עסקינן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים. המחלוקת בין הצדדים הינה, אם ניתן להורות כעת על פירוק השיתוף, או שנדרש קודם להן להשלים ולברר את שאלת הבעלות במקרקעין.
נרקע ותמצית טענות הצדדים
1.התובעת והנתבעים הינם בני משפחה אחת. התובעת היא הנכדה, הנתבעים 1 - 5 הם הילדים של יחיא ורומיה גהלי ז"ל (להלן: יחיא ורומיה, בהתאמה), והנתבע 6 הוא בנו של הנתבע 3, ואף הוא, כמובן, נכדם של יחיא ורומיה. הנכס מושא ההליך היה רשום בעבר על שם יחיא ורומיה, והסכם החכירה בינם ובין המנהל, מיום 22.02.72 צורף כנספח ד' לתצהירי הנתבעים 3 ו- 6 .
2.בשנים 1978 - 1979, או בסמוך לכך, העבירו יחיא ורומיה זכויות במקרקעין לבנם, שאול גהלי ז"ל (להלן: שאול), אביה של התובעת וזאת ללא תמורה.
יחיא ז"ל נפטר בשנת 1985. בנו, שאול ז"ל, נפטר בסוף אוגוסט 1986. בשנת 1987 הגישה רומיה, הסבתא, תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א, בה עתרה לביטול העברת הזכויות ללא תמורה לבנה, שאול ז"ל. ביום 30.04.87 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה באותו הליך (להלן: פס"ד המחוזי), אשר מפאת חשיבותו אביא להלן את חלקו הרלבנטי של ההסכם:
"2. הסכם החכירה בין מנהל מקרקעי ישראל לבין שאול גהלי ז"ל יבוטל וחלף הסכם זה יבוא הסכם חכירה בין המנהל לבין גאלי רומיה... ו- סלין גהלי... בחלקים שווים ביניהם, באופן שלכל אחד מהם יהיו 50% מהדירה והקרקע הידועים כגוש 3802 (3801 עפ"י הרישום במנהל), מגרש 129(א) זמני ברח' אלי כהן 12 קריית עקרון...
4. המבקשת גהלי רומיה תהיה רשאית להשתמש בנכס ללא הפרעה במשך כל ימי חייה... היא לא תתבקש לשלם שכר דירה כלשהו בגין שימושה זה כל ימי חייה למשיבה סלין גהלי...".
3.רומיה ז"ל נפטרה בחודש מאי 2003 וכעשור לאחר מכן, ביום 18.3.14, ניתן צו קיום צוואה בנוגע לעיזבונה, מכוחו ירשו הנתבעים 1 - 5 את זכויותיה בנכס.
טענות התובעת
4.התובעת טענה כי היא "בעלת זכויות החכירה מרמ"י של מחצית הזכויות בנכס הידוע כחלקות 33,34 ו-44 בגוש 5105 ברח' אלי כהן 36 (לשעבר 12) קריית עקרון (לשעבר גוש 3802 מגרש 129א)..." (להלן: המקרקעין). לטענת התובעת, בשל השיתוף עם הנתבעים 1 - 5, אין באפשרותה לנצל את הנכס והיא זכאית לדרוש את פירוק השיתוף בהתאם להוראות הדין. התובעת טענה כי הנתבעים אינם משתפים פעולה ולכן הוגשה התביעה, על מנת שבית המשפט יורה על פירוק השיתוף בכל דרך שתימצא יעילה וצודקת בנסיבות העניין, אם בדרך של חלוקה בעין ואם בדרך של מכירה.
5.עוד טענה התובעת בכתב התביעה, כי הנתבע 6 (להלן: יזהר) תפס חזקה בבית המצוי במקרקעין (להלן: הבית) בחודש יולי 2010, ללא רשות וללא זכות חוקית והוא מתגורר במקום מאז, וזאת מבלי לשלם דמי שכירות כלשהם. עוד נטען כי יזהר התעלם מהתראות הדורשות ממנו לפנות את הנכס ולשלם עבור שהותו במקום. בשל כך, ביקשה התובעת כי בית המשפט יורה על סילוק ידו של יזהר מהנכס ויחייבו בדמי שימוש ראויים עבור התקופה מאז נכנס לגור בבית ועד היום.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאית, בה נקבע שווי המקרקעין בסכום כולל של 3,965,000 ₪ (עמ' 28 לחוות הדעת נספח יא' לתצהיר התובעת), וכן נקבעו שווי דמי השימוש הראויים בנכס בסכום שבין 3,500 ₪ לבין 4,000 ₪ בחודש (עמ' 29 שם).
מאחר שהתובעת לטענתה היא בעלת מחצית הזכויות בבית, היא עתרה לחיובו של יזהר לשלם לה מחצית מדמי השכירות הראויים, לפי חישוב של 2,000 ₪ לחודש.
טענות הנתבעים 1 ,2, 4 ו-5
6.נתבעים אלו (להלן: האחים) טענו כי לאחר פטירת רומיה, הסבתא, זנחה התובעת את הנכס וסירבה לשלם את ההוצאות הנדרשות לצורך אחזקתו, לרבות מיסים ותשלומים למנהל ובשל כך נאלצו הם לשלם את החובות שרבצו על הנכס ובמיוחד הדברים אמורים בתשלום שנשאה בו הנתבעת 4, בסך של 4,600 ₪, בחודש 04/16, או בסמוך לכך. האחים טענו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, שכן, התובעת מונעת כל אפשרות להגיע להסדר שיביא לפירוק השיתוף בהסכמה ובשיתוף פעולה. באשר לטרוניה הנוגעת למשך הזמן שנדרש לקבלת צו קיום צוואה בעניין עיזבונה של הסבתא, טענו האחים כי העיכוב נבע מהתנהלות אחיהם חממי.
חרף הטענות שבכתב הגנתם, הבהירו האחים (סעיף 22 לתצהיר הנתבעת 5, ובדומה בסעיף 23 לתצהירי האחים האחרים שהוגשו, נתבעים 1 ו-4) כי אינם מתנגדים באופן עקרוני לפירוק השיתוף במקרקעין. עמדה זו הובהרה גם במהלך הדיון הראשון בתיק (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 17).
7.באשר לתביעה לפינוי הנכס ולתשלום דמי שכירות ראויים, הצטרפו האחים לטענות התובעת וטענו כי הם זכאים ל- 40% מדמי השכירות/שימוש הראויים שייקבעו. לשיטת האחים, יש תחילה לדאוג לפינוי הנכס ורק לאחר מכן ניתן להגיע להסכמה לפירוק השיתוף ללא צורך בהליך משפטי.
טענות הנתבעים 3 ו-6
8.הנתבעים 3 ו-6 (להלן: המתנגדים) מסכימים לפירוק השיתוף במקרקעין ואולם לטענתם, הזכויות של התובעת נרשמו באופן שגוי ויש תחילה לתקן את הרישומים ולהתאימם למצב הזכויות הנכון, ורק לאחר מכן ניתן יהיה לבחון את התביעה לפירוק השיתוף, כאשר כל הצדדים הרלוונטיים יהיו חלק מאותו הליך.