ת"א 32742-09-11 ג'ואריש נ' מדינת ישראל ואח'

1.בפני תביעה כספית בעילה נזיקית של התרשלות הנתבעים בהצגת מצג בפני התובע לפיו אין מניעה מיציאתו לחו"ל ובעת הגעתו למעבר הגבול נמנעה יציאתו מטעמים ביטחוניים.

הרקע לתביעה:

2.התובע ביקש לצאת למכה לקיום מצוות העומרה . על מנת להבטיח כי תתאפשר יציאתו לחו"ל פנה התובע ביום 01/03/10 לרשויות הביטחון באמצעות מת"ק בית לחם לברר אם הוא מנוע יציאה. הפנייה נעשתה על פי נוהל בירור מוקדם ליציאת תושבי שטחים לחו"ל (נספח לתצהירו של התובע , להלן-"הנוהל"). בהתאם לנוהל , בידי תושב שטחים להגיש השגה על החלטה בדבר מניעה מיציאה לחו"ל (להלן-"השגה") ועל רשויות הביטחון להכריע בהשגה תוך שמונה שבועות ממועד הגשתה.

3. במענה לבירור המוקדם של התובע לפי הנוהל , נמסר לו כי הוא מנוע מיציאה לחו"ל מטעמים ביטחוניים (להלן-"מנוע מיציאה"). על כך הוגשה השגה וביום 31.3.10 הודע לו בעל פה כי אין מניעה מיציאתו לחו"ל. בדומה לכך נאמר בהחלטה בהשגה שניתנה ביום 18.4.10 (סומנה נספח א' לתצהיר התובע, להלן – "החלטה בהשגה" , ראו גם סעיף 6 לכתב ההגנה). בהגיע התובע ביום 25.7.10 למעבר הגבול בגשר אלנבי , נמסר לו כי קיימת מניעה מיציאתו לחו"ל .

4. התובע הלין בפני הנתבעים על הסירוב להתיר את יציאתו למרות שהתקבלה ההשגה . על כך נענה במכתב מלשכת היועץ המשפטי מטעם הנתבעים לפיו נאמר בסעיף 4 כי "בחלוף תקופה בת ארבעה חודשים השתנו הנסבות והוחלט להזין נגד הנדון מניעה כאמור" (מכתב מיום 1.8.10 נספח ה' לתצהיר התובע, להלן-"מכתב לשכת יועמ"ש").

5.ביום 6.9.10 הגיש התובע השגה על ההחלטה למניעת יציאתו לחו"ל ובהעדר תשובה עד ליום 4.10.10 הוא עתר כנגד הסירוב להתיר לו לצאת לחו"ל בבג"צ 7498/10. בתשובה לעתירה טענה הנתבעת 1 כי במועד בו הגיע התובע למעבר הגבול ביום 25.7.10 נרשמה מניעה מיציאה במערכת הממוחשבת של המנהל האזרחי. לפיכך, בדין נמנעה יציאתו לחו"ל. העתירה נדחתה לאחר שכב' בית המשפט עיין בחומר חסוי שהוצג ע"י הנתבעת ונקבע כי אכן קיימת מניעה ביטחונית. בהחלטה גם נאמר כי המניעה הייתה קיימת כבר במועד בו פנה התובע לבירור מוקדם במנהל האזרחי ובמועד בו ניתנה ההחלטה בהשגה "אלא שזו לא נרשמה במחשב ולא היתה ידועה לגורם המקצועי במינהל האזרחי". כאמור בהחלטה בעתירה, המידע היה מצוי בידי שירות הביטחון הכללי אך מבלי שהועבר למנהל האזרחי (החלטה בבג"צ 7498/10 צורפה כנספח לתצהירו של התובע, להלן-"ההחלטה בעתירה").

טענות הצדדים:  

6.התובע טוען כי הנתבעים התרשלו בטיפול בפנייתו לבירור מוקדם ובהשגה. משהתקבלה ההשגה בטעות מחמת התרשלות הנתבעים , נגרמו לו נזקים בהוצאות הנסיעה שהוצאו לריק ובעוגמת נפש מחמת ביטול הנסיעה לקיום מצוות העומרה .

התובע העמיד את נזקיו בגין הוצאות הנסיעה למעבר הגבול בסך של 1,000 ₪; הוצאות הנסיעה והשהות בחו"ל בסך 10,000 ₪ ; עגמת נפש 25,000 ₪ ופיצוי בגין עוולה חוקתית ו/או הפרת נוהל הבדיקה בסך של 50,000 ש"ח.

7.הנתבעים טענו מנגד כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היה בידי גורמי הביטחון מידע מודיעיני בנוגע לקשרי התובע עם ארגון טרור. לפיכך, בדין נאסרה יציאתו לחו"ל מחשש לפגיעה בביטחון המדינה כפי שנקבע בהחלטה בעתירה. בנוהל כבר נקבע כי גם היכן שנקבע כי אין מניעה מיציאה הסמכות בידי הנתבעים לסרב למעבר במידה ויימצא במועד היציאה כי קיים טעם בטחוני עדכני למניעה.

8.לדידם של הנתבעים, אמנם ההשגה התקבלה אך האישור על היעדר מניעה מיציאה לחו"ל מיום 18.4.10 נכון למועד בו ניתן ואילו במועד בו הגיע התובע למעבר הגבול, ביום 25.7.10, הוזנה במערכת הממוחשבת של המנהל האזרחי מניעה ביטחונית. הנתבעים מודים כי המניעה הייתה קיימת כבר במועד בו התקבלה ההחלטה בהשגה לפיה אין מניעה מיציאה אך מחמת טעות באי עדכון רישום המניעה במערכת הממוחשבת של המנהל האזרחי ניתנה החלטה שגויה בהשגה(סעיפים 7-8 לכתב ההגנה).