איינוך נ' גינדי

תחילתו של הליך זה, בבקשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שהגיש התובע מכוח שטר/שיק על סך 300,000 ₪. מדובר בשיק משוך מחשבונו של הנתבע עליו משורטטים המילים "למוטב בלבד" אשר חתום לכאורה על ידי הנתבע. הבנק סירב לכבד את השיק, וזאת מהנימוקים: אין כיסוי מספיק וכן כי "חתימת המושך אינה תקינה".

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר וציין כי הוא אינו חתום על השיק נשוא ההליך. כן ציין כי ידע על השיק רק לאחר שחזר ללא כיסוי. התקיים דיון ביום 20.12.2019 בפני הרשם יעקבי. הנתבע אישר כי חתם על הסכם הלוואה מיום 21.3.2011 , צורף כנספח 1 לכתב תביעה (להלן: "הסכם הלוואה").בכל הנוגע לנסיבות משיכת השיק ציין כי הוא ,אביו ודודו גרים באותו בית. ציין כי בדיעבד בירר מול אביו שאמר כי הוא אשר לקח את השיק מאחורי גבו של הנתבע. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ההתנגדות לביצוע שטר תתקבל ללא צו להוצאות.

בדיון מיום 21.10.2021 נחקר התובע והעיד כי "את השיק קיבלתי משלמה בישיבה שישבנו עם אבא שלו ודוד שלו". כאשר נשאל עבור מה השיק, "...השיק היה על הלוואה שנתתי להם. נתתי להם זהב בשווי הזה. והם היו צריכים לעבוד איתו וזה הקרן. היו צריכים לשלם לי דמי שכירות. הם ביקשו ממני את הזהב שהיה לי. הם לקחו אותו. הם שילמו לי כל חודש בחודשו את הדמי שכירות (ריבית עבור הזהב במשך כחמש שנים), על כן הקרן הייתה 300,000 ₪. בעצם זו עסקת הלוואה? אני לא מבין בזה" עמ' 1 ש' 20-25. כן ראה עדותו בעמ' 2 ש' 1-26.

בדיון נחקר הנתבע ונשאל האם חתם על הסכם ההלוואה והעיד: "... אבא שלי רצה לקחת הלוואה מן האדון הנכבד הזה לפני כעשר שנים. הוא ביקש ממני שאני אעזור לו ואני אמשכן את הדירה שלי בבני ברק. לשאלת בית המשפט, אבא שלך הוא צד להלוואה? אני משיב כן", ראה עמ' 3 ש' 9-15. עוד העיד, כאשר נשאל האם נתן את השיק, כי "...השיק הוא שיק שלי. איך הוא הגיע אליו? אין לי מושג". שם, ש' 17.

העיד: "...אני ביקשתי מאבא שלי שאני לוקח את הנכס שלי ושם הערת אזהרה, אמרתי לאבא שלי ברגע שההלוואה נגמרת מסירים את הערת האזהרה. ובשנת 2015, הערת האזהרה הוסרה. מי לקחה משכנתא בשנת 2015? לא לקחתי שום משכנתא.

בגלל שהדברים נעשו בצורה לא מסודרת. ביקשתי בהסכם, שברגע שתוצא הערת אזהרה, סימן שאני בחוץ, דהיינו ההלוואה נפרעה. אני מפנה לסעיף 4 להסכם מיום 21.3.2011".

בית משפט בהחלטתו מאותו יום ציין כי בשלב זה לא ברורה התנהלות הכספית בין הצדדים, ראה סעיף 5 להחלטה. כן נרשמה טענת הנתבע לפיה הערת אזהרה ניתנה בקשר עם הסכם הלוואה ומשנפרע חוב ההלוואה הערת אזהרה נמחקה. נקבע כי כל צד רשאי להגיש בקשה לתיקון כתב טענתו.

התובע הגיש בקשה לתקן את כתב הטענות. בהסכמת הצדדים ניתנה ארכה להגשת כתב התביעה, אשר הוגש בסופו של דבר ביום 22.12.2021. בהמשך הוגש כתב הגנה ביום 24.1.2022.

