רשות הטבע והגנים ירושלים נ' אלפייה

תביעה שעניינה פינוי נכס במקרקעין- גוש: 1946 חלקה: 60 (חלק), עליהם ממוקם קיוסק בפארק הלאומי אשקלון, שהוקצה למר מאיר אלפיה ז"ל בשנת 1964 על ידי עיריית אשקלון כחלק מתכנית שיקום. הקיוסק פעל כדין, הוצא היתר בנייה ורישיון עסק ניתן מידי שנה על ידי עיריית אשקלון. הקיוסק פעל עד לשנת 2000, אז חלה מר אלפיה ונפטר בשנת 2013.

התביעה שלפניי הוגשה לאחר שיורשי המנוח, רעייתו וילדיו ניסו להפעיל את הקיוסק, פנו לתובעת- רשות הטבע והגנים המפעילה את הגן הלאומי אשקלון וזו בתגובה הגישה תביעתה כאן לפינוי המקרקעין. השאלה העיקרית העולה לדיון הינה מה היה מעמדו של המנוח בקיוסק, האם מעמד של בר רשות, או מעמד אחר, כמו דייר מוגן, כשלשאלת מעמדו של המנוח בנכס השלכה לעניין אפשרות הפינוי ופיצוי במקרה של פינוי.

רקע ועובדות:

1.מר מאיר אלפייה ז"ל (להלן גם:- "המנוח"), שהיה נכה צה"ל, לאחר שהשתתף במלחמת השחרור, בה נפצע והגיע לעיר אשקלון יחד עם אשתו ושני ילדיו, כשהם במצב כלכלי קשה, עקב חוסר יכולתו לעבוד בעבודה פיזית, פנה במכתב ביום 8.8.1963 לראש עיריית אשקלון דאז, מר אריה תגר, וביקש פתרון למצבו הכלכלי והנפשי הקשה. ביום 13.9.1964 הועדה לתכנון ולבנייה אשר בעיר אשקלון קיימה ישיבה ואישרה להקצות למר אלפייה שטח בפארק הלאומי.

כך צויין במכתב מזכיר הועדה למנוח מיום 17.9.64:

"הנני להודיעך שועדת המשנה לתכנון עיר אשקלון אשרה באופן עקרוני בישיבתה ביום 13.9.64 להקצות השטח בקצה כביש הצפוני לפארק-הלאומי בסיבוב אחרי המחסום בכניסה לפארק והגובל בגדר של מגרש הכפר הצרפתי.

עליך להעביר אלינו תכניות לבצוע הקיוסק לאשורה של הועדה ולמתן היתר לבניה".

בתאריך 21.10.1964 הוגשה בקשה להיתר בנייה על ידי מר אלפייה ז"ל, שאושרה. בתאריך 14.7.1965 עיריית אשקלון אישרה תעודת גמר לעסק. אין חולק, כי מר אלפייה ז"ל הקים בכספו את הקיוסק.

2.מר אלפייה ז"ל ניהל במקום קיוסק ובשלב מסויים חדל להפעיל את הקיוסק. לטענת הנתבעת, בשלב מסויים הועבר ניהול הפארק הלאומי מידי עירית אשקלון לידי התובעת, אשר סגרה את שעריו של הפארק בשעות מוקדמות והקשתה על ניהול העסק במקום, מה שגרם למנוח לחלות ולסגור את העסק.

המנוח נפטר ביום 10.10.2013.

בפגישה שנערכה ביום 8.11.2013 בין רשות הטבע והגנים לבין ילדי המנוח, הביעו ילדי המנוח את רצון אמם, הנתבעת, להמשיך ולהפעיל את הקיוסק. בפגישה הובהר לילדי המנוח, כי כל פעולה בקיוסק מצריכה את אישור רשות הטבע והגנים. בין הצדדים הוסכם, כי ילדי המנוח יגישו מסמכים לתובעת לשם בדיקת טענותיהם. התובעת טוענת, כי לא הצליחה בעקבות שיחה זו ליצור קשר עם ילדי המנוח ולכן הגישה תביעתה כאן, לסילוק ידם של ילדי המנוח מהמקרקעין, לאחר שהגיעה למסקנה, כי אין מקום לאפשר לילדי המנוח להפעיל עסק כלשהו במבנה הקיוסק.

יצויין, כי לאחר שילדי המנוח טענו, כי מי שמחזיק בפועל במקרקעין היא אלמנת המנוח, הנתבעת וכי היא היורשת של המנוח, תוקן כתב התביעה בדרך של מחיקת שמם של ילדי המנוח כנתבעים והוספת שמה של הנתבעת כנתבעת, חלף ילדיה. בשל גילה המבוגר של הנתבעת, נוהל ההליך בפועל על ידי ילדיה.

3.הפארק הלאומי בעיר אשקלון רשום בלשכת רישום המקרקעין על שם רשות הפיתוח. לטענת הנתבעת, באותן שנים, עיריית אשקלון היא זו שניהלה את הפארק הלאומי אשקלון, עבור המדינה.