כללי וטענות הצדדים
זו תביעה כספית ע"ס 113,912 ₪, וזאת כפיצוי בגין תשלום מס שנאלץ התובע לשלם במקום הנתבעים, אשר התחייבו לעשות כן, לשיטתו של התובע, לפי ההסכם שנכרת ביניהם.
התובע אדם פרטי, אשר ביקש לייבא ארצה, ביבוא אישי, רכב נוסעים פרטי לשימושו האישי.
הנתבעת 1, חברה המספקת שירותי ייעוץ לצורך ייבוא רכבי יוקרה מחו"ל בייבוא אישי.
הנתבעים 2 ו-3 , הינם בעלי מניות ומנהלים בנתבעת 1.
בשנת 2011, ביקש התובע לייבא ארצה, רכב פרטי , מסוג מרצדס E 250 , לשימושו האישי. נוכח מורכבותו של ההליך, במסגרתו נדרש הקונה לאתר את כלי הרכב בחו"ל, לדאוג לייצואו מארץ המוצא, לטפל בהובלתו לישראל, ולשחררו מהמכס הישראלי, תוך השגת כל האישורים הדרושים מהרשויות השונות, הסתייע התובע בשירותיה של הנתבעת 1, באמצעות הנתבעים 2-3, שהתחייבו לטפל בכל אותן פרוצדורות סבוכות.
בין הצדדים נחתם חוזה, תמורת התשלום עמדה ע"ס 210,000 ₪ בתוספת העברת בעלות על רכבו של התובע (מרצדס C200) במסגרת טרייד אין (סה"כ 400,000 ₪), והורכבה מכלל העלויות של יבוא רכב, לרבות מחיר הרכב, הובלתו לארץ, תשלום עמלות בחו"ל, מסי יבוא, תשלום עבור רישוי בארץ ועמלת הנתבעת.
לטענת התובע, שילם את מלוא הסכומים שנדרשו ממנו, והעביר לרשות הנתבעים את הרכב שהיה ברשותו, וקיבל את הרכב שרכש לחזקתו, בשנת 2011.
לטענת התובע, בשנת 2014, קיבל הודעת גירעון, חיוב מרשות המיסים, באמצעות בית המכס באשדוד, לפיה המסים על יבוא כלי הרכב חושבו מחדש, על בסיס הערך המפורט בהודעה, התובע נדרש לשלם סך 150,392 ₪ עבור תוספת מיסי יבוא, וכן הפרשי הצמדה וריבית וקנס פיגורים, ממועד שחרור הרכב ועד ליום ההודעה.
נטען כי התובע פעל לטיפול בהודעת החיוב באמצעות ב"כ, והתברר כי למכס הוגשו לשם שחרור הרכב מפיקוח מסמכים כוזבים (רשימון יבוא וחשבון מכר) בדבר מחיר רכישת הרכב. כתוצאה כך, דרש המכס כי התובע , הבעלים של הרכב, ישלם את החוב שנוצר, בגין ההפרש בין מחירו האמיתי של הרכב, לבין המחיר הכוזב שהוצהר למכס בשנת 2011.
נטען כי מי שהגיש את הרשימון למכס, הינו סוכן מכס, שנבחר ע"י הנתבעים, שדאגו להמציא לו את חשבון המכר (INVOICE ) הכוזב, שהוגש למכס.
נטען כי ב 2/15 , הגיע התובע ובית המכס באשדוד להסדר, לפיו שילם התובע סך כולל של 96,212 ₪, כאשר ההסדר וההפחתה הושגה בעיקר בשל תום ליבו של התובע, והיעדר מעורבותו בהליך הייבוא.
התובע טוען, כי גם כעת אינו יודע מה ערכו של הרכב, כל שידוע לו, שהצעת המחיר שקיבל מהנתבעת 1 היתה סבירה וכללה מיסי יבוא, והסכומים שנדרשו ממנו שולמו לנתבעת 1.
עוד טוען כי ההתקשרות עם הנתבעת 1 היתה לשם ביצוע כל הפעולות הנדרשות כדין, ומשכך, ככל שנעשה דיווח כוזב , ו/או ככל שדווח לרשות המיסים ערך שאינו נכון, הרי בכך הפרה הנתבעת 1 את ההתחייבויות החוזית כלפי התובע, ויש לחייבה במלוא הסכום שנאלץ התובע לשלם כתוספת מס.
לחילופין, נטען כי התנהלות הנתבעת והשימוש בכספי התובע עולה לכדי עוולות גזל ותרמית.
נטען כי הנתבעים 2-3 , פעלו לאורך כל העסקה בקדמת הבמה, החל משלב בחירת הרכב ועד הגעתו ארצה ושחרורו מהמכס. וידעו מלכתחילה כי מדובר בתרמית, שמטרתה להונות את שלטונות המס, ע"י הצהרה כוזבת על מחיר הרכב והקטנת תשלום מסי היבוא, תוך התעשרות שלא כדין על חשבון התובע, במעשיהם הציגו את מחיר העסקה באופן כוזב בכוונה להטעות את רשות המיסים, וכתוצאה מכך, להתחייב כלפי התובע על מחיר העסקה מולו, מעשים שיש בהם את יסודות עוולת התרמית. התובע מבקש לחייב את הנתבעים בסכום ששולם במסגרת ההסדר וכן ההוצאות המשפטיות בעניין .
לטענת הנתבעים, יש לסלק התביעה על הסף , בשל העדר יריבות והעדר עילה כנגד הנתבעים 2-3 , שכן ההתקשרות היתה עם הנתבעת 1, וכי האירועים הנטענים אינם באחריות הנתבעים 2-3 , ולפיכך לא ניתן לייחס להם אשם אישי. נטען כי הנתבעת 1 אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מבעלי מניותיה, ואין מקום להרמת מסך, שנעשית במשורה ובמקרים חריגים.
לטענת הנתבעים, טענות התובע באשר לתרמית וגזל, אינן מפורטות, ואינן מקימות את יסודות עוולת הגזל והתרמית. התובע מבסס טענותיו על הנחות והשערות גרידא שאינן נתמכות בראיות , התובע לא מפרט את אופן ההתקשרות עם הנתבעת 1, את השתלשלות העניינים, כיצד נבחר דגם הרכב, אין פירוט מועדים ספציפיים כמו: מועד ההזמנה, מועד השחרור מהמכס, מועד התשלום.
נטען כי הנתבעים לא שלשלו לכיסם ולו פרוטה אחת מהתשלומים שיועדו למיסים, הכספים הועברו במלואם לרשויות המס, בהתאם למסמכי דרישת עמיל המכס.
נטען כי ביום 23.1.11 , חתמו התובע והנתבעת 1 על הסכם התקשרות, במסגרתו הובהר במפורש כי במידה ויהיה שינוי בגובה המיסוי שינוי זה יחול על המזמין. לא ניתנה לתובע כל התחייבות כי מדבר במחיר כולל וסופי . התובע היה מודע שעשוי לחול שינוי בהיקף המיסים הנדרשים, וכי במצב דברים זה, יהא עליו לשאת בתשלומם, והכל בהתאם להתחייבות שלו והסכמתו בתנאי ההסכם.
טענות התובע על דיווח כוזב, הינן טענות חמורות ופוגעות בשם הטוב של הנתבעים, אין לנתבעים נגיעה למסמכי היבוא, אשר נשלחים בדואר בינ"ל ישירות מהמתווך בחו"ל לעמיל המכס, אשר מתוקף תפקידו מטפל בדרישת התשלום, ובדיווח הערך המוצהר, ובהתאם ממציא את דרישת התשלום לנתבעת 1. נטען כי הרכב שוחרר לאחר בחינת פקידי המכס את ערכו בהתאם למחירונים ולכללים המצויים בידיהם, ומשקפים את ערך כלי הרכב בזמן אמת, נכון ליום היבוא, ולאחר שקבעו כי מיסי היבוא שולמו כדין.