כתב התביעה מציין כי התובע הינו אדם פרטי, חקלאי במקצועו, אשר התקשר בחוזה מחייב מול הנתבע, בצירוף גיבוי של הסכם וכן המחאה בסך של 300,000 ₪. התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום בסך של 300,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה עד התשלום בפועל.

כתב התביעה מפרט כי התובע הינו ממגורשי גוש קטיף אשר מכספי הפיצויים שקיבל רכש מטבעות זהב. כאשר רצה למכור את הזהב, פגש באקראי את מר אברהם גינדי דודו של הנתבע. החל משא ומתן, כך טוען התובע, וביום 10.5.2011 הוזמן התובע למפעל היהלומים שנמצא בביתם הפרטי של אברהם גינדי, כאמור דודו של הנתבע, ואהרון גינדי, אביו של הנתבע, על מנת לחתום על הסכם.

בפועל מדובר על הסכם, לו ניתן היתר עסקה , בגדרו מעביר התובע סך של 1,500 גרם זהב, עבור תשלום שכירות, כך לגרסת התובע, בסך 3,000 ₪ לחודש. לטענת התובע, על מנת לחזק את ההסכם, נערך חוזה הלוואה מול הנתבע , הסכם ההלוואה שצוין לעיל ,וכן ניתנה המחאה על סך 300,000 ₪. טוען התובע כי על ההמחאה וההסכם ההלוואה חתם הנתבע.

כתב התביעה מפרט כי על שני הסכמים נוספים שבצע התובע עם אהרון ואברהם גינדי, ראה סעיף 12 לכתב התביעה, הנתבע אינו חתום.

התובע מציין כי ביצע את העסקה על מנת לתמוך בביתו ובחתנו, תהילה וליאור גולן, זוג צעיר בתחילת דרכם, כאשר חתנו הינו אברך בכולל. עוד ציין כי, התשלומים של משפחת גינדי לא בוצעו בזמן. כאשר בא לבדוק מדוע הכספים לא משולמים התברר לו, כי אהרון ואברהם מצויים בקשיים כלכליים, גם בשל תביעה גדולה ממס ערך מוסף. עוד ציין כי התברר לו בשלב מאוחר, כי אברהם ואהרון מצויים בהליכי פשיטת רגל ואין להם אפשרות להעביר כספים לתובע. בנסיבות העניין הגיש את התביעה כנגד הנתבע, כאשר ביסודה הסכם ההלוואה והשטר על סך 300,000 ₪ אשר לטענת התובע הנתבע חתם עליהם.

ההליך דנא עניינו כתב תביעה מתוקן שהוגש לאחר שניתנה רשות להגן בתביעה לביצוע שטר בהוצאה לפועל שהגיש התובע כנגד הנתבע .כתב התביעה המתוקן הוגש כנגד אותו נתבע. עיון בכתב התביעה מלמד כי כאן עילת התביעה איננה רק השטר אלא גם הסכם ההלוואה עליו חתום הנתבע. לטענת התובע בטוחות אלו ניתנו להבטיח את החזר שווי הזהב במידה ולא יוחזר.

בכתב הגנה מתוקן, טוען הנתבע כי איננו "לווה" אלא "ערב" וערבותו מוגבלת בנכס ספציפי. הנתבע מפרט כי חתם על הסכם ההלוואה ביום 21.3.2011, והתחייבותו בהסכם זה, היא לרשום הערת אזהרה לטובת התובע על נכס שבבעלות הנתבע.

על שטר היתר העסקה שהציג התובע, הנתבע אינו חתום והוא אף לא צד לו. בשטר זה סוכמו תנאי ההלוואה. השטר נחתם בחודש מאי 2011, התחייבות הנתבע ברישום הערת אזהרה נחתמה בחודש מרץ 2011. עוד טוען הנתבע כי, ערבותו כלפי התובע מתמצת ברישום הערת אזהרה ומשזו בוטלה, בחתימת ידו של התובע ובהסכמתו, הרי שאין הוא עוד חייב דבר לתובע.

בכל הנוגע לנתבע, טען הנתבע כי הוא מעולם לא נתן לתובע כל שיק, הוא לא ידע שניתן שיק כזה, השיק אינו בחתימתו, על התובע להוכיח שזו חתימתו של הנתבע. כן חזר הנתבע וציין כי, לא התחייב להחזיר את ההלוואה, אלא התחייב לערוב להחזר ההלוואה באמצעות נכס בבעלותו, ובדרך של רישום הערת אזהרה בלבד.

הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, התקיים הליך הוכחות ובהמשך לו, הוגשו סיכומים בכתב. התייחסות לטיעוני הצדדים בסיכומים ראה במסגרת הדיון להלן.

דיון והכרעה

תחילתו של ההליך בבקשה לביצוע שיק על סך 300,000 ₪ וזאת בלשכת ההוצאה לפועל. כפי שפורט לעיל, ולאחר שניתנה הרשות להגן, הוגש כתב תביעה מתוקן. בית משפט דן על פי האמור בכתבי הטענות, במקרה דנן, בכתב התביעה שהוגש בתיק.

התובע, מציין כי, הנתבע חייב לשלם לתובע סך של 300,000 ₪ וזאת בשל חתימתו על המסמכים הבאים:

• הסכם הלוואה מיום 21.3.2011.

• שיק שמספרו: XXX מחשבון XXX של הנתבע בבנק לאומי, משוך לפקודת התובע על סך 300,000 ₪, (להלן: "השיק").

בסיכומים מטעם התובע חוזר התובע וטוען כי "...הנתבע מודה בפה מלא כי התובע הילווה לאברהם ואהרון סך של 300,000 ₪ וכי רישום הערת אזהרה נעשה על מנת להבטיח את החזר ההלוואה בסך 300,000 ₪", עמ' 2 לסיכומים.

כעולה מהבקשה למתן רשות להגן, מכתב ההגנה וכן מהסיכומים מטעם הנתבע- הנתבע מכחיש כי השטר נחתם על ידו. בכל הנוגע למשמעות החתימה על ההסכם גרסתו של הנתבע היא: "...הנתבע לא התחייב בהסכם להחזיר את ההלוואה, או לשלם את הריבית בגין ההלוואה, ועל כן, לא ניתן לחייבו בהשבתה" סע' 25."כל שהתחייב הנתבע הוא לתת בטוחה בדמות רישום הערת אזהרה על הנכס שבבעלותו הא ותו לא, וכך אכן עשה".

החתימה על השיק

הנתבע טען כי אין המדובר בחתימתו, ראה תצהיר ההתנגדות של הנתבע וכן ראה עדותו בבקשת ההתנגדות שהגיש. הנתבע נשאל האם מדובר בחתימתו והשיב "... אפשר לומר שזה זיוף קרוב, אבל לא חתמתי על זה מעולם", עמ' 2 ש' 19, דיון מיום 29.12.2019. עוד העיד "...לא נתתי שיק כזה, ולא חתמתי על שיק כזה". שם, ש' 21. כן ראה עדותו לפיה מעולם לא חזר שיק מחשבונו וכן הערכתו שהשיק נחתם על ידי אביו.

בנושא החתימה על השיק הוגשו על ידי הצדדים חוות דעת של מומחים.

התובע הגיש חוות דעת של המומחית, דבורה הראל, אשר בחוו"ד ציינה כי "...נמצאו קווי דמיון רבים בכל מרכיבי החתימות... מסקנתה היא, אף שנבדק רק צילום ההמחאה, אני קובעת, בדרגת ביטחון הגבוהה ביותר (4.5. מתוך 5), כי החתימה על ההמחאה שבטיעון נחתמה על ידי אותו אדם שחתם על ההסכם עם מר איינוך. קרי, מדובר בחתימתו של מר שלמה גינדי", סע' 5 למסקנות.

הנתבע הגיש חוות דעת של המומחית, מלי קדוש, אשר במסקנותיה כתבה, כי כתב היד והספרות במחלוקת, על גבי השיק, "הם אינם כתב יד של שלמה גינדי". עמ' 15 לחוות הדעת. כן הוסיפה כי ברמת סבירות גבוהה כתב היד במחלוקת בהמחאת בנק לאומי, קרי השיק נשוא המחלוקת, "...הוא כתב יד אותנטי של אהרון גינדי".

