הנתבעת 3 (להלן, גם "אוברסיז").

2.בהמשך הדרך, ולאור הערותיי, הוגש כתב תביעה מתוקן אף כנגד המוכר הסיני, והיא הנתבעת 4 שבפניי (להלן, גם "התובעת" וכן "פיונירס"). כתב התביעה המתוקן כלל עתירה לצו הצהרתי וצו מניעה קבוע, כנגד בעלות המכולה וכנגד אוברסיז, היא בעלת המחסן בו נמצאה המכולה, על תכולתה הנטענת כפגומה. ככל שעסקינן בפיורנירס היא נתבעה לתשלום פיצויים בסכום כולל של 1,500,000 ₪. הונחו בפניי כתבי הגנה. ככל שעסקינן בפיונירס היא הגישה כתב תביעה-שכנגד נגד אסקלייד, על סך 1,497,610 ₪, ואסקלייד התגוננה בפניה.

3.בפסק דיני החלקי מיום 3.4.11 דנתי בעתירה לצו מניעה. רשמתי שם, בין השאר, כי ככל שעסקינן בתכולת המכולה שתי בעלות הדין הישירות, אסקלייד ופיונירס, אינן מגלות כל עניין בה. משום כך מיניתי את ב"כ בעלות המכולה ואוברסיז ככונסי נכסים בעניין מימוש ומכירת התכולה האמורה. בכך הסתיימה המחלוקת עמן באופן שהתביעה כנגדן נדחתה. נותרה לפנים, איפוא, המחלוקת הכספית בין אסקלייד ופיונירס.

4.לעניין מחלוקת זו הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. אלו הונחו בפניי, משופעים בנספחים לרוב. בהמשך הדרך החליטה אסקלייד לזנוח את התביעה העיקרית, הגם שהייתה בטוחה בצדקתה. כך, לשיטתה, לנוכח הערכתה המפוכחת, כי גם ככל שתזכה בדינה יקשה עליה לממש פסק-חוץ נגד פיונירס, חברה סינית כאמור, לנוכח קשיי האכיפה והגבייה הנטענים בסין. משום כך סבורה הייתה שאין מקום להמשיך ולהשקיע עלויות נכבדות בעניין זה. אכן, כך הייתה סברתה, משנכזבה תוחלתה להיפרע באופן אפקטיבי את הכספים להם היא טוענת מן המכולה שנתפסה, לא היה טעם בהמשך ההליכים נגד פיונירס, ולו בהתחשב בכך שהיה נהיר שפיונירס, היא התובעת-שכנגד, תמשיך בניהול ההליכים נגד אסקלייד.

5.ככל שעסקינן באסקלייד הונחו בפניי, הן לעניין התביעה העיקרית שנמחקה כאמור, והן לעניין התביעה-שכנגד תצהיריהם של מר טסאו שינגגנג (להלן – "טסאו") ושל הסוכנת שתיווכה בין החברות, גב' פינג פאנג (להלן – "פאנג"). במרכז ראיותיה של אסקלייד הונחו בפניי תצהירים שהגיש מנהלה, מר דוד אבנר (להלן – "אבנר"). שתי בעלות הדין נסמכו אף על מומחים שונים. אבנר, והמומחים מטעם שתי בעלות הדין, נחקרו על תצהיריהם, מסמכיהם וחוות הדעת שיצאו תחת ידם. בהמשך הדרך, ותוך שמירה על זכויות וטענות, הסכימה אסקלייד לוותר על חקירותיהם של טסאו ופאנג. בעקבות זאת הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים. ברי, איפוא, כי בגדר פסק דיני שומה עליי, לעניין התביעה העיקרית, לדחותה באופן שבגדרו של פסק דין זה עליי להידרש אך לתביעה-שכנגד. זו הסיבה על שום מה מוגדרות התובעת כ"נתבעת" והנתבעת 4 כ"תובעת".

להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי ואפתח בהצגת התשתית העובדתית, זו המוסכמת וזו השנויה במחלוקת.

לעניינה של התשתית העובדתית וגרסאות בעלות הדין

6.בלב המחלוקת ניצב החומר הידוע כ"סודיום סכרין" (להלן, גם "החומר" וגם "סכרין"). אבנר, כך עולה מן העדות שבפניי, הוא איש עסקים ותיק ומיומן. לפנים הוא היה מנהל בכיר בחברת חיפה כימיקלים. הוא כאמור מנהלה של אסקלייד. הוא העיד על עצמו כאחד היבואנים הגדולים והמצליחים לעניינו של החומר. ככל שעסקינן בפיונירס, נטען כי היא חברה רבת-מוניטין בינלאומי בתחום הסחר הבינלאומי. כהנחת עבודה לשיקוליי אאמץ את הטענות האמורות. עסקינן, איפוא, בבעלי דין מיומנים והיודעים הוויות עולם והליכות הסחר הבינלאומי נהירות להם.