נטען כי הכספים ששולמו לנתבעת, הועברו במלואם לרשויות המס, בהתאם לדרישה שהוציא עמיל המכס. נטען כי הנתבעים אינם אחראים לנזקים הנטענים , ואין לחייבם כלל.
דיון והכרעה
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית
מטעם התובע העידו הגב' חנה מלכה – מנהלת יבוא אישי מכס אשדוד, בזמנים הרלוונטיים, מר יורם סיגמן – חוקר, והתובע בעצמו.
מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 2 ו- 3 בעצמם .
ביום 5.8.19 , ולאחר מועד שמיעת הראיות, הגישו הנתבעים בקשה לדחיה על הסף ,ועקב חשבונית עסקה, ת/4 , שהוגשה בדיון .
הוגשו סיכומים.
ב"כ התובע בסיכומיו, טוען כי התובע אינו מבין בפרוצדורות הקשורות בייבוא רכב נוסעים מחו"ל, התקשר עם הנתבעים, שיבצעו עבורו את הליכי הייבוא. במסגרת ההתקשרות סוכם במפורש על תשלום כולל עבור הרכב, כולל כל העלויות הכרוכות כך, ולא בתשלום עבור שירות ייעוץ ו/או ליווי כזה או אחר. נטען כי הגרסאות חסרות תו"ל, וניסיונות ההתחכמות וההתחמקות של הנתבעים 2 ו- 3 לאורך החקירות, מהוות זלזול של ממש ויש לדחותן על הסף, ורק מאששות את המחדל מטעמם, ואת האחריות האישית שלהם, תוך ניסיון להסתתר מאחורי הישות המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1.
נטען כי רשויות המכס יודעות ומודעות לכך, שהמחדל מקורו בגורמים כדוגמת הנתבעים 2-3. נטען כי הנתבעים הציגו מצגי שווא, הן לרשויות המכס והן לתובע , במסגרתם גבו כספים והציגו נתונים ומסמכים מזויפים. מצגים אשר הביאו את התובע להתקשר עימם ליבוא רכב, ובכך הפרו את התחייבותם החוזית מול התובע לעלות כוללת של הרכב, ולחילופין הסבו לתובע נזק, בגינו הינו זכאי לפיצוי נזיקי.
נטען כי המס החסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר התובע. התובע שילם את מלוא הסכומים לנתבעים, בידיעה שאלו מעבירים אותם לרשויות המכס, על סמך מחיר העסקה הכוללת שנקבעה בין הצדדים, לתובע לא היתה שום יכולת לדעת על קיומה של חשיפה למס חסר.
נטען כי הודעת החיוב נשלחה בשיהוי של מספר שנים. הנתבעים הם אלו שהצהירו על הרכב, בין במישרין , ובין באמצעות עמילי מכס מטעמם, ולא היתה לתובע כל סיבה לחשוב כי נמסרה הצהרה לא נכונה של מחיר כלי הרכב ביבוא, ולחשוד כי הנתבעים מסרו מידע כוזב בעניין .
התובע התקשר עם הנתבעים בהסכם להזמנת ורכישת רכב , בתמורה למחיר כולל. סיכום התמורה והעלות הכוללת נעשו מול הנתבעים, התובע לא עסק בהליך היבוא, ולא עמד בקשר עם מי מהספקים, לא ספק הרכב ולא עמילי המכס, והעביר את כל התשלום לנתבעים.
הנתבעים טיפלו בכל תהליך הרכישה, היבוא והשחרור, ובהתאמה גם ביצעו את התשלום לספק ולמכס, מתוקף ותחת הסכם למחיר כולל מול התובע, ועל כן אחראים לתשלום ההפרש שחל, כולל דרישת הגירעון. ההפרש מקורו במרמה שנעשתה מול רשויות המכס, הגשת רשימון וחשבונית מזויפת שלא משקפת את מחיר הרכב בפועל.
נטען למצגי שווא, במסגרתם, כמי שעוסקים בתחום, הציגו הנתבעים 2 ו 3 לתובע את הרכב , והבאתו ארצה בעלות כוללת המסוכמת ביניהם מראש , מצג אשר הביא את התובע להתקשרות זו מלכתחילה. הנתבעים לא המציאו מעולם לתובע חשבונית בגין ייעוץ , ולא הוצגה לרשויות המכס אסמכתא בעניין. ניסיון הנתבעים כעת , להציג עצמם כאנשים תמימים, שאין להם מושג על הליכי יבוא רכבים, ואינם יודעים מה מחיר הרכב שנרכש בחו"ל ומהם שיעורי המס התברר כשיקרי.
התמורה הועברה לנתבעים, בהתאם להסכם, מנגד לא המציאו מעולם פירוט של עלויות יבוא הרכב, כמו עלות הרכב, סכומי המכס ששולמו, עלות עמילות מכס, יבוא, ביטוח, הליכי שחרור , לא הציגו כל אסמכתא, קבלות חשבוניות עבור תשלומים אלה, והיה מצופה מספק שירות להמציא מסמכים אלה. ברי שמבחינת התובע, ככל שהמחיר כולל הכל , אין לו צורך בפירוט מהסוג הזה. נטען כי עדותו של רונן נמצאה שקרית ומביכה, וניסה להרחיק עצמו מהחברה.
נטען כי בהסכם נקבע, שהמחיר כולל בין היתר "תשלומי מיסים (מיסים מלאים)" לפיכך על הנתבעים לשלם את מלוא המיסים החלים בעסקה. עוד נקבע בהסכם כי במידה ויהיה שינוי בגובה המיסוי שינוי זה יחול על המזמין , ומתייחסת לשינוי בגובה שיעורי המכס , ככל שיהיו לאחר ההסכם, בענייננו לא חל כל שינוי בשיעורי המכס , אלא שהגרעון במס נבע מכך שמחיר העסקה, אינו כפי שהוצהר ברשימון השחרור . ניסיון הנתבעים לגלגל את האחריות על דיווח בעניין מחיר הרכב, על ה"ה אברג'יל- הדילר בגרמניה, אינו מבוסס, לא המציאו כל אסמכתא בעניין, וכן לא הובא לעדות. התובע מציין בהקשר זה כי הנתבעים ייבאו עשרות רבות של רכבים ועליהם נחקרו בגין עבירות חמורות דומות.
התובע טוען כי ההתקשרות שלו נעשתה עם הנתבעים ולא עם אברג'יל , הם התחייבו לספק לתובע רכב במחיר עלות כולל, והם אלה שאחראים למחדל. יש לדחות טענת הנתבעים, לפיה החומר נתפס ע"י רשויות המס, ולכן לא הוצגו אסמכתאות. ומעולם לא פנו למכס לקבל את החומר. הנתבעים לא יודעים להסביר מה שיעור העמלה שלהם, ובאיזו דרך כומתה.
נטען כי גרסת הנתבעים בלתי אמינה , הנתבעים התחמקו ממתן תשובות לגבי עלות הרכב.
נטען כי ככל שמחיר הרכב הינו המחיר שנרשם במחירון, עולה כי הרווח שנותר בידי הנתבעים מסתכם למאות אלפי ₪ ( כ 170,098 ₪ ) , ולא כ 20,000 ₪ עמלה נטענת עבור ייעוץ. המגמה ברורה, ודי בה, בכדי להראות, שככל שהמחיר הוא המחיר שנרשם ברשימון אזי גרפו רווח גבוה ביותר. ככל שמחיר הרכב הינו המחיר הגבוה יותר, כפי שנכתב בחשבונית הגבוהה, אנו למדים כי לא ניתן היה להשלים את העסקה מלכתחילה , באשר עלות הרכב ועלות המכס המלא, מביא את העסקה להפסד של 13,399 ₪ . חזקה שהנתבעים לא הפסידו כספים, משמע, מלכתחילה ידעו שבכוונתם להונות את המכס ולהציג מחיר נמוך, באשר אחרת, אין להם כל רווח, הדבר מלמד על מודעות, מצג כוזב הן מול המכס, והן מול התובע, שהסתמך על הסכם ההתקשרות עם הנתבעים על כל הנובע ומשתמע מכך.