מי מהמומחים לא העיד בפני בית המשפט. התובע חזר וטען, עמ' 6 לסיכומים, כי על פי חוות הדעת של הגב' דבורה הראל, החתימה על גבי השיק נשוא התביעה היא חתימת הנתבע. לגרסתו בחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבע אין כל התייחסות לחתימה על גבי השיק, אלא לחתימה על גבי מסמכים נוספים. עוד טען התובע כי, יש לשים לב לתשובתו של הנתבע בחקירתו הנגדית, לפיה הוא חותם כל פעם בצורה שונה ,ואין לקבל טענה זו. לסיכום טען כי, מאחר והנתבע לא הציג חוות דעת נגדית באשר לחתימה על גבי השיק, הרי שיש לאמץ את חוות הדעת מטעם התובע.

בנושא זה טוען הנתבע כי על פי קביעת המומחית מטעמו הנתבע לא חתם על השיק ובסבירות גבוהה שהשיק נחתם על ידי אהרון גינדי, אביו של הנתבע. עוד טען כי המומחית מטעם התובע לא בחנה את כתב היד בשיק והשוותה אותו עם שיק חתום על ידי אהרון גינדי. בנוסף, הפנה להודעת הבנק לפיה "...חתימת המושך אינה תקינה". מכל האמור לעיל, מבקש לקבוע כי אין המדובר בחתימתו של הנתבע.

מי מהמומחים לא הוזמן לעדות. בהתאם לסעיף 22 לפקודת השטרות[נוסח חדש](להלן: "פקודת השטרות") אין חבות ללא חתימה. כקבוע בסעיף 22(א) לפקודה: "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה".

הנטל להוכיח כי מדובר בחתימתו של הנתבע, היא על התובע. כאשר צד מכחיש את חתימתו, על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה , ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240.

במקרה של טענת זיוף ו/או טענה לחתימה ללא הרשאה, נטל ההוכחה עובר לצד השני להוכיח שאין המדובר בזיוף ו/או בהיעדר הרשאה. ראה ע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מ"ח(3) 563 (1994); ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף, פ"ד ל"ב(2) 197 (1978). כן ראה השופט זוסמן, בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית, עמ' 252-253): "זיוף חתימתו של אדם הוא פגם חפצי. על פי סעיף 22(א) לפקודה, האדם שחתימתו זויפה אינו חב, גם לא כלפי אוחז כשורה. ולא זו בלבד שאין חבות, אלא באמצעות הזיוף אינה עוברת כל זכות בכלל".

ההכרעה בנושא שבמחלוקת הינה גם על פי הנסיבות, מארג הראיות והשכל הישר. לעניין זה ראה ע"א 2032/06, אמנון האגי נגד עזבון המנוח יוסף זיאו .

בשים לב לחוות הדעת הסותרות, לעדויות שנשמעו וכן להודעת הבנק בסרבו לכבד השיק, לפיה " חתימת המושך אינה תקינה" –קובע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו בנסיבות העניין להוכיח שהחתימה על השיק היא חתימתו של הנתבע.

אין גם הוכחה שהשיק נמסר על ידי הנתבע לתובע. לעניין זה, מסירתו והוצאתו של השיק , ראה סעיף 20(ג) לפקודת השטרות, הקובע חזקה במסירה שאינה חלוטה:

"20. (ג) שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על

ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר."

בע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ''ד לח(4) 281 נקבע כדלקמן:

"המונח "אוחז" נובע מהגדרת "מסירה" בסעיף 1 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן "הפקודה") היינו - "העברת החזקה מאדם לאדם, בין החזקה למעשה ובין החזקה להלכה", פעולה אשר, כאמור, בוצעה בענייננו. אולם בנוסף על "האחיזה" דרושה גם התקשרות בת-פועל, כדי שהמסירה תהפוך שלמה. כפי שבואר בהלכה הפסוקה (המ' 356/58 [2], בעמ' 408; ע"א 358/80 [3], בעמ' 833), נוצרת התקשרות כזאת בהתקיים שני יסודות מצטברים: פיסי ונפשי......".

מכל האמור לעיל קובע כי לא ניתן לחייב הנתבע מכח השיק.

