חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ת"א 3121-09 דנציגר ואח' נ' ויליאם חרל"פ ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
3121-09
5.2.2015
בפני השופטת:
יעל ייטב

- נגד -
תובעים:
1. ישראל דנציגר
2. אהרון דצינגר
3. יאיר דצינגר ברוך בן יוסף

עו"ד ברוך בן יוסף
נתבעים:
1. זאב ויליאם חרל"פ
2. אריה גרשאו
3. ליאורה גרשאו
4. שטרימבר יהונתן
5. ד' מ'
6. דוד קומסקי ולדמיר
7. רמי אברמוביץ
8. דימיטרי רוזינג ברוך
9. אהרון פוסטון

עו"ד צבי הדרי
פסק דין
 

 

מבוא

  1. בפניי תביעה בסכום של 120,000 ₪, בגין אירועים שאירעו ביישוב מעלה עמוס בחג הפורים תשס"ב, 26.2.02 בעילת תקיפה, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. התובעים הם אב ושני בניו, והנתבעים הם רב הישוב ותושבים נוספים. בעקבות הגשת התביעה הגישו הנתבעים תביעה שכנגד, בגין נזקי גוף שגרמו להם התובעים במהלך אותו אירוע.

  2. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לעובדות האירוע וכן בהערכת הנזק והפיצוי.

  3. אקדים ואציין שלאחר שמיעת הראיות וטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד.

    הרקע לאירועים

  4. כרקע להבנת האירועים נושא תביעה זו פירטו הצדדים את המרקם האנושי ביישוב מעלה עמוס ואת קוד ההתנהגות הפנימי. על פי תיאורם של התובעים (להלן: "התובעים"), נמצא היישוב מעלה עמוס במדבר יהודה סמוך לקבר עמוס הנביא, בתחום המועצה האזורית גוש עציון, ומאוכלס באנשים המשתייכים לזרם החרדי. התובעים פירטו כי במשך שנים התנהל היישוב ללא רב רשמי. בשנת 1997 הוחלט למנות וועדה בת 5 אנשים שתראיין מועמדים לתפקיד רב היישוב. בסופו של ההליך מונה הנתבע 1 (להלן: "הרב חרל"פ") כרב היישוב. לטענת התובעים מתנהל הישוב כארגון פשע.

  5. התובעים הוסיפו וטענו כי ממועד בחירתו של הרב חרל"פ לרב היישוב נחלק היישוב לשתי קבוצות: האחת, הקבוצה שתמכה בו; והשנייה, שלא הכירה בו כרב היישוב. המחלוקת בין הקבוצות בעניין זה גרמה לנתק ביניהן, לאווירה קשה ביישוב ולסכסוכים בין תושביו (שהתפללו במניינים שונים, לא קיימו אירועים חברתיים, וכדומה). התובעים הוסיפו וטענו כי המחלוקת אף הובילה לחרם שהוטל על הקבוצה שלא תמכה ברב חרל"פ (אנשיה לא הורשו להתפלל בבית הכנסת, הם הוגדרו על ידי הרב חרל"פ כגויים ועובדי עבודה זרה, וכינויים נוספים שהובילו לנידויים מהקהילה). התובעים הוסיפו כי הרב חרל"פ התיר את דמם בכך שהכריז כנגדם על "דין רודף" והורה על הלכת "שבעה טובי העיר רשאים להרוג", אשר לטענתם היוותה הסתה נגדם. בין היתר נטען כי התובעים נמנו על בני הקבוצה שלא התפללו בבית הכנסת המרכזי, אלא בבית הכנסת "זיכרון מאיר", על שם הרב מאיר כהנא.

  6. הנתבעים טענו מנגד כי הרב חרל"פ לא החרים את התובעים ולא הוציא נגדם דין רודף. עוד טענו הנתבעים כי דנציגר השתייך לחבורה שביצעה עבירות רכוש ועבירות לאומניות וחלק מאנשי היישוב לא רצו בחברתם של אנשי אותה חבורה, ואף פנו למשטרה בעניינים אלו. בין היתר צוין אירוע של ירי לעבר אורי אבנרי ולעבר מפגינים ישראלים ופלשתינאים כאחד.

    הצדדים פירטו כי לאחר האירוע נושא התביעה עזבו רוב מתנגדיו של הרב חרל"פ את היישוב.

    טענות הצדדים

    תמצית טענות התובעים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

חזרה לתוצאות חיפוש >>