ככל שמחיר הרכב הינו המחיר המלא והמכס שולם לפי החשבונית המונמכת – ניתן לראות כי הרווח של הנתבעים, אינו כפי שטענו, אלא עשרות אלפי ₪ (84,191 ₪ )
הכסף לעמיל המכס לצורך תשלום המכס הועבר ע"י הנתבעים – וחזקה שידעו את היחס בין עלות הרכב לתשלום המכס.
נטען שיש לחייב את הנתבעים 2-3 אישית, ולא להסתפק בהטלת החיוב על החברה, הנתבעת 1, שנעשה ניצול בוטה, בישותה המשפטית הנפרדת ע"י הנתבעים, אין מדובר רק בהפרה בוטה של התחייבויות חוזיות, אלא במעשה הונאה , תרמית ומצג כוזב על כל המשתמע מכך. הנתבעים הציגו את מחיר העסקה באופן כוזב ושקרי, במטרה להטעות את התובע, ובכך קיימו את יסודות עוולת התרמית, פעולותיהם נועדו להונות את רשויות המכס ואת התובע כאחד, ולכן יש לחייב אותם באופן אישי בתשלום מיסי יבוא, בין בדרך של "הרמת מסך" ובין בדרך של "הטלת אחריות אישית". כפי שנטען בהרחבה, הנתבעים היו מעורבים בכל תהליך יבוא הרכב.
ביחס לבקשה לדחיה על הסף, כל זאת סביב הצגת חשבונית ת/4 , חשבונית שהתקבלה מרשויות המכס, ואשר לטענתם מהווה את החשבונית האמיתית, המשקפת את המחיר המלא של הרכב.
ביהמ"ש קיבל את החשבונית וסימן אותה במסגרת חקירתו של מר סיגמן.
נטען כי אין מחלוקת שהחשבונית האמורה מקורה ברשויות המכס , והועברה ע"י רשויות המכס לאחר חקירת התובע, שטעה וסבר, שזו הוצגה לו במהלך חקירתו במכס, טעות שמקורה בכך שככל שהדבר נוגע לתובע שנגבתה ממנו הודאה אחת בלבד, שנים רבות לפני שעלה להעיד בתיק כאן, ולא הייתה לו כל אינטראקציה נוספת עם הרשות בעניין, ואין בתשובת התובע לגבי עיתוי העברת החשבונית ע"י רשויות המכס, להוות נושא מהותי היורד לשרשו של תיק זה. בנוסף, עיון בנספחים שצורפו לבקשה האמורה, רק מאשש את החשבונית האמורה ואת קבלתה ע"י רשויות המכס מהמכס הגרמני. הנתבעים גם השמיטו את תשובת עו"ד אדם טהרני מהפרקליטות, במסגרתה השיב ששלוש חשבוניות , כולל החשבונית האמורה הועברו לב"כ הנתבעים זה מכבר, ומהוות חלק מחומר החקירה.
ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו, כי ראיות התובע דלות, ואינן מהימנות, משכך יש לדחות את התביעה. לטעמו, מעדותה של הגב' מלכה-מנהלת יבוא אישי במכס אשדוד, עולה כי אין בסיס לטענת התובע, לפיה הנתבעים זייפו את מסמכי המכס, ולפיכך אין בה כדי לבסס את טענתו. העידה כי לא הוציאה את הודעת הגרעון, וכי הבסיס להודעת הגרעון אינו זיוף החשבונית , אלא הפער בין מחיר הרכב בארץ, לבין הערך שהוצהר במסמכי היבוא. אישרה שהנתבעים לא היו מעורבים בהליכי שחרור הרכב מן המכס, ואין היא יודעת אם חשבוניות הרכישה שצורפה לרשימון היבוא אכן זויפו.
נטען כי מעדותו של מר סגמן, לא ניתן לבסס טענת התובע בדבר זיוף חשבוניות המס בידי הנתבעים, ואינה מבססת כלל את התביעה. מר סגמן חקר את נתבע 3 שלא היה מעורב כלל בעסקה עם התובע. מי שחקר את נתבע 2 הינו מר מוטי טולדו. מר סגמן הכחיש שהובאה בפניו חשבונית ת/4 ומעיד שלא היתה חלק מחומר החקירה ולא סומנה בידי החוקר שחקר את התובע. חקירת התובע על ההפרשים במחיר, בין המחיר שהוצהר למכס, לבין המחיר ששולם בשל הרכב, זו היתה הראיה היחידה שהייתה בידי המכס. לנתבעים לא הייתה כל נגיעה לשחרור הרכב מן המכס, ומי שטיפל ביבוא הוא עמיל מכס, מכוח יפוי שניתן לו מאת התובע.
נטען כי עדותו של התובע רצופת סתירות ופרטים חסרים בתצהירו. בעדותו ציין לראשונה כי חתימתו על יפוי כוח לעמיל המכס זויפה. מדובר במעשה מרמה מובהק, שמקומו בבירור תלונה במשטרה דבר שלא נעשה. התובע ציין כי אמר זאת לחוקר שלא כתב זאת ואף השיב כי אף אחד לא שאל קודם.
טענת התובע כי הטעם להעדפת התקשרות עם החברה, מול רכישה אצל היבואן הרשמי, היה פער של 50,000 ₪, לשאלת בית המשפט האם פער של 10% מצדיק התקשרות עם החברה ולא עם היבואן הרשמי, טען התובע שאין קשר. עוד הוסיף כי לא ידע שמדובר ברכב יד שנייה, ואם היה יודע זאת, לא היה עושה את העסקה. עוד הוסיף שלא היה מודע לכך שהרכב יגיע עם 2,000 ק"מ.
התובע העיד שהחשבונית ת/4 הוצגה בפניו בחקירה במכס, ולאחר חודשיים קיבל את הודעת הגרעון, אישר שנחקר פעם אחת במכס. הנתבעים פנו לפרקליטות לגבי ת/4 והוברר כי ת/4 הגיע למכס בישראל ביום, 13.2.14 , ונמסרה לתובע ביום 12.2.15 , כלומר החשבונית נמסרה לאנשי המכס בישראל לאחר חקירת התובע, ונמסרה לו לאחר שהוצאה הודעת הגרעון ביום 10.8.14 , כך שת/4 לא היתה בפני המכס עת נחקר התובע, ובוודאי שלא הוצגה לו בחקירה, מדובר בגרסה שקרית. אין מדובר בטעות של התובע הנובעת מבעיית זיכרון, אלא בכוונה להטעות את בית המשפט.
נטען כי התובע נמנע מלהביא עדים אשר בעדותם היה בכדי לשפוך אור על המחלוקת , למשל את אשתו, מעדותה היה ניתן ללמוד על פרטי ההתקשרות בין הצדדים, ובעיקר על המצגים שהוצגו בפניו. לא הובאו לעדות, עמילי המכס, לרבות חברת חושן , אשר קיבלו את יפוי הכוח מטעם התובע עצמו לטפל בשחרור הרכב מהמכס, שהבהירו כי הנתבעים לא היו מעורבים בשחרור הרכב, כי מסמכי היבוא מגיעים לעמילי המכס, באופן ישיר מאת הדילר בחו"ל, באמצעות סוכן האוניה או חברת השילוח, וכי אחד היבואנים חותם על יפוי כוח מול עמיל המכס, המאפשר לו לפעול לצורך שחרור הרכב, נחיצות עדותם גברה בשל הטענה כי חתימת התובע זויפה, כמו כן לא העיד את חוקר המס מר טולדו דרור, אשר חקר את הנתבע 2, וכן את הגורם המתאים במכס אליו הגיעה חשבונית ת/4.
נטען כי טענות התרמית נטענו בעלמא, אינן מבוססות בחומר הראיות, נדרשים חמישה יסודות מצטברים, אשר רק בהתקיימותם תקום החבות ביחס לנתבע. התובע בחר שלא לבחון קיומן של יסודות עוולת התרמית. הטלת אחריות בגין תרמית, שונה מהטלת אחריות בגין רשלנות או עוולה נזיקית אחרת, בכך שהנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד מזה הנדרש בתובענה אזרחית.
