ת"א 31657-04-13 א. נ' קופת חולים לאומית ואח'

למי יועברו כספי הפיצוי הנפסקים במסגרת תובענות שעילתן הולדה בעוולה ושהוגשו לאחר הלכת המר - ליילוד או להוריו? שאלה זו היא העומדת בבסיס המחלוקת שהתעוררה לאחר מתן פסק-הדין בתובענה שלפני.

ההליכים

התובעים הם הוריה של קטינה שנולדה כשהיא סובלת מתסמונת גנטית הגורמת למגבלות מוטוריות וקוגנטיביות קשות. התסמונת מתאפיינת בכך שמצבם של הלוקים בה הולך ומחמיר, עד שעם הגעתם לבגרות הם מאבדים את מרבית התנועתיות המוגבלת הקיימת בגיל צעיר. התביעה הוגשה לאחר שבאה לעולם הלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' פרופ' עמית, מיום 28.5.12) ולפיכך נשענה על עילתם העצמאית של ההורים-התובעים. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים ניהלו את מעקב ההריון ברשלנות. הנתבעים הכחישו טענות אלה. במהלך ניהול התובענה פנו הצדדים להליך גישור. בסופו הגיעו לכלל הסכם גישור שבגדרו הוסכם על תשלום סכום המשקלל את סוגיית הנזק הכבד מול שאלות האחריות הנכבדות. הסכם זה קיבל תוקף של פסק-דין.

לאחר שניתן פסק-הדין פנו התובעים לבית המשפט בבקשה להורות כי כל סכום הפיצוי יועבר לידיהם מאחר ותביעתם אינה נשענת על "חיים בעוולה" כבעבר. לשיטתם הפיצוי שנפסק עניינו בנזק שנגרם להורים. לפיכך אין עוד מקום להפריש את מרביתו או את חלקו לטובת הקטינה. מאחר ובקשה זו עוררה סוגיה עקרונית, הנוגעת לשאלת השפעתה של הלכת המר על ניהול והבטחת כספי הפיצוי והשאלה אם וכיצד ניתן להביא לכך שאלה יוקצו למטרת הטיפול ביילוד , התבקשה לא רק עמדת הצד שכנגד (שהותיר העניין לשיקול דעת בית המשפט) אלא גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

היועץ המשפטי לממשלה מסר את עמדתו המפורטת ביום 21.1.16. הוא גרס כי יש מקום למתן הוראה לפיה יופקדו כספי הפיצוי בנאמנות לטובת הילוד. טענה זו תמך במספר החלטות של בתי משפט מחוזיים שהורו בפועל על הפקדת כספי הפיצוי בנאמנות. עוד הציע היועמ"ש כי במקרים בהם הסתיימה התובענה בפשרה, דוגמת המקרה דנא, תיקבע מעין "ברירת מחדל" לפיה 25% מסכום הפיצוי יועבר לידי ההורים ויתרת הסכום תופקד בנאמנות.

בתשובתם מיום 15.2.16 לעמדת היועמ"ש טענו ההורים כי לעמדה זו אין מקור בדין, שהרי בהלכת המר נקבע במפורש כי עילת התביעה נתונה להם ולא ליילוד. עוד טענו שאף אם תתקבל בעקרון עמדת היועמ"ש וייקבע שהסכום מוחזק בנאמנות הרי שאין להורות על הפקדת הסכום בחשבון נאמנות, שכן הדבר יקשה עד מאוד על ניהול הכספים ועל הטיפול בקטינה.

דיון

עד לשינוי המצב המשפטי בעקבות הלכת המר שררה ההלכה לפיה תובענות שעילתן ב"חיים בעוולה" הוגשו על ידי היילודים או מטעמם. הפיצוי שנפסק הועבר לפיכך לידי היילודים-התובעים. כאשר דובר בקטינים או חסויים – כפי שהיה הדבר במרבית המקרים בתובענות מעין אלה – נקבעו הוראות בפסקי-הדין בנוגע להפקדת כספי הפיצויים או חלקם בדרך שתבטיח את טובתו של הקטין או החסוי. כך נעשה הן במסגרת פסקי-דין שנתנו תוקף להסדר פשרה והן במסגרת אלה שניתנו לאחר הליך מלא. פסקי-הדין קבעו אם יש מקום להעביר חלק מהסכום להורים, בשל הוצאות בעבר או מסיבות דומות, והורו על דרך השקעת וניהול יתרת הכספים. כספי הפיצויים נוהלו באמצעות האפוטרופסים – הטבעיים או אלה שמונו על ידי בית המשפט המוסמך – ואלה נהגו בהם בהתאם לנדרש (וככלל פעלו בכפוף להוראות תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (דרכים להשקעת כספי חסוי), התש"ס-2000; להלן: תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות). במקרה הצורך הופנו בקשות מתאימות לבית המשפט לענייני משפחה, שלו נתונה הסמכות העניינית לעסוק בבקשות הנוגעות לכספי קטינים או חסויים (בין אם מכח היחסים המשפחתיים שבין ההורים לילדיהם ובין אם מכח הוראת סעיף 78 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962).