כ' ואח' נ' מדינת ישראל - רשות המסים

1.התובעים 4-1 הם בני משפחה אחת - להלן, בהתאמה: הבן (האח) ו-הבת (האחות) - ביחד: הילדים וכן האחים; האב ו-האם - ביחד: ההורים.

התובעים עותרים למתן סעד הצהרתי לפיו דירה בתל-אביב (להלן: דירה 1) ודירה בבניין סמוך (להלן: דירה 2) (להלן, ביחד: הדירות) הינן בבעלות הילדים, לאחר שהוחזקו בנאמנות - לפי חוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות) - ע"י ההורים.

לטענת הנתבעת (להלן: רשות המסים) אין כל ראיה לטענת הנאמנות, וזו נטענת אך בעקבות כוונתה לממש את הדירות בגין חובו של האב לרשות המסים.

תמצית הרקע העובדתי המוסכם

2.עיקרי הרקע העובדתי (בלבד) ביחס לדירות אינם שנויים במחלוקת, ועולים ממסמכים בכתב [נסחי טאבו - נספחים 2א' ו-2ב' לכתב התביעה וכן מוצג נ/4; העתקי תעודות זהות - נספחים 3 ו-4 לכתב התביעה; מוצגים נ/6, ת/2 ו-ת/3].

דירה 1 נרכשה בשנת 2007 ע"י ההורים מבעליה הקודמים ובאותה עת נרשמה הערת אזהרה לטובת ההורים; כך גם עם רכישתה, נרשמה הערת אזהרה לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ממנו ניטלה הלוואה לרכישת הדירה.

בתחילת שנת 2010 נרשמה הערה לפי פקודת המסים (גביה) (להלן: הפקודה) ביחס לדירה זו, לכאורה בגין חוב של האב. הערה נוספת לפי הפקודה נרשמה במחצית שנת 2013, על מעל 2,600,000 ₪, כאשר במחצית שנת 2015 נרשמה הערה שלישית בסך מעל 3,000,000 ₪.

מתאריך מסוים, ככל הנראה בשנת 2011, מתגורר הבן בדירה זו, וממועד מאוחר יותר מתגוררת בדירה זו גם אשתו של הבן.

דירה 2 נרכשה בשנת 2012 אולם נרשמה הערת אזהרה לטובת האם, בלבד.

במחצית שנת 2013 נרשמה הערה לפי הפקודה גם ביחס לדירה זו, אף זאת בסך מעל 2,600,000 ₪. מתאריך מסוים מתגוררת הבת בדירה זו.

3.באשר לחובו של האב לרשות המסים - הרי שבתחילת שנת 2013 נקבע במסגרת ערעור מסים כי האב הוא בגדר "תושב" לעניין חבות במס, ומשכך אושרה, בעיקרה, השומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לו [נספח 2 לכתב ההגנה].

במחצית שנת 2014 נדחה ערעורו של האב כנגד פסק הדין - והתקבל ערעור שכנגד מטעם רשות המסים, כך שהאב חויב לשלם את מלוא הסכום שנקבע בשומה לפי מיטב השפיטה [נספח 3 כתב ההגנה].