התובע אינו מציג תשתית ראייתית לעניין רף ההוכחה המוגבר הנדרש, שממנו עולה ומוכח חד משמעית, שהנתבעים הציגו מצג כוזב, מתוך כוונה להטעות.
נטען כי בענייננו לא מתקיימים יסודות עוולת התרמית, היעדר מצג כוזב - המחיר הוצג לתובע במסגרת הפגישה שנערכה בין הצדדים, באמצעות אתר האינטרנט בו מופיע כלי הרכב, קילומטראז', תיאור, תוספות ומחיר הרכב. על סמך נתונים אלה בחר התובע לייבא את הרכב הנדון.
נטען כי התובע בחר להכחיש שהוצג לו הרכב על כל פרטיו אלא ציין שנמסרה לו חוברת, אלא שהחוברת אינה מכילה ולו פרט מזהה אחד, שבאמצעותו ניתן לקשר בין הנתבעים לחוברת. הנתבעת מעולם לא החזיקה חוברת דגמי רכבים.
מגרסת התובע עולה שהפרטים הכתובים אינם מעניינים אותו, כך למשל, התוספות הייחודיות ברכב שנכתבו בכתב יד, ולא מברר אותם עד תומם, אינו קורא מסמכים. התובע לא הציג כל ראיה לפיה היתה לנתבעים כוונת מרמה, עת התקשרו עם התובע בהסכם לקבלת שירותי ייעוץ לייבוא הרכב שבנדון, או שהיה זה היצג כוזב שעל פיו פעל התובע, ובלעדיו לא היה מסכים לייבא את הרכב. מחיר הרכב באתר האינטרנט, תאם את המחיר שהתובע הכיר, בעקבות סקר שוק שערכו מבעוד מועד , מה שמלמד כי לא היה בכוונת הנתבעים להטעות את התובע . בנוסף, הוראה בהסכם בקשר לתוספת המס, לפיה הובהר לתובע שככל שתהיה תוספת במס היא תשולם על ידו. התובע בחקירתו הבהיר כי לא היה לו מושג מה שיעור המס ,תשובתו מלמדת כי מנסה להתנער מן ההסכם, תוך הבהרה שהוא חותם על הסכמים מבלי לבדוק את תכנם. הנתבעת 1 ביקשה לכלול הוראה שכל תכליתה שלא ליצור הטעיה .
הטעיה בפועל- לצורך יבוא הרכב , הנתבעת הסתייעה באמצעות "דילר" מחו"ל – מר רותם אברג'יל, אשר באמצעותו יובאו רכבים , הוא היה מוסר לנתבעים את עלות היבוא, ובהתאם לכך היה מבוצע התמחור ללקוח. מר אברג'יל היה אחראי לשליחת מסמכי היבוא לעמיל המכס באמצעות דואר בינ"ל או דואר אניה. לפיכך לא נעשתה הטעיה בפועל ע"י הנתבעים, וזו גם לא היתה בשליטתם, שכן חשבוניות לפיהן נקבע המס לתשלום, הגיעו ישירות לעמיל המכס מאת סוכן האניה או ב HDLללא ידיעת הנתבעים.
גרימת נזק ממוני למוטעה – ככל שיקבע כי החשבוניות שצורפו לרשימוני היבוא, אינן משקפות את ערכו האמיתי של הרכב , הרי שהנזק הנטען מהודעת החיוב , אינו נגרם בשל הטעיה שבוצעה ע"י הנתבעים. בנוסף התובע לא הציג בדל ראיה כי הנתבעים שלשלו לכיסם את הכספים המיועדים למסי היבוא.
בסעיף 16 ד' , צרפו הנתבעים תחשיב, מכוחו טוענים, שעולה בבירור כי בידי הנתבעים נותרה עמלה בגובה של 34,759 ₪ בלבד.
נטען כי הנתבעים עמדו בהתחייבותם החוזית לספק לתובע את הרכב שבנדון, בהתאם למחיר בחו"ל, ושהיה בידיעת התובע. התובע ידע מראש את תוצאת החוזה, ולכן לא ארע כל מעשה או מחדל מצד הנתבעים, אשר הוביל להפרתו של החוזה.
נטען להעדר קיומה של אחריות פלילית ביחס לנתבעים 2-3, הוחלט שלא להגיש נגדם כתב אישום, ומשהוחלט שלא לנקוט כנגדם בצעדים משפטיים, במישור הפלילי, הרי שלא ניתן לייחס אחריות ביחס לעסקה נשוא הדיון.
נטען שככל שיקבע כי התקיימו יסודותיה של עוולת התרמית, אזי יש להטיל על התובע אשם תורם. התובע החליט מטעמיו לשלם את הודעת הגרעון לתשלום מס , על אף שלא הוצגה בפניו , ולו בדל ראיה, אשר היה בה כדי ללמד על תרמית או הונאה כלפי המכס. התובע פנה לנתבעים לאחר פנית המכס. נמנע מטעמיו הוא, מלפנות לנתבעים על מנת להודיע להם כי המכס חייב אותו במס בשל הודעת הגרעון, ושילם אותו על דעת עצמו.
נטען כי התובע התרשל מדעת, התובע אינו יכול להסיר מעצמו אחריות, לוודא שההצהרות שנתן או ניתנו בשמו הן הצהרות אמת, ולוודא שתשלום המס ששולם על ידם בגין העסקה , היה תשלום המס המלא והראוי. התובע בחר להתקשר בעסקה אשר התאימה לו, ולאחר ששילם את המס , מבלי לבדוק עד תום את מהות החיוב , חיפש "שעיר לעזאזל".
נטען כי אין להטיל אחריות אישית על נתבעים 2-3. לא מתקיימים התנאים שבסעיף 6 לחוק החברות לצורך הרמת מסך, היות והתובע לא עמד בנטל להראות כי הנתבעים עשו שימוש באישיות הנפרדת של החברה, באופן שיש בו להונות או לקפח אדם, או באופן הנועד לסכל כוונת כל דין.
כך גם לענין הטלת אחריות וחבות אישית על האורגן הפועל בשמה של החברה , אלא במקרים חריגים ביותר. התובע לא הניח תשתית ראייתית , לפיה רובץ אשם אישי, בפן הסובייקטיבי , על הנתבעים בשל התנהגות חסרת תום לב בשלב הטרום חוזי , התובע כאמור ידע היטב את פרטי העסקה, בנסיבות אלה, הרי שלא הופרה חובת תום הלב ע"י מי מהנתבעים, כך שאין מקום להטיל עליהם חיוב אישי מכח דיני החוזים.
בנוסף וכאמור, לא הוכחו התנאים המצטברים של עוולת התרמית , ולכן לא ניתן לקבוע כי עוולה נטענת זו, מהווה מקור להטלת חיוב אישי של הנתבעים.
ב"כ התובע בסיכומי התשובה , טוען כי די בראיות שהובאו, בכדי להעביר את הנטל לנתבעים, להוכיח, שאין ולא היה מקום לדרישת הגרעון ,שאין בסיס לראיות שמראות על הפרש ברור בין מחיר הרכב למחיר שננקב ברשימון ע"י הנתבעים ו/או עמיל המכס מטעמם, על פיו העבירו הנתבעים גם את הסכום הנדרש לתשלום המכס, תהליך ומסמכים שלתובע, אין ולא היתה כל נגיעה בו. לא ברור כיצד ניתן לטעון שהגשת רשימון כוזב למכס אינה מהווה תרמית. התובע הראה בסיכומיו שככל שמחיר הרכב הינו המחיר המלא לו טוען המכס , אזי מלכתחילה לא ניתן היה לייבא את הרכב במחיר הכולל אשר הוצג לתובע ע"י הנתבעים, משמע מצג שווא ותרמית לכל דבר ועניין. וככל שמחיר הרכב הינו המחיר הנמוך שהופיע ברשימון, כפי שטוענים הנתבעים, אזי הרווח שלהם גבוה ביותר, למעלה מ 170,000 ₪ ולא 20,000 ₪ משמע- תרמית לכל דבר ועניין.
