בן דוד ואח' נ' דאל הדר השקעות וניהול בע"מ ואח'

1.בפני מחלוקת בין שוכר ומשכיר של מבנה, לשימוש מסחרי כולל החצר והציוד, בטענות הדדיות של הפרת החוזה. כן נטען לחוסר תום לב במו"מ לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 וחוסר תום לב בקיום החוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי).

בתיק זה הוגש כתב תביעה שבהמשך תוקן והנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד שהוא המשך לכתב ההגנה המקורי. כן הוגש כתב הגנה מתוקן. האזכורים בפס"ד הם של כתבי הטענות המתוקנים והתביעה שכנגד.

התובע, השוכר, עותר לסעד הצהרתי הקובע כי חוזה השכירות הופר ע"י הנתבעת ועל כן הוא פקע בתום שנת השכירות הראשונה והשוכר אינו חייב כל חיוב כלפי הנתבעת ממועד זה ואילך. כן התבקש ביהמ"ש להורות על השבת דמי הערבות הבנקאית לשוכר שהופקדו בהסכמה בתיק ביהמ"ש, בסך של 300,000 ₪, ובנוסף נתבע פיצוי כספי בגין נזק לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, בסכום כולל של: 134,334 ₪ וכן פיצוי חוזי מוסכם, לפי סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות) בסך של 250,000 ₪. כן נתבעו דמי שימוש בסך של 48,000 ₪.

בתום שמיעת התיק השתנה רכיב זה כאשר התובע ויתר על פיצוי בסך של 16,000 ₪ נשוא סעיף 71 (II) לכתב התביעה והגדיל את הסכום בסעיף 71 (I) לכתב התביעה מ 39,940 ₪ ל- 46,440 ₪ (סעיף 81 לסיכומי עו"ד אריק נצר). ההגדלה נבלעה בסכום של הוויתור על ראש הנזק של 16,000 ₪, ועל כן אין לה משמעות מבחינת אגרת ביהמ"ש.

להשלמה אעיר כי האגרה שולמה על סך של 432,874 ₪ ₪ במקום 432,334 ₪.

בחישוב האגרה לא חושב הסכום שהופקד כפיקדון בהסכמה בהמשך לצו מניעה שעתר לה התובע לאי מימוש ערבות בנקאית (עמ' 6-7 לפרוטוקול).

2.הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בטענה להפרות החוזה שבין הצדדים ע"י השוכר כמפורט בכתב התביעה שכנגד, שפורטו בסעיף 73 סעיפי משנה (1) - (5).

ביהמ"ש התבקש לתת צו הצהרתי הקובעים כי המעשים והמחדלים של השוכר כמפורט לעיל מהווים הפרה יסודית של חוזה השכירות. כמו כן התבקש ביהמ"ש לחייב את השוכר בפסק דין הצהרתי, כי ממועד נטישת המושכר ע"י השוכר ועד השכרתו לאחר, השוכר יישא במלוא התשלומים השוטפים החלים על המושכר "לרבות אלו שנולדו קודם הגשת התביעה, לרבות דמי שכירות חוזיים, ארנונה והוצאות אחזקה שוטפות מכל מין וסוג שהוא" וכן לחייבו בריבית החוזית (סעיף 74.4 לכתב התביעה שכנגד). כן התבקש ביהמ"ש להצהיר כי השוכר אחראי לפגיעה במוניטין אולם האירועים (סעיף 74.5 לכתב התביעה שכנגד), והצהרה כי השוכר הוא האחראי היחיד לירידה בדמי השכירות של האולם (סעיף 74.6 לכתב התביעה שכנגד). בנוסף נתבע הסך של 27,120 ₪ בגין "החוסרים במלאי והנזקים ומתקניו של המושכר" (סעיף 74.8 לכתב התביעה שכנגד).

בכותרת לכתב התביעה שכנגד כומת הסכום של התביעה בסך של 383,320 ₪ שהוא החיבור של הסכומים האמורים בסעיפים 74.3 ו-74.7 לכתב התביעה שכנגד. האגרה שולמה לפי הסכום האמור. בסיכומיו עתר ב"כ התובעת שכנגד, עו"ד אסף רז, לקבל את התביעה שכנגד במלואה "כמפורט בסעיף 74 רבתי לכתב התביעה".

הסכסוך

3.ביום 16.02.2012 כרתו הצדדים חוזה שכירות על פיו התובע שכר מהנתבעת את המושכר כמפורט בסעיף 2.5 לחוזה השכירות. המושכר מצוי במבנה הבנוי על מקרקעין. למשכיר (הנתבעת/תובעת שכנגד) יש זכות חכירה מהוונת במקרקעין. המושכר כולל: חלק מחצר משותפת על פי תשריט, נספח א' לחוזה; חלק מבנה בגודל 1,369 מ"ר "הכולל אולם שמחות, לרבות כניסה ומבואה, לובי, מטבח מרכזי, מחסן בקומת ביניים מתחת למטבח הכולל חדר מכונות ומקפיא, חדרי קירור, חדרי שירותים, משרדים.....".

הוסכם כי תקופת השכירות תהיה מיום 1/3/12 ועד ליום 28/2/15 (סעיף 4(א) לחוזה השכירות).

מטרת השכירות הוגדרה בסעיף 3 לחוזה השכירות והסכסוך קם בהקשר ליישום מטרת השכירות. על פי סעיף 3 נקבע כי מטרת השכירות היא: "להפעלה וניהול אולם שמחות ו/או שירותי הסעדה (קייטרינג) כשרים בלבד, תחת השם "אולימפיה אירועים", ולא כל מטרה אחרת, והכל בכפוף לקבלת השוכר היתרים או רישיונות כדין". (להלן:" מטרת השכירות").