פרטי הסכם ההלוואה

התובע העיד ביום 15.3.2023 במסגרת חקירה נגדית וחקירה חוזרת. העיד שהוא חקלאי וכי חתנו הוא אברך הלומד ברבנות, עמ' 3 , ש' 25-28. כן העיד שבתו היא עקרת בית. בכל הנוגע ליחסים עם משפחת גינדי, ציין כי היו יחסים טובים בין השאר כי הילדים למדו ביחד. העיד כי את אברהם גינדי פגש כאשר בא למכור זהב שהיה ברשותו וכך נוצרו קשרים. כן העיד על העסקה בין הצדדים. לעניין זה ראה גם תצהירו של התובע וכתב התביעה המפרטים מהות העסקה .

הסכם ההלוואה מיום 21.3.2011, מפרט, "...המלווה נותן למלווה הלוואה בסכום של 300,000 ₪ וחתימה על הסכם זה הינה אישור על קבלת ההלוואה". עוד נאמר בהסכם זה כי "הלווה מתחייב לרשום משכנתא על זכויותיו בדירה לטובת המלווה בגין ההלוואה".

התובע לא המציא לבית המשפט, לא במסגרת כתבי הטענות ולא במסגרת תצהיר עדות ראשית, כל מסמך ו/או פרטים אודות ההלוואה שנטען כי התקבלה. כל שיש לבית המשפט הוא גרסת התובע, לפיה ההלוואה מפורטת במסמך של "היתר עסקה לסוחרים" בין אהרון גינדי לבין התובע. מסמך זה צורף כנספח 2 לכתב ההגנה המתוקן והוא עותק של שטר היתר עסקה מיום 10.5.2011. במסמך זה, מצוין כי מתחייב הסוחר אהרון גינדי כלפי התובע כי יחזיר את הזהב שקיבל כנגד שיק על סך 300,000 ₪ שניתן כביטחון וזאת בנוסף על הערת אזהרה של הבית על שם שלמה גינדי. עוד מצוין כי הביטחונות הנ"ל הן להבטחת החזר של 1 קילו וחצי זהב לפי השווי של יום ההחזר.

עולה מהאמור לעיל כי בזמן החתימה על הסכם ההלוואה, יום 21.3.2011, טרם נערכה עסקת ההלוואה. העסקה נערכה ביום 10.5.2021 וזאת כעולה משטר היתר עסקה שצורף לעיל. הסכם ההלוואה הוא בין התובע לנתבע, בעוד שהעסקה המפורטת בשטר העסקה היא בין אהרון גינדי לבין התובע. השיק וההתחייבות לרשום הערת אזהרה מפורטים בשטר היתר העסקה.

מדובר בהלוואה נושאת ריבית. להלוואה זו הציג התובע היתר עסקה. אין המדובר בבני ו/או קרובי משפחה לפיכך יש לראות בתובע כמלווה לפי חוק אשראי הוגן, תשנ"ג – 1993. בהתאם לחוק זה על המלווה להמציא מסמכים ונתונים אודות ההלוואה. על פי הפסיקה הרלבנטית בכל הנוגע לתחולת חוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993 (להלן "חוק אשראי הוגן") –די בהלוואה אחת ונטל ההוכחה, שאין המדובר בעיסוק במתן הלוואות ,הוא על התובע, שאם לא כן חל חוק אשראי הוגן. ראה ת"א 49269/05 כרמי רינה נ' עזבון מועלם כדורי ז"ל .כן ראה סעיף 15(א) לחוק אשראי הוגן: "...יראו מלווה שנתן הלוואה למי שאינו קרוב משפחתו כמי שנתן הלוואה דרך עיסוק, אלא אם כן הוכיח המלווה אחרת...".

לאור האמור לעיל ניתן לראות בתובע מלווה חוץ בנקאי. מכאן חלים עליו חובות כמפורט בחוק ובפסיקה להלן.

סעיף 8 (א) לחוק אשראי הוגן קובע:

(א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל

לביצוע פסק דין, לביצוע שטר או לביצוע תביעה על סכום קצוב, והכל בקשר לחוזה

הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של חוזה ההלוואה וכן העתק של פסק

הדין או את השטר, לפי העניין, ואולם מלווה מוסדי יהיה רשאי לצרף לכתב התביעה

או לבקשה כאמור, במקום העתק של חוזה ההלוואה, רשומה מוסדית כהגדרתה בסעיף

35  לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, בקשר לחוזה ההלוואה, בהתאם

להוראות הדין, ובלבד שהיא כוללת את כל הפרטים שיש לגלותם במסגרת חוזה

ההלוואה לפי סעיף 3(ב)."