נטען כי לא ברור התחשיב שהוצג בסעיף 16 ד'. כולל הנתון של התוספות בשווי 45,000 ₪, שעלה לראשונה בסיכומים, וללא כל אסמכתא.
לא נסתר כי הנתבעים שלשלו לכיסם את הכספים שהיו מיועדים למיסי היבוא – כאשר העובדות והראיות ברורות, ואינן שנויות במחלוקת, ולפיהן מחיר הרכב המלא, שולם ישירות לנתבעים, 400,000 ₪.
ככל שעמדת רשויות המכס תתקבל, שמחיר הרכב חורג מהמחיר לו התחייבו הנתבעים בחוזה האמור , משמע הפרה לכל דבר ועניין, הפרה שמלווה גם בחוסר תום לב, מרמה והטעיה.
יש לדחות הטענה לאשם תורם, במקרה בו הנתבעים הם אלו, שעל פי הראיות, הציגו למכס את המצג הכוזב, וכפועל יוצא מכך, שלשלו לכיסם את הרווח האדיר מעסקה זו.
התובע פעל להקטנת הנזק, והסדיר את החוב הנטען מול רשויות המס .
נטען כי העובדות ברורות, התובע התקשר בהסכם עם הנתבעים לרכישת רכב בעלות כוללת , כאשר
בפועל העלות חרגה מכך, והתובע מצא עצמו מחויב בתשלום מהותי נוסף, ודי בכך להחיל חובת
שיפוי על הנתבעים, עוד בטרם עסקנו בנסיבות המרמה מטעם הנתבעים מול המכס ומול התובע , נסיבות מחמירות, שרק מאששות חבות זו, ואת האחריות האישית לצידה.
העדה , גב' חנה מלכה, אישרה כי הודעת הגרעון, נובעת מפער מחיר ששולם על הרכב בחו"ל, לבין החשבונית שצורפה , עוד אישרה, כי החשבונית שצורפה הנה ע"ס נמוך יותר מערכו האמיתי של הרכב.
הנתבעים מנסים לגלגל את האחריות לפתחו של הדילר ה"ה אברג'יל , עמו לא היה לתובע כל קשר. הנתבעים לא הביאו אותו לעדות , ולא הציגו פניה מטעמם אליו, בנוסף, מתנהלים מספר הליכים משפטיים מול אברג'יל – והדברים מדברים בעד עצמם.
בהחלטת מיום 26.1.22 , ניתנה לצדדים אפשרות להגיש השלמת סיכומים.
התובע ויתר והודיע אין לו טענות להשלמה וכי מסתפק בסיכומים שהוגשו .
הנתבעים טענו בהשלמת סיכומיהם כי התובע הסתיר את ידיעותיו בקשר לפרטי הרכב שיובא על ידו. התובע ורעייתו היו מודעים לפרטי הרכב, לרבות מחירו של רכב בחו"ל ומחירו של רכב דומה בישראל. נראה כי התובע מנסה להרחיק עצמו מכל ידיעה אודות העסקה, ולא ייתכן כי אדם שבהכשרתו הינו פרופסור לא יודע על מה הוא חתם.
נטען כי האחריות על הדיווח כדין לרשויות המכס , חלה מכח החוק אך ורק על התובע שהוא יבואן הרכב. התובע נמנע מלהעיד את עמיל המכס אשר טיפל בכלל הליך היבוא, (כך עשו בהליכים מקבילים) והכלל בעניין ידוע.
נטען כי ככל והשווי המדווח היה בהתאם לשווי הנטען ע"י שלטונות המס , ברי כי מחיר העסקה היה שונה לחלוטין, וגבוה באופן משמעותי, והעסקה בתנאיה כלל לא היתה יוצאת אל הפועל, מכאן שהנהנה מהדיווח השגוי לשלטונות המס הוא התובע , אשר כתוצאה מכך התאפשר לו לייבא רכב במחיר נמוך בהרבה משווי השוק שלו בישראל .
צורפה פסיקה לפיה, ביהמ"ש לא קיבל שיש לפרש את ההסכמות בין הצדדים, במקרים דומים, ככאלו, לפיהם תוספת מס מאוחרת, תוטל על היועץ ליבוא הרכב, הנתבעים בענייננו.
לעניין הרמת מסך, נטען כי הפסיקה קובעת, שעל מנת להטיל חובה על נושא משרה יש להוכיח כי רובץ אשם אישי סובייקטיבי, ענין שלא הוכח .
ביום 26.7.22 הגישו הנתבעים בקשה נוספת , ובדבר פסיקה מקבילה בתיק 22410-11-14, כב' השופטת פ. נויבירט, בעניין שלושה תובעים אחרים, ולפיה, התביעה כנגד הנתבעת 1 התקבלה ברובה, והתביעה האישית כנגד הנתבעים 2-3 נדחתה.
לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל את התביעה ואלו נימוקי:
האם חייבים הנתבעים לפצות את התובע בגין הפרש המס שנדרש לשלם ושילם לרשויות המכס, בהתאם לפשרה שהושגה עם שלטונות המכס, בגין יבוא הרכב אותו רכש מהנתבעת 1, וכן בגין ההוצאות שהוציא בגין הטיפול המשפטי מול שלטונות המכס?
ההסכם
בהסכם שבין הצדדים ( נספח א' ) , בפרק "הערות" , נקבע כי המחיר כולל תשלומי מיסים ( מיסים מלאים) , משכך, אני סבור, כי על פי ההסכם, על הנתבעת לשלם את מלוא המיסים החלים על יבוא הרכב מתוך המחיר הכללי של העסקה שנקבע ע"ס 400,00 ₪ .
בענייננו, לא חל כל שינוי בשיעור המכס החל על יבוא כלי רכב מסוג הרכב נשוא הדיון. אלא הפיצוי הנדרש בגין תשלום הגרעון, אינו על שינוי בשיעור המכס החל על יבוא כלי רכב מסוג הרכב נשוא הדיון , אלא שהגרעון בתשלום המיסים, נבע מכך כי לטענת המכס ב "הודעה בדבר החיוב", מיום 10.8.14 (נספח ב' לכתב התביעה), כי בביקורת שלאחר התרת הרשימון, ובהתאם לממצאי החקירה, נמצא כי מחיר העסקה הינו 39,020 יורו , ולא כפי שהוצהר ברשימון השחרור - 21,700 יורו.
כך גם התובע העיד בעניין: "הבנתי הייתה לגבי שינוי של חלק מע"מ או מכס שקורה לאחר ההזמנה. אני הבנתי שאם במקום 50% מכס על הרכב יבקשו 67%, על ה17% אני צריך לשלם." ( עמ' 49 לפרוטוקול)
הסעיף בפרק הערות בהסכם שבין הצדדים אכן, וכגרסת התובע, מדבר על שינויי מס פנימיים בישראל במובן זה שלמשל המע"מ ישתנה או יוטל מיסוי והיטל נוסף וספציפי, בין מועד ההזמנה לבין מועד האספקה, ושאז אין מנוס ושיחול על התובע וככל שחל בעסקה מן הסוג כאן. מעבר לכך, התובע אוחז בהסכם לפיו מדובר במחיר סופי ומוגמר.
הגב' חנה מלכה , מנהלת תחום יבוא אישי במכס אשדוד , אישרה בחקירתה , כי הודעות הגרעון באות לאחר שנמצא הפרש: " ההפרש הוא בין החשבונית שהמכס קיבל ממכס גרמניה, אני מניחה שזה גם בתיק הזה, כי זה לא כתוב בהודעת הגרעון, אבל יש חומר נוסף שמן הסתם קיים בתיק הזה, לבין הערך שהוצהר בזמן היבוא ברשימון היבוא, לחשבונית שצורפה כמובן..... לשיטת המכס, היבואן או בא כוחו שזה סוכן המכס שפועל מול המכס, צירף חשבונית, כן, על סך נמוך יותר מהערך האמיתי שנקנה בגרמניה." ( עמ' 7-8 לפרוטוקול) , ושזה מקור הדרישה כאן.
שוכנעתי מן החומר והדיון , שאכן לא נסתרה הטענה, שהתובע לא היה מעורב בתהליך של ביצוע ויישום ההזמנה מול המוכר מגרמניה או מול רשויות המס בארץ, הכל נעשה וטופל מבחינתו באמצעות הנתבעת ומנהליה הנתבעים הנוספים. " אני לא מבין בזה כלום, לכן אני הלכתי לאנשים שאמרו לי שאני יכול לבטוח בכם והם מבינים, אז אני חתמתי לכם, " ( עמ' 51 לפרוטוקול)
בהקשר זה, לא הוצגו ראיות לגבי טענת הנתבעים שהדברים טופלו בעיקרם, על ידי ה"ה אברג'יל
ה"דילר" בגרמניה, ושהם הונחו על ידו, לגבי תשלומים, או העברת מסמכים לעמילי מכס בקשר
לעלות העסקה בחו"ל.
הנתבעים נשאלו לגבי קיומם של מסמכים, בהקשר זה מול אותו דילר, הן בקשר להעברות כספים, הן בקשר למסמכים שקשורים לייבוא עצמו ,ולרשימון המכס, שאינם כאן, במועד הדיון , וניתן להציג אותם.
הנתבע 3 בחקירתו ( עמ' 66-68 לפרוטוקול)
"ש: הבנתי, עכשיו בתור מי שטוען שהוא עוסק, עסקת בתחום, לשיטתי ואתה טוען שאתה יועץ בתחום, אתה יודע מה היו שיעורי המכס נכון לאותו זמן?
ת: בזמנו לא.
ש: לא? לא ידעת?
ת: לא, לא ידעתי.
ש: הבנתי.
ת: היות ואחרי מה שקרה נכנסתי לעובי הקורה והיום אם תשאל אותי אני בקיא בכל החומר ואני לא סומך כבר על אף אחד.
ש: כלומר, כלומר אז אתה טוען שבאותו מועד אתה נתת, התקשרת בהסכמים מהסוג הזה כולל עם התובע ולא ידעת מה שיעור המכס?
ת: לא ידעתי מה שיעור המיסים ואיך זה מתנהל כי היינו עובדים בשיטה מסוימת מול הבחור מגרמניה.
ש: אז איך ידעת אם אתה יכול לספק את הסחורה או לא יכול לספק את הסחורה?
ת: אני הייתי עובד עם דילר בגרמניה.
[...]
העד, מר פלדהמר:
היינו עובדים מול דילר בגרמניה, שהוא היה מומחה בתחום ואני הייתי דוג, כאילו מוכר רכב או שניים, או יועץ לשניים, הוא היה עובד עם עוד עשרות אנשים בארץ, עשרות דילרים, היו מגיעים לארץ 50-60 כל יום בחודש, אני הייתי לוקח אחד או שניים, אז מן הסתם הוא היה מומחה והכל היה עובר דרכו, הוא גם היה אמון מבחינת הכסף, הכסף היה מגיע אליו, ואז היינו יוצרים איתו קשר, אחרי שהיינו יושבים עם הלקוח ומאתרים במחשב ביחד אוטו שהיה נראה ללקוח מבחינת הצבעים, תוספות, הייתי פונה אליו, הוא היה אומר לנו מה האוטו יעלה עד הארץ, מה לקחת מהלקוח והייתי יודע מה אני צריך להוסיף את העמלה שלי.
עו"ד בר און:
אתה יכול להראות לי בבקשה איזה שהוא פניה שלך לאיזה שהוא דילר בעסקה הזו?
ת: פה לא, למה אני רושם למי אני פונה? אין דבר כזה.
ש: הבנתי, אתה יכול להראות לי אסמכתא שפנית? שסיכמת מחיר כמו שאתה טוען? ממישהו אחר?
ת: אתה תראה אסמכתא שעבר אליו הכסף, הכסף לא נשאר אצלי.
ש: לי אין, לך יש אותה?
ת: דרך הבנקים, כן, עם רשות המיסים, הם יודעים בדיוק מי היה הדילר.
ש: לא צירפת.
ת: לא צירפתי, לא.
ש: הבנתי, אתה יכול, אז אין לך שום דבר שאתה יכול להראות לי על זה, אתה יכול להראות לי העברה של כל הכסף הזה לאן שהוא?
ת: לא.
ש: הבנתי, אבל מצד שני אנחנו רואים שכל הכסף הגיע לפרימיום קאר.
ת: כן, אבל הוא לא נשאר בפרימיום קאר.
....
ש: אבל אתה לא יכול להראות לי שום אסמכתא על זה שהוא לא נשאר.
ת: כרגע לא, אם זה יהיה חשוב אנחנו נדאג לכל האסמכתאות, כי זה דברים שהם קיימים.
ש: כן, אם יהיו לך תמציא אותן, בסדר?
ת: אין בעיה.
ש: נחכה גם לתיקים קודמים, במסגרת ה400 אלף שקל שזה מחיר העסקה הכולל, כלול סכום המס לשיטתך? המכס הוא בפנים?
ת: לא, רשום, בוודאי שזה כלול בפנים, זה רשום סכום כללי, כן.
ש: שאמור לכלול את סכום המס.
ת: בוודאי."
בפועל המסמכים, הנדרשים בעניין, אינם בתיק, ואני סבור שהדבר פועל לחובת הנתבעים .
בהקשר זה יוער כי ב"כ הנתבעים בדיון, התנגד בתוקף לצירוף חקירתו המלאה של אברג'יל, וצירופה לתיק כמוצג. לטעמי, עלה חשש כי מדובר בהתנגדות שתכליתה היעדר קבלה של גרסה בעניין מאותו "דילר", ושעה שדווקא הנתבעים המבססים הגנה על התנהלותו , היו אמורים להביאו כעד מטעמם, ו/או לאפשר , לכל הפחות, עיון בחקירתו, מה שיוצר חזקה לחובתם לפיה העדות לא תתמוך בגרסתם בעניין.
התובע בחקירתו, ציין שהאמון שהיה לו בנתבעים נסדק , עוד לפני הודעת הגירעון , שנדרש כשלוש שנים אחרי העסקה, וכאשר הבין שקיבל רכב יד שניה , שעם הגעתו לארץ וקבלתו על ידו ורישויו למעשה, מחירו פוחת ב20% ממחיר רכב חדש, מה שבכלל מעמיד בספק את שאלת כדאיות כל העסקה, מול היבואן הרשמי .
הפשרה עם רשויות המכס
הודעת הגרעון המקורית עמדה ע"ס 150,392 ₪ , בהסדר הפשרה שהושג מול המכס, שילם התובע סך כולל של 96,212 ₪ , וכן נטען להוצאות טיפול בעניין שלא נסתרו.
לטענת התובע , עם קבלת הדרישה , פנה לנתבעים שהפנו אותו לעו"ד מטפל. התובע לא מצא לנכון לסמוך עליו , ולכן פנה לעו"ד דורות. לאחר השגת הפשרה , לא פנה יותר לנתבעים בעניין.
התובע , במסגרת החקירה והייעוץ שקיבל, שוכנע שאכן הייתה בעיה הקשורה לחשבונית שהוצגה ברשימון , מול חשבונית לגבי העלות של המכר בגרמניה.
בדיון הוצגו בהסכמה החקירות של התובע של הנתבעים 2 ו- 3, התברר בדיון שהיו עוד חקירות של הנתבעים 2 ו 3, ונדחתה הבקשה לצרפן לתיק. יחד עם זאת, הותר צירוף חשבונית על סך 36,975 יורו, ת/4, הבאה לשקף קיום חשבונית אחרת, ובסכום גבוה בהרבה, מאשר הסכום שהוצהר ברשימון היבוא, ובפני המכס כשהרכב הגיע לארץ.
ב"כ הנתבעים טוען לפגמים לא מעטים באותה חשבונית, וכפי שפורט בדיון, פרק הסיכומים, ואף סבור שנוכח מועד הגעתה, שמאוחר לחקירת התובע, מטילה צל על התביעה ואמינות התובע , באופן שדין התביעה להידחות.