במקרה זה, אין בפני בית המשפט כל פירוט או אישור לגבי מהות ותוכן ההלוואה, אין לוח סילוקין, לא ברור מתי מבוצע כל תשלום , מהו התשלום החודשי ובמשך כמה זמן יש לבצע תשלום זה. הנטל על התובע להוכיח כמה תשלומים בוצעו על חשבון העסקה, כיצד בוצעו התשלומים, מתי בוצעו התשלומים, ושאר הפרטים הרלבנטיים כדי לבחון את אם ובאיזה אופן בוצע הסכם ההלוואה.

ראה ע"א 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (פורסם 21.01.2009) (להלן "הלכת בס"), שם נקבע כי "מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק, אשר הינה הוראה מהותית...". "די בכך שלא קיים בענייננו, כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק. משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה".

תשלומים על פי הסכם ההלוואה

למעלה מהדרוש יצוין, כי בפני בית המשפט אין כל ראיה שהנתבע הוא אשר ביצע את התשלומים ו/או נטל חלק פעיל בתשלומי החזר ההלוואה. לעניין זה ראה עדותו של העד מר גולן ושל גב' גולן כי הכספים שולמו על ידי מר אברהם גינדי. כן ראה עדותו של התובע.

לתצהיר עדותו הראשית של התובע צרף התובע מסמך שלכאורה מפרט התשלומים שבוצעו. העיד התובע כי הוא ערך את המסמך "...אני על סמך מה שאמרה לי הבת שלי". עמ' 6 ש' 14. עוד התברר כי מדובר בשחזור אשר נערך לאחר שאהרון ואברהם גינדי הגישו בקשות לפשיטת רגל. "...אז רציתי להיות הגון, ולעשות שחרור, אז עשינו שחזור על סמך כל מיני פתקים וניירות שהיו לה והיו לי", עמ' 6 ש' 22-23.

התובע נשאל מדוע ברישום שערך נרשם סכום קבוע בסך 4,520 ₪ בכל חודש והשיב, כי מדובר בשחזור שנערך בעקבות פשיטת הרגל. כן הפנה בעניין זה בתצהירו לתצהיר/הוכחת חוב שהגיש בפשיטת הרגל בעניינם של אהרון ואברהם גינדי. העד נשאל מי קיבל את הכסף ממשפחת גינדי, הבת או החתן, והשיב : "תשאל אותם עוד רגע אני לא יודע, אני מאמין שפעם ככה, פעם ככה, אני יודע שזה היה סיוט לא קל בסוף במיוחד, גם הם לא גילו לי הרבה דברים בדיעבד, הם לא רצו לצער אותי ואז הם לא גילו לי ולא גילו לי...", עמ' 7 ש' 18-23.

בכל הנוגע לתשלומים, צירף התובע לתצהירו מסמך. התברר מהחקירה כי, זה מסמך שנערך בדיעבד והתובע ערך אותו לדבריו על סמך נתונים שקיבל מבתו. המסמך נערך לאחר שהחלו הליכי פשיטת הרגל של אברהם גינדי. בית המשפט שאל את התובע מהי האסמכתא החשבונאית או העובדתית לתשלומים אלו, חוץ מדברי בתו של התובע, ראה עמ' 30 לפרוטוקול ואיך הועברו הכספים ,על כך השיב התובע "...בדרך כן מזומן, בו נגיד זה עבד כמה שיקים ואחר כך זה נהיה המזומן".

העדה, תהילה גולן, נחקרה לגבי הדוח שהגיש התובע ואמרה "...כן, אבא כתב לפי מה שאני אמרתי לו", עמ' 46 ש' 14. בכל הנוגע לתשלומים העידה: "...היה תקופה שהוא היה משלם לפי מה שצריך ואז התחילו להיות קצת זגזוגים... בעלי היה מתקשר אליו ואיפה השיק? לא מגיע... ואז לפעמים הוא היה משלם את זה בתשלומים, בחלקים, כלומר, קח חמש מאות שקל עכשיו ויש לי בכיס מזומן, קח על החשבון עוד שבוע אני אביא לך את השאר" ,ע' 46 ש' 26 .