מר סגמן שהיה בצוות החקירה בנושא הגירעונות, ציין שהתקבלו מסמכים מהמכס גרמניה, שסיפק חשבוניות גבוהות יותר בקשר לרכבים שיובאו לישראל. לגבי ת/4 , ציין שהחשבונית אינה חלק מתיק החקירה, "אני רוצה רק להבהיר את הנקודה הזאת, יכול להיות שהייתה בקשה נוספת, או שהתקבלו מסמכים אחרים על ידי המכס, אבל יכול להיות שהתיק לאחר שיצא כבר מאיתנו, התקבלו חומרים נוספים, או שהגיע באמצעות המכס, או אני לא יודע באיזה שלב הגיעה החשבונית הזאת ומי ביקש אותה, זו הכוונה."(עמ' 25 לפרוטוקול)
התובע, אכן אישר כי בחקירה שהייתה במשרדו, ובמועד מוקדם לאמור, הראו לו את שתי החשבוניות, אחת שהוגשה למכס בארץ, ואחת שהתקבלה מאוחר יותר מן המכס בגרמניה. ואמר זאת לעו"ד שייצג אותו בהתחלה.
התרשמתי כי התובע אכן שוכנע, שקיים קושי מבחינת המחיר, שהוצהר, מול המחיר ששולם בפועל, ושקיים פער שמצדיק תשלום, וכמי שייבא את הרכב באופן אישי, אין לו ברירה, ועל פי יעוץ שקיבל, אלא לשלם בפשרה סכום שיוציא אותו מן העניין והדרישה, כאשר במקביל פתח בהליך כאן, נגד הנתבעים, כמי שאחראים כלפיו לאותו נזק.
כיצד נבנית עסקה, איך מתומחרת, ומה תפקידם של הנתבעים
הנתבעים פרטו כי תהליך היבוא מתבצע באופן הבא .
תהליך יבוא אישי, כולל מספר שלבים, הראשון שבהם, הינו תהליך איתור הרכב המבוקש בחו"ל, ומתבצע באופן בו היבואן פונה אל הנתבעת, נקבעת פגישה במהלכה למדים רצונותיו של היבואן, הדגם הרצוי, השנתון, צבע וכו'. במרבית המקרים, היבואן והנתבעת 1 מאתרים את המודעות הרלוונטיות, מאתר אינטרנט, שהוא לוח אירופאי העוסק בפרסום מודעות לקניה ומכירה של רכבים יד שניה. ובוחרים יחד דגם רלוונטי העומד למכירה באותה עת, בוחנים את הרכב הספציפי, ואת מחירו כפי שמפורסם במודעה הרלוונטית.
לאחר שהיבואן מחליט איזה רכב ברצונו לרכוש, ומאשר את הרכב הספציפי בו מעוניין, יוצרת הנתבעת קשר עם המוכר בחו"ל באמצעות מתווך, לצורך הוצאת עסקת מכר אל הפועל. למעשה היבואן הוא שבוחר את הרכב , בהתאם למחיר הנדרש ולתקציבו, והכל בשקיפות מלאה , תוך שהיבואן מודע ושותף לשלבי ההליך.
נטען כי רק לאחר שהיבואן בוחר את הרכב הנבחר , חותמים הצדדים על הסכם התקשרות, בהסכם סטנדרטי מצוין במפורש כי במידה וישנו שינוי בהיקף המס אז התוספת בגין המיסוי תחול על היבואן עצמו ויהיה עליו להשלימו. ייתכן ויהיו מקרים בהם יוחל שינוי במחיר גם בשל שינוי בשערי המטבע הזר.
בשלב הבא , היבואן מעביר את התמורה לנתבע , בדר"כ בשני תשלומים, האחד בעת הרכישה , והשניה עם הגעת הרכב לנמל בארץ, כאשר בחלק מהמקרים היבואן מבקש ערבות בנקאית כנגד הכספים אותם הוא מעביר לידי החברה.
לצורך ביצוע העסקה יוצרת הנתבעת קשר עם מתווך בחו"ל שהינו סוחר רכב במקצועו. ובאפשרותו לסייע לנתבעת בכל הנוגע להעברת הכספים, הביטחונות, והוצאות נוספות הכרוכות בהוצאת הרכב מארץ המוצא.
הנתבעת מעבירה את הכסף למוכר בחו"ל דרך המתווך, ומעבירה לו את הסכומים הנדרשים בגין הוצאות נוספות בקשר להובלת הרכב והיבוא לארץ. המתווך שולח את מסמכי היבוא ישירות אל עמיל המכס, וכאשר לנתבעים אין כל נגיעה למסמכי היבוא. הרכב מגיע לנמל בארץ ובמקביל מגיעים מסמכי היבוא מחו"ל מהמתווך ישירות לעמיל המכס , באמצעות דואר בינ"ל .
עם הגעת הרכב לארץ, היבואן משיב את הערבות הבנקאית, ומשלם את התשלום השני.
עם הגעת מסמכי היבוא אל עמיל המכס , פונה עמיל המכס וממציא לחברה דרישת תשלום הנוגעת למסי היבוא, הנדרשים לשם שחרור הרכב מהמכס. בהתאם מעבירה החברה את מלוא סך הכספים בהתאם לדרישת התשלום אשר הוצאה על ידי עמיל המכס. כאשר ההפרש בין סך המיסים לתשלום עפ"י דרישת התשלום, לסך הכספים, אשר נותרים בתום התהליך, מהווים את רווחיה של החברה בגין שירותי ייעוץ, הנתבעת מוציאה חשבוניות מס ומדווחת לרשויות כדין.
שיעור הרווח עשוי להשתנות, כאשר לאחר שחרור הרכב מהמכס, הרכב מועבר להתקנת תוספות המותקנות בארץ , איתוראן , מערכת GPS וכו', כך ששיעור הרווח של החברה עשוי להשתנות מעסקה לעסקה.
הנתבעים מגדירים את עצמם כיועצים, וכאשר כל תמורת העסקה היא ייעוץ. בפועל, ברור שלא כך הם פני הדברים, ושכר הטרחה הוא רק אותו שיעור שנשאר בין הסכום הכולל של העסקה, בענייננו 400,000 ₪, לבין סכום ההוצאות, הקשורות לעלות רכישת הרכב בחו"ל, הובלה, ביטוחים, מיסוי וכד', דרך התמחור האמורה בהכרח מלמדת, על ניגוד עניינים חריף, בין היות הנתבעים לשיטתם יועצי התובע/ היבואן, שהינו הדיוט בתחום, ומאידך הרווח שלהם, תלוי ברובו, בעלויות היבוא , וככל שקטנות עולה, לא ניתן לקבל שמדובר בעסקה ,שמחירה הסופי עשוי להשתנות, ובשל שינוי עלות של מרכיב כלשהו, והדבר לפתח התובע בלבד, שעה שהוא סיכם על מחיר סופי.
הנתבעים העידו שמדובר בסכום שלגביו מוצאת חשבונית, ובסדר גודל ממוצע של כ 30 אלף שקל.
ב"כ התובע , הן בחקירת הנתבעים, והן בסיכומיו, מציין כי ככל שמחיר הרכב הינו המחיר שנרשם במחירון, עולה כי הרווח שנותר בידי הנתבעים מסתכם למאות אלפי ₪ ( כ 170,098 ₪ ) , ולא כ 20,000 ₪ עמלה נטענת עבור ייעוץ. תשובת הנתבע 3 בעמ' 73 לפרוטוקול, הייתה , יכול להיות :
"ש: שלפני שתי דקות אמרת לי שהרווח שלך לטענתך גם פה, בלי שום מסמך.
ת: נכון, נכון.
ש: הוא 30 אלף שקל כולל מעמ.
ת: ממוצע.
ש: ממוצע.
ת: נכון.
ש: אז זו הייתה עסקה חריגה מהממוצע?