בכל הנוגע לרישומים העידה: "...כל פעם הייתי רושמת, מעדכנת את אבא, וזהו ואצל אבא היה הרישום העיקרי". כן העידה:"... כי חלק מהתשלומים בוצעו באמצעות כרטיס הישראכרט של אשתו של אברהם גינדי". מעדותה עולה שבשנים הראשונות התשלומים היו כסדרם, עמ' ,48 ש' 18-19. העידה כי אברהם גינדי היה המוהל של הבן שלה, והוא אשר הציע להם הלוואה של ה 600,000 ₪. העידה כי בשנת 2017 אברהם גינדי הודיע לה שהוא מפסיק לשלם את הכסף. עמ' 51 ש' 19-26, ואז התברר לה כי הוא בהליך של פשיטת רגל.

נשאלה לגבי הלוואה ספציפית שנלקחה מבנק דיסקונט. התברר כי אברהם גינדי לקח את ההלוואה והתמורה הועברה לבני הזוג. נשאלה מכוח מה מדוע הועברה אליהם כספי ההלוואה אמרה "...כן, הוא לא שילם חצי שנה, ואז הוא אמר לנו במקום זה הבנק ישלם לכם". כן העידה : "...הבנק העביר את הכסף אלינו", עמ' 54 ש' 16.

מר ליאור גולן, הוא חתנו של התובע. בתצהירו ציין כי בתחילה הסכום ששולם היה 3,000 ₪, ולאחר מכן היה צריך לעלות לסך של 4,520 ₪. העיד כי אביו של הנתבע היה מוהל של בנו. העיד כי, הכספים הועברו ממשפחת גינדי על ידי אברהם גינדי, עמ' 41 ש' 15. העיד כי אינו יודע מתי הפסיקו כלל התשלומים. נשאל לגבי הרישומים, וכן העיד כי הוא קיבל את התשלומים. בכל הנוגע להלוואה של 80,000 ₪ מבנק דיסקונט העיד כי הלך עם אברהם גינדי לבנק. העיד כי הכסף הועבר אליו. "...אני לקחתי את הכסף הזה",עמ' 45 ש' 24. ראה תצהיר עדות ראשית תובע לפיו רק חלק מכספי ההלוואה הועברו וכן כי נפתחו הליכי גבייה על ידי הבנק כנגדם.

בנוסף, ראה מוצג נ/1, שיק על סך 138,000 ₪ ליום 31.8.2011. מסמך זה הוגש במסגרת תביעת החוב כנגד אברהם גינדי. שיק זה אינו מופיע ברישומים שערך התובע. עיון בגרסאות הצדדים ובגרסאות שהציגו מעלה כי למסמך אותו ערך התובע ,נספח 6 לתצהירו, אין שום תימוכין, קבלות, דפי בנק ו/או כל אסמכתא אחרת. תשלומים מסוימים שעליהם העידו העדים אינם מוזכרים במסמך.

נספח נוסף שערך התובע מלמד כי לגרסת התובע, הסכום ששולם לו היה 331,440 ₪, וזאת עד לחודש אוקטובר 2017. ההלוואה המקורית שנטענה הייתה בסך 300,000 ₪. אולם, התברר כי היו הלוואות נוספות.

ראה סעיף 12 לכתב התביעה והנספחים שצורפו:

"בהמשך נחתמו חוזים נוספים על כמות נוספת של זהב, אולם לצערו של התובע הוא לא השכיל להחתים את הנתבע על עוד ערבות אישית נוספת בגין הסכומים הנוספים". מצ"ב ומסומן כנספח 4, 800 גרם זהב עבור 2,000 ₪ בחודש. ונספח 5, 1,000 ₪ גרם עבור 1,000 ₪ בחודש".

כן ראה , לעניין ההלוואות הנוספות, תצהיר עדות ראשית תובע.

לא ניתן לקבוע על חשבון איזו הלוואה נזקפו התשלומים שבוצעו. ההלוואה נשוא ההליך היא משנת 2011. אין , בשים לב לאמור לעיל, פירוט התשלומים שבוצעו על חשבון הלוואה זו, מתי בוצעו התשלומים, מה הוא הסכום המצרפי שלהם ובשורה התחתונה: האם הוחזרה ההלוואה. הנטל להוכיח קיומו של חוב הוא על התובע. בשים לב לנתונים שצוינו לעיל, אין כל הוכחה שנותרה יתרת חוב בגין ההלוואה הספציפית שמיוחסת לנתבע עם הבטוחות שניתנו הימנה. בנסיבות העניין דוחה את טענת התובע כי נותרה יתרת חוב בגין הלוואה זו.

מחיקת הערת האזהרה

בהתאם להסכם ההלוואה, וכקבוע בסעיף 2 להסכם: "הלווה מתחייב לרשום משכנתא על זכויותיו בדירה לטובת המלווה בגין הלוואה". כעולה מהמסמכים שהוצגו לבית המשפט, הוגשה בקשה לרישום הערת אזהרה, ראה מסמך מיום 21.3.2011, לעניין התחייבות לרישום משכנתא בסך 300,000 ₪. בהמשך, ראה נספח 5 לכתב הגנה המתוקן, הוגשה ביום 1.1.2015 בקשה לביטול הערת אזהרה.

הסכם ההלוואה מציין בסעיף 4, "כנגד פירעון ההלוואה תמחק הערת האזהרה, או המשכנתא". כעולה מהראיות בפני בית המשפט, הוגשה ביום 1.11.2015 בקשה לביטול הערת אזהרה, חתומה על ידי התובע, ראה נספח 5 לכתב ההגנה. הערת האזהרה בוטלה.

בתצהיר ובסיכומים מטעם התובע התייחס התובע לכך, וטען כי בסוף שנת 2014 פנה אליו הנתבע וביקש שיסיר באופן זמני את הערת האזהרה, כי הוא רוצה לקחת עליה סוג של הלוואה או משכנתא. כן ציין כי הנתבע אמר לו שיחזיר את הערת האזהרה כעבור חודש. לגרסת התובע הוא היה בטוח שהערת האזהרה הוחזרה, אולם להפתעתו הנתבע לא החזיר את הערת האזהרה.

בהקשר זה עוד טען התובע כי הנתבע עצמו אישר שנרשמו הערות אזהרה נוספות על ביתו בשנים 2014 ו 2016 כנגד ההלוואה, עמ' 57 ש' 2-16, ובכך יש לאשר את גרסת התובע כי הנתבע ביקש ממנו להסיר את הערת האזהרה על מנת שיוכל לקבל את ההלוואה. הנתבע הכחיש האמור לעיל.

נושא רישום הערת האזהרה וביטולה מפורט בהסכם ההלוואה בין הצדדים. בהסכם נקבע שכל שינוי בו יהיה אך ורק בכתב ובחתימת הצדדים.

על פי ההסכם נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן בוטלה הערת האזהרה. מדובר במסמכים שחתם עליהם התובע מרצונו. טענת התובע כי הוטעה על ידי הנתבע היא טענה שיש להוכיח אותה וממארג הראיות שהוצג בפני בית המשפט קובע שהתובע לא הוכיח טענתו זו. יש לראות במחיקת הערת האזהרה משום ביטול התחייבותו של הנתבע כלפי התובע.

טענת התובע לעניין ביטול הערת האזהרה, היא טענה נגד מסמכים בכתב ובהם: הסכם ההלוואה, הבקשה לרישום הערת אזהרה והבקשה לביטול הערת אזהרה. הנטל על התובע להוכיח כי בניגוד לרשום בהסכם ובניגוד לרשום בבקשה לביטול הערת אזהרה, ההלוואה לא נפרעה. עיינתי בטענות התובע וכן בראיותיו בנושא זה. התובע לא הביא כל ראיה לטענתו זו. לפיכך חל סעיף 4 בהסכם שקובע כי מחיקת הערת האזהרה או המשכנתא משמעה פירעון ההלוואה. דוחה טענות התובע לעניין זה.

סוף דבר

מורה על דחיית התובענה.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט בסך 8,000 ₪(כולל) תוך 30 יום.

זכות ערעור כדין

ניתן היום, ט"ז אב תשפ"ג, 03 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.