ת: יכול להיות כן, יש חריגות, יש גם עסקאות שהרווחתי 400 אלף שקל ודיווחתי לרשות המסים ושילמתי מס, אז מה הבעיה פה?
ש: הבנתי, אבל דוקטור מוזס שקיבל ממך יעוץ ידע שהרווח שלך הוא כמעט 100% ממחיר העסקה?
ת: הוא לא אמור לדעת, אם התאימה לו העסקה, הוא עשה את העסקה מה זה שייך? אני היום בא למכור לך משהו במיליון ואני מרוויח את כל המיליון אתה רוצה תעשה עסקה, איפה פה הבעיה. אני לא רואה פה שום בעיה, איפה פה כל הבעיה? "
לטעמי, לא סביר שחברה נתבעת תתקשר מראש בעסקה, שאין בידיה שליטה על רכיבי הרווח הצפוי, ואף יכול שיתקבל ממנה רווח שלילי, היינו, ככל שמחיר הרכב הינו המחיר הגבוה יותר, כפי שנכתב בחשבונית הגבוהה, לא ניתן היה להשלים את העסקה מלכתחילה, באשר עלות הרכב ועלות המכס המלא, מביא את העסקה להפסד של 13,399 ₪, ניסיון החיים מלמד, שאין מדובר במכר/שירות מקובל.
הנתבעים, כיועצים לרכישת רכב ביבוא אישי לשיטתם, סבורים שכל תפקידם מתמצה בעזרה באיתור הרכב באתר אינטרנט גרמני, של מכירת רכבים. מאידך, לפי ההסכם הם בעצם מעין יבואן/מוכר, כאשר כל התמורה משולמת לידם, וכאשר הם אחראיים לכל הסידורים כנגד תשלום מלוא התמורה, ואף טיפלו גם בעסקת טרייד אין קשורה, אני סבור, שאין מקום לראותם בתור יועצים/מתווכים גרידא, ורמת האחריות ,לרבות האישית, שנגזרת מכך, מוגברת, שכן כל העסקה, למעט בחירת הרכב , נעשית על ידם ו/או מי מטעמם. הכסף לעמיל המכס לצורך תשלום המכס הועבר ע"י הנתבעים, ואמורים לדעת את היחס בין עלות הרכב לתשלום המכס.
לטעמי, לא ניתן לקבל, כי אדם יעסוק ביבוא אישי, ויתן יעוץ בעניין, ויגבה עמלה מלקוח מעוניין, שסומך עליו, שתלויה ברכיבי עלויות שונים ומשתנים , ובנוסף למחיר הסופי בארץ, ושממנה גוזר גם שכרו כיועץ, אין לו מושג מה שיעור המכס הנדרש בשל היבוא המצופה, וכאשר לעניין זה, אין לו שיקול דעת, אלא פועל אך ורק לפי הנחיות או מספרים, בדרישות שמקבל מן המכס ו/או מן הדילר בגרמניה, אותו מר אברג'יל.
הנתבעים סבורים, שלא נפל רבב בהתנהלותם, ויש לבוא בטענות אל אותו צד ג' , מר אברג'יל, הדילר בגרמניה כמי שרקח את כל המרקחת. אולם, מי שעמד איתו בקשר, ומי שעליו האחריות במישור היחסים שבין התובע לנתבעים, ובקשר למחדלים של אותו מר אברג'יל, ככל שהיו, הם הנתבעים עצמם, שפעלו באמצעותו, ומבחינת התובע, אין זה משנה, אם הוא בהנחייתם שלח לעמיל המכס ניירת, או שהוא לא קיים בכלל, בכל מקרה, כל האופרציה פנימית, בין הנתבעים לבין מר אברג'יל, לא מעניינו של התובע.
לא ראיתי לקבוע, מכלל החומר ואף לאחר שמיעת העדויות , והתרשמותי מהן, שיש מקום לקביעת אשם תורם , בשיעור כלשהו, בענייננו, ולחובת התובע, וכמי שעצם עיניו, או נהנה בסופו של יום מן העסקה, לייבוא אישי, אליה נכנס במודע . אני סבור , מבלי למצות, שהסיכון הבלבדי ביחסי הצדדים שבפני, במקרה של תוספת המס הנדרש כאן , חלה לפתח הנתבעת 1 בלבד.
נוכח כל האמור לעיל התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת במלואה.
התביעה האישית כנגד הנתבעים 2-3
אני סבור כי בנסיבות ענייננו, ראוי לחייב את הנתבעים 2-3 באופן אישי, יחד ולחוד עם החברה, ובמלוא הסכום הנתבע כאן.
דוקטרינת הרמת המסך והנסיבות המצדיקות את החלתה נדונו בפסיקתו של בית המשפט העליון פעמים רבות, גם לאחר תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת 2005, שנועד לצמצם את השימוש בהרמת מסך לשם חיוב בעל מניות בחובות החברה ( ד"ר יחיאל בהט, חברות – החוק החדש והדין, כרך א', עמ' 148).
נקבע, כי עקרון הרמת המסך נועד "למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת; הוא נועד לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור" (רע"א 6039/04 פלזשטיין נ' עובדיה [פורסם בנבו] (16.6.2005)).
ראה ע"א (תל אביב-יפו) 11122-06-21 באבאדז'נוב רושל בע"מ נ' מלס מירזייב ואח' [פורסם בנבו]
נסיבות ענייננו מצדיקות, לטעמי , את הרמת המסך שבין הנתבעים 2-3 לחברה, כדי חיובם המלא בפיצוי לתובע. (ביחד ולחוד עם החברה).
עולה כי אומד דעת הצדדים, עובר לכריתת החוזה, היה רצון ליצירת מערכת יחסים חוזית בין הנתבעת 1 לתובע. וכאשר הנתבעים 2 ו – 3 פעלו כנושאי משרה בנתבעת 1.
הנתבעים 2-3 הינם מנהלים בחברה, והינם בעלי הסמכות ומורשי החתימה, ולמעשה, הם אלה שפעלו אל מול התובע מטעם הנתבעת 1.
שוכנעתי כי בנסיבות המקרה, כאן , קיים יסוד מספק, שעל בסיסו יש לקבוע כי ראוי להטיל על הנתבעים 2-3 אחריות אישית, בשל הנזקים שנגרמו לתובע, וכן עולה מחומר הראיות ומן העדויות שבפני, חוסר תום ליבם של הנתבעים 2-3, שעושים שימוש במבנה המשפטי, להתחמקות מאחריות אישית, ראה: ע"א 727/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן [פורסם בנבו].
בהקשר זה, עיינתי גם בפסיקות של מותבים שונים, שהוזכרו בהשלמות שהותרו, לפי החלטה מיום 22.11.20, ולרבות פסיקה אחרונה מ- 26.7.22 , ואני סבור, ומצטרף לעמדתה של כב' השופטת כוכבה לוי, בפסק דינה בתיק 11521-09-16, ת"א ,מיום 26.12.21, מעמ' 8 ש' 29 ואילך, לאותו פס"ד, ובעניין קביעת חבות אישית מכח הרמת מסך. אמנם עמיל המכס, הנזכר כחלק מאותה הנמקה, לא העיד בתיק שבפני, לטעמי הדבר לחובת הנתבעים, ובכל מקרה, במערכת היחסים הקונקרטית שבפני, וכלל הקביעות לעיל, אכן מתקיימות בתיק כאן, נסיבות המצדיקות החריג של הרמת מסך, התאגדות הנתבעת 1 , והטלת אחריות אישית בעניין גם על הנתבעים 2-3 .
נוכח הקביעה לענין הרמת מסך, מתייתרת ההכרעה בטענות, לאחריות אישית בהקשר עוולת התרמית והגזל.
סוף דבר
- התביעה מתקבלת ביחס לכל הנתבעים .
- אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 113,912 ₪ , הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק , החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
- אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום האגרה ששולמה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום ועד למועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק , החל מהיום ועד לתשלום בפועל.
המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ה' טבת ה' טבת תשפ"ג, 29